 |
 |
|
|
|
|
| הגולש רועי צמח על תופעת הסטרואידים בליגת הבייסבול האמריקנית ובספורט המקצועני בכלל |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
רועי צמח
23/2/2005 15:40 |
|
|
|
|
|
|
|
קשר של שתיקה. העלמת עין מצד הדרגים הגבוהים ביותר. אווירה של חשדנות, פראנויה וחיפוש אשמים. דמויות נערצות ואהודות ששימשו עד לאחרונה מודל לחיקוי, נאלצות להתייצב לאחרונה בבתי המשפט ומול כלי התקשורת ולהגן על עצמם באמצעות מסכת הכחשות, האשמות והאשמות-נגד. המוסד שמסמל את אמריקה אולי יותר מכל מוסד אחר, מתמודד כעת עם השלכותיה של פרשה שעלולה לערער את יסודות קיומו: הבייסבול האמריקני בסכנה.
עוד ועוד ראיות נחשפות וצצות על פני השטח כעת, ולפיהן הכוכבים הגדולים ביותר בליגת הבייסבול האמריקנית בשנים האחרונות – ובראשם מארק מגווייר (שכבר פרש בינתיים ממשחק פעיל), ג'ייסון ג'יאמבי, ובארי בונדס, הפכו במשך שנים את הסטרואידים האנאבוליים לאחד מארבעת אבות המזון שלהם, שיפרו ללא הכר את ביצועיהם ושברו את שיאי החבטות של הליגה כולה באופן פנטסטי, אך גם לא חוקי.
רק לשם המחשה, עבור כל מי שמשחק הבייסבול דומה בעיניו לסרט "אודיסיאה בחלל" - כלומר, מדע בדיוני, נמשיל את העניין למקרה היפותטי בו יתגלה כי בנוסף לכשרון המולד של דייויד בקהאם בבעיטות עונשין, הוא נוהג לפני כל משחק להזריק לעצמו תוסף כימי ללא מרשם, שמגביר באורח פלא את עוצמת הבעיטה ברגל הקטלנית.
למרות שראשי ליגת הבייסבול טוענים כמובן כי לא ידעו דבר וחצי דבר על הפיכת חדרי ההלבשה של השחקנים למצבורי נשק כימי בכמות שהייתה גורמת ל"עלי הכימאי" להסמיק מבושה, הרי שצפייה מקרית בשנים האחרונות בענף הספורט מס' 1 בתרבות הפנאי האמריקנית, חושפת את השינוי הפיזי המדהים שעבר על השחקנים שאמורים לחבוט את הכדור אל מחוץ לאצטדיון לקול תשואות האלפים ביציע, המיליונים בבית והמיליונים בחשבון הבנק. מבנה הגוף המסיבי, הכתפיים הרחבות ובעיקר היקף הזרועות האימתני, מעניקים את התחושה כי לא בבייסבול עסקינן אלא בפוטבול, רק בלי הקסדות.
השאלה הגדולה שמתעוררת כעת היא מהו היקף התופעה בבייסבול בפרט, ובספורט המקצועני בכלל. האם כולם משתמשים? האם על-מנת להתחרות ברמות הגבוהות ביותר, הופכים את עצמם מרצון ספורטאים מקצוענים לשפני ניסוי של חברות תרופות, וגורמים לעצמם ולענף ממנו הם מתפרנסים נזק בלתי הפיך? הציניקנים טוענים כי הפיכתם של ספורטאים לבתי מרקחת מהלכים היא כבר עובדה קיימת, ולכן יש להכיר בגלוי במציאות רווית הכימיקלים, ולערוך תחרויות בין חברות תרופות – למי ישנו הסם היעיל ביותר בשוק. בניסיון לתת מענה מעט יותר רציני לבעיית נרקומני-הסטרואידים עם המזרק ביד האחת והמחבט ביד השנייה, החליטה הנהלת ליגת הבייסבול (סוף סוף) על החמרה משמעותית בבדיקות לשימוש בסטרואידים אנאבוליים, כולל בדיקות אקראיות של שחקנים והרחקות ממשחקים.
לאחר שפל תדמיתי כבד ממנו סבל הענף בראשית שנות התשעים, ששיאו היה בהשבתת הליגה ב-1994 (שנבעה מסיבה אחת: כסף), ידע הבייסבול ידע עלייה מתמדת בפופולאריות שלו בשנים האחרונות. המעקב אחרי עונות השיא המופלאות של מגווייר, סמי סוסה ובונדס, ששברו את שיאי הקפות הבסיס על בסיס כמעט יומי, הוסיף אלמנט של דרמה אישית לספורט הקבוצתי. הרייטינג הטלוויזיוני נסק, ההתעניינות הציבורית הייתה בשמיים וכולם היו מרוצים.
משבר האמון שנוצר כעת בין האוהדים לשחקנים עקב שערוריית הסטרואידים אינו דבר של מה בכך. הפרשה מטילה צל כבד על הלגיטימיות של השיאים האישיים המדהימים שהושגו בשנים האחרונות על-ידי מיטב כוכבי הליגה. למרות הנסיונות לשדר אופטימיות בדמות הצהרות כמו: "האמריקנים ימשיכו לבוא למשחק בגלל אותו הרגע שבו הכדור נחבט מחוץ לחומה", האמריקני הממוצע אינו טיפש. הוא במיוחד אינו אוהב לגלות שמישהו רימה, טייח, העלים ראיות והשחית את אמות המידה במוסד שכל-כך יקר לליבו.
היה כבר נשיא אחד שנאלץ להתפטר בגלל זה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
