ראשי > ספורט > כדורגל ישראלי > כתבה
בארכיון האתר
מכבי והפועל נפגשות לדרבי האומללות של ת"א
שתי התל אביביות, שרק לפני שנה וחצי היו מעורבות במאבק אליפות משולש עם מכבי חיפה, איבדו סיכוי בצמרת, קרובות הרבה יותר לתחתית ואפילו לא ימלאו את בלומפילד. ראשון בערב, ייאוש פוגש ייאוש
לכתבה הקודמת דפדף בספורט לכתבה הבאה
גיא צדיק
28/11/2004 0:26
שתי התל אביביות מתייצבות לעימות המסורתי בנובמבר כשהן מחוברות למכשירי הנשמה. קשה להיזכר מתי בפעם האחרונה הדרבי התל אביבי עורר כל כך מעט עניין, עם פחות מ-5,000 כרטיסים שנמכרו במכירה מוקדמת ובלומפילד שצפוי להיות חצי ריק. עצוב כמעט כמו שיר של נורית גלרון. מצד שני, המצב של השתיים והשנאה ההדדית מבטיחים לפחות מלודרמה קטנה בליגה מייגעת שהוכרעה עוד לפני שהתחילה.
 
הרבה עבר על מכבי ת"א מאז פתחה את העונה עם קוקטיילים בשוייץ וקליפים ביורוספורט.  ההשפלה באיצטדיון האולימפי
של מינכן והשרצים שיצאו אחריה הכניסו את כל המערכת לסחרור עמוק, ניצחון בדרבי יהיה בגדר נחמה מתוקה, הפסד יכניס את המועדון למשבר מסובך יותר מקובייה הונגרית. לזכותה של מכבי ייאמר שהיא נפלה לבית בלתי אפשרי בצ'מפיונס ועשתה את המקסימום, אבל הבעיות של הצהובים-כחולים רק נגמרות ב-5:1 בגרמניה ומתחילות עמוק בחדרי ההלבשה. קלינגר אמנם הביא בתחילת העונה קוקוס לאימון, דפק עליו עם פטיש וביקש מהשחקנים שלו לפתח עמידות של אגוז, אבל בינתיים הם נראים יותר כמו ג'לי לימון.
 
 
דרבי לא מעניין, אבוקסיס מול דגו. עיבוד מחשב: דפנה תלמי
המתקפה של פנטסיל, הדיכאון של הייס
מתקפת אמצע השבוע של ג'ון פנטסיל על קלינגר וחבריו להגנה הוכיחה שני דברים: הראשון, הגנאי הוא כנראה שחקן בינוני למדי אבל ביצים יש לו. השני הוא שמכבי היא קבוצה רקובה, מפולגת ומסוכסכת, עם יותר מידי אגואים מנופחים ומעט מאוד יכולת, ומאמן עם עודף ביטחון עצמי שמתחיל לאבד סבלנות. בין הקרנבלים של הדלה אלפי והניצחון על אייאקס בר"ג, מכבי שכחה שיש גם דבר כזה שנקרא ליגת על.
 
עוד לפני מינכן היתה המפלה הכואבת בחיפה, שהוציאה את מכבי מתמונת הצמרת וגררה מתקפה צהובה על השיפוט. יפת טעה בגדול בקרית אליעזר, אבל להאשים אותו בהפסד זה בערך כמו לטעון שאין כאן שלום כי שרון עלה על הר הבית, מכבי היא פשוט קבוצת כדורגל בינונית בתקופה איומה. ישמעאל אדו נראה כמו האיש הבודד ביותר בעולם, תמיר כהן הוכתר לשחקן השנוא בליגה, שטראובר הפך לדמות בארץ נהדרת וההיעלמות של לירן כהן ואלי ביטון לא היתה מביישת אפילו את הודיני. גם הקאמבק המדהים של ברוך דגו ירד לטמיון, וברונו הייס בכלל סומן כבר מזמן בשערים 11-12 בגלל שהעז להתבטא נגד הגורו הצהוב, אבי נמני. אין הרבה דברים יותר בולטים לעין מאשר ברזילאי בדיכאון, הייס בדרך החוצה מהמועדון. קלינגר איבד שחקן מפתח, האוהדים ירו לעצמם ברגל ואפילו לא שמו לב.
החזיקו מעמד בדלה אלפי, מתמוטטים בליגה. צילום: עדי אבישי
סגל מפונק ואוהדים מיואשים
עם זאת, נדמה ששיא השפל הצהוב כבר נרשם, כשהאוהדים חיכו בקרית שלום לאוטובוס הקבוצה שחזר מטדי עם הפסד 2-0, השחקנים יצאו עם יריקות ובעיטות במכוניות. מאז, נרשמה רגיעה. זה לא שמכבי השתפרה - לאוהדים פשוט נמאס כבר מהקבוצה. בצ'מפיונס הם היו רחוקים מלמלא את ר"ג, הליגה מתה עוד לפני שנגמר סיבוב אחד, ואם יחסי הכוחות בין מכבי חיפה לשאר הליגה לא ישתנו, והם לא ישתנו, בקרוב הם גם ילמדו איך זה מרגיש לחיות במקום בו האלופה ידועה עוד לפני המחזור הראשון. נסתרות הן דרכיו של הצדק הפואטי.
 
