 |
 |
|
|
| פרננדו רדונדו פרש מכדורגל בגיל 35 |
|
| הקשר הארגנטינאי, ששיחק בעשור האחרון בריאל מדריד ומילאן וסבל לאחרונה מפציעה בברך, תלה את הנעליים: "אני גאה בקריירה שלי, אבל יש רגע בו צריך להחליט שהכל נגמר" |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
מיקי שגיא
27/11/2004 13:52 |
|
|
|
|
|
|
|
בגיל 35 החליט פרננדו קרלוס רדונדו להגיד די, לתלות את הנעליים ולפרוש רשמית מכדורגל. אחד הקשרים המרכזיים הטובים של ארגנטינה, אם לא הטוב שבהם, בשנות התשעים, לא התגבר על הפציעה בברך ימין שהטרידה אותו לא מעט בשנים האחרונות והיתה הגורם המרכזי לכך ששיחק רק 22 משחקים מאז הצטרף למילאן בשנת 2000.
רדונדו, שזכה באליפות עם ה'רוסונרי' בעונה האחרונה, שיחק את משחקו האחרון בכדורגל המקצועני ב-16 במאי האחרון מול ברשיה (2:4), במחזור האחרון של העונה באיטליה ובחצי שנה האחרונה העביר את הזמן בקבוצת החובבים טורלודונס בספרד, אבל מאחר ולא קיבל הצעות רציניות, כהגדרתו, אלא רק אחת לעבור לקטאר, החליט לפרוש מכדורגל ולא לטרטר את משפחתו ממדריד למדינה המזרח-תיכונית.
רדונדו: "אני גאה בקריירה שלי, אבל לצערי יש רגע בו צריך להחליט שהכל נגמר ואין ברירה. אקח שנה חופש, אבל שלא יהיה ספק, אמשיך להיות קשור לכדורגל, עוד לא החלטתי באיזו דרך".
רדונדו, תושב מדריד,
הוא מוצר נוסף של ארחנטינוס ג'וניורס, בית היוצר של דייגו מראדונה ומרבית השחקנים הגדולים בכדורגל הארגנטינאי (האחרונים שבהם: חואן רומן ריקלמה, אסטבן קמביאסו, חואן סורין, דייגו פלאסנטה). 'אל פרינסיפה' (הנסיך) ערך את הופעת הבכורה שלו בבוגרים כבר בגיל 16 ואחרי חמש שנים עבר לקדנציה של ארבע עונות בטנריפה מהליגה הראשונה בספרד, שם אימן אותו חורחה ולדאנו, בתקופה הזכורה בעיקר בזכות שתי האליפויות שטנריפה מנעה מריאל מדריד במחזור האחרון בליגה.
ב-94' עבר רדונדו, אולי הקשר ההגנתי עם הכי הרבה סטייל וטכניקה אי-פעם, לריאל מדריד, עימה זכה בשתי אליפויות ושתי אליפויות אירופה. עם החולצה הלבנה עשה את אחד המהלכים הזכורים שלו בכדורגל, העקב באולד טראפורד והפריצה משמאל מול מנצ'סטר יונייטד שהסתיימה באחד השערים היפים באותה עונה, בניצחון 2:4 ברבע גמר הצ'מפיונס ליג. אחרי הזכיה בתואר האירופי הבכיר באותה עונה (2000), עבר רדונדו למילאן, קבוצתו האחרונה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
פרננדו רדונדו. צילום: האתר הרשמי של ריאל מדריד
|
|
|
 |
|
 |
|
אמר לא לנבחרת ארגנטינה
|
|
|
 |
|
|
|
בארגנטינה עצמה רדונדו היה דמות מיוחדת שלא זכתה לאדישות: או שאהבו אותו או ששנאו אותו. הסיבה? רדונדו, איש חכם ואינטלקטואל, הוא אחד השחקנים הבודדים אי-פעם שאמר לא לנבחרת. בגלל פילוסופיית המשחק שלו, הדוגלת בכדורגל התקפי, רדונדו סירב לזימון של קרלוס בילארדו ב-89', עקרונית בגלל שהמאמן ההגנתי היה ראש הסקולה בארגנטינה הדוגלת ב'תוצאה מעל הכל' ולא ב'משחק היפה מעל הכל', מדיניות אותה סימל יותר מכל ססאר לואיס מנוטי.
רדונדו תירץ את ההיעדרות בכך שהוא רוצה להתרכז בלימודי הכלכלה שלו באוניברסיטה, אבל מאוחר יותר שיחק במונדיאל היחיד שלו, ארה"ב 94', עם המאמן אלפיו באסילה. בקדנציות הבאות, של דניאל פסארלה ומרסלו ביילסה (עימו שיחק מספר משחקים), אמר שוב שלוש פעמים לא לנבחרת: לפסארלה בגלל התעקשותו על כך ששחקני הנבחרת צריכים להסתפר ולא להיות עם שיער ארוך, ועם ביילסה בגלל חילוקי דעות טקטיים. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
