 |
/images/archive/gallery/220/322.jpg פינוי הסנטיאגו ברנבאו במשחק בין ריאל לסוסיאדד
אי פי  |
|
|
|
|
| הגולים הגדולים של מאבקי הבאסקים והקטלונים בספרד * הסימנים הראשונים להתפרקות יוגוסלביה שנחשפו על המגרש * "כדורגל הוא לא עניין של חיים ומוות. הוא הרבה יותר מזה", קבע המנג' ר האגדי של ליברפול, ביל שנקלי * בספרו "העולם על פי הכדורגל" מתאר העיתונאי האמריקני פרנקלין פוייר את הפוליטיקה ואת היצרים הלאומיים שמאחורי המשחק * וגם: מה קורה בעידן שבו העולם הופך לכפר גלובלי |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אביעד פוהורילס
12/2/2005 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני חודש וחצי הופסק משחק כדורגל בליגה הספרדית בין ריאל מדריד המלוכנית לריאל סוסיאדד הבאסקית, ארבע דקות לפני הסיום החוקי שלו. התוצאה היתה 1:1, אבל אז הגיע טלפון למנהלי האצטדיון במדריד. האיש דיבר בשמה של המחתרת הבאסקית והודיע כי במגרש הוטמנה פצצה. 80 אלף הצופים ביציעים לא הבינו מדוע ממהרים שחקני שתי הקבוצות להימלט מהדשא אל חדרי ההלבשה, אבל תוך מספר דקות התפנו הרבבות.
ההיגיון אומר שבמשחק בין ריאל לקבוצה הבאסקית, לא תסתכן מחתרת "אטא" בפגיעה באנשיה, אבל איש לא היה מוכן לקחת סיכון. בעבר כבר התפוצצו מכוניות תופת במגרשי החניה סביב הסנטיאגו ברנביאו-ביתה של ריאל מדריד, ובמקרים רבים אכן מזהירה המחתרת מבעוד מועד על פצצות שהיא מטמינה, כדי להקטין את מספר הקורבנות. הפעם הקהל הלך הביתה, ושום מטען לא התפוצץ.
כמעט בכל מקום אחר בעולם היו עוברים לסדר היום ומאשרים את התיקו כתוצאה הסופית, אבל לא בספרד, שבה הכדורגל הוא זירה אדירה למאבק לאומי-אתני אדיר ממדים. השחקנים עלו למגרש כדי לשחק את ארבע הדקות שנותרו במשחק, אבל הם עשו זאת שבועיים מאוחר יותר. הנהלת ריאל מדריד הודיעה לאוהדים כי מי ששמר את כרטיס המשחק המקורי, יוכל לחזור למגרש ולצפות חינם בארבע הדקות שישוחקו. 40 אלף איש נענו לקריאה,
התייצבו באצטדיון - וכמעט כולם יצאו מאושרים הביתה כעבור חמש דקות, כאשר זינאדין זידאן כבש שער ניצחון בפנדל, והשאיר את הנקודות בבירה.
פוליטיקה וכדורגל הולכים יחד כבר מזמן בספרד. מותו של רודן ספרד, הגנרליסימו פרנקו ב-1975, האיש שהוציא מחוץ לחוק את השפה והדגל הקטלוניים, סיים פרק אפל גם בתולדות הכדורגל הספרדי. ריאל מדריד זכתה ליחס מועדף אצלו, על חשבון יתר הקבוצות. האגדה מספרת שתבוסת ריאל 5:0 לברצלונה עם הרכש ההולנדי יוהאן קרויף, האיצה את מותו של פרנקו. עכשיו הוא ודאי מתהפך בקברו: את הליגה הספרדית מוליכה דווקא ברצלונה הקטלונית, לאחר שנים קשות שבהן נאלצה לצפות בשליטתה של ריאל.
