 |
/images/archive/gallery/242/164.jpg ראפר אלסטון מטורונטו חוגג את הניצחון על ניו אורלינס
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| סקיפ אלסטון הוא ההוכחה החיה שאתה יכול להוציא את השחקן מהשכונה, אבל לא את השכונה מהשחקן. מלך הסטירטבול לשעבר, שקיבל חוזה ענק בטורונטו, לא סופר את המאמן והקבוצה שלו ועושה לכולם כאב ראש |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה
17/2/2005 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
תסתכלו על ראפר 'סקיפ' אלסטון, ותראו את כל מה שיפה בכדורסל האמריקני. תסתכלו עליו רגע אחרי, על סקיפ, ותראו את כל מה שלקוי בכדורסל האמריקני. תראו שם את השואוטיים במיטבו, את מה שמביא קהל למגרשים, את השחקן שמסוגל לכדרר ליריב שלו דרך האף, להקפיץ עם המרפק בין הרגליים ולסיים ברברס ליי אפ. תראו שם מה קורה כשהאגו עולה לראש, כשהאני יותר חשוב מהקבוצה. עבור כמעט כל בחור משכונת עוני שמקרקס את החברים שלו במגרש המקומי, סקיפ הוא אלוהים. עבור המאמן שלו בטורונטו רפטורס, סם מיצ'ל, סקיפ הוא חידה לא פתורה ובעיקר כאב ראש גדול מאוד.
"אני כמו סופרמן או באטמן", אמר אלסטון בן ה-28 לבולטימור סאן לאחרונה. "רגע אחד אתם רואים אותי עם התחפושת, רגע אחד עם החליפה". מאז תחילת העונה הזו, אלסטון לובש ופושט את החליפה פעמים רבות מדי. רגע אחד הוא מלהטט על המגרש, רגע
אחר הוא עוזב את האימון במחאה. רגע הוא דופק שלשה, רגע הוא רב עם המאמן מיצ'ל. כשהוא על הפרקט במיטבו קשה לעצור אותו, אבל כאדם קשה מאוד להתמודד איתו. נפש של ילד בגוף של מבוגר, נפש של אמן מיוסר שלא מבינים אותו.
מאז תחילת העונה אלסטון הספיק לאיים בפרישה מה-NBA, לאחר שסופסל ולא פתח בחמישיה בעקבות עבירה טכנית שקיבל נגד בוסטון; במהלך אחד האימונים בינואר הוא החליט שהחברים שלו לקבוצה לא מפגינים מספיק לב ואכפתיות, ובתגובה נטש את האימון בכעס לתדהמת כולם, מה שהוביל להשעייתו לשני משחקים; ולאחרונה, במהלך משחק נגד קליבלנד, הוא הורד לספסל לאחר טעות שעשה, ראה שלמיצ'ל אין תכניות להחזיר אותו, קם ועזב את האולם ברבע הרביעי. היו גם דיווחים על קרבות אגרופים בינו לבין מיצ'ל באמצע חדר ההלבשה בהפסקת מחצית. לפחות את זה, עד עכשיו, מישהו טרח להכחיש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אלסטון עם מאמנו, סם מיצ'ל. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
איש מכוכב מאדים
|
|
|
 |
|
|
|
אלסטון הפך לאגדה בגיל 14. הוא היה מכוכבי ראקר פארק, מגרש המשחקים האלמותי של ניו יורק סיטי, ברחוב 155 על השדרה השמינית, עמוק בלב הארלם. במקום בו צמחו, עופפו והטביעו רבים, מארל מניגולט וקוני הוקינס ועד לסטפון מארברי, ראפר הצליח לקנות את תהילתו לאחר שבמהלך התקפה מתפרצת הוא כידרר על הברכיים, העביר את הכדור מסביב לגבו של השומר שלו ושלח אסיסט מדהים לסל קליל. "סקיפ טו מיי לו", זה הכינוי שנדבק אליו. זה הכינוי איתו גדל, זה הכינוי שהופיע בראש רשימת האטרקציות של סבב חברת הלבשת הספורט AND1, שהוציאה סדרת קלטות סטריטבול, וסבב הופעות שרץ ברחבי ארצות הברית בחודשי הקיץ, והפך אפילו לסדרת ריאליטי ב-ESPN.
אגדה, אמרנו, אבל כמו סופרמן ובאטמן, גם לאלסטון התייחסו בספקנות. ולא הילדים ברחוב, אלה שהקיפו אותו במגרשי המשחקים מפילדלפיה ועד לוס אנג'לס והתחננו לחתימה. אלא בעולם האמיתי, כביכול, זה של ה-NBA. המאמנים שם עדיין רוצים לראות יותר כדורסל קבוצתי וממושמע, הרי מתפרצת על הברכיים אף אחד לא מריץ בליגה הזו. הממסד גם נוטה להחמיר עם אנשים פרובלמטים, ע"ע רון ארטסט, וסקיפ היה מספיק פרובלמטי, גם בכדורסל וגם בהתנהגות, כדי לקנות לעצמו את ההתעלמות הזו. במכללת פרזנו סטייט הוא הואשם בתקיפה, והושעה מהקבוצה לאחר מכן כשלא הגיע לשיעורי טיפול בכעסים. מילווקי בחרה אותו בסיבוב השני בדראפט של 1998, הוא נשאר שנה ברשימת המושעים של ה-NBA, אבל גם כשיצא ממנה, התהילה עדיין לא חיכתה לו.
