 |
/images/archive/gallery/229/789.jpg עופר דגמי. מסמלי מכבי יפו.
שלמה וולקוביץ  |
|
|
|
|
| הגולש תמיר ל. על קבוצת הכדורגל של מכבי יפו, האהבה הראשונה בחייו |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
תמיר ל.
27/12/2004 14:44 |
|
|
|
|
|
|
|
הרצל קביליו, מוצי ליאון, ישראל דניאל, בוטפיקה, כהן צדק, אלקולומברה, אלישע צ'יפרוט, אלי שכטר, דודי אמיגה, עופר דיגמי, אוננה. זאת – ואם השמטתי שם או שניים, סליחה. הזיכרון שלי חסר יציבות ונוטה לפשל – נבחרת החלומות של ילדותי, והאהבה הראשונה בחיי.
האהבה למכבי יפו, כדרכן של אהבות, הייתה מייסרת ומחשלת, אהבה שסופגת הפסדים רבים אבל לא מתייאשת, לא מרימה ידיים ולא פותחת רגליים, אהבה שיודעת שגם כשאתה שקוע עמוק עמוק בתחתית – בסוף תבוא סדרת ניצחונות פלוס הינצלות דרמטית במחזור האחרון.
בין הבית שלי למגרש הפרידו יותר ממאה קילומטר אבל, איך אמרו באותם ימים? מליבי לסמל שעל החולצה רק שני סנטימטר, או משהו כזה. נהגתי להקשיב באדיקות ל'שירים ושערים' (פלוס 'ממגרש הספורט' עם עמי פזטל), להסניף כל מלה שכתב אהרון בכר על הקבוצה הכי בולגרית במזרח התיכון, להתפלל יחד עם הרב אברהם בכר לעוד שבת של כדורגל ולצעוק "היי-דה בי, היי-דה בו, היי-דה מ-כ-בי י-פו" אחרי כל שער שהבקעתי בשכונה. לפעמים, ברגעים הזויים במיוחד, אפילו הייתי מספר לחבר'ה שאבא שלי נולד בסופיה ושאמא שלי מנהלת את סמי בורקס.
עונות באו והלכו, אופנות התחלפו, אני התחלתי להתבגר. מכבי יפו המשיכה לשרוד בליגה הראשונה ובמקביל לככב אצלי בראש, עד שב-29.3.1985 הגיעה הופעת הבכורה שלי בטריבונה. פעם חשבתי שזה היה גמול על תעודה סבירה,
אבל היום אני מבין שפשוט ניג'סתי לאבא שלי, והוא – היה לו לב ברמה של ליגת אלופות.
ארבעה אוטובוסים בהלוך, וטקסי ספיישל עם נהג שמכור לשנסונים צרפתיים בחזור, עטפו תשעים דקות של קסם באיצטדיון על שם גאון ברחוב נס-לגויים ביפו. המשחק, לא שזה חשוב, הפגיש את אהובתי צחורת החולצה עם בית"ר ירושלים, ונגמר בתיקו 1:1. במחצית הראשונה נכבשו שני השערים. בהפסקה אבא שלי סיפר לאוהדי בית"ר, ששלטו ביציע, איך כשהיה בגילי הוא נסע עם אבא שלו שש-מאות קילומטר כדי לצפות בפושקאש והידגוטי. במחצית השנייה הוא טען שבשביל לראות את אלי אוחנה וסמי מלכה חבל ללכת מהסלון למרפסת. אפילו בכירי הקומץ הסכימו איתו, ואני, אני הרגשתי מה זה אושר.
בדרך חזרה, קצת לפני חדרה, אמרתי לאבא שלי שאני אוהב אותו. אחר-כך (כך בכל אופן נצרבה הסצנה בזיכרון שלי) שתקנו, כנראה נבוכים. קולו החם של ז'אק ברל מילא את חלל המונית. הנהג חייך. 'עסק מסובך, ילדים', אמר לו אבא שלי כשהגענו הביתה, 'אבל כנראה משתלם'.
היום מכבי יפו לא קיימת (ותודה לרשות לבקרת תקציבים נטולת הנשמה). הרצל קביליו נפטר ב-1986, כעבור כשנה נדם ליבו של אהרון בכר. הרב בכר עבר ביום כיפור האחרון להתפלל צמוד-צמוד לאלוהים, וגם אבא שלי כבר לא כאן. אני בוהה בכרטיס הכניסה לאותו משחק (המחיר: 4,000 שקל), מרים כוסית ויודע שהאהבה, האהבה תישאר לנצח.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
על המדור
|
|
|
 |
|
|
|
ממדור "קול העם" נותן לכם הגולשים במה להיות הפרשנים וכותבי הדעות על כל דבר שמעניין אתכם בעולם הספורט. אם משהו כואב לכם, אם אתם יודעים איך הקבוצה היתה צריך לשחק ומה היו הטעויות של המאמן, אם אתם סתם רוצים לשבח מישהו שמגיע לו, שלחו אלינו טור שאורכו אינו עולה על 200 מילה, ובכל יום נפרסם את הטור הנבחר, בכפוף לשיקולי מערכת הספורט של NRG. ניתן לצרף גם תמונה של הכותב, שתתפרסם יחד עם שמו.
הכתובת למשלוח טורים: peoplevoice@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
