 |
/images/archive/gallery/147/088.jpg משה תאומים.
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| משה תאומים בראיון ענק: "זו היתה ירושה לבנות שלי" |
|
| מיליוני שקלים השקיע משה תאומים בהפועל תל אביב, על חשבון משרד הפרסום שלו, על חשבון המשפחה, על חשבון הבריאות. עכשיו הוא לוקח צעד גדול אחורה ומשאיר את ניהול הקבוצה לאחרים. "אני באמת מנהל לא טוב," הוא מודה בשיחה שכולה התפכחות משמונה שנות התמסרות לקבוצת כדורגל. שנים שנראות עכשיו כמו חיים שלמים, שבמהלכן גם עבר התקף לב, וירד 40 קילו כהבטחה לאמו שנפטרה לפני חודש. "כדורגל זה דבר שאי אפשר להסביר, אתה יכול להסביר את המשיכה בין גבר לאישה?" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המרצדס של משה תאומים שייטה ביום ראשון בקלות בין הרחובות השוממים של יפו. לא היו פקקים, לא היתה תכונה גדולה לקראת משחקה של הפועל תל אביב נגד הפועל חיפה באיצטדיון בלומפילד. מדי פעם נראו כמה אוהדים עטופים בצעיף ממהרים למגרש, מנבאים שהלילה יירד גשם. "איזו הרגשה מוזרה," מילמל תאומים כשברקע הופיעו הזרקורים המאיימים של בלומפילד. "הבטן שלי מתהפכת. לא יודע איך לעכל את זה."
שלושה ימים קודם לכן, במסיבת עיתונאים דרמטית, הודיע תאומים כי הוא מחזיר את מפתחות ניהול הקבוצה, תוך הודאה בפה מלא כי נכשל בתפקידו. לפני שמונה שנים הוא לקח ביחד עם אנשי העסקים, סמי סגול, מוטי אורנשטיין ורפי עגיב, מועדון שהיה מרוסק. הם הביאו אליפות, גביע, הוציאו אלפים לרחובות אחרי הצלחה מדהימה בגביע אופ"א, אבל הימים האלה הם זיכרון רחוק. בשנתיים האחרונות מתקשרת הפועל תל אביב בעיקר לאוהדים זועמים, לקופה ריקה ולמצב
עגום בטבלה. מהרביעייה נשארו כבעלים רק תאומים וסגול, ואת העסק מנהל מעכשיו דירקטוריון קשוח בראשות ח"כ חיים רמון, ואיתו כוכבים עסקיים דוגמת משה קרת, מנכ"ל התעשייה האווירית.
תאומים, שהיה תמיד חלון הראווה של הקבוצה, המומחה לתקשורת ויחסי ציבור, שהפך מזוהה עם הפועל תל אביב לא פחות מכל שחקן, זז עכשיו הצידה. בגיל 59 הוא חוזר להשקיע את האנרגיות ב"גיתם," משרד הפרסום שלו, שסבל בשנים האחרונות מאובדן תשומת הלב של בעל הבית, שהשקיע את רוב זמנו וחלק לא מבוטל מהונו בקבוצת כדורגל. כמאה מיליון שקלים השקיעה הרביעייה, חצי הגיע מסמי סגול, היתר התחלק בין השלושה. כלומר, תאומים נפרד מכ17- מיליון. "זו היתה אמורה להיות הירושה של הבנות שלי, וזה לא יהיה," הוא אומר בכאב, "זה הלך על חשבונן והכעס שלי על עצמי הוא בהיקף שקשה להסביר אותו. זה דבר בלתי נסבל."
איך בעל משרד פרסום נחשב נופל ככה?
"הקמתי את גיתם ב'79- מכלום. ארבעה עובדים ביחד עם שותף. אני ניהלתי את המשרד. הייתי לוקח הביתה את ספר החשבונות, בודק צ'קים, כותב צ'קים. תוך ארבע שנים החברה היתה בעשירייה הראשונה. כדי לבקר את עצמי העסקתי יועץ ארגוני שכל שנה בא ובדק. יום אחד הוא בא ואמר לי, 'אתה מנהל חרא.' הרגשתי כמו מי ששפכו לו דלי זבל על הראש. לא הבנתי מאיפה זה בא לי. לא ישנתי בלילות. הוא הסביר שאני איש אמוציונלי, ושבמקום לתמחר לקוחות לפי העבודה שמשקיעים, אני עובד עבור מי שאני אוהב, ולאורך זמן אני אגרום להתמוטטות. הלכתי הביתה ובמשך שלושה ימים הייתי גרוגי, לא ידעתי מה נעשה איתי. ואז הגעתי למסקנה שאני באמת מנהל לא טוב. התקשרתי למודי כידון, בן דוד שלי, שאני מכבד ומעריך. הוא בדיוק סיים ללמוד כלכלה והלך להיות קפטן של בואינג באל על. אמרתי לו, 'בוא תהיה המנכ"ל.' הוא בן אדם עם היגיון כלכלי, אני יודע על מי לסמוך. הפכתי רק למנהל מקצועי, לא היו לי סמכויות בצד הכלכלי, ומאז ועד היום הוא בתפקיד. אני האיש האמוציונלי."
