 |
/images/archive/gallery/254/341.jpg אלי אוחנה.
צילום: דני מרון  |
|
|
| האיש שרצה להיות קשטן: סיפור כשלונו של אלי אוחנה |
|
| הוא היה מספר 1 על המגרש, מספר 2 של המאמן הכי טוב בארץ, אבל במבחן התוצאה הוא נכשל כמעט עונה אחרי עונה. גם אלי אוחנה לא יכחיש זאת. השבוע הוא אמר לאחד מחבריו: "אין ספק שהקריירה שלי כמאמן רחוקה מלהיות טובה. היא בינתיים סתמית." איך הצליח הסקורר שלא פיספס אף הזדמנות על הדשא לבזבז שש שנים על הקווים |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
רון עמיקם
14/2/2005 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
אחת הסצינות הזכורות מסרטו עטור האוסקרים של ברנרדו ברטולוצ'י, "הקיסר האחרון," תופסת את קיסר סין המודח, פויי, בתא המאסר עם משרתו האישי, ממש לפני מסדר הבוקר. החוקר הקומוניסטי מציץ מהחרך ומוצא את פו-יי יושב על מיטת סוכנות, ומשרתו קושר את שרוכי נעליו. החוקר מתפרץ אל החדר ודורש מהקיסר לקשור את נעליו בעצמו. פו-יי תולה בו עיניים עצובות ומבוישות ומודה כי הוא לא יודע לקשור נעליים: הוא מעולם לא נצרך לעבודות שכאלה.
בשש העונות בהן מבלה על הקווים אלי אוחנה, כדורגלן ייחודי, כמעט חסר תקדים, בעל מעמד מיתי, הוא עבר חוויות שמעולם לא נדרש אליהן. הוא מוצא את עצמו מתעכב על פרטים שמעולם לא הטריחו אותו. הוא מצריך מעצמו תעצומות נפש שמעולם לא חשב שיש לו וספק אם היו לו. הווינריות הגדולה שאפיינה אותו כשועל רחבות מקסים, התחלפה מזמן במלנכוליות עגמומית. אלי אוחנה, שהיה נכנס אחרון לחדר ההלבשה ומגלגל על לשונו את ה'יאללה בית"ררררר' בחיוך מתריס,
קופץ בימים אלה את שפתיו ולא מקור.
מספר 11 הנצחי, שתמיד בורך ביחסי ציבור, מוצא את עצמו בימים אלה לבד. הבלורית, מעיל העור, פני הפוקר והרזומה. כמעט שש עונות, גמר גביע, ירידה, עליה, התפטרות, אליפות סיבוב שני, הפסדים כפולים לבני סכנין ונצרת-עילית, תקציבים דלים, 194 משחקים, 63 נצחונות, 78 הפסדים. באחד מהטורים שפירסם באדיקות ובקביעות מדי יום שישי, כתב פעם אוחנה שלא משנה איך מאמן עובד, "מבחן התוצאה הוא שקובע." השבוע, בשיחה עם אחד מחבריו, לא חזר בו מהקביעה: "אין ספק שהקריירה שלי כמאמן רחוקה מלהיות טובה. היא בינתיים סתמית."
ז'אן טלסניקוב שיחק עם אלי אוחנה, הספיק לעבור תחתיו מחנה אימונים בטרם נחטף לדאנדי יונייטד. הוא צופה, מהצד, ומבין למה בכל זאת הוא עוד שם: "אף אחד לא היה מחזיק מעמד בבית"ר. לאנשים קשה לשבור מיתוסים והוא מסמל משהו שהוא גדול מהחיים - הגשמה עצמית שאותם אנשים לא הצליחו לעשות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אלי אוחנה הכדורגלן. צילום: ארכיון מעריב
|
|
|
 |
|
 |
|
לא מאבד שליטה
|
|
|
 |
|
|
|
בקיץ ,1997 כמה ימים לאחר שזכה בתואר כדורגלן העונה בגיל 33 פלוס, 13 שנה לאחר הפעם הראשונה שלו, הוא קיבל הצעה חסרת תקדים ממשה דדש: שנתיים כשחקן ועוד שנה כמאמן. את החוזה שלו כשחקן הוא החל בקרע ברצועה הצולבת שמעשית חיסל לו את הקריירה, כך שניתנה לו הזכות לשבת לצידו של דרור קשטן, מסורב האסיסטנטים, וללמוד. כל מי שדיברנו איתו לצורך הכתבה מצא קווי דמיון גדולים בין התלמיד לרבו, במערכי משחק, בצורת האימונים, בהרצאות הטקטיות, ביחס לשחקנים, במשמעת, אבל לא בתוצאות. אפילו ספק אפיקורס כמו אלי אוחנה ממלמל מדי פעם על הקשר בין החמסה של קשטן לתוצאות שלו.
