 |
/images/archive/gallery/168/530.jpg גוסטבו בוקולי.
צילום: דני מרון  |
|
|
|
|
| גוסטבו בוקולי, הזר הכי מאמין של מובילת הטבלה, מספר על דרך הייסורים ממגרשי הקט-רגל בסאופאולו לספסל של ברשיה ("אני זוכר את בנין, הוא נראה טיפוס סגור"), מגולל את מסעותיו בליגה הלאומית של ארץ הקודש ("יותר גרוע מהפועל ר"ג לא יכול להיות"), וחוגג את הגאולה במדי האלופה: "מכבי ת"א הציעה לי יותר כסף מחיפה, אבל כמה אפשר היה לחכות להם ? |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אייל לוי ויונתן הללי
15/12/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"לפני ארבע שנים התחלתי להתקרב לדת", גוסטבו בוקולי מתוודה. "שום דבר לא הלך לי בחיים. מבחינה מקצועית הייתי טוב, אבל הפריצה לא באה. היו לי קשיים ביחסים האישיים. כל הזמן חיפשתי את האושר. הייתי יוצא לדיסקוטקים, שותה הרבה, מחפש חברה, רק לא להיות לבד. הרגשתי ממש אבוד. הלכתי לכנסיה וביקשתי מאלוהים 'תראה לי את הדרך'. אחרי חצי שנה הגעתי לישראל".
על החיים של בוקולי אפשר לעשות סרט. רק בן 26, פנים תמימות של ילד, וכמה קש אכל בחיים עד שמכבי חיפה הוציאה אותו מחושך לאור. עוד רגע הוא מתמודד על תואר כדורגלן השנה, ולחשוב שהוא הסתובב לידנו כל הזמן, ממש מתחת לאף.
גוסטבו נולד בסאו-פאולו, ברזיל. משפחה טובה. אמו תמיד אמרה שקודם כל לימודים, אחר כך כדורגל. זה לא עזר לה. הילד היה צמוד לכדור בכל רגע פנוי וסירב לשבת ליד השולחן. העזרה באה מכיוון לא צפוי. מאמן קט-רגל ראה את בוקולי בן ה-11 בפעולה ברחוב. שליטה בשתי רגליים, זריזות, קשיחות. בדיוק מה שהוא היה צריך. "אני רציתי לשחק על מגרש גדול", הוא צוחק כשנזכר בשנים ההן. "לא היתה לי ברירה. המאמן בא לאמא שלי ואמר לה שהוא יממן לימודים בשבילי בבית הספר הכי טוב בעיר וישלם לי 500 דולר בחודש. הבנתי שההחלטה כבר נפלה".
הוא היה כוכב, הגיע לקבוצת הקט-רגל של קורינתיאנס, לנבחרת הנוער הלאומית,
אבל כשהסתיימו הלימודים הוא אמר שלום למגרש הקטן והלך לשחק על הדשא של גדולים. "הקט-רגל עזר לי", גוסטבו משוכנע. "שיפרתי את הטכניקה ובמיוחד את ההגנה. שם אתה מפסיד כדור ואתה חייב מיד להשיג אותו בחזרה. אין זמן לנוח".
היה זה סוכן שחקנים מקומי ששם עליו עין. אמר שיש לו קשרים בתורכיה והנה הוא מסדר לו חוזה פגז. גוסטבו ואלכסנדר הסתובבו שבוע באיסטנבול ומשם המשיכו לאיטליה. הסוכן הבטיח לשחקן בן ה-20 שאם הוא יהיה צמוד אליו, הכל יסתדר.
בוקולי מצא את עצמו בקבוצה קטנה מהליגה השלישית באיטליה. אין צופים, אין תהילה וגם הכסף הספיק רק לדמי כיס. המזל שסירב להאיר לו פנים, הציץ לכמה דקות. קבוצת המלצרים שלו פגשה את ברשיה למשחק אימון, הוא תופקד כחלוץ. המאמן של הקבוצה הבכירה אמר בסיום שהקטן ההוא יהיה אצלו במועדון.