לא למדת משהו?
"בניהול שהוא לא על בסיס של אהבה, אלא של היגיון, אני לא האיש המתאים. סמי סגול אמר לי, 'לא יהיה לזה המשך, במספרים האלה אי אפשר לתמוך.' תמיד ידעתי שכשיבוא אלי שחקן, בסוף אני אשלם לו כפליים כי אני רוצה אותו על המגרש, ולמאמן אני אהיה סימפטי כי אני אוהב את הקבוצה. שילמנו מחיר גבוה מאוד על ההתנהלות הזו. אני לא מתבייש להגיד שבעסק הזה נכשלנו. הבעלים נכנסו לחובות אישיים מאוד גדולים. לקחנו מחויבות לא להטיל את זה על המועדון, ולכן הוא נקי מחובות, אבל הבעלים שקועים בחובות עד צוואר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"הבעלים שקועים בחובות", תאומים ושות'. צילום: עדי אבישי
|
|
|
 |
|
 |
|
"אתה יכול להסביר משיכה בין גבר לאישה?"
|
|
|
 |
|
|
|
תאומים המשיך: "ניהלנו טוב מאוד מהבחינה המקצועית. היינו טובים בשלב הבנייה, רק שזה עניין של תהליך. יצחק אדיג'ס, ישראלי שיושב בקליפורניה, הוא יועץ בכיר בתחום הניהול והתאוריה שלו אומרת שגם יזם שעושה את העבודה הכי מופלאה בהקמת העסק, אם לא יידע להיפרד בזמן, הוא יהרוס הכל. חייב לזוז הצדה. אני מאוד גאה במה שעשינו, אבל מגיע רגע של משבר ואתה מזהה שדרוש ניהול אחר. לא ידעתי לנהל את הקבוצה על פי אמות המידה שנקבעו."
תסביר.
"צריך להגיע להישגים, אבל על בסיס כלכלי מאוזן. היו פה הזרמות משוגעות של כספים. נכשלתי כשלא עמדתי על ראשם של המאמנים לשלב יותר צעירים בקבוצה. עם שילוב כזה היינו נראים לא פחות טוב מאשר עם כל החיזוק. האופי של המועדון היה מתעצם והיה גם מענה כלכלי לבעיות. מה, אין בקבוצת הנוער שחקנים יותר טובים מחלק מהזרים שהגיעו בחמש השנים האחרונות? אתה משלם המון כסף לאנשי מקצוע שיבחרו, וחלק ממה שנקנה לא היה מוצלח. אני לא רוצה להשתמש בביטויים יותר חריפים."
עדיין ישבנו במכונית מחוץ לבלומפילד, כשהבת, טל, התקשרה והזכירה כי עומד להתחיל טקס השקת ספרו של האוהד יוסי גלס, שכתב על קבוצתו האהובה. תאומים שלף מעיל אדום מתא המטען ומיהר לתא הכבוד, נזכר בחיוך שזו הפעם הראשונה שהוא הולך ישר לשם. בדרך כלל משחק התחיל אצלו במתחם חדרי ההלבשה, אבל מעכשיו מקומו כבעלים מתחיל ונגמר ביציע.
"כדורגל זה דבר שאי אפשר להסביר," הוא אמר בכניסה למגרש. "אתה יכול להסביר את המשיכה בין גבר לאישה? לפעמים אתה מתייסר במערכות יחסים ולא מפסיק אותן. יש רגעי התעלות באהבה, אבל הרבה פעמים מדברים על היומיום, הקושי, האכזבה. בכדורגל יש את כל המרכיבים האלה. בין מאה הרגעים הגדולים בחיי, להפועל תל אביב יש חלק נכבד."