ברצלונה, "ברסה" בלשון האוהדים, הקבוצה היחידה בין קבוצות העילית בעולם שמשחקת בלי פרסומת על חולצתה, הפכה אבן שואבת לכוכבי ענק מכל העולם, כמו קרויף ודייגו מראדונה. ההתגשמות הגיעה לשיאה עם אירוח האולימפיאדה ב-1992, שהפך את העיר כמעט בן לילה לכמעט הכי פופולרית באירופה. אבל רגשות האיבה בספרד, במגרש ומחוץ לו, אינם שוקעים. בת המלך נישאה לאיש קטלוניה, חבר נבחרת ספרד בכדוריד, אבל הטינה נותרה עמוקה. במפגש האחרון בין השתיים בקאמפ נואו, ביתה של ברסה, הורם שלט ענק שזעק לשמים: "קטלוניה היא לא ספרד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הפינוי ההמוני בברנבאו בשל הודעת שווא על פצצה. צילום: אי-פי-איי
|
|
|
 |
|
 |
|
אימונים במחנות צבאיים
|
|
|
 |
|
|
|
ביל שנקלי, מי שהיה המנג'ר האגדי של ליברפול במשך עשרות שנים, אמר פעם: "כדורגל הוא לא עניין של חיים ומוות. הוא הרבה יותר מזה". בכך ביטא את מיקומו המרכזי של הכדורגל בעיצוב החברה, ותרומתו המדהימה לשינויים שהוא מחולל בבניית מדינות ובפירוק משטרים.
ב-1969 פרצה מלחמה בין אל-סלבדור והונדורס בגלל תוצאת משחק ביניהן. בברזיל מספרים שעד היום מפצה ארגנטינה את פרו במטענים של תירס וחיטה כאות תודה על "פתיחת הרגליים" של הפרואנים מול ארגנטינה, מה שהביא לעליית ארגנטינה לשלב הבא במונדיאל 1978, על חשבונה של ברזיל. אמנם ארגנטינה שאירחה באותה שנה את המשחקים, זכתה בסופו של דבר בגביע העולם, אבל שחקניה התנהלו תחת איום מתמיד של הדיקטטורה. גם במהלך המונדיאל, האימונים של ארגנטינה התקיימו במחנות צבאיים סגורים, אבל כוכב הנבחרת מריו קמפס חושב כי הדיקטטורה, כפי שהוצגה על ידי התקשורת הזרה שבאה לסקר את המשחקים, תרמה בסופו של דבר לנפילת הכת הצבאית כמה שנים אחר כך, כמו גם בעזרת המלחמה מול אנגליה באיי מלווינאס (פוקלנד).
פרנקלין פוייר, עיתונאי אמריקני שכותב בכתב העת "ניו ריפבליק" ומאמריו פורסמו גם ב"ניו יורק טיימס" וב"וול סטריט ז'ורנל", הוציא עתה ספר בשם "העולם על פי הכדורגל" (הוצאת "מטר"), שבו הוא מתאר חוויות מביקוריו בברזיל, באיטליה, בסרביה, בסקוטלנד, באנגליה, בהונגריה ובאוסטריה, שם פגש פנים מול פנים את פרצופו של הכדורגל החדש, כפי שהוא מתנהל בעידן הגלובלי. כשכתב איש ה"ניו יורק טיימס" תומס פרידמן על האינטגרציה הבלתי פוסקת של שווקים, מדינות לאום וטכנולוגיות בדרגה חסרת תקדים, בדרך שמאפשרת לפרטים, לתאגידים ולמדינות לאום להרחיק ולנוע בעולם מהר, עמוק וזול יותר, הוא התכוון גם לכדורגל.
הסדר העולמי החדש, כניסת האינטרנט והכפר הגלובלי טשטשו זהויות ולאומים, וכך אפשר היה לראות קבוצות שעד אז הורכבו משחקנים בעלי בסיס אתני זהה - נפתחות לרכש רב-לאומי של שחקנים. גם המאמנים שבאו מכל קצות העולם עסקו באלכימיה תרבותית בהרכב הקבוצות. שחקנים הולנדים שיתפו פעולה עם ניגרים, סורינאמים ואיטלקים, ויצרו סגנון משחק ייחודי שלא היה קיים קודם לכן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ארגנטינה חגגה ב-78', המונדיאל נותר שנוי במחלוקת. צילום: אי-פי-איי
|
|
|
|
|
|
|
אימת "הקבוצות היהודיות"
|
|
|
|
|
|
|
סוציולוגים בעלי תפישה שמאלנית, חששו שהגלובליזציה ושליטת התאגידים כמו נייקי ואדידס בקבוצות, יביאו לקריסת המסורת וידחקו את רגליהן של תרבויות מקומיות. אכן, מנצ'סטר יונייטד, מילאן, יובנטוס וריאל מדריד הן עכשיו יצירות מושלמות של קפיטליזם ויחסי הון-שלטון. אבל הקבוצות הללו הן היוצאות מהכלל, קובע פוייר. בפגישותיו ברחבי היבשת ובשיחותיו עם גנגסטרים ובעלי קבוצות מוטרפים - מתברר שהגלובליזציה לא הצליחה להקהות את התרבות המקומית. להפך.
פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית, היסטוריון שמתמחה בתולדות גרמניה ואירופה בכלל, אומר שהתאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א), קיימת כבר מאה שנה, אבל בינתיים קיבלו תנאי העסקת שחקנים דמות חדשה, על פי תנאים של ניאו-ליברליזם. "אם החלטת לרכוש את דיוויד בקהאם, בין זה לבין נאמנויות מקומיות אין שום סתירה", אומר צימרמן, "אפילו מוסוליני רצה ב-1934 נבחרת איטלקית חזקה במונדיאל, גם אם היה צריך למחול על העובדה שהאיטלקי שיחק קודם בארגנטינה. עדיין קיים המוסד של נבחרת לאומית, שהתנאי המרכזי לשחק בה זה אזרחות. גלובליזציה לא החליפה את המדינה, ומי שחושב שגלובליזציה מפרקת מוסדות לא למד את יסודות הדיאלקטיקה".
פוייר מתאר את האיבה הקתולית-פרוטסטנטית על רגע היריבות בין ריינג'רס לסלטיק, שתי קבוצות העל מסקוטלנד, או המקרה המדהים עם טוטנהאם, שנחשבת באנגליה לקבוצה יהודית. דווקא החוליגנים שהחזיקו בדעות ימניות קיצוניות, אימצו את דגל ישראל כסמלם. במשחק מול מנצ'סטר סיטי שרו אוהדי מנצ' סטר לעבר אוהדי טוטנהאם: "יש לי עורלה, יש לי עורלה ולכם אין. . .". במקום לספוג את העלבון, האיצו החוליגנים באוהדים היהודים של טוטנהאם להפשיל את מכנסיהם ולנופף בהפגנתיות באיבריהם מול אוהדי מנצ'סטר, שנותרו אילמים.
כמו טוטנהאם, גם אייאקס ההולנדית נחשבת "קבוצה יהודית", ודגלי ישראל רבים מונפים בארנה של אמסטרדם. בשבועות האחרונים ביקשה הנהלת אייאקס מהאוהדים לחדול מהנוהג העתיק הזה כדי למנוע אלימות עם היריבות. הטענה המפתיעה אומרת כי ריבוי הדגלים נובע מייסורי המצפון של ההולנדים, מכך שכמעט כל יהודי המדינה הושמדו בשואה, תוך שיתוף פעולה הדוק של התושבים המקומיים עם הנאצים.
המחבר פוייר נחת בווינה להביא את סיפורה של הכוח וינה ששלטה בכדורגל המזרח אירופי ערב מלחמת העולם, ואשר נולדה בזכות חזונו של מקס נורדאו בזכות "יהדות השרירים". בבודפשט הוא חזה בשנאה המבעבעת בכדורגל ההונגרי כלפי היהודים. מ.ט.ק היא הקבוצה המעוטרת ביותר בהונגריה, אבל למשחקיה לא מגיעים גם היום יותר מאלף צופים, אולי משום זיהויה עם בעלים יהודים. אוהדי יריבתה המושבעת, פרנצווארש, חוגגים הבקעת שער של קבוצתם במועל יד. כשהם משחקים מול מ.ט.ק, הם מחזיקים שלטים שעליהם כתוב: "הרכבות יוצאות לאושוויץ". חבריהם מצמידים את לשונם לחכם ומשמיעים אוושה המחקה את קול הפליטה של גז ציקלון בי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוהדי אייאקס אמסטרדם. צילום: דני מרון
|
|
|
|
|
|
|
סטראוטיפ לכל שחקן
|
|
|
|
|
|
|
אחד הסיפורים המדהימים ב"עולם על פי הכדורגל" הוא של הקבוצה הסרבית, הכוכב האדום בלגרד, שיש לה חלק מכריע בעלייתו ובנפילתו של הרודן סלובודאן מילושביץ', שמשפטו מתנהל עדיין בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג. הכוכב האדום היא הקבוצה האהובה ביותר בסרביה, והיא זוכה גם לתמיכתם של אהודים פרועים ואלימים בצורה מחרידה. הגנגסטרים האלה זוכים ליחס מועדף והם נפגשים עם בכירי המועדון - כדי להסדיר את תרשימי הזרימה הארגוניים של כנופיותיהם. מנהיגי הכנופיות מקבלים מענקים, והם יכולים להשתמש במשרדי הקבוצה.
