 |
/images/archive/gallery/264/993.jpg ד''ר מרק ורטהיים.
צילום: גרי אברמוביץ'  |
|
|
| כושר, אבל מסריח: חלוקת התעודות במכון וינגייט |
|
| דברים מדאיגים מאוד קורים במכללה לחינוך גופני במכון וינגייט ובשלוחותיה מכניסות המיליונים. מורים שאינם עומדים בסטנדרטים של חוק הספורט מכשירים מדריכים שאחר כך מאמנים ילדים. קורסים מקבלים אישור על בסיס שמות של מרצים שכלל אינם מעבירים אותם, ובנוסף לכל, מינהל הספורט עצמו לא ממש מקפיד על קוצה של חותמת. אז אפילו אם בפעם הבאה, כשתגיעו למכון הכושר והמדריך יראה לכם תעודה, זה לא יוכל להרגיע אתכם. תגובת המכון: "הכל מאושר בידי מינהל הספורט ועומד בכל הקריטריונים" |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אביב הורביץ, סופשבוע
25/2/2005 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
השורה התחתונה היא כזו: במדינת ישראל פועלים כיום אלפי מדריכי ספורט, שתעודות ההסמכה שניתנו להם אינן עומדות בדרישות חוק הספורט. המדריכים האלה עובדים כמאמנים בחדרי כושר ומלמדים את כל ענפי הספורט. המשמעות היא שעשרות אלפי ילדים, האוכלוסייה העיקרית שנוטלת חלק במסגרות ספורט תחרותיות, אבל גם מבוגרים שעוסקים בספורט הדורש מאמץ, חשופים לסיכונים גופניים משום שהכשרת המדריכים שלהם נעשתה באופן מובהק שלא על פי תקנות מינהל הספורט. במקרים רבים, המדריכים עצמם אינם יודעים שהתעודה שבידיהם אינה עומדת בסטנדרטים שהציב החוק.
כמו פרשות אחרות, גם זו נחשפה במקרה. יום אחד, לפני שנה, חזר ד"ר מרק ורטהיים, מרצה לתורת האימון במכללה לחינוך גופני שבמכון וינגייט, לביתו שבחיפה ומצא בתיבת הדואר חוברת פרסומית המזמינה להירשם לקורס מדריכי ספורט באחת משלוחות המכללה. ורטהיים, מומחה בעל שם עולמי במדעי האימון, למד בבית הספר הגבוה לספורט בקלן שבגרמניה, מהאוניברסיטאות החשובות בעולם בתחום. עבודת הדוקטורט שלו, שעוסקת במקומה של תורת האימון בהכשרה של המדריך והמאמן בספורט התחרותי במדינות שונות, משמשת עד היום כבסיס לתוכניות לימודים במוסדות רבים בעולם.
עם הגעתו לישראל, בשנת ,'94 הצטרף ורטהיים למכללה בוינגייט
וייסד מקצוע חדש בארץ, תורת האימון, המשלב את מדעי העזר של הספורט (פיזיולוגיה של המאמץ, אנטומיה וכדומה) ומתעל אותם לעבודת אימון מעשית. המקצוע הפך חובה בקורסי ההכשרה למדריכים ולמאמנים. בישראל יש מעטים מאוד העומדים בכללים שקבע מינהל הספורט למרצים לתורת האימון. במכללה בוינגייט ורטהיים הוא היחיד שעומד בהם.
שלוחות המכללה לחינוך גופני מנוהלות על ידי גוף בתוך המכללה, שנקרא בית הספר להשתלמויות. כמו במכללה, גם בשלוחות אלה מתקיימים קורסי מדריכים בתחומי ספורט שונים, בסיומם מקבלים החניכים תעודת מדריך, המסמיכה אותם להדריך בענף שבו התמקדו. הקורס נמשך כשנה, יום בשבוע, כאשר אחד התנאים לקבלת תעודה שכזו, על פי הוראות מינהל הספורט, הוא לימודי תורת האימון.
