 |
/images/archive/gallery/235/280.jpg אריאל בית הלחמי.
צילום: אלן שיבר  |
|
|
| להקת פיקוד דרום: סיפורה של עירוני אשקלון המפתיעה |
|
| אין להם ספונסר, פנקס צ'קים או חשבון בנק, היו"ר שלהם לא מתעסק בכדורסל, שחקן הבית עזב לנבחרת חברת החשמל והסמל המקומי מגיע בכלל מראשון-לציון. קבלו את עירוני אשקלון, שבקיץ ניצלה מפירוק והיום משקיפה על הליגה מלמעלה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אבי אורנן ואהוד כהנים
5/1/2005 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני כמה חודשים התעסקו בעירוני אשקלון בשביתות וסכסוכי עבודה אפילו יותר מאשר בנמל אשדוד. החובות השתוללו, הקבוצה התפוררה והרומן הדרומי עם ליגת העל נראה בפרפורי גסיסה. רק בקיץ, בערך ברגע האחרון, הסתבר שאשקלון תצליח לפתוח את העונה. חשבון בנק פעיל עדיין אין, גם פנקסי צ'קים לא. משכורות משלמים שם בהעברות בנקאיות או במזומן, אבל משלמים, ובזמן. אה, וביום ראשון יסתיים הסיבוב. אשקלון מדורגת שלישית.
קוראים לו יגאל שדה. איש עסקים מקומי, עוף מוזר משהו בניהול הספורט הישראלי, שלקח על עצמו את פרוייקט הצלת הצוללת. הוא לא נשיא ולא בעלים, הוא לא מתערב בכדורסל, בקושי
מגיע לאימונים ומעיד על עצמו שהוא יו"ר בעייתי, שאינו יכול להשקיע מספיק זמן בקבוצה. הוא לא מתבייש להגיד שהוא לא יודע כמה סיבובי ריצה עשו אתמול השחקנים באימון הערב, מה הם מתכננים לעשות נגד מץ' אפ זון, או אפילו כמה מנויים נמכרו. הוא לא חולם לעקוף את מכבי ת"א, הוא אוהד מכבי ת"א (פעם היה לו מנוי), ברור לו שהפערים בלתי ניתנים לסגירה, אבל לדעתו הליגה בארץ מצויינת גם כך. ישיבות האיגוד והמינהלת לא ממש מעניינות אותו ("הייתי שם פעמיים שלוש, הבנתי אם מי יש לי עסק, ואין לי סבלנות אליהם ולמריבות שלהם"). הוא בא לעשות סדר בעירוני אשקלון, 'להחזיר לקהילה' כלשונו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קורי קאר, מקבל משכורות בהעברות בנקאיות או במזומן. צילום: דני מרון
|
|
|
 |
|
 |
|
שדה: "קוקה קולה נפנפו אותנו מכל המדרגות"
|
|
|
 |
|
|
|
היום, כאמור, הם במקום השלישי (מאזן 3-7), והכל במחיר מציאה של 5 מליון שקלים, כולל 600 אלף שמופרשים להחזרת חובות. בשנה שעברה, באמצע הצרות, הכינו מאזנים ודיווחו על אוברדראפט של 1.2 מיליון ש"ח. בפועל החוב היה כמעט כפול. "נכון, העסק נוהל בצורה סופר טיפשית", הוא מודה, למרות שיעקב ועקנין, הבוס הכל יכול עד השנה, עדיין נמצא במערכת, עכשיו כמנהל. "זה לא שהיו שם אנשים רעים או שלא רצו. הם פשוט לא ידעו לנהל. בעיריה לא הסכימו להמשיך לתקצב את ההנהלה הקודמת, כי הם לא ידעו לאן הולך הכסף. היום ועקנין בתפקיד אדמיניסטרטיבי, הוא לא חותם ולא מוציא כסף. כל שקל שיוצא עובר אותי".
ועקנין עצמו התרגל למקומו החדש, אבל מבהיר: "שנים ניהלתי את הקבוצה ותמיד שילמנו בזמן. בשנה שעברה אנשים התחייבו לכספים, לא העבירו אותם, ובגלל זה נקלענו לבעיות. אין לי בעיה עם הפגיעה בסמכויותי. היום רק הכסף מעניין, ואני שמח שהגיעו אנשים כמו יגאל לעזור".
2.2 מליון שקלים תורמת העיריה. הטוטו, והטלוויזיה מעגלים את התקציב לאזור השלושה מיליון. את היתר שדה מביא מהבית, מגייס מחברים ומשנורר מתורמים. ספונסר אמיתי אין, אפילו פרסומת קבועה על הגופיות לא. פה ושם מישהו זורק עצם. קחו למשל את חברת קוקה קולה, שדווקא לא אמרה לא. בענק המשקאות תרמו 250 אלף שקל, תודה, סליחה ושלום. דגש על שלום. שדה: "קוקה קולה נפנפו אותנו מכל המדרגות. הם היו מאה אחוז בסדר, נתנו כסף ולא ביקשו דבר בתמורה, רק שנעזוב אותם בשקט ולא נבוא יותר. הסכמתי לקרוא לאולם על שמם, אפילו בתמורה לכסף שהם כבר שילמו, הם לא רצו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תרמו 250 אלף שקל ואמרו שלום, קוקה קולה
|
|
|
|
|
|
|
אלף צופים כל משחק, כולל גרעין של שרופים
|
|
|
|
|
|
|
שדה ממשיך: "קשה להסביר את זה לתל-אביבים. אשקלון זה מקום קטן, פריפריה, הכל בנוי על קשרים. כמעט ואין כאן גורמים עסקיים משמעותיים. אפילו עו"ד טוב, אם הוא רוצה להצליח, יעזוב ויעבור לת"א. קחו את נחום ביטן. בחור מקומי, הבעלים של יינות ביטן, שעזר לנו עם 400 אלף שקל. בת"א יש עשרה כאלה. למרות הכל, אין לנו היום בעיה של כספים, רק שבגלל חובות העבר חשבונות הבנק מוגבלים, אז אני וביטן הבנק. שילמתי 450 אלף שקל מכיסי, שאני מאמין שנקבל בחזרה. מה שכן, למדתי איך הדברים פועלים. אם סגן ראש העיר, חבר שלי, אמר שבתאריך איקס נקבל כסף, היום אני יודע שזה לא אומר כלום. לא כי הוא לא רצה, אלא כי הדיון בוועדה נדחה".