הביטחון העצמי שקלינגר משדר הוא כנראה הדבר האחרון שמונע ממכבי להתפרק לגמרי, מצד שני הוא המאמן והתשובות שהוא נותן לא מספקות אף אחד, למעט לוני הרציקוביץ'. קלינגר הביא לו אליפות בעונה הראשונה שלו במועדון, אבל מאז הוא מאמן קבוצה מסוכסכת שמשחקת כדורגל משמים, הוא נכשל לחלוטין בבחירת הזרים ונתן קרדיט גדול מידי לשחקנים מפונקים עם חיבה מוגזמת לרד-בולים ומדורי רכילות, שלרובם יש גישה הפוכה לחלוטין מזו שהיתה לו עצמו כשחקן. הרציקוביץ' נותן גיבוי מלא, אבל האוהדים של מכבי, שגם ככה אף פעם לא ממש סבלו את לוני וסימנו את קלינגר כאיש הרע בפרשת נמני, שואלים את עצמם הרבה שאלות ולא מקבלים תשובות מאף אחד, מתכון בטוח לפיצוץ מתקרב.
 
אוהדי מכבי. מאבדים עניין. צילום: עדי אבישי
הפועל: הנהלה מפורקת וכדורגל מביך
עד לא מזמן, עונה צהובה שכזו היתה מתקבלת בגיחוך קולני בצד האדום של העיר. האוהדים של הפועל לקחו את השמחה לאיד והפכו אותה לסוג של אמנות מודרנית, אלא שהעונה הם עסוקים במיוחד בקבוצה שלהם, שנמצאת רק שתי נקודות מהקו האדום עם כדורגל עלוב שמבריח ילדים קטנים מאיצטדיונים וחמישה הפסדים בסיבוב ראשון נורא. האדומים, שכמעט ולא הפסידו ביפו בתקופתו של קשטן, התקפלו לחדרי ההלבשה שמתחת לשער 5-4 כבר שלוש פעמים, עם כישלונות מביכים מול הפועל פ"ת, אשדוד והפועל חיפה, עלבונות אותם לא ניתן לתאר במילים. היכולת נעלמה, גם הגאווה, מאמן אחד הלך, השני אולי בדרך, ההנהלה התפרקה ואבוקסיס מקבל שריקות בוז בכל פעם שהוא נוגע בכדור. מצבם של האוהדים קשה במיוחד: מרוב השמות שעוברים במועדון, כבר לא ברור להם אפילו את מי הם אמורים לקלל.
 
כמו בקרית שלום, גם בוולפסון מדובר בשבר סורי-אפריקני בין האוהדים לקבוצה וההנהלה. האדומים עוד לא הגיעו לאלימות פיסית, אבל מפלס העצבים עולה בקצב של האיילון. בעונה שעברה נמאס להם מקשטן, מה שהיה נוח במיוחד עבור ההנהלה המרוששת וגם עבור לנדאו, שהגיע על תקן של משיח, גילה תוך כמה חודשים שהזיכרון האנושי מתקצר פלאים עם שניים-שלושה הפסדים ונזרק בהדחת בזק שלא הוסיפה כבוד לאף אחד. תאומים כבר הודה שנכשל בניהול ושיתרכז מחדש בדיאט יופלה ואבקות כביסה, אלא שעומק הכשל עדיין אינו ברור.