במשך שלוש עונות בבאקס, הוא קלע 314 נקודות בלבד. כרכז מחליף לסם קאסל, המאמן ג'ורג' קארל נטה להיזהר בשימוש בו. "הוא פחד להעלות אותי למגרש", טען סקיפ בשלב מסוים. משם המשיך לטורונטו, אבל שם, כהגדרת אחד העיתונאים, המאמן לני ווילקנס "חשב שהוא מכוכב מאדים", למרות שכבר נתן לו יותר מקום להתבטא וסקיפ עלה לממוצע של 7.8 נקודות לערב. רק במיאמי בעונה שעברה, כמחליפם של דוויין ווייד ואדי ג'ונס, סקיפ פרח באמת. ההיט הפכו לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שמגיעה ממאזן שלילי של מינוס 11 משחקים בחודש מארס למאזן של 50 אחוז ומעלה, בסיום העונה הסדירה.
אלסטון רשם 10.2 נקודות ו-4.5 אסיסטים לערב, כולל 12 ו-5.1 במהלך ריצת ה-5:17 של מיאמי הצעירה ברבע האחרון המדהים של העונה. המאמן סטן ואן גאנדי, שמעריך אנשים אמוציונלים, אהב מאוד את ההגנה, האנרגיה והיציבות, כהגדרתו, שסקיפ מביא לקבוצה. "יש רגעים שהקהל רוצה לראות את מהלכי הסטריטבול שלי", הוא אמר אז, "אבל ברמה הזו של ה-NBA, אנשים רואים את המהלכים הללו כשחצנות והתגרות. אתה חייב להשאיר את הדברים האלה במקום שאליו הם שייכים באמת – בקיץ, במגרש המשחקים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סטפון מארברי, עוד אחד שצמח עמוק בהארלם. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
הקללה של טורונטו
|
|
|
|
|
|
|
אחרי שאלסטון הצליח לעשות את ההפרדה ברמת הכדורסל נטו, עכשיו רק נותר לו למצוא יציבות. הזריקה האחרונה של סקיפ בעונת 2003/04, במדי ההיט, היתה זריקת שלוש שהיתה יכולה להשוות את משחק 6 בחצי גמר הפלייאוף במזרח נגד אינדיאנה. בפיגור של שלוש נקודות, אלסטון השליך איירבול בשניה האחרונה. ההיט אהבו את סקיפ, אבל הקבוצה הצעירה שינתה כיוון ברגע שהגיע לעיר בחור גדול עם גופיה מספר 32 בשם שאקיל אוניל. אלסטון חזר לטורונטו והפעם אף אחד לא חשב שהוא ממאדים: בקבוצה של מיצ'ל הוא היה ההחתמה הראשונה של הג'נרל מנג'ר הטרי רוב באבקוק, כשקיבל חוזה לחמש שנים, על סכום של כ-27 מיליון דולר.
מיצ'ל ובאבקוק, שניהם בעונה ראשונה בתפקיד, עוברים עונה מקוללת. וינס קרטר הודה ששיחק שם בלי חשק, לרגע עלו חשדות שבמשחק נגד סיאטל הוא גילה ליריבים תרגיל של קבוצתו בשניות הסיום וכעבור מספר ימים, עם קשר או בלי, הוא היה על המטוס לארצות הברית ונחת בניו ג'רזי. הרפטורס קיבלו תמורתו שני פורוורדים, ארון וויליאמס ואריק וויליאמס, ואת הסנטר אלונזו מורנינג. האחרון לא רצה בכלל להגיע לקנדה, לא התייצב לאימונים, ולאחרונה הושג הסכם במסגרתו הרפטורס ישלמו לו שלושת רבעי משארית חוזהו, כ-10 מיליון דולר, רק כדי שיוכל להשתחרר. אריק וויליאמס דורש לעזוב בגלל חוסר בדקות משחק. ג'יילן רוז, אחד הכוכבים הוותיקים, סופסל באחד המשחקים, התרגז ומחפש את דלת היציאה. גם דוניאל מארשל רוצה החוצה.