לא שזה מביא מליונים, אבל יחד עם ההצלחה, אשקלון הפכה למושכת קהל מהגדולות בליגה. משחקי הבית לא משודרים בערוץ המקומי (לא רק שלא רצו לשלם לקבוצה על זכויות, רצו שהיא תשלם, והרבה, טוענים באשקלון), אבל הם מגייסים למעלה מאלף איש, כולל גרעין שרופים מתגבש. אגב, לפחות רשמית, אין הזמנות. כשראש העיר מגיע, שדה מלווה אותו לקופה, לרכוש כרטיס. מתפלחים וקומבינטורים עדיין יש, אבל גם החזית הזו בטיפול.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קאר מול מרקוביץ', ברבע גמר הגביע. צילום: דני מרון
|
|
|
|
|
|
|
סוכר: "אני רוצה להגיע לנבחרת ואני עוד אגיע"
|
|
|
|
|
|
|
אם משהו חסר לאשקלונים, זו הגאווה המוניציפלית והיעדר שחקני בית. ככה זה כשזיו ויכטר, למשל, נטש השנה והעדיף להצטרף לחברת החשמל ולשחק בליגה למקומות עבודה. "בשנה שעברה עשיתי דברים שאסור לעשות", מדליף שדה, "ובהפרשים גדולים סימנתי לאריאל בית הלחמי שיכניס מקומיים. מאוד רצינו שזיו ישאר, בכלל מקומיים. כמה שהזרים נחמדים, כשאבי סוכר עולה אתה מרגיש אחרת. הלוואי שהיה לנו שחקן בית כמו ליאור אליהו, אבל בסוף משחקים הטובים".
סוכר, אפרופו, גדל בראשל"צ, אבל הוא הדבר הכי קרוב לסמל שיש לאשקלון. הקהל מת עליו, התפוקה בעליה מתמדת, ולמרות הפריחה המאוחרת, והעובדה שעד לא מזמן הוא עוד חילטר כמדריך בחדר כושר, בגיל 28 סוכר מבסוט מהחיים. "אין כאן הרבה חשיפה. כדי להגיע לתמונה בעיתון אנחנו צריכים לנצח במלחה, אבל טוב לי באשקלון. אני לא מוערך מספיק בחוץ כי הדביקו לי סטיגמה של שחקן הגנה, למרות ששיפרתי מאוד את הצד ההתקפי. עשיתי את הפריצה בגיל מאוחר, כל דבר בחיים עשיתי במו ידיי, בלי עזרה ובלי להכיר אנשים. זה בסדר, ככה מעריכים יותר את מה שיש. אני רוצה גם להגיע לנבחרת, ואני עוד אגיע, אתם תראו".
מי שכבר רואה, מקרוב, הוא המאמן, אריאל בית הלחמי. בשנה שעברה הוא עזב את הבית של גבעת שמואל, נחת לצרות של אשקלון ושרד. השנה הוא יכול ליהנות. "אי אפשר להשוות", הוא מסכם. "בשנה שעברה תפקדתי כמאמן, ככותל הדמעות, כפסיכולוג. לפעמים הייתי צריך לנסוע לשחקנים הביתה כדי להביא אותם לאימון. השנה, כשהכל דופק מבחינה ניהולית, רואים תוצאות גם מבחינה מקצועית".
שדה מחזיר את הקרדיט למאמן ולשחקניו: "אני נתתי בסיס פעולה יותר נוח, זהו. מה, בגללי סוכר קולע יותר טוב? בגללי אריאל בחר שחקנים נכונים? אני לא מצפה להכרת תודה. ברור לי שברגע שיהיו צרות, יצלבו אותי. אני רק מקווה שנוכל לבנות משהו על בסיס קבוע. כמה שיש נחשים באיגוד ובמינהלת, אני יודע שלנו מפרגנים, שרוצים שתהיה קבוצה גם דרומית לת"א, אבל כדי להצליח חייבים גוף מסחרי רציני שיתמוך. ברור לי שמבחינה עסקית זו היתה טפשות מצידי להצטרף לכדורסל. אני רגיל לתרום, לא להתרים, ופתאום אני כל הזמן רץ אחרי כסף. לדעתי, אני לא יו"ר טוב, אין לי זמן. אמרו לי שאני יו"ר וירטואלי. החלום שלי הוא בכלל לעזוב. מתי? כשהעסק יתייצב ואני אדע שכבר לא יצליחו לקלקל אותו בחזרה ".
|
|
|
|
|
|
|  | | סניד מול גיבס. "כמה שהזרים נחמדים, כשאבי סוכר עולה אתה מרגיש אחרת". צילום: דני מרון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
 |  | | /images/archive/gallery/211/584.jpg  | | | אבי סוכר: "אני לא מוערך מספיק בחוץ" | |  | ![]()
|
|
|
|
|