החוברת שהגיעה בדואר עוררה את סקרנותו של ורטהיים. עד אז חשב שהוא המרצה היחיד לתורת האימון המוכר בידי מינהל הספורט העובד במכללה. הוא התקשר לאלי סדרס, מנהל המחלקה להסמכה בספורט בבית הספר להשתלמויות והאחראי להסמכת המדריכים במכללה ובשלוחות, לברר מי המרצים הנוספים. "התשובה הראשונה של אלי היתה שיש מרצים אחרים ושזה לא אני," מספר ורטהיים. "התקשרתי לשלמה סביה, יושב ראש ועדת ההכרה במינהל הספורט, וביקשתי לברר מי המרצים בשלוחות השונות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
* * *
|
|
|
 |
|
|
|
כעבור זמן קצר, קיבל ורטהיים תשובה מדהימה מסביה: מי שהיה רשום כמרצה בכל השלוחות שאושרו על ידי המינהל היה לא אחר מאשר הוא עצמו. ורטהיים, שלא ידע על כך, גילה בנוסף כי בחוברת הבקשה שהגישה המכללה לצורך אישור השלוחות, הופיעו שמות של מרצים נוספים, שכלל לא עבדו בהן. "התקשרתי שוב לסדרס ושאלתי אותו איך זה שהשם שלי מופיע כדי לקבל הכרה, אבל אני לא מלמד," ממשיך ורטהיים. "הוא אמר לי שהוא ידבר איתי מאוחר יותר. אחרי כמה שעות, בדרך הביתה, התקשר אלי לרכב ראש המכללה, פרופ' מיכאל שגיב. דבר ראשון הוא שאל אותי אם מישהו יושב לידי. כשהשבתי שלא, הוא אמר שידאג בוועדת ההוראה שלא יהיה מקצוע תורת האימון ויכניס אותי לרשימת המפוטרים, כי אמרתי לסדרס שאני לא רוצה ללמד. עניתי לו שבשום אופן לא אמרתי שאני לא רוצה ללמד, אלא שהוא וסדרס לא יכולים להשתמש בשם שלי כמרצה בלי שאני אלמד." פרופ' שגיב הכחיש כי איים בפיטורים.
בשנה החולפת קיבל ורטהיים עשרות מכתבי נזיפה משגיב ומסגנו, ד"ר דוד בן-סירא. המכתבים נשלחו לאחר שורטהיים הביע את רצונו לדאוג שהכשרת המדריכים תיעשה לפי הכללים שקבע מינהל הספורט. גם היקף משרתו קוצץ. תחילה בוטל הסמינריון שהעביר במדעי האימון, לאחר מכן הועבר ריכוז ההתמחויות מידיו למורה אחר, ולבסוף צומצם היקף השעות שבהן הוא מלמד תורת האימון ונוספו עוד שני מרצים למקצוע, שכלל אינם עומדים בקריטריונים שמינהל הספורט קבע בעצמו. בשבוע שעבר הגיש ורטהיים תלונה במחלקת ההונאה של משטרת מרחב השרון והוא שוקל לתבוע את מינהל הספורט, שכפוף למשרד החינוך.
בסוף החודש שעבר, שלח פרקליטו של ורטהיים, עו"ד ירון גרוס, מכתב תלונה מפורט למנכ"לית המשרד, רונית תירוש, ולסמנכ"ל המשרד וראש מינהל הספורט, ד"ר שוקי דקל. "מעדויות שהביא בפני שולחי עולה, כי במכללת וינגייט התרחשו אירועים חמורים, חלקם גובלים בפלילים וחלקם נוגעים לאי עמידה בקריטריונים שנקבעו בתקנות מינהל הספורט, הצגת מצג שווא בפני הרשויות וקבלת דבר במרמה," כתב גרוס. "המדובר בשרבוב שמו של לקוחי כמרצה בקורסים שבהם מעולם לא הרצה, לא היתה אליו פנייה כי ירצה וללא ידיעתו, וזאת במטרה לקבל הכרה בתעודות המחולקות בקורס. במקביל, ידוע כי ראש המכללה, פרופ' מיכאל שגיב, מהלך אימים באורח שיטתי על שולחי, לאחר שמרשי העמידו על חומרת המעשה, ומתנכל לו תוך שימוש באנשי סגל נוספים, וזאת במטרה לגרום לו להתפטר מתפקידו. יודגש עוד כי המכללה קיבלה הכרה להכשרה בהדרכה על סמך מסמכי כזב שנקבו בשמות של אנשים שכלל לא הרצו וביניהם שולחי".