ב-1991 זכתה הקבוצה בגביע אירופה לאלופות - הפרס היוקרתי ביותר לקבוצות. אבל אותה קבוצה היתה מטאפורה להתפוררות של יוגוסלביה כמדינה רב-אתנית. למרות תפקידה בקידום הלאומנות הסרבית, שיתפה הכוכב האדום בהרכב שלה גם שחקנים קרואטים, בוסנים וסלובנים. על פניו איחוד הכוחות הזה היה צריך להציל את יוגוסלביה ממלחמת אזרחים - אבל דווקא באותה עונת אליפות גדולה נרקמה במשרדי המועדון המזימה לקריסת יוגוסלביה. משם התחמשה ויצאה לדרך מיליציה של חוליגנים, שהפכה בהמשך לפלוגת המחץ של מילושביץ'.
אבל מה שהעיד יותר מכל על ההתפוררות המתקרבת של יוגוסלביה, התרחש עוד קודם לכן ב-1990, במשחק ליגה בין הכוכב האדום לדינמו זאגרב הקרואטית. שבועיים לפני המשחק בחרו הקרואטים בפרנצ'ו טוג'מן. אותו טוג'מן, לשעבר נשיא פרטיזן בלגרד, יריבתה המרה של הכוכב האדום, היה לאומן קרואטי שאימץ את הסמלים של האוסטאשים, הקרואטים הפשיסטים ששיתפו פעולה עם הנאצים בהריגת מאות אלפי סרבים.
עד 1980 שלט ביוגוסלביה המרשל טיטו, שהחזיק בכיסאו מסוף מלחמת העולם השנייה והצליח לשמור על שקט אתני. כשמת החלו הסדקים, והתפוררות הקומוניזם הביאה ב-1990 להתפרצות חדשה של האיבה הישנה בין הסרבים לקרואטים. המשחק היה הפעם הראשונה זה 50 שנה שהעימות התפרץ. אוהדי הכוכב האדום צעקו "נהרוג את טוג'מן", ומולם אוהדי זאגרב השליכו לעברם אבנים שהכינו מראש. היה צורך להזעיק מסוקים, שנחתו באצטדיון כדי לפנות את השחקנים הסרבים מהמקום.
באותו משחק שמר על מאמן הכוכב האדום גנגסטר בשם ארקאן, ששימש מאבטח בשירות המשטרה החשאית הסרבית. ארקאן היה עבריין נמלט בבלגיה ובגרמניה, עד שחזר ליוגוסלביה של סוף שנות השמונים והשתלב במנגנון הביטחון היוגוסלבי. הוא היה ממבשרי תקופת הדמדומים הקומוניסטית, שבה השתלטו גנגסטרים ומבריחים על הכלכלה הסרבית. ארקאן סייע למילושביץ' הלאומן לבסס את כוחו בשלטון, ומילושביץ' הציניקן והאכזר, שידע שהרגשות הלאומניים יכולים להגיע לרמה שעלולה לפגוע בו, העמיד את ארקאן כמי שיפקח על אחד ממוקדי הסכנה הלאומניים ביותר - האצטדיון של הכוכב האדום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האביר שלחם בקוסובו
|
|
|
|
|
|
|
ארקאן צינן מעט את הלאומנות, אבל קרואטיה וסלובניה הודיעו על עצמאות בגלל הרטוריקה הלאומנית של מילושוביץ', וסרביה פתחה נגדם במלחמה, שבה נהרג בין השאר אחיו של כוכב מכבי חיפה לשעבר, ננאד פראליה. בהיעדר צבא שאפשר לסמוך עליו, הקימו הסרבים מיליציות, ומעוז האוהדים של ארקאן בכוכב האדום הפך למצע גיוס מועמדים. הסרבים ביקשו דבר אחד - להטיל פחד על המוסלמים ועל הקרואטים, כדי להחיש את בריחתם מהשטחים שבהם הסרבים ביקשו להחזיק.