העונה הראשונה של אוחנה היתה חסרת יציבות. הוא פתח בתנאים קשים עבורו. דדש מכר את המגרשים בבית וגן, טדי עבר שיפוצים, קובי בן-גור הגיע חודשיים לאחר פתיחת העונה. הסיבוב הראשון היה קשה. ואז בא הסיבוב השני ואיתו שישה נצחונות רצופים והתקרבות דרמטית לצמרת. הקבוצה סיימה חמישית, המיקום הכי גבוה שלה בשנים האחרונות. בינתיים החל מסע דרמטי של נצחונות בגביע, שנעצר רק בהפסד בפנדלים בגמר והביא לבית"ר כרטיס לאופ"א. כבר לפני רבע הגמר בנתניה החליט בן-גור שאוחנה לא ימשיך. אוחנה כעס והגיב יחסית במינוריות. הקהל הגיב בשבילו, בזעם אינסופי, שהביא לקבוצה עוד לפני גמר הגביע את גד זאבי.
העברת הבעלות לא עזרה, אלי גוטמן הגיע במקומו. בן-גור עלה לראיון ברדיו ירושלים ואמר משפט שעוד יהדהד כמה שנים טובות: "עדיף היה לאוחנה שיתחיל לאמן בהפועל מרחבים." בן-גור הבין בכדורגל כמו שאוחנה הבין בהנחת כבלי תקשורת, אבל האיש שוחח עם הרבה אנשי מקצוע לפני שהגיע לתובנה הזו, כמה מהם היו מתים להתחלף עם הג'וב הנחשק של כדורגלן העבר.
בדיעבד, התברר כי ההחלטה של בן-גור היתה קריטית עבור אוחנה ובית"ר, כי שניהם לא הצליחו להתרומם. שנת הזאבי מצאה את אוחנה בבני יהודה. בסוף העונה הוא ירד. למנהל הקבוצה, משה דמאיו, אין ספק: "לא היה לו חלק בירידה של בני יהודה." אוחנה שבר את המיתוס שנקשר לו והחל להעביר רק אימוני בוקר. ממבשרתציון לשכונת-התקווה, בשיא הפקקים, כל בוקר. הוא הביא לשכונה את מה שהביא לבית"ר: עבודה קשה, כדורגל יוזם והתקפי, תנועה ללא כדור, מערך של 1-5-4 גמיש, ואם אפשר ,2-4-4 חופש מוחלט לשחקנים יצירתיים, הרצאות טקטיות מפרות אבל לא טרחניות, בריחה מופגנת מהתעסקות בפרטים, לויאליות מוטרפת למערכת, ויכולת ספיגה של טיטול מובחר. טלסניקוב: "הוא נותן המון חופש ביטוי לשחקנים שלו. לפעמים הוא שוכח שהם לא ברמה שלו ולא מתעכב על היבטים טקטיים. אלי מנהל את המשחק כאילו הוא עדיין שחקן."
הזר המקדוני ילקו ג'יורג'סקי פתח עם בני יהודה נהדר, אבל נפצע בארובת העין. הקבוצה חטפה רדיוסים, ובסוף ירדה. דמאיו: "מאמן צריך שבעה דברים: לדעת לעמוד מול שחקנים, מול קבוצה, כושר ביטוי, העברת אימונים, ניהול משחק, נסיון ומזל. לאוחנה חסרים שני פרמטרים: נסיון ומזל. בכל היתר, חבל על הזמן. ראיתי את שרף ושפיגל ופייגנבוים וניצן שירזי והוא לא נופל מאף אחד מהם. אני מפטר מאמן רק במצב של איבוד שליטה בשחקנים. הוא מעולם לא איבד שליטה על השחקנים."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלי אוחנה עם אברהם לוי ודרור קשטן. צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
לא הכי מעמיק
|
|
|
|
|
|
|
לאוחנה כבר היו ביד שנתיים קשות, בן-גור וירידה, אבל זה לא הפריע לאחים לוזון לקרוא לו. אוחנה לא רצה לבוא, אבל זו היתה בערך ההצעה היחידה שהיתה לו. הלוזונים לא התערבו, הוא לא התחבר ובשבעה משחקים הוא לא השיג ניצחון. זה הספיק לו כדי לגשת ולהגיש התפטרות. עמוס לוזון עוד ביקש ממנו לשקול, הוא סירב, והלך "כמו גבר," עדות אופי שחזרה הרבה לאורך איסוף החומר.
אוהדי מכבי פ"ת עוד זוכרים לו שלא החתים את גוסטבו בוקולי ועמנואל פאפו. גם אבי לוזון חושב שלא היה מקום להחתים אותם. בוקולי לא היה חלוץ והתגלה רק שלוש שנים מאוחר יותר, בנצרת. פאפו הגיע כבלם, נוסה כמגן שמאלי והתברר שהוא ימני. אוחנה העדיף את קובי גנון, אחד השחקנים שעשה אצלו, עוד בבית"ר, את קפיצת המדרגה. אבי לוזון: "חשבנו שהוא מאמן מצוין, גילינו שהוא מאמן מצוין, יש לי רק מילים טובות לומר עליו." ולוזון ידוע כאחד שלא עושה חשבון. דווקא אחד שהעדיף לא לומר את המשפט הבא לציטוט, הסביר את פשר ההגנה המוחלטת לה זוכה אוחנה: "הוא כמו אבי נמני, סוג של אנשים שאי אפשר להגיד עליהם מילה רעה, מקבל את אותו סוג של כבוד".