תגובת ראש המכללה היתה מהירה וחד משמעית. בשבוע שעבר הוא שלח לורטהיים מכתב המזמן אותו לשימוע דחוף לפני השעייתו מהעבודה. אחת הסיבות לכך, כפי שפורטה במכתב, היתה עצם העובדה שהעז להתלונן בפני משרד החינוך וזאת ללא מיצוי ההליכים הפנימיים הקיימים במכללה לטיפול בתלונות כאלה. ורטהיים, שבמשך שנה תמימה פנה לכל גורם אפשרי במכללה כדי לתקן את המעוות, יכול היה רק להרים ידיים בייאוש.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ראש המכללה, פרופ' מיכאל שגיב. צילום: גרי אברמוביץ'
|
|
|
|
|
|
|
זה תקין, בטח תקין
|
|
|
|
|
|
|
חוק הספורט קובע כי תעודת הסמכה למדריך ספורט תינתן רק לבוגרי מוסד המוכר על ידי שר החינוך. בכללים (תבחינים בלשונו של משרד החינוך) להכרה בבתי ספר להכשרת מדריכי ספורט, שנוסחו בשנת '97 ועודכנו ב,2002- נאמר בין היתר, כי מוסד מוכר הוא כזה המעסיק כוח אדם מקצועי ומדעי שאושר בידי מינהל הספורט, וכי המינהל אמור לאשר גם את תוכנית הלימודים. על פי הקריטריונים של המינהל, קורס להכשרת מדריכי ספורט צריך לכלול 60 שעות לימוד מדעי העזר של הספורט, הנחלקות כך: 15 שעות אנטומיה, 15 פיזיולוגיה, 15 פסיכולוגיה ו15- תורת האימון.
את השיעורים אמורים להעביר מרצים המוכרים על ידי המינהל. כדי לקבל הכרה כמרצה באחד מארבעת התחומים הנ"ל, צריך למלא שלושה תנאים: תואר ראשון לפחות בתחום הרלוונטי, חמש שנות ותק לפחות בהוראת המקצוע הרלוונטי במסגרות עלתיכוניות ועיסוק בפועל כמרצה בתחום. ורטהיים, בעל ותק של 18 שנה כמרצה, הוא מהבודדים בארץ (והיחיד במכללה) שעומדים בשלושת הקריטריונים בכל הנוגע להוראת תורת האימון, ולכן בחוברת הבקשה של המכללה לאישור השלוחות הופיע כמי שמלמד בכולן, למרות שבפועל לא לימד באף אחת מהן. ולא רק הוא. המרצה לפיזיולוגיה שהופיע בחוברת הבקשה כמי שמלמד בכל השלוחות הוא פרופ' יצחק צ'ושניאק, מומחה בעל שם וותק של 33 שנה, שכלל לא ידע על קיומם של קורסי הדרכה בשלוחות. המרצות לאנטומיה ששמן נרשם הן חיותה פסח ונילי קנופ, ואילו המרצים לפסיכולוגיה הם ד"ר בכר עצמון ושרון בכר-צונץ. כולם, על פניו, עומדים בתקנות, כולם מלמדים במכללה, אלא שבפועל איש מהם כמעט לא לימד את המקצוע שבו הוא מתמחה באף אחת מהשלוחות.
בקורס הדרכה ממוצע לומדים כ20- תלמידים, שכל אחד מהם משלם בין 5,000 ל8,000- שקל. בכל שלוחה מופעלים מדי שנה כשמונה קורסים בענפי ספורט שונים. ההכנסות מגיעות למיליוני שקלים. "ילד הוא לא מבוגר קטן, הוא נדרש להכשרה ייחודית ומעמיקה, לכן צריך להיזהר מאוד כשמאמנים אותו," אומר ד"ר ורטהיים. "מדריך עוסק בגבול היכולת של ילדים ואם הוא לא מיומן, עלולים להיגרם נזקים כבדים. גם מבוגרים שמתאמנים בכל מיני מסגרות, אם זה בחדר כושר בקאנטרי קלאב או במקום אחר, ומגיעים למדריך שלא עבר הכשרה מתאימה ולא יודע לבנות כמו שצריך תוכנית אימונים, עלולים להיפגע".