בוקולי ישב על הספסל של ברשיה, לא ראה דקת משחק בליגה. כל הזמן אמרו לו שאם ימתין בסבלנות הוא יקבל אזרחות איטלקית, חוזה לחמש שנים ויהיה כוכב. שום הבטחה לא יצאה אל הפועל. "אני זוכר את טל בנין", הוא מחייך. "לא יצרנו קשר, הוא נראה לי טיפוס סגור. שנינו היינו זרים, הייתי לבד. בסיום העונה אמרתי לסוכן שלי שאני חוזר הביתה כי אני רוצה לשחק. הוא ביקש שאני אמתין ואסמוך עליו. אמרתי לו שבשביל כסף אני אמצא עבודה לבד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
טל בנין. "נראה לי טיפוס סגור". צילום: עדי אבישי
|
|
|
 |
|
 |
|
" לא אמרתי לשחר מילה על כסף"
|
|
|
 |
|
|
|
בוקולי חזר לברזיל, חתם בקבוצת פראנה מהליגה הראשונה. הוא לא היה מאושר, הלך כל יום לכנסיה לבקש עזרה משמיים עד שבאה לו לפני שלוש וחצי שנים ההצעה המיוחדת מישראל. על חייו כזר בארץ אולי כדאי שתקראו עדות:
גוסטבו בוקולי: "שבוע לפני כן התחתנתי עם ג'וסאין. בא אלי מישהו שכמעט ולא הכרתי ואמר שאת הקלטת שלי ראו בישראל ורוצים אותי עכשיו. אני רק טס לשם, חותם וחוזר לברזיל לקחת את אשתי והחפצים. "נחתתי במכבי פ"ת עם תיק יד, חשבתי שאני מגיע וממריא חזרה. אף אחד לא דיבר על מבחנים. המאמן אלי אוחנה אמר לי 'רוצים משחק אימון, לראות איך אתה מסתדר'. הסכמתי. הייתי טוב, אפילו הבקעתי. אמרו לי 'אתה בסדר, אבל עוד משחק אימון'. עזבתי.
"התקשרתי לאשתי ושאלתי אותה מה לעשות, היא אמרה לי להישאר. שנינו ידענו שהכדורגל בליגה הברזילאית לא מתאים לי. אמרו שיש הצעה מהפועל ר"ג. לא ידעתי מה זה, מי שם. רק רציתי לשחק, שיראו מה אני יודע. "אחרי שני אימונים, מוטי איוניר אמר שהוא מעוניין, רק שהיו"ר אלי ניר לא רצה. הוא רב עם הסוכן שלי, אשר הרשקוביץ, והכל נפל על הראש שלי. החליפו לי פעמיים דירות, לא שילמו כסף. כשהתקשרתי ליו"ר וביקשתי משכורת הוא אמר'תחזור אלי בעוד עשר דקות', ונעלם. יותר גרוע מהפועל ר"ג לא יכול להיות.
"בסיום העונה ניר פתאום הודיע שהוא מעוניין להאריך את החוזה. אמרתי לו'אני נוסע הביתה. תשלם מה שמגיע לי ואני אחשוב'. הוא ענה'תחתום, אחרי זה תקבל את הכסף'. סירבתי. קיבלתי חצי מהסכום שמגיע לי. מתקרבת העונה ואף טלפון מהם. מרקיניוס, הזר השני, כבר קיבל הודעה מתי מתחילים האימונים, ואני שום דבר. התקשרתי לניר והוא סיפר שהיה בבית חולים ובכלל שמע שסגרתי בהכח. אמרתי שלא סגרתי. אז הוא סיכם שאני אבוא ונראה. בנמל התעופה חיכו לי רק נציגים של הכח. חתמתי שם.
"אחרי חודש וחצי הקבוצה התמוטטה כלכלית. כל-כך רציתי לשחק בליגת העל, אבל אף אחד לא רצה אותי. מה, אני אלך למאמן ואגיד 'קח'?. הסוכן שלי כל הזמן דיווח 'יש הצעות, אל תדאג', ושום דבר. אז החלטתי לקחת את ההצעה של אחי נצרת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בוקולי בירוק של אחי נצרת. צילום: דני מרון
|
|
|
|
|
|
|
" זו התקופה הכי יפה בקריירה שלי"
|
|
|
|
|
|
|
"חודשיים עד שמצאתי דירה, עוד חודשיים עד שסידרו לי רכב. רק לקראת סוף העונה הייתי מסו דר. עלינו ליגה. בעונה השניה, מההתחלה היה ברור שניאבק נגד הירידה ומהאמצע ידענו שנרד. הבנתי שאני חייב להוכיח את עצמי, להראות לכולם שאני שווה יותר. הרי בקלות אפשר להיעלם. עוד לפני המשחק שלנו עם מכבי חיפה סגרתי עם יענקל'ה שחר את החוזה".