המתגייסים נטלו את שירי האצטדיון לחזית, ושינו במעט את המילים כדי להתאימן להקשר הצבאי. שחקני הכוכב האדום נסעו באופן סדיר לבקר את אוהדיהם שנפצעו בקרבות. תמונות מעלליו של ארקאן תרמו להטיית את דעת הקהל במערב נגד הסרבים. אחת התמונות המחרידות הראתה את ארקאן מנשק את נשיא הרפובליקה הסרבית של בוסניה, בעוד הוא דורך על גופתו של אזרח מוסלמי. המלחמה, הביזה והשוק השחור שהתפתח, העניקו לארקאן עושר גדול. הוא ניסה לקנות את הכוכב האדום ולהפוך לבעלים שלה כדי להשיג הערצה בינלאומית, אבל נענה בשלילה. תחת זאת רכש קבוצת תחתית, העניק לשחקניה משכורות עתק, כלא שחקני קבוצה יריבה בזמן משחק מול קבוצתו, ותחת איומים השיג לקבוצתו החדשה אוביליץ' - אליפות.
השם אוביליץ' אינו מקרי. הוא שמו של אביר שלחם בעת תבוסת הסרבים ב-1389 בקוסובו, הרגע המכונן בתרבותם של הסרבים. אבל הצלחתה של אוביליץ' לא נמשכה זמן רב, והקבוצות היריבות יצאו נגד העריצות של ארקאן וגם לא יכלו לעמוד בהפסדים הכלכליים. בינואר 2000 נורה ארקאן למוות בלובי של מלון אינטרקונטיננטל בבלגרד.
פרופ' צימרמן אומר שמפגני השנאה בין בני דתות שונות מכסים לרוב על בורות של המעורבים בדבר. אין בהם הרבה אידאולגיה, הוא אומר, אלא ליבוי יצרים לשמו שמקדש את היריבות. "הספורט בנוי על לעומתיות", אומר צימרמן, "ואני משוכנע שרוב אוהדי אייאקס לא יודעים מהחיים שלהם למה הם מניפים את דגלי ישראל. כנ"ל הדרבי של תעשיות הפחם בגרמניה בין דורטמונד לשאלקה. אנשים שמנסים להיות שייכים לקבוצה, ממציאים מסורות ושנאות כדי לטפח את הביחד. אין שם יותר מעבר לרוע בנאלי".
הכדורגל בתחילת המאה ה-21 שונה מזה שהכרנו לפני 15 שנה. נפילת החומה בברלין בסוף 1989 האיצה תהליכים של הפרטה ושינתה את פניהם של מועדוני כדורגל, שחלקם עזרו לעצב מחדש את פניהן של מדינות וקהילות. שם המשחק הוא ביזנס. לקראת מונדיאל 2006, שייפתח בגרמניה בעוד פחות משנה וחצי, מסתבר שרק 30 אחוז מ-2.7 מיליון הכרטיסים שיוצאו לקהל, יגיעו לאוהדים. שאר 70 האחוז ילכו לתעשייה שמסביב - ספונסרים, חברות, פוליטיקאים ובעלי עניין, עדות לדמותו החדשה של הכדורגל בעידן הגלובלי. מצד שני, ברחבי העולם יש עדיין רבים מאוד, שחקנים ואוהדים כאחד, שמשוכנעים שיריביהם בקבוצה מעבר לרחוב הם לא פחות מבני שטן, וכל גול הוא ניצחון במלחמה אמיתית.
shabat@maariv.co.il
|
|
|
|
|
|
|  | | בקנבאואר, פלה והקמע הרשמי של גרמניה 06'. צילום: אי-פי-איי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/207/169.jpg
 |
|
|
ברצלנוה חוגגת ניצחון על ריאל מדריד
|
|
 |
![]()
|
 | | | /images/archive/gallery/151/320.jpg | | | גלזגו ריינג'רס. פרוטסטנטים בלבד | | | ![]()
|
|
|
|
|