גם כאשר יש תעודה ראויה מתרחשים אסונות. לפני חודש הלכה נאוה שמש, ,43 לאימון ספינינג בחולון. שמש נהגה להתאמן מדי יום. לאחר עשר דקות של דיווש אינטנסיבי על האופניים, היא קיבלה שבץ ופונתה לבית החולים וולפסון במצב קשה. כעבור שבועיים, כאשר מצבה הידרדר לכדי מוות מוחי, החליטה המשפחה לתרום את איבריה. "היא התמכרה לספינינג והיתה הולכת לשם כל יום, למרות שלא נראה לי שאפשר לעשות כזה ספורט מאומץ בתדירות כל כך גבוהה, אבל לא אמרו לה להפסיק," אומר בעלה, משה. אף אחד לא הוכיח כי השבץ של שמש נגרם ממאמץ מוגזם, ומדריכת הספינינג שלה, לירון דואני, מחזיקה בשתי תעודות הסמכה העומדות לחלוטין בקריטריונים של מינהל הספורט.
אבל גם משה משגב, הבעלים של מכללת חיטובים, שבה למדה דואני, רואה את הבעיה. "בחוק הספורט אין היום הגדרה של מדריך ספינינג," הוא אומר. "אנחנו מקבלים רק בוגרי קורס חדר כושר ומעבירים להם קורס ספינינג מרוכז של 40 שעות, אבל יש כאלה שמעבירים הדרכות של שעתיים ומנפיקים תעודות מדריך. פניתי לשרת החינוך ואמרתי לה שהחוק אנכרוניסטי, כי הוא קובע רק קריטריונים להדרכת חדר כושר ומחול אירובי. לא ייתכן שבספורט שאנשים שורפים בו אלף קלוריות בשעה, לא מחייבים את המדריכים בלימודי בסיס של הדרכת חדר כושר, שבהם לומדים פיזיולוגיה, אנטומיה, תורת האימון, מקצועות שמכשירים אותך להתקרב לבנאדם. אנשים מתים במועדוני בריאות ואני אומר לך שזה מחדל ברמה לאומית, אבל לאף אחד לא אכפת משום דבר. זו מדינה פרטאצ'ניקית".
אלא שגם במכללת חיטובים,המוכרת על ידי הרשויות,לא עומדים לחלוטין בכללים. את ההכרה ממינהל הספורט ללמד קורס מדריכי חדר כושר ומדריכים למחול אירובי, קיבלה המכללה במאי
.2002 הדיקן שלה הוא ד"ר עמוס גרודז'ינובסקי, מומחה לפיזיולוגיה, שקיבל הכרה ממינהל הספורט כמרצה לפיזיולוגיה, כושר גופני ואתלטיקה קלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הסקסולוגיה של הספורט
|
|
|
|
|
|
|
בקורס מדריכי חדר הכושר בחיטובים מלמד גרודז'ינובסקי את תורת האימון, למרות שאינו מוכר על ידי מינהל הספורט ללמד את המקצוע הזה. חלקים ניכרים מהמקצוע שבו הוא מתמחה אמנם משיקים לתורת האימון, אבל לא בעיני הקריטריונים של מינהל הספורט.
ד"ר גרודז'ינובסקי, נראה שאתה לא עומד בקריטריונים של המינהל ללמד את תורת האימון.
"התקנות של המינהל בלתי הגיוניות ואני גם דיברתי איתם על זה. למיטב ידיעתי אין דבר כזה שנקרא תורת האימון, מלבד מקום אחד, שזה בית הספר שבו למד מרק ורטהיים בגרמניה. לדעתי, בשום מקום אחר בעולם לא לומדים תורת האימון. תורת האימון וכושר גופני הם מקצועות שיש ביניהם חפיפה, ופיזיולוגיה של המאמץ, שבה אני מתמחה, זה מקצוע שכולל בתוכו את תורת האימון".
אבל במינהל הספורט אתה לא מוכר כמרצה בתורת האימון.
"אין אף אחד שמוכר שם כמרצה בתורת האימון, חוץ אולי מורטהיים ועוד מישהו בבית הספר למאמנים. לדעתי, לאף אחד מאלה שמלמדים תורת האימון במכללות בארץ אין הכרה בתחום הזה".