זה נראה לך תקין?
"הבקעתי נגדם גול, זה לא טוב? בפגישה אמרתי לשחר 'מי לא רוצה לשחק במכבי חיפה?'. הוא צחק. אני לא אמרתי מילה על כסף. הוא עשה הסכם ולחצנו יד. לא אמרתי לו אם זה הרבה או מעט. רציתי לשחק".
מכבי ת"א טענה שסגרת איתה בלחיצת יד.
"לא לחצתי יד. ישבנו, אבל למה לא סגרנו? עם יענקל'ה זה נגמר בשתי דקות. אם הם כל-כך רצו אותי אז למה זה היה איטי? חיכיתי כמה ימים, אבל כמה אפשר היה לחכות? אני זר, בכושר שיא, אני צריך לנצל את המומנטום ולא ליפול בין הכיסאות. מישהו אמר שלידס רוצה אותי, אז אני שם עכשיו?".
מה עם קצת סבלנות?
"מכבי ת"א צריכה לרוץ אחרי ולא אני אחריה. אני לא הייתי יכול לחכות והם ידעו את זה. אם יש להם בעיות, זו לא הבעיה שלי. הם כעסו כי הם ידעו שהפסידו. לא דיברתי על כסף, מכבי ת"א הציעה לי יותר ממכבי חיפה. תשאלו את יענקל'ה 'רבת עם גוסטבו על כסף?'. אני השחקן שהיה לו הכי קל איתו במו"מ".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יעקב שחר. "אני השחקן שהיה לו הכי קל איתו במו"מ. צילום: עדי אבישי
|
|
|
|
|
|
|
"אני מאוד אוהב לראות את בניון"
|
|
|
|
|
|
|
לא חששת לבוא לקבוצה עמוסת כוכבים?
"לפני שחתמתי הרבה שחקנים אמרו לי'תיזהר יש שם כאלה שמשחקים שנים, יהיה לך קשה להיקלט'. אמרתי לעצמי שאני לא שומע, לא נזהר. בא כמו שאני, ותאמינו לי שעד עכשיו זה כמו משפחה. כולם ביחד. תבקש עזרה, אין אחד שלא יקפוץ. לא ראיתי אחד שהולך עם פרצוף חמוץ. זו התקופה הכי יפה בקריירה שלי".
איך הרמה?
"זו קבוצה ברמה אירופית. אין שם שחקנים לא מוכשרים. תיקח את דוידוביץ', עידן טל, בנאדו, חרזי, באדיר. קטן, למשל, הוא אחד הטובים בארץ. הוא עושה על המגרש מה שהוא רוצה וגורם לקבוצה ליהנות מהמשחק".
איזה שחקן אתה?
"אני חזק פיזית, יש לי קצת מכל דבר. אני רוצה להאמין שאני מזכיר את נדבד. גם הוא כל הזמן בתנועה ומחפש את הניצחון. רק שהוא שם ואני פה".
יש עוד ברזילאים בקבוצה, זה עוזר לך?
"הם מרגישים כמו האחים שלי, אני מרגיש כמו אבא שלהם. הם לא מדברים מילה בעברית או אנגלית, ממש כלום, אז אם הם צריכים מישהו, הם ישר מרימים אלי טלפון ויודעים שאני אגיע. בשבילי זו עוד עבודה. שחקן וגם מתורגמן".
נראה אותך בנבחרת ברזיל?
"סיכוי מאוד קטן. בשביל להיות בנבחרת אתה צריך להיות טוב בליגה הברזילאית, לצאת לאירופה ככוכב ורק אז מזמנים אותך. קחו את ג'ובאני אלבר, ז'ארדל, סוני אנדרסון, שבברזיל היו כלום והפכו לתותחים באירופה, הם כמעט ולא בנבחרת. יש בברזיל מיליוני שחקנים".
אם ברזיל תגיע למשחק בישראל, מה תהיה התוצאה?