במהלך הטקס התעוררו עיניו של תאומים והחיוך לא עזב את פניו. כל גיבורי ילדותו, שחקני עבר, הסתובבו שם. גדעון טיש הקשוח. "עד עכשיו אני שומע באוזניים את רעש המכה ששברה לו את הרגל," לחש כדי לא להפריע לנאומים. הוא קיבל ספר והקדשה. אמציה לבקוביץ,' מהאגדות הגדולות של פעם, ניגש ולחץ את ידו. "אולי נקרא לשחקנים של היום שיקבלו קצת השראה," הציע לבקוביץ.' בסוף המשחק תאומים הצטער במיוחד שזה לא יצא. הגשם הגיע, הפועל תל אביב הפסידה להפועל חיפה ,2-1 והסתבכה בתחתית הטבלה. תאומים, במצב רוח קודר, ביקש לא להמשיך את הראיון אחרי המשחק ולדחות למחר בבוקר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ביציע עם אורנשטיין, משה תאומים. צילום ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
הכדורגל בצרה צרורה
|
|
|
|
|
|
|
"אני מרגיש חרא. מאוד מאוד עצוב," אמר למחרת כשנפתח הטייפ. "אני אוהב כדורגל, ביום משחק אני מתרגש, לא מצליח לאכול, חי על סוכריות מנטה, מאוד צמא. הגרון מתייבש. לכן קשה לי עם התגובות האמוציונליות של האוהדים. אני לא מוכן לקבל אותן, אבל אני מבין אותן. יש רגעים של עלבון, אבל לומדים לקחת אותם בפרופורציות. כשאני רואה ילד בן שמונה צועק 'זבל, הרסת את הקבוצה,' אני חושב על מה שהיה לפני שמונה שנים, כשהוא רק נולד. הוא לא אשם, הוא נולד למציאות שמאפיינת כל כך הרבה מקומות בחיים שלנו. במרכזי המפלגות מתנהגים יותר גרוע ויש יותר אלימות. ירקו עלי יותר מפעם אחת. אז מה, להרים יד? יש כאלה שיוצאים מיציאה צדדית, ואני בוחר לצאת מהכניסה הראשית. זה הדיאלוג שלי עם האוהדים." לפעמים נראה שקבוצת כדורגל זו חיית המחמד של העשירים, אבל היא מסרבת להחזיר אהבה.
"היא מחזירה אהבה, אבל הרבה פעמים גם נושכת אותך. לפני כמה חודשים הייתי בארוחת ערב אצל פרופ' מיכאל סלע, שהיה נשיא מכון ויצמן. ישב שם זובין מהטה. דיברנו על זה שהמוזיקה הקלאסית נמצאת בנסיגה והכדורגל בעלייה. בסוף הקמנו קבוצת עבודה שמנסה לראות אם אפשר לנצל את התובנות שהביאו לגידול במספרים בכדורגל, לטובת מוזיקה קלאסית. תסתכל לאיזה מחוזות זה הולך."
איזה תובנות?
"למשל, למה אתה אוהב קבוצה. איצטדיון אפשר להחליף, ההנהלה ברוב הימים זונה, המאמן והשחקנים נמצאים היום כאן ומחר שם. אבל מועדון הוא ישות מטאפיזית שמאוד דומה לדת. זה מותג. רק שבכדורגל אדם לא נולד לתוך הדת שלו. באיזה גיל אתה חושב שאוהד בוחר קבוצה? בין גיל שלוש ל.50- שבעה אחוזים בוחרים לפי הבית, 50 אחוז מחליטים לבד. עם ההחלטה הזו ילד יחיה עד יומו האחרון. פחות מרבע אחוז מהאוהדים מחליפים קבוצה בחיים. אוהד, הקבוצה שלו תהיה בזבל והוא יישאר איתה. זה משהו אדיר."
אז בעל קבוצה מתקרב לדרגת אלוהים?
"לא, שכחת, ההנהלה היא זונה. להיות אוהד זה כיף. להיות בעלים זה די זיפת. רובצת עליך האחריות ואתה צריך לתת את התשובות כשאין לך. אתה לא איש מקצוע, בסך הכל לקחת על עצמך מחויבות לפרק זמן מסוים. כשנכנסתי לעסק דיברתי עם המשפחה, הם ידעו שזה יעלה לנו כסף. לא חשבנו שזה יעלה ככה. לו הייתי יודע שזו העלות, לא חושב שהייתי יכול להיכנס, גם אם הייתי רוצה. עכשיו אני לא בורח, רק מתרחק מהצד הניהולי. מעביר אותו הלאה."
מעביר לדירקטוריון קר, מנוכר וכבד.