המאמן מיצ'ל מאבד שליטה, ולא רק באשמתו. אחרי שהקבוצה הקנדית השניה, ונקובר, התמוססה ועברה לממפיס לפני כמה שנים, גם טורונטו הקרה, הקבוצה היחידה ב-NBA מחוץ לארה"ב, היא לא המקום האידיאלי עבור שחקנים לחיות בו. אבל מעבר לגיאוגרפיה, יש משהו במיצ'ל שמרגיז את השחקנים שלו. כשחקן במינסוטה טימברוולבס, מיצ'ל היה תמיד האיש הבוגר שעזר לכולם להתקדם, במיוחד לקווין גארנט. הוא שימש כמעין אבא ומנהיג אמוציונלי עבור חבריו לקבוצה, ופתאום צריך לעבור לסמכות של מאמן ראשי. את הסטאז' שלו הוא עושה השנה, ואלסטון, הכל כך רגיש ואמוציונלי, הוא אדם רע מאוד לעשות עליו סטאז'.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלסטון. עונה מקוללת בטורונטו. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
שמישהו יתנצל בפניי
|
|
|
|
|
|
|
לא ברור מי האמין לאלסטון כשהוא איים בפרישה מה-NBA. גם אחרי הפרסום והכסף מ-AND1 ובזכות המוניטין והכבוד שקיבל כאגדת כדורסל הרחוב, קשה להאמין שאדם יוותר בכזו קלות על חוזה של 27 מיליון דולר. מעבר לבעיות האישיות, גם על המגרש סקיפ לא ממש היה אי של יציבות. למרות ממוצעים של 13.8 נקודות ו-7 אסיסטים למשחק העונה, בתקופה מסוימת הוא החטיא יותר מ-20 זריקות רצופות מהשדה. "אני נותן קרדיט לאנשים שנשארו איתי ועזרו לי, כי היו תקופות בהן לא הצלחתי לקלוע טוב, אבל הם השאירו אותי על המגרש, והצלחתי לעזור לקבוצה בדקות הקלאץ'", הוא אמר, "זה מאוד עזר להתבגרות שלי".
ובדיוק בנקודה הרגישה הזו, הבגרות המנטלית של אלסטון, יש חילוקי דיעות ברפטורס. מיצ'ל, אחרי הטכנית שקיבל הרכז שלו בהפסד לבוסטון, האשים את סקיפ בחוסר אחריות וחוסר בגרות. אלסטון זעם, אבל באבקוק, בתפקיד השוטר הטוב, ניסה להרגיע אותו ולהחזיר אותו למסלול. "עשיתי טעויות בעבר והתגברתי עליהן", אמר אלסטון לאחר ששב לקבוצה, רק שהמציאות הוכיחה אחרת, בתקריות האחרונות, שלאחריהן מתח מיצ'ל ביקורת חריפה על הרכז שלו. לאחר שסקיפ נטש אימון והושעה, הגדיר מיצ'ל את המעשה כ"התנהגות הפוגעת בקבוצה". אלסטון, כשחזר, זעק: "אני כבר התנצלתי על ההתנהגות שלי בפני אמא שלי, המשפחה שלי, הקבוצה, כל קנדה. עכשיו שמישהו יתנצל בפניי".
באבקוק, מצידו, ממשיך לנסות ולכבות שריפות עם כל המים שיש באגם אונטאריו. "הוא בכלל לא מאכזב את הקבוצה", אמר הג'נרל מנג'ר לאחרונה. "למאמנים ושחקנים יש אי-הסכמות וצריך להתגבר על הדברים האלה". את הנו-נו-נו, בראיון ל-ESPN, הוא כבר זרק לאוויר קולקטיבית: "מיצ'ל הוא מאמן רוקי, והוא צריך ללמוד לשלוט ברגשות שלו. גם סקיפ, שלראשונה בחייו הוא רכז פותח, צריך לשלוט בעצמו. וגם אני בעצמי רוקי, וגם אני עושה טעויות. סם וסקיפ הם אנשים דומים: שניהם אמוציונלים, מלאי להט ובעלי ציפיות גבוהות מהקבוצה. הם פשוט צריכים ללמוד לתמוך אחד בשני, במקום לנגח אחד את השני".
רק שבטווח הארוך, הטעויות הללו פוגעות בקבוצה. שחקנים מאבדים את הכבוד כלפי המאמן, כשהם צופים מהצד על העניינים יוצאים משליטה. בסופו של דבר, הקבוצה עדיין מאמינה באלסטון שינהיג אותה על המגרש, אבל רואה איך המנהיג מתעמת עם המאמן בכל הזדמנות אפשרית, ואיך הג'נרל מנג'ר, שמנסה בסך הכל להשתלט על המועדון, נאלץ לנווט במים סוערים בין שתי הפרסונות הבעייתיות, שלמרבה הצער מחזיקות בתפקידים הכי חשובים בקבוצה. לסיפור הזה אין סוף עדיין, אבל דבר אחד בטוח: כשאלסטון קם בבוקר בטורונטו, אין ספק שהוא ממש מתגעגע לימי הקיץ, שם, במגרשי המשחקים.
|
|
|
|
|
|
|  | | אלסטון. "עכשיו שמישהו יתנצל בפניי". צילום: אי-פי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