"משחק מאוד קשה, ראיתם איך הלך להם באקוודור. אני חושב שכמו שהיא נראית, לישראל יש סיכוי להגיע למונדיאל. זה יגרום לה לחשוב כמו האירופים, יפתח אותה כמו את יוון. אני מאוד אוהב לראות את יוסי בניון. הוא משחק עם כל-כך הרבה אהבה, רץ למעלה ולמטה, לא מוותר אף פעם".
מה יותר חשוב לך, שחקן העונה או זכיה באליפות?
"אליפות. מהיום שבו התחלתי לשחק חלמתי על הרגע שבו אני אהיה אלוף. אני יודע שגם אם ניקח את התואר כל שחקן יהנה מתהילה, ויהיה גם מי שיזכה בשחקן העונה".
מה החלומות שלך?
"אין לי. החיים שלי בידי אלוהים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יוסי בניון. "הוא משחק עם כל כך הרבה אהבה". צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
"היום אני יודע ששום דבר לא ישבור אותי"
|
|
|
|
|
|
|
תפיסת העולם של בוקולי יכולה להישמע לפעמים מוזרה. האמונה בגורל, ההתמודדות עם הקשיים. בגיל 18 הוא עזב את הבית, והוא לא מדווח על געגועים לאימו אנה-מרי או לאחיו ואחותו. אביו, אנטוניו, מת לפני שנתיים, כששיחק באחי נצרת, וגוסטבו התמודד עם האבל בדרכו.
"אבי סבל מהתקף לב ושכב בבית חולים", מספר גוסטבו. "קיבלתי את ההודעה על מותו בדיוק כשהייתי בארוחת צהריים עם הקבוצה. לא רציתי לספר להם מה קרה אז אמרתי למנהל שאני חייב ללכת הביתה. הוא ביקש ממני להמתין עד שכולם יסיימו. אמרתי לו שאני חייב לדבר עם אמי באופן דחוף. הוא ענה שהשיחה תחכה עוד חצי שעה, אז לא היתה לי ברירה ואמרתי בקול 'אבא שלי מת'. כולם התחילו לבכות איתי ואני הלכתי. למחרת הגעתי לאימון".
לא היה לך קשה?
"ביום שקיבלתי את ההודעה זה היכה בי, הבנתי שאני לא אראה אותו יותר. שוחחתי עם אבי שלושה ימים לפני שנפטר וביקשתי ממנו שיחשוב על אלוהים כי אם הוא ימות, אלוהים יהיה תמיד לצדו. לא רציתי לשקוע בעצב כי ידעתי שזה ישפיע על כל הסובבים אותי והצער לא יחזיר את הגלגל לאחור".
חשבנו שהברזילאים דומים לישראלים במנטליות.
"זה נראה דומה, אבל ההתנהגות ודרך החיים שונות לגמרי. תמיד יהיו בינינו הבדלי תרבות".
איך אתה מרגיש כאן עם הפיגועים והסכנות?
"אני מרגיש כמו בבית. הייתם פעם בסאו-פאולו? יש שם אזורים שלא כדאי להסתובב בהם".
מה עם הבעיה הפלשתינית? "כתוב עליה גם בתנ"ך. מי אמר שאם תהיה להם מדינה הם לא ירצו יותר ולא תהיה עוד שפיכות דמים? באופן כללי, פוליטיקה לא מעניינת אותי".
לא חבל שהקריירה שלך התפתחה לאט?
"הכל בידי אלוהים. אני יודע שכדורגלנים רוצים להצליח מהר. אצלי הכל בא לאט, עברתי כל שלב אפשרי. היום אני יודע ששום דבר לא ישבור אותי. אם אני אפול, אני מיד אקום".
|
|
|
|
|
|
|  | | גוסטבו בוקולי חוגג מול רוזנבורג. צילום: אי-פי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/177/884.jpg
 |
|
|
גוסטבו בוקולי. מברזיל לישראל דרך איטליה
|
|
 |
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/214/956.jpg
|
|
|
יניב קטן. "אחד הטובים בארץ"
|
|
|
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/161/587.jpg
|
|
|
אלי אוחנה. בחן את בוקולי במכבי פ"ת
|
|
|
![]()
|
 | | | /images/archive/gallery/171/962.jpg | | | פאבל נדבד. המודל של בוקולי | | | ![]()
|
|
|
|
|