"למה כבד? אייאקס, ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, מי האנשים שמנהלים אותן? אנשי עסקים שהם עובדי המועדון, אנשים שמבינים שאם לא יעבדו על בסיס כלכלי, המועדון יפשוט רגל ולא יהיה מי שמחזיק אותו."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"ההנהלה ברוב הימים זונה", תאומים ועגיב. צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
"רמון בא עם דחפור כדי לנקות ולבנות"
|
|
|
|
|
|
|
כשיהיה מאבק על ראשות מפלגת העבודה, הפועל תל אביב תעניין את חיים רמון?
"חיים לא נצחי בהפועל. אני מסיר את הכובע בפניו. במצב הקשה הזה של המועדון צריך להיות לא שפוי במידה מסוימת כדי לקחת משימה כל כך קשה. חיים לא ברח מאחריות, להבדיל מהרבה אנשים אחרים בפוליטיקה. יותר קל לשבת, לקטר, לספר כמה קשה, להקים ועדות שאין להן שום מחויבות, לעשות צעדים פופוליסטיים ולצעוק 'תורידו את מחירי הכרטיסים, תפסיקו את שידורי הטלוויזיה.' חיים רמון בא עם דחפור כדי לנקות ולבנות. אני מרגיש כלפיו הערכה אדירה."
אבל לא צריך מישהו עם יותר מחויבות לניהול?
"עיתונאים קלי עט אומרים 'תמיד יבוא מישהו.' אנשים לא מבינים על מה הם מדברים. מי יבוא למכבי חיפה אם יענקל'ה שחר יחליט ללכת? מישהו יוציא את הסכומים האלה? מחר יכולה להיות התמוטטות. שחר הוא קדוש למכבי חיפה ולוני הרציקוביץ' קדוש למכבי תל אביב. אנשים בטוחים שהבעיות ייפתרו בכל מקרה, אבל זה עובד בהצגות, לא בחיים. מכבי חיפה היא הקבוצה הכי מפוארת, עם הכי הרבה הצלחות, והיא חייבת את זה לא למאמן ולא לשחקנים ולא לאוהדים אלא לשחר. מהרבה שיחות שהיו לי איתו ועם לוני, אני יודע כמה כולם עייפים. אני יכול לומר בביטחון, שאיש מהם לא היה מכניס רגל לכדורגל אם היה צריך לעשות היום את ההחלטה."
אתה מרגיש שהקבוצה נשארת בידיים טובות?
"מאוד קשה לי לא להיות מעורב ולא להיות בעניינים. אני רוצה להשפיע, אבל חושב שזה לטובת המועדון. זה כמו שאתה רואה את הילדים שלך גדלים להיות פושעים. אתה אוהב אותם, אבל מבין שיותר טוב שבמשך השבוע הם יהיו בפנימייה. אתה לא נותן אותם חלילה למשפחה אומנת, הם עדיין נשארו הילדים האהובים שלך, רק החינוך שלהם יהיה אחר. פה אני מוותר על ההנאה והקרבה, בידיעה שלמועדון יהיה עדיף עם אנשים שמנהלים טוב ממני."
תאומים לא רוצה לדבר על פוליטיקה, דוחה את הניסיון באלגנטיות. מאז הכישלון עם שמעון פרס בבחירות '96 הוא סגר את הבסטה ומסרב לחזור אליה. הוא עדיין בקשרים מצוינים עם פרס, נפגש איתו כל יום שישי, ובמשרדו הוא מארח פוליטיקאים, אפילו מהליכוד, אבל על רמון הוא מגן בכל הכוח. "חיים לא יברח גם בימים קשים," הוא מבטיח. "אתה אומר לי שאתה בוחן אותו לפי הקריטריונים של הפוליטיקאים האחרים, אבל המילה 'ברח' לא שייכת ללקסיקון של חיים רמון אלא לזה של מישהו אחר," מדגיש תאומים. "הרי מי הם פורצי הדרך? אלה שמחפשים דרך יצירתית להתמודד עם בעיות. הכדורגל הישראלי נמצא היום על פרשת דרכים."
וממש לא בפעם הראשונה.