אז למה אתה כן מלמד תורת האימון? זה נראה לך תקין?
"לדעתי בטח שזה תקין, מהסיבות שכבר אמרתי לך".
לאחר שורטהיים התלונן במינהל הספורט על שרבוב שמו כמרצה שלא בידיעתו, שלח שלמה סביה, יושב ראש ועדת ההכרה במינהל הספורט, מכתב לשלמה בן-גל, ראש בית הספר להשתלמויות. "בפנייתו של ורטהיים אלי הוא הבהיר כי אינו מלמד את תורת האימון בקורסי המדריכים שלכם בשלוחות," כתב סביה. "מאחר והנ"ל רשום כמרצה בתורת האימון בשלוחות, הנני פונה אליך בבקשה להבהיר לנו, מי מרצה בתורת האימון בשלוחות (כמובן, רק מי שאושר."(
ימים אחדים לאחר מכתבו של סביה, הוסר שמו של ורטהיים מרשימת המרצים בשלוחות. למרות זאת, קורסי המדריכים ממשיכים לפעול באישור מינהל הספורט. באתר האינטרנט של בית הספר להשתלמויות מופיעות שש שלוחות ברחבי הארץ. נסיונות לברר את זהות המרצים בתורת האימון באותן שלוחות נתקלו בחומה בצורה של חשדנות. מנהל השלוחה בנצרת, מאיר בן-שטרית, סירב לומר השבוע לאדם שביקש לברר פרטים על קורס מדריכי כדורגל, מיהם המרצים בתחומי מדעי העזר של הספורט. גם מנהלת השלוחה בראשון לציון, אורית אברהם, התחמקה מהשאלה מי מלמד תורת האימון.
כדי להבין את דרך הפעולה של המכללה לאישור שלוחותיה, ניקח כדוגמה את השלוחה בראשון לציון. בין אוקטובר 2003 למרס ,2004 התקיים בה קורס מדריכי כדורגל. רן אליאס, שסיים את הקורס ומחזיק בידיו תעודת מדריך כדורגל, מספר כי האדם שלימד את תורת האימון בשלוחה היה אבי אבן, שם שאינו מוכר על ידי מינהל הספורט. בשבוע שעבר הוציא ראש המכללה, פרופ' שגיב, מסמך שבו מפורטים שמות כל המרצים לתורת האימון המאושרים לדבריו בידי המינהל. שמו של אבן לא היה ביניהם. שיעורים בפסיכולוגיה הועברו על ידי ד"ר בועז הודס, סקסולוג ומורה לחינוך מיני מגבעתיים. הוא אינו עומד בקריטריונים וגם הוא לא היה רשום כלל בשמות שהגישה המכללה לאישור מינהל הספורט. תלמידי השלוחה הזו, כמו שלוחות רבות אחרות, קיבלו תעודת הדרכה שהסתמכה על מרצים לא מאושרים ושאינם עומדים בקריטריונים.
ד"ר הודס, מה הקשר בין סקסולוגיה ללימודי פסיכולוגיה בקורס מדריכי ספורט?
"קודם כל, יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בייעוץ לחינוך ודוקטורט במינהל חינוך. אני עוסק כמפקח על בתי ספר במסגרת התמ"ת ונותן הרצאות בנושא פסיכולוגיה, שאחד מהם קשור במין ובספורט".
אבל כדי להרצות בשלוחות, אתה אמור להיות מוכר על ידי מינהל הספורט. אתה לא.
"בקשר לזה אתה צריך לפנות למכללה בוינגייט, כי אין לי שום מושג".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שלמה בן-גל, ראש ביה"ס להשתלמויות. צילום: גרי אברמוביץ'
|
|
|
|
|
|
|
* * *
|
|
|
|
|
|
|
בתחילת השנה, הגיע לוינגייט תלמיד שביקש להתקבל לקורס מאמני כדורסל בבית הספר למאמנים, שהוא גוף נוסף על המכללה. אחד מתנאי הקבלה ההכרחיים הוא תעודת מדריך. התלמיד הציג תעודת מדריך שהוציא בקיץ האחרון משלוחת חיפה של המכללה. כאשר נשאל מי לימד אותו פיזיולוגיה, אנטומיה ותורת האימון, נקב בשמו של שחר נייס, שלימד את כל שלושת המקצועות. נייס הוא בעל תואר ראשון בחינוך גופני מהמכללה ותואר שני בפיזיולוגיה של המאמץ בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.