 
תאומים ואורנשטיין. ההנהלה התפרקה. צילום ארכיון
קונספירציות באדום ומשבר עם הקהל
לפי תיאוריות הקונספירציה באדום, ראשי המועדון (מי שהם לא יהיו) לא באמת חיפשו מועמד. הפסטיבל סביב שום ומלמיליאן היה פיקציה אחת גדולה שנועדה לכסתח את רמון ושות' – למועדון אין כסף, שמוליק חנין היה המועמד היחיד. גם אם ניסו שם להביא מאמן אחר, ההנהלה איבדה אמינות. חנין עצמו נקלע למצב לא הוגן, כשהלחישות והמזימות מסביבו לא נפסקות לרגע אחד ומעמדו נראה שביר עוד יותר מזה של לנדאו. הוא לא מנוסה מספיק כדי להתמודד עם התקשורת שעוקבת אחרי כל פיפס במועדון, רוב האוהדים לא שמעו עליו, ההנהלה לא נותנת לו גב והוא תקוע עם סגל זרים שלא הוא בחר. בקיצור, כולם לא מרוצים.
 
אבל התופעה המדהימה של העונה היא היחסים בין הטריבונות ליוסי אבוקסיס. ספק אם היתה בליגה שלנו עוד מערכת יחסים הרסנית של שנאה-אהבה כמו שמנהל הקהל בבלומפילד עם מספר 8. פעמיים נפרד אבוקסיס מהאקסית המיתולוגית ופעמיים שב אליה, פעם אחת כנראה יותר מידי. בין אם אבוקסיס הוא שעיר לעזאזל או בעיה חברתית בקבוצה, אף מועדון לא יכול להרשות לעצמו שחקן מוביל שסופג קללות מדי שבוע במגרש הביתי שלו. ואם זה לא מספיק, הקרחת המפורסמת בליגה ממשיכה לשמוע שמשה סיני אולי חוזר להפועל. אם זה יקרה, כל מה שיישאר הוא להחזיר את המשרדים לבית ברנר, לתת לרמון ניסיון נוסף לנהל רפורמה במערכת הבריאות ולחדש את כרטיס השחקן של מספר 7.
 
האמת היא שביכולת הנוכחית של האדומים, גם בגילו סיני היה הופך לשחקן הרכב קבוע. ההגנה חדירה, הקישור אנמי ושערים מהחלוצים פשוט אין. אפילו באנקר כמו אלימלך רושם עונה חלשה, גרשון נעלם, הנשמה מתה והרמה הכללית מביכה יותר מהמונולוגים של אסף הראל. אפילו המנכ"ל החדש הגיע ממכבי והתסכול של האוהדים גובר מדי שבוע. הגשם פיזר אותם אחרי ההפסד להפועל חיפה, שמיים בהירים ביום ראשון ועוד הפסד למכבי (אחרי טריפל צהוב אשתקד), בתוספת לאלימות שהשתלטה לאחרונה על הליגה שלנו, הם ככל הנראה משוואה ללילה ארוך עבור משטרת יפו.
 
אבוקסיס וחנין. עונה קשה בבלומפילד. צילום: עדי אבישי
המצב בקבוצות
מכבי ת"א: קלינגר קרא לשחקנים ציטוטים של נפוליאון היל, גל ניר יפתח בשער, מבמבה וביטון יעלו בהרכב.

הפועל ת"א: שביט אלימלך כשיר לדרבי, טל חן חוזר להרכב.

האוהדים: כתובות נאצה במתחם וולפסון, פוצץ האימון בקרית שלום.
טניס
תמונות
כדורגל ישראלי
כדורסל
כדורגל עולמי
עוד ספורט
לוח תוצאות
רכילות
תרבות ספורט
ווינר
יורוליג 2007
הערוץ האולימפי
  מדד הגולשים
ליברפול סירבה,...
                  28.93%
מאמן חדש? לבית"ר...
                  9.57%
הרומנים מתים...
                  9.31%
עוד...

ג'ון פנטסיל. פתח תיבת פנדורה

תמיר כהן. לא קנה לעצמו הרבה מעריצים העונה

לוני הרציקוביץ'. מבסוט מקלינגר

ברוך דגו. נקודת אור צהובה

שטראובר. דמות בארץ נהדרת

אוהדי מכבי. לא מילאו את ר"ג

גילי לנדאו. הדחת בזק

שביט אלימלך. אפילו הבאנקר בעונה חלשה

אוהדי הפועל. היו ימים בבלומפילד

דרור קשטן. הותיר חלל עמוק בבלומפילד

חיים רמון. בעל הבית החדש


כדורגל ישראלי
הוועדה למתן רשיונות לאירופה אישרה את מ.ס אשדוד, אבל גם פתחה לה תיק  
הפועל ת"א חוזרת לאופציית טועמה  
חיפה: ארבייטמן ופאנטני תורגלו בחוד לקראת נצרת  
עוד...