"התקשורת צובעת דברים בלבן ובשחור, בלוח הצבעים שלה האפור פחות שימושי. הכדורגל בצרה צרורה כי הוא לא הצליח לבנות לעצמו מעמד ברמה הלאומית. מנהיגי הציבור לא רואים בו חשיבות. ההתאחדות לכדורגל היא מוסד נוראי שנגוע בפוליטיזציה. לא חשוב מי יהיה היושב ראש, הוא מסכן ברגע שנבחר לשם. אין לו כוח לעשות כלום, כי זה ארגון שמסרס כל יכולת. הוא עולה לכותרות רק כשאנשיו לא מקבלים כרטיסים מספיק טובים לתא הכבוד בקפריסין. אותי ההתאחדות בוודאי לא מייצגת, כי חלק מהאנשים שם מאוד לא איכותיים, כאלה שלא היית רוצה שהבת שלך תצא איתם. בהפועל תל אביב יש עכשיו מאגר מוחות, שכל גוף עסקי קופץ איתו שלוש מדרגות קדימה."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"חיים לא ברח מאחריות", תאומים עם רמון. צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
חודש ללא כדורגל
|
|
|
|
|
|
|
במהלך השיחה משרבט תאומים על נייר צורות מדויקות להפליא. הוא עושה את זה כל הזמן, זה עוזר לו להתרכז. המחשב במשרדו סגור בדרך כלל ואת לוח הפגישות שלו הוא מקבל ממזכירתו על דף מודפס, לא מהפאלם. חברים מספרים שהוא יכול לעמוד 18 שעות ברציפות על הרגליים, תמיד בפעילות. בלילה, כשיש קצת זמן חופשי, הוא נצמד לגיים-בוי, יכול לשחק במשך שעות.
"אף פעם לא אמרתי שאין לי מרכיבים אינפנטיליים," הוא מודה. "כל החברים שלי יודעים שהמשחק הזה הוא דבר מרכזי בחיי. מי שטס איתי רואה איך אני משחק חמש-שש שעות כשכולם ישנים. מה יש לי להסתיר? אין שום דבר שאני עושה בהסתר. פעם שיחקתי בפאק-מן, אטארי, יום אחד גיליתי את הגיים-בוי. זה עניין של אופי. אני לא איש של מנוחות, אוהב לעשות, ליצור, נופל וקם. אף פעם לא נסעתי לנופש שבו ישבתי והסתכלתי על הים. גם כשאני בחופש זה בדרך כלל במקומות אורבניים או בשמורות טבע וצריך להסתובב. לא יכול לשבת."
לפני שנתיים עברת התקף לב, לא היתה ברירה אלא לנוח.
"זו היתה חוויה מעניינת. מי שהמציא את הקפיץ תומך הלב הוא לקוח שלי. כשהייתי על השולחן הצנתורים ביקשתי את הקפיץ הזה. המנתחים אמרו לי שאני המטורף הראשון שגם דורש איזה קפיץ הוא רוצה. הליך מרתק. לא ראיתי חודש כדורגל, אסור היה לי לראות אפילו בטלוויזיה. בזמן משחקים, עירית אשתי ואני הלכנו בשדות."
איך עמדת במשימה?
"אני אחד האנשים הכי אמוציונלים שתפגוש. תמיד תראה תמונות שלי עם דמעות. אבל אני גם אדם מאוד ממושמע ואם אומרים שאסור לי, אני לא אעשה. אם יגידו שבשביל לנצח אני צריך לרוץ מרתון, תוך ארבעה חודשים אני מוכן, למרות שעכשיו אני לא מסוגל לרוץ מאה מטר. כדורגל זה חלק מהשאיפה לטפס על הרים יותר גבוהים, כאלה שאחרים לא הצליחו לעלות עליהם."
לפעמים יושב ראש קבוצה צריך להיות ממזר קשוח.
"הפתרון שלי למשברים היה אינפנטילי. כשיש משבר אתה צריך להביא לידי התפוצצות, למצבים קיצוניים, ובכדורגל אני לא יודע לפתור את זה. בהרבה פעמים רציתי רק שקט, אבל שקט עולה הרבה מאוד כסף וזה בטח לא פתרון. סיימת בעיה אחת, התחילה חדשה."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"המשחק הוא דבר מרכזי בחיי", תאומים. צילום ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
הפרידה מקשטן
|
|
|
|
|
|
|
אחת הבעיות הכי כאובות שתאומים היה צריך לפתור, היתה סיום עבודתו של המאמן, דרור קשטן. חמש שנים הם עבדו יחד, הביאו את הפועל תל אביב לפסגות שלא ידעה. אליפות וגביע המדינה בשנת ,2000 מסע אירופי בלתי נשכח בעונת .2001/02 קשטן ניהל את העניינים ביד רמה והבעלים תיגמלו אותו ב360- אלף דולר נטו בעונה. כשהחליטו בעונה שעברה כי הגיע הזמן לקצץ, החלו המחלוקות, שבסיומן עזב קשטן את המועדון בטריקת דלת רעשנית ובכותרות מאירות עיניים בעיתונים.