מאז לימד חינוך גופני, וכיום הוא מרכז את מגמת החינוך הגופני לבגרות בבית הספר הר וגיא בקיבוץ דפנה. למרות התואר השני בפיזיולוגיה, הוא אינו עומד באף אחד מהקריטריונים של מינהל הספורט לשמש כמרצה באנטומיה או בתורת האימון, ובכל זאת קיבל הכרה מהמינהל כמרצה בפיזיולוגיה ובתורת האימון. באנטומיה לא ניתנה לו הכרה, מה שלא מנע ממנו ללמד בכל זאת.
נייס, איך זה שלימדת מבלי להיות מוכר?
"קודם כל אני לא יודע מי נתן לך את השם שלי, ואת שאר השאלות אתה יכול להפנות למי שנתן לי את האישור ללמד את התכנים שלימדתי."
השלוחה הראשונה של בית הספר להשתלמויות החלה לפעול בנצרת. בפברואר ,2002 שלח יעקב דן, מי שהיה אז מנהל השלוחה, מכתב חריף לשלמה בן-גל, שבו הודיע על התפטרותו ונימק זאת בהתנהלות לא תקינה. בין היתר טען אז כי ניתנו ציונים למורים שכלל לא הופיעו להשתלמויות, שבקורסים למדריכי הספורט הובטח לתלמידים שאם ישתלמו במספר שיעורים, יקבלו תעודת הוראה (הניתנת בפועל רק אחרי ארבע שנות לימוד באקדמיה בוינגייט.( לאחד ממכריו סיפר דן השבוע על יומיים של לימוד מרוכז של אחת ההשתלמויות, שהתקיימו במלון רנסנס בנצרת. "הגעתי למלון ולא היה שם אף אחד. התקשרתי לבן-גל, אמרתי לו שאין אף תלמיד. הוא אמר לי לך תחפש אותם, אולי הם בחדר אחר. אמרתי לו, שלמה, אין אף אחד באף חדר. אף אחד לא לומד. אחרי שבוע הביאו לו דף נוכחות, חתום על ידי כולם, וההשתלמות אושרה."
בן-גל, נראה שיש לא מעט בעיות בשלוחות.
"הנושא נמצא כרגע בדיון משפטי מול ורטהיים, אז אני מנוע מלהגיב. מה שאני יכול לומר לך הוא שכל המרצים שהעבירו קורסים במכללה ובשלוחות, מאושרים גם על ידי מינהל הספורט, ויש לנו את כל האסמכתאות."
תוכל לשלוח לי אותן?
"לי יש אישור מהמינהל שכל המרצים שהעבירו עד תשס"ד מאושרים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אינו עומד בקריטריונים, שחר נייס. צילום: גרי אברמוביץ'
|
|
|
|
|
|
|
אופס, שינינו את המקצוע
|
|
|
|
|
|
|
ימים אחדים לאחר שורטהיים גילה כי שמו נמצא על כל הבקשות לאישור קורסים שהוגשו לשרת החינוך, קיימו הוא וראש המכללה שגיב שיחת הבהרה. כעבור שבוע וחצי שלח שגיב לורטהיים מכתב, ובו רמז עבה על העתיד העגום שמצפה לו. "יש לי ספקות לגבי מעמדך בתחום זה בעתיד, בוודאי לגבי 'הבלעדיות' שאתה טוען לה," כתב שגיב, והוסיף כי יכנס ועדה כדי לדון בנושא ההדרכה והאימון במכללה, שבה "בהחלט תישקל אפשרות תרומתך בעתיד."
בתוך זמן קצר התקיימה פגישה בין ראש בית הספר לחינוך גופני, ד"ר יעל נץ, וד"ר עודד רוזנפלד, ראש המחלקה לתנועה, ספורט ואימון, לבין ורטהיים. נושא השיחה היה שינויים בתוכני משרתו של ורטהיים, ובה נמסר לו כי לראשונה