אוחנה התפטר ובני יהודה, בליגה השניה, קראה לו להחליף את רמי לוי. בבת אחת השתנה מזלו, הוא הפסיד רק פעמיים בליגה, הגיע לרבע גמר הגביע, ועלה חזרה, הרבה גם בזכות הפועל ר"ג שניצחה את מכבי הרצליה. חזי שירזי: "הוא מסוג המאמנים שיגיד לך: 'אני לא מגביל אותך. לך עם הפעולה עד הסוף.' הבעיה שלו שהוא תלוי ביותר מדי דברים שהולכים לרעתו. הוא לוקח סיכונים, הוא לא סולידי, ולפעמים זה לטובה. הוא גם חסר מזל."
יש אחרים שיגידו שהוא לא אוהב אסיפות טקטיות, לא הכי מעמיק, מתעסק בטקטיקה אבל לא הופך אותה לעיקר, ובעיקר לא הולך במיינסטרים, כמו קשטן. הוא בדיוק ההיפך ממאמנים כמו גרנט, לחמן, רוני לוי, גיא לוזון או פרדי דוד. בעונה השלישית שלו בבני יהודה הוא שוב נגרר למאבקי ירידה. רק נשירתה המוקדמת של ראשל"צ והרמת הידיים של כפ"ס, השאירה את בני יהודה יחסית מוקדם בליגה. את ניר סביליה הוא הביא ממכבי חיפה,
אבל הוא נפצע, גם רן בן-שמעון. בן-שמעון: "הוא אחר, שונה, מתנהג כמו גבר, אף פעם לא מלכלך על שחקנים. לא הכי מאמין בטקטיקות ובלבול מוח לשחקנים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לא התחבר גם במכבי פ"ת, אלי אוחנה. צילום: עודד קרני
|
|
|
|
|
|
|
לא נופל מאף אחד
|
|
|
|
|
|
|
אוחנה עצמו לא רצה להתראיין לכתבה, אבל לא פעם הוא אמר בשיחות פרטיות: "זה לא נכון להטיל רפש בשחקנים. הקבוצה מצליחה, הקבוצה גם נכשלת, אף פעם לא פרטים." הקרדיט שהוא נותן לפעמים לכוכבים הוא בדיוק הקרדיט שביקש תמיד לעצמו. החילוף שלשום של אבי נמני הגיע מבחינת אוחנה שני משחקים מאוחר מדי, אבל הוא השתדל שלא לפגוע בכבודו.
כשקראו לו לבית"ר ירושלים חזרה הוא לא היסס. גם השנתיים הקשות, עונה במאבקי תחתית והעונה הנוכחית שאינה מתרוממת ומביאה עליו את הקהל, לא פגעו לרגע באהבה שלו לקבוצה. לאחד מחבריו הוא אמר השבוע: "אני אוהב את בית"ר, היא הכל בשבילי. זה המועדון שנתן לי את כל מה שאני בחיים".
כשנדרש לשלם 750 אלף שקל למס הכנסה, על חלקו כשחקן, סכום שהמעסיק היה צריך לשלם, הוא לא רץ לתקשורת לצעוק 'גוועלד.' הוא לא רואה את הקבוצה עין בעין עם מאיר פניג'ל, אבל שומר על כבודו. בתחילת העונה הוא רצה חלוץ ובלם, לשחרר כמה חוזים מעיקים, וקיבל בתמורה את ארבייטמן בהפועל פ"ת.
הוא רצה את אבישי ז'אנו במקום עטיה, פניג'ל לא הסתדר עם השחקן. את נמני הוא הסכים לקבל רק במידה שלא היה מקבל שני אחרים, ואת בנטו הוא לקח כי זה מה שהיה אפשר להביא ב40- אלף דולר.
ההרכב מבוגר מדי או צעיר מדי, ואת הלחץ שהוא מבקש על כל המגרש, הוא לא יקבל מכל אחד. גם בגלל גיל, גם בגלל מעמד. זו הסיבה שהמערכים נראים מנותקים, שהתנועה ללא כדור לא מתקיימת, ששחקנים עושים שטויות, הכל הפוך. "אוחנה," אומרים עליו חברים, "שם את ראשו על הגדר, הוא לא רק סתם שוכב עליה." לאחד מהם הוא אמר: "גם כשהיה קשה, לא פחדתי. גם היום אני לא פוחד. בוודאות, אני לא פחות טוב מאף מאמן שמסתובב בשוק, כולל כולם".
|
|
|
|
|
|
|  | | "לא נכון להטיל רפש בשחקנים", אלי אוחנה. צילום: דני מרון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