"למעשה, עד היום לא התקיימה שיחת הפרידה מדרור," אומר תאומים. "יום אחד היא עוד תהיה, כי את הדברים הטובים שיש לי להגיד, עוד לא אמרתי. באותו יום לא רציתי לברוח. הרגשתי שראוי שאני אדבר איתו. זו לא היתה שיחה. היו כמה מילים מאוד לא קלות עם הרבה מתח. לא ההרגשה הנעימה שאפיינה את מערכת היחסים שלנו."
קשטן הרגיש שבאופן אישי אכזבת אותו.
"אני מאוד אוהב את דרור גם היום. מאוד. וגם את אשתו צפירה. אבל הגיע רגע שזה לא היה יכול להימשך. העסק הגיע לפשיטת רגל כלכלית. כשעסק פושט רגל, סוגרים אותו. אני יכול להרשות לעצמי שהמועדון ייסגר? אתה הולך ולוקח הלוואות אישיות כדי שימשיך לחיות. לא רציתי לברוח. הרבה דברים לא יצאו כמו שרציתי. הייתי רוצה שדברים כאלה ייסגרו בחדר צדדי, אבל הכל בכדורגל מלא אמוציות ואתה כל הזמן בעין הציבור."
אין דרך יותר מכובדת?
"זה הכדורגל. קח לדוגמה שתי עיתונאיות ב'מעריב.' אחת, רונית מורגנשטרן, מכסה את התעשייה. יש בארץ 10,000 מפעלים ובתי מלאכה והיא מכסה את כולם. השנייה, אליענה שפר, מכסה את הפועל תל אביב. אלה הפרופורציות כדי להבין מה זה כדורגל. יש יותר אנשים שפותחים את הבוקר עם מדור הספורט מאשר עם כל דבר אחר. זה נשמע פסיכי, אבל זו האמת. יש ארבע קבוצות בישראל, שגם כשהן בזבל, הן יותר מעניינות מכל מפעלי התעשייה. אני עוסק בנושאים של כלכלה ומפעלים ויש שם מלחמות עקובות מדם, אבל הן נוגעות לקבוצות קטנות ולא לציבור גדול. אז בכדורגל כל דבר נעשה בכיכר העיר. אי אפשר לגמור כלום בחדרי חדרים."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תאומים בברית נכדו של קשטן. צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
"העסק עם לנדאו לא נדבק"
|
|
|
|
|
|
|
במשך שנים תאומים היה דואג שכל הכביסה המלוכלכת תישאר בתוך המועדון. בימים הטובים קשה היה לסדוק את חומת השריון שיצר, אבל כשההפסדים הגיעו, ואחריהם התקררות היחסים עם קשטן, דברים החלו לצאת החוצה. המצב לא השתפר העונה, וגילי לנדאו, אחד משחקני העבר הגדולים של הפועל, שמונה למאמן, פוטר במהירות.
"יש רגעים שאני מאוד לא שבע רצון מאיך שהם התנהלו," מודה תאומים. "קשטן בא להלוויה של אמא שלי ואני חושב שהחיבוק בינינו הביע הרבה מאוד. גילי הוא אפיזודה מאוד כואבת. הדירקטוריון הפסיק את העבודה שלו, זה מצער, אבל זה היה גם טוב עבורו. בשבילי הוא יישאר גיבור. אי אפשר לעקור מהאתוס של המועדון ולא מהזיכרון האישי שלי את הגול מאופסייד שהביא לנו אליפות, ואת השער שלו ביד בגמר הגביע, שהוא השער הכי יפה שאני זוכר."
היה לכם תמיד חשוב לנווט את התקשורת.
"תקשורת זה המקצוע שלי. לקליינטים אני מסביר שמה שהם עושים זה 30 אחוז. 70 אחוז זה איך המוצר נתפש. זו גם תקשורת בינאישית, מה אנשים אומרים עליך, וגם תקשורת ההמונים. המציאות היא רק מה שאתה שומע או רואה. רוב האנשים לא ראו אותנו מפסידים לחיפה, אז בשבילם המשחק זה מה שהטלוויזיה בחרה להראות, מה שהפרשן אמר ומה שהם קראו בעיתונים. עכשיו תדבר עם אנשים, הם יענו לך כאילו היו במשחק."
לנדאו קיבל הזדמנות מספיק גדולה?
