 |
 |
|
|
|
|
| הגולש שרון ריטר על הכדורסלנים הישראלים שלא מצליחים לעשות את הפריצה קדימה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
שרון ריטר
24/2/2005 22:23 |
|
|
|
|
|
|
|
בקיץ 2000 נבחרת העתודה הישראלית עמדה על סף זכייה היסטורית באליפות אירופה, אך בגמר נכשלו הבחורים של יורם חרוש מול נבחרת סלובניה. יניב גרין, אפיק ניסים, איציק אוחנון, אורי יצחקי ומעל כולם טל בורשטיין סומנו כשחקני העתיד והפוטנציאל להיות הנציגים הראשונים של הפסיק הקטן על המפה בליגה הטובה מכולם. מולם שיחקו אלמונים יחסית, עם בוסטיאן נאכבר וסאני בצ'ירוביץ'.
טל בורשטיין הלך למכבי ת"א לאחר האליפות הזאת וריח ה-NBA היה באוויר, אך כמובן שעכשיו עברו 5 שנים וטל עדיין מדשדש בין שחקן חמישייה במכבי לשחקן שמחליף מקומות על הספסל עם גור שלף, בעוד ידידנו בוסטיאן נאכבר מחליף כאפות עם טי-מאק, יאו ועכשיו בארון דייויס בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
אני ועוד הרבה אחרים חשבנו שהלקח נלמד והכשרון הבא ילמד מהטעויות, אז זהו, שלא. קיץ 2004. יותם הלפרין, בחור כשרוני שמגיל 17 רשום בפנקסים של כל סקאוט שרוצה למצוא את קוקוץ', נוביצקי או פג'ה הבאים. יותם ידידנו, כמה מפתיע, הוביל את נבחרת העתודה לגמר אליפות אירופה שבו כשלה הנבחרת אמנם לא בסל בשנייה האחרונה, אבל שוב מול סלובניה, בשורותיה שיחק ארזאם לורבאק, בחור כישרוני.
יותם סיים כמלך הסלים והראה המון בגרות ומנהיגות, אבל חזר לארצנו הקטנטונת בעוד לורבאק המשיך לבולוניה שם שיחק גם קודם. יותם, כצפוי, מחמם את הספסל ועוזר לנסטוראס קומאטוס להתאקלם על העץ הקשיח מאחורי פיני גרשון, בעוד ארזאם משחק 21 דקות בממוצע ביורוליג באחת מארבע הגדולות.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
