 |
/images/archive/gallery/264/737.jpg אוהדי אולקר ביד אליהו
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| משהו מתוק: סיפורה של אולקר |
|
| את האוהדים גוררים בהסעות, מגרש ביתי אין, ההכנסות מכרטיסים מזעריות והבעלים מתעניין רק בנוער. וכל זה לא מפריע לאולקר, שהוקמה רק ב-1993 על-ידי משפחה עשירה, בעלת מפעל ממתקים, להגיע לצמרת האירופית |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
חגי סגל
24/2/2005 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
אם בתחילת שנות התשעים הייתם מעלים בשיחה עם אוהד כדורסל טורקי שרוף את השם אולקר, הוא היה משוכנע שאתם חייבים משהו מתוק ליד הקפה השחור, אולי ביסקוויט, אולי איזה חתיכת ראחת-לוקום. אף אחד, בשום פנים ואופן, לא היה מעלה בדעתו שיש לשם הזה קשר לקבוצת כדורסל, שלימים תהפוך לחברה קבועה ביורוליג ואפילו תזכה בשלוש אליפויות במדינתו. בכדורסל הטורקי שלטו אז השמות הגדולים: בשיקטאש, פנרבחצ'ה, הכוח העולה אפס פילזן והכוח היורד אשבשה, קבוצה שמכבי ת"א זכתה לפגוש עוד בשנות השבעים.
אולקר היא ה'עלית' של טורקיה, חברת המתוקים הגדולה במדינה, שאוהבת מתוק עם כל דבר. יום אחד, ישבו שניים מראשי המשפחה, מוראט אולקר, נשיא מפעל המתוקים, וחתנו הצעיר אורחאן אוזקור והגו רעיון: הבה נקנה קבוצת כדורסל בליגה הראשונה.
כך יוכלו לפרסם את המוצרים בהקשר חיובי, ודרך אנשים שיהפכו מושא להערצה גם להקים בית לילדים ששואפים להיות שחקני כדורסל בעתיד ולתרום בכך לקהילה, כפי שעושות חלק מקבוצות הכדורגל הגדולות. חשבו ועשו.
בניגוד לאפס פילזן, חברת הבירה, שהתחילה את המסע שלה לצמרת מלמטה, דרך הליגה השניה, אנשי משפחת אולקר התחילו ישר מליגת העל, רכשו בשנת93' קבוצה בשם נסאש, שרק באותה עונה הגיעה לגמר הגביע, אבל נקלעה לקשיים כלכליים. בתוך שנה הם הפכו מספונסרים לבעלים וההצלחה היתה מהירה. יחד עם נסאש, קיבלה אולקר הצעירה מקום בגביע קוראץ'. ההצלחה היתה מיידית: בקוראץ' הקבוצה אמנם הודחה כבר אחרי ארבעה משחקים, אבל בליגה הגיעה עד לגמר הפלייאוף, שם הפסידה בשישה משחקים לפילזן. וזה רק בעונתה הראשונה, להזכירכם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
וירג'יוניוס פרראשקביצ'וס (מימין). צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
קרם טונצ'ארי מול הולדן מצסק"א. צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
לא רוצה להיות מקום שני
|
|
|
 |
|
|
|
אם יש משהו שמר אולקר שונא זה להיות שני, ובשנה הבאה הוא כבר הלך בגדול. הוא מינה את חתנו, מר אוזקור, לנשיא הקבוצה וזה מינה תחתיו ג' נרל-מנג'ר עם סמכויות בלתי מוגבלות, לוטפי אריבוגאן, האיש שהפך את אולקר למה שהיא היום. מדי שנה העניק אוזקור לאריבוגאן תקציב וזה עשה בו כראות עיניו, ועשה טוב. כבר בעונתו הראשונה בתפקיד החתים אריבוגאן, שבעצמו לבש כשחקן 241 פעם את המדים הלאומיים של טורקיה, כוכבים כמו אורחון אנה, חלוק ילדירים והארון ארדנאי, שב-7 השנים הבאות יהיה מלך הסלים של הקבוצה. אליהם הוא הצמיד שני זרים מעולים, רוברט וויליאמס ואחד צעיר בשם טאנוקה בירד, שגם היום, בגיל 34, מוליך את היורוליג בריבאונדים.
באירופה נרשמה הצלחה חלקית. הקבוצה הגיעה עד לשמינית גמר קוראץ', שם הודחה בידי פו אורטז. בליגה ההצלחה היתה מדהימה ובלתי צפויה. הקבוצה סיימה את הליגה הסדירה במקום השני, הגיעה שוב לסדרת הגמר והפעם ניצחה 2-4 את פנרבחצ'ה, כדי לעשות משהו שאף קבוצה לא עשתה מעולם באירופה: אליפות תוך שנתיים מרגע ההקמה, ואיתה גם כרטיס למועדון היוקרתי של גביע אירופה לאלופות, בו היא נמצאת עד היום.
