 |
/images/archive/gallery/192/260.jpg אוהדים מתפרעים.
צילום: דני מרון  |
|
|
|
|
| "קול העם": הסוציולוג ד"ר יאיר גלילי מתייחס לבעיית האלימות בכדורגל |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ד"ר יאיר גלילי
30/11/2004 13:40 |
|
|
|
|
|
|
|
קריאתה של שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת לעמיתיה בבית המחוקקים לדון באופן מעמיק באלימות הגואה סביב משחקי הכדורגל בישראל ראויה לברכה אך ראוי שתעשה זאת באופן מעמיק יותר מניסיונות דומים באותו משכן. ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא האלימות בספורט, המסיימת בימים אלו שלוש שנות פעילות פורות, ניסתה לעמוד על הסיבות לפרצי האלימות באירועי ספורט בישראל ולהציע דרכים להתמודד עימם ולפרקים אף נדמה כי היתה בדרך הנכונה. ברם, מעיון מעמיק בדו"חות הוועדה, קשה להתעלם מהתחושה כי עבודת הועדה אינה אלא החמצה מול שער ריק.
בדיקה של הנוכחים בדיוני הוועדה מעלה כי בלטו בהעדרם חוקרי מדעי החברה אשר עשויים היו להאיר מגוון סוגיות שעלו לדיון באור מדעי יותר. לו הוזמנו, היו מציגים ממצאים מרחבי העולם המראים כי אלימות בספורט בכלל ובכדורגל בפרט אינה תופעה הניתנת למיגור. מרבית התופעות החריגות ניתנות לכל היותר לשליטה ובקרה על ידי תאום נבון בין מספר גורמים שמבינים את הקונקסט בו מתרחשת הפעילות הספורטיבית. כאשר אלפים, ולעיתים עשרות אלפים, צופים באירוע ספורטיבי התנהגותם במהלכה קשורה לגורמים רחבים הרבה יותר מהאירוע הספורטיבי בו הם נמצאים.
אירועי ספורט אינם מתרחשים בוואקום חברתי והצופים בהם מגיעים עם מטען תרבותי, חברתי, אתני, פוליטי ודתי המשפיע על התנהגותם. הצופים מביאים איתם את ההיסטוריה, הנושאים, המחלוקות והאידיאולוגיות של הקהילות בהן הם חיים וכך גם מידת החשיבות של הקבוצה אותה הם אוהדים והצלחתה מסמלת את הזהות המעמדית, לאומית, אתנית, קהילתית שלהם ומשפיעה על התנהגותם. רמת האלימות המובנית בענפי ספורט רבים, ובכללם כדורגל וכדורסל, מהווה גורם חשוב בהשפעתה על מידת האלימות של צופיה אך גם גודל הקהל, הרכבו ותנאי הצפייה בו. כאמור, הבנה בסיסית במשתנים אלו צריכה לסייע באחת הבעיות המרכזיות של אירועי הספורט, שהיא אמצעי השליטה של המארגנים על הצופים בהם.
בעיות חברתיות, טען הרברט בלומר בשנות ה-70, הן ביסודן תוצר של הגדרה קולקטיבית. ההתנהגות או התופעה המוגדרת כבעיה חברתית הנה מצב סובייקטיבי התלוי בגורם החברתי המגדירו כבעיה. הבעיה אינה בהכרח תופעה אובייקטיבית אלא היא בעיקר תוצאה של הגדרה סובייקטיבית של מציאות אותה מציג או מייצג המגדיר. המגדיר במציאות הישראלית הם במידה רבה עיתונאים ואנשי תקשורת אשר העלו חדשות לבקרים תופעה קיימת של גילויי אלימות במגרשי כדורגל וכדורסל, אל סדר היום הציבורי תוך בניית מציאות של אלימות ובריונות סביב המשחקים באמצעות יצירת סטריאוטיפ של אוהדים אלימים הדומים לעמיתיהם מרחבי העולם. תהליך העלאת הסוגיה על סדר היום נעשה, לדעת חוקרים כמו גארי וונל הבריטי, בעזרת הענקת במה תקשורתית לשחקנים, מאמנים שוטרים וחברי כנסת כאשר המרואיינים מתייחסים לאירועים יותר מאשר מתארים אותם, על-סמך "מידע" שהגיע אליהם בעיקר מתוך כלי התקשורת עצמם. מכאן, "דרישת" התקשורת לביעור הנגע קצר בתגובה לפאניקה המוסרית שנוצרה, מייד לאחר תגבור כוחות המשטרה וניסיונות התמודדות עקרים, מוקמת וועדת חקירה פרלמנטרית.
באין מחקר רציני על תופעת האלימות בספורט הישראלי (המחקר היחידי על אלימות בכדורגל הישראלי נעשה על ידי מירה פרבשטיין לפני שני עשורים כמעט) בלתי אפשרי לדון על התופעה ועל תהליכים הקשורים בה, שהוצגו ביריעה קצרה זו, באופן מעמיק. כך למשל קשה למצוא בדיוני הוועדה קולות המסבירים כי בתנאים מסוימים התנהגות סוטה במגרשי הספורט מאפשרת פורקן של מתח, שהוא צורך חברתי, באופן מבוקר ומסודר כך שלמעשה לא רק שאין בה נזק של ממש לסדר החברתי אלא היא מטהרת ומייצבת את המערכת החברתית באופן שמונע את התפרצות האלימות במקומות אחרים, כמו במרכזי הערים, לדוגמא.
קריאה לבדיקה רחבה ומעמיקה של תופעת האלימות בקרב אוהדי הספורט הישראלי מתבקשת בשל אוזלת ידם של מועדוני ספורט שלא מסוגלים (או רוצים) לצאת כנגד אוהדים אלימים הממלאים את קופותיהם המדולדלות ומהווים לעיתים הצדקה מרכזית לקיומם, אך בעיקר מחויבת המציאות נוכח גישה שטחית הננקטת עד עתה על ידי הרשות המחוקקת והדומה יותר ויותר לדרך בה מטופלות בעיות חברתיות רבות אחרות בישראל של תחילת האלף השלישי.
ד"ר יאיר גלילי הוא סוציולוג וראש לימודי תקשורת וספורט במכללה ע"ש זינמן במכון וינגייט
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