"העסק לא נדבק ואם גוררים את זה במשך הרבה זמן, נגרמים נזקים. זו אפיזודה לא סימפטית ובכדי לא להתבזות, עם כל הצער, מוטב היה לחתוך. זה ניהול טוב. אני לא הייתי בעניינים בקטע הזה. אני לא מנסה להתחמק, אבל המהלך היה לטובת העניין. אני לא בטוח שלבד הייתי יכול לעשות את זה. אני לא יודע להתמודד עם דברים כאלה מספיק טוב."
היום לבעלי קבוצה דומיננטים עדיף מאמן חלש ולא מנוסה כמו שמוליק חנין שמיניתם במקום לנדאו.
"לא הייתי בעד חנין. לא בגלל שהוא לא מאמן טוב, הוא מאמן יוצא מהכלל, אני רק לא חושב שזה הוגן לתת לו קבוצה שהוא לא בחר ושנמצאת במשבר. זה עול גדול מדי, גם על בחור חזק ואיכותי כמוהו. זו היתה ההצבעה האחרונה שלי בדירקטוריון, והייתי בעד מאמנים אחרים. לדעתי חנין היה צריך לאמן בשנה הבאה. שיבנה לבד את הסגל מלמטה עם השילוב של הנוער, כמו שצריך."
מצטער שזה קרה?
"בשום פנים ואופן לא. עכשיו החוכמה של הנהלה חזקה היא לתת גיבוי בדרך כל כך קשה. בעלים רוצים לנצח עם תקציב מאוזן. אתה יכול לקחת מאמן יותר יקר ושחקנים יותר זולים, בסוף מה שקובע זו מסגרת כלכלית. בגלל זה אין במדינת ישראל אדם כמו סמי סגול. איש משכמו ומעלה."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תאומים: "בשבילי לנדאו יישאר גיבור". צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
סגול כהה
|
|
|
|
|
|
|
במהלך השיחה עלה שמו של סגול הרבה פעמים. סגול, בעל חברת "כתר פלסטיק," היה הצלע השקטה ברביעייה, אף פעם לא נכנס לאור הזרקורים, אבל החזיק ברוב המניות, וכשהעסק התחיל לקרוס, הוא החליט לנער בכוח. הוא עובד עם תאומים משנת ,'77 אז עוד היה לו עסק קטן, עכשיו הוא אימפריה.
"סמי רואה כמטרה את הפועל תל אביב אלופת אירופה," תאומים אומר בלי שום חיוך, למרות שבאותה שנייה זה נשמע כמו בדיחה גרועה. "אני יודע שמי שמתעסק בכדורגל יגיד 'האיש הזה מופרע,' אבל אם כתב כלכלי היה שומע את סמי, בזמן שהיה לו מפעל לגיגיות ומסרקים בשווי של שלושה מיליון דולר, מדבר על חברה של 500 מיליון דולר, מה הוא היה חושב? צריך אנשים בעלי חזון. סמי הוא התרומה הכי גדולה שמדינת ישראל היתה יכולה לתת לכדורגל. הוא יותר גדול מהארגון. יצחקו עלי שאני אומר את זה, אבל מה אכפת לי. אלופת אירופה זה לא בעוד חמש שנים, זה האור בקצה המנהרה."
הוא אף פעם לא היה מעורב?
"הוא פעיל בדרכו. הביקורת היא של אנשים שלא מבינים. סמי אוהב לשנות תנאים סביבתיים. ציניקנים לא מאמינים בחזון. אני כן מאמין, והעולם שייך לחולמים, לא למי שמסתובב בצדי המגרש ויורק וצוחק. הגיבור שלי כל חיי היה ויהיה דוד בן-גוריון, איש קטן, זקן, שהיה לו חלום וזכיתי לעבוד לידו. הוא עיצב אצלי את התקוות והאמונות. לאיש הזה לעגו."
עם שני השותפים האחרים קצת פחות הלך.
"מוטי אורנשטיין הוא חבר נפש שלי וימשיך לעבוד עם הנוער, ועם רפי עגיב זה אולי נגמר עצוב, אבל לא מכוער. לא תשמע השמצות של אחד מאיתנו על השני, וגם לא יהיו. נוזמן לשמחות ונהיה ביחד ברגעי עצב. הרביעייה הזו היתה חלק ממרקם והיא התפרקה בדרבי לפני שנתיים. מכבי ניצחו 0-1 וראינו שהקבוצה עייפה, עצלה, לא נלחמת. שם נפלה ההכרעה שצריך לעשות שינוי דרמטי. ראינו שהתוצאות לא טובות מבחינה ניהולית, העלויות גבוהות, הצוות המקצועי קיבל סכומים שהמועדון לא יכול היה לעמוד בהם. סמי שכנע אותי שצריך לעשות שינוי מאוד מהותי."