אבל אולקר נשארה קבוצה קטנה. מאז הקמתה עבדו בה רק ארבעה מאמנים ואשתקד, לראשונה, מונה לה נשיא שהוא לא בן למשפחת אולקר. המשפחה הגדילה את עסקיה. היא הבעלים של חברת נפט גדולה, רשת סופרמרקטים ענקית, חנויות אלקטרוניקה, מפעל גדול למחשבים, בנק ולפני שנתיים רכשה מפעל גדול לגלידה בעיר בורסה. בישיבת הנהלה משפחתית הוחלט לקדם את מפעל הגלידה, כי כמו בכדורסל, מוראט אולקר לא רגיל להיות שני. החתן המוצלח, אורחאן אוזקור, נשלח לשם ובמקומו מונה לנשיא עלי דוגאן, איש כספים שקנה את אמונו של אולקר האבא. גם אריבוגאן עזב בתחילת העונה הנוכחית. הוא ניסה להתחרות על תפקיד יו"ר התאחדות הכדורסל, הפסיד בשלושה קולות ונשאר מובטל. את מקומו תפס האקאן ארטיס, אבל השיטה נשארה זהה. משפחת אולקר נותנת לאנשי הקבוצה ביטחון כלכלי מלא ושקט נפשי לעבוד.
"ב-12 שנותיי בקבוצה, פגשתי את מר אולקר אולי פעמיים או שלוש", מספר מוראט אוזייר, עוזר המאמן ואחד משלושת האנשים שנמצאים בקבוצה מיום הקמתה, לפני 12 שנים, יחד עם מאמן הכושר והסטטיסטיקאי. "אולקר זו האהבה של מר אולקר, אבל הוא לא מתערב בדבר. הוא ממנה נשיא לקבוצה, שממנה ג' נרל-מנג'ר תחתיו, והם מקבלים את ההחלטות יחד עם המאמן. הוא רק מעביר להם את הכסף וזהו. בשבילי אולקר זה יותר ממשפחה. אני קם איתם, אוכל איתם ונרדם אולקר ומקווה שזה יימשך כך לתמיד".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סרחאן ארדוגאן בביקורה האחרון של אולקר בהיכל. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
דרושים : קהל ואולם
|
|
|
|
|
|
|
שני דברים עדיין לא הצליחו להקים באולקר: אולם, וקהל גדול ותומך. מדי שנה נאלצת הקבוצה לנדוד מאולם לאולם. עד לפני שנתיים היא עוד שיחקה באולם אחמט-ג'ומרט, שמזכיר יותר את זיסמן שלנו מאשר אולם של קבוצה אלופה שמשחקת ביורוליג. אבל בשנה שעברה, בשל חוקי היורוליג, היא עברה לשחק באבדי איפקצ'י הענק. בסוף שנות התשעים חשב אולקר לבנות אולם, בית לקבוצתו, אבל דחה את הפרויקט בשל המשבר הכלכלי והזינוק המטורף בשער הדולר.
"השנה שברנו שיא", מספר אוזייר, "הצלחנו להביא לחלק מהמשחקים ביורוליג יותר מ-4,000 צופים ואנחנו מקווים שבשלב הטופ 16 זה עוד יגדל, בעיקר במשחק מול מכבי ת"א, שנערצת מאוד באיסטנבול. בליגה קצת קשה לנו. אנחנו מביאים בהסעות מאורגנות כמה מאות ילדים מבתי-ספר ברחבי העיר. כדי לתת לנו מעט אווירה ביתית, אנחנו מקטינים את האולם בעזרת וילונות ענקיים, שמסתירים את החלל העצום שיש באבדי איפקצ'י".
אולקר היא לא עסק כלכלי. בניגוד למכבי ת"א, שמכניסה סכומי עתק ממכירת מנויים, פרסום, ספונסרים אינספור וזכויות שידור, תקציבה של אולקר בנוי על החלטה של משפחת אולקר, יחד עם ההקצבה הזניחה משהו, שמגיעה מהיורוליג. על הכנסות ממכירת כרטיסים אפשר שם רק לחלום. אבל בכל זאת השנה מר אולקר הכניס את היד לכיס, העמיד תקציב של תשעה מיליון דולר, עם מטרה מוצהרת: הפיינל-פור של היורוליג.
אולקר האבא לא יפטר אף אחד אם הקבוצה לא תעמוד במטרה. האמת, ספק אם הוא יידע איך הסתיימה העונה, אלא אם כן מישהו יטרח לספר לו. הוא לא מגיע למשחקי הקבוצה, אבל מתעניין בגידול שחקנים לבוגרים. גאוות המועדון הוא הרכז המחליף טוטקו אצ'יק, הראשון שעשה את המסלול מהנוער לבוגרים במועדון, והיום לאולקר יש גם שגריר ב-NBA: לפני כמה שנים גילו אוזייר וחבריו למחלקת הנוער בחור גרוזיני גבוה (2.10) בשם זאזה פאצ'וליה. הוא הועבר לטורקיה עם משפחתו, הפך לכוכב, נבחר בדראפט והיום משחק במילווקי באקס, וגם שומר על קשר רצוף עם אנשי הקבוצה. עסק משפחתי.
|
|
|
|
|
|
|  | | הליטאי שטומברגאס. שחקנים גדולים יש, עכשיו צריך רק אולם ואוהדים. צילום ארכיון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