ההצלחה המדהימה באירופה בסוף פגעה בכם?
"לאורך זמן, הדאבל וההצלחה באירופה היו בעוכרי המועדון. הדאבל גרם לחלק מהשחקנים להאמין שהם אלוהים, אחרי זה באה ההצלחה באירופה ושחקנים הגיעו לשיאם. הם ידעו שיותר לא יוכלו לשחזר את ההישג. לשחק במוסקבה במינוס 15 מעלות, לנצח את צ'לסי. אלה היו רגעים של שכרון חושים שגם פגעו בשחקנים. אנחנו לא השכלנו לראות שקרה משהו פסיכולוגי בתוך הקבוצה. גם כלכלית שחקנים הרגישו שמגיע להם בשחקים, ואנחנו נתנו לחלק מהם את השחקים. הם נעשו שבעים, האמינו שיוכלו לעשות הכל, אבל הם לא יכלו לעשות הכל."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המטרה היא הפועל ת"א אלופת אירופה, סמי סגול. צילום: ינאי יחיאל
|
|
|
|
|
|
|
הצבע חזר לגיתם
|
|
|
|
|
|
|
הכדורגל הוא כבר לא האידאל שהיה פעם.
"זה לא שהכדורגל היה נאיבי פעם, האוהדים היו נאיבים. זה היה משהו אחר. הרומנטיקה היא ההתרפקות על העבר, ולא תמיד בצדק. אנשים זוכרים את ימי הקמת המדינה. אמי נפטרה רק לפני חודש והייתי מדבר איתה לילה לילה, מכל מקום בעולם. לא פעם עלתה השאלה האם באמת המדינה אז היתה יותר טובה. גם הכדורגל הוא חלק מזה. ההתרפקות על העבר. אז היתה יותר תקווה. חשבנו שמהזיפת יצמח משהו אחר. היום יש התפכחות. בכדורגל, כשילד בן שש מגיע עם אבא שלו לפני האימון ועושה מתיחות, זה מקום של תקווה. אבל לאט לאט גדלים והופכים ליותר ציניים. פעם החיילים היו מוכנים למות בשביל המנון ודגל, ואני לא בטוח שאותם דברים מתקיימים היום. החייל של היום יותר טוב מהחייל של אז, אבל עם פחות רומנטיקה."
אמך מאוד השפיעה עליך.
"היא היתה בשבילי מורה. כיבדתי אותה. בגללה הורדתי 40 קילו," הוא מדגים גזרה דקיקה. "הייתי 121 קילו, שאלתי אותה מה היא רוצה ליום ההולדת אז היא אמרה לי 'שתיראה כמו זה.' הלכתי להוא שהיא הצביעה עליו והוא היה 40 קילו פחות ממני. חזרתי אליה ואמרתי, 'קיבלת.' עשיתי דיאטה ואחריה היא אמרה לי 'לא רק שתוריד, גם תשמור,' כי בחיים שלי הורדתי יותר מטון. התחייבתי שזה יהיה משקלי תמיד. לא יעבור את ה80- קילו. היום אני ,77 שומר, והיא לא פה בכדי לתת לי שחרור."
מאז שתאומים עזב את תפקיד הניהול בהפועל תל אביב אומרים שחזר הצבע למשרד גיתם. היו שנים שהוא כמעט הזניח את העבודה שם. שש שעות ביום היה יושב על הטלפון בענייני הקבוצה, מדליק ומכבה שריפות. מעריכים שזה עלה לגיתם במיליוני דולרים ובירידה משמעותית בטבלת משרדי הפרסום. עכשיו הוא שם כל היום, מתעסק עם בנק הפועלים, סטף ורטהיימר, הטרמינל החדש בנתב"ג וזו רק רשימה חלקית. "אני בפול ספיד בתוך העסק. יש לי המון כוח. אני לא איש חלש."
בכדורגל נשארת אופטימי?
"מאוד. יש תקופות שהיהלום מתכסה עפר, אבל אחריהן מגיע הרנסנס. זו גדולה של מועדון. היהודים לא נטשו את דתם גם ברגעים הכי קשים. אז עכשיו לצערי כוססים ציפורניים, לא בולעים רוק בצורה סדירה, דואגים, אבל בסופו של דבר, אתה תראה, יהיה נפלא."
|
|
|
|
|
|
|  | | "פעם אוהדים היו נאיבים", אוהדי הפועל ת"א. צילום: דני מרון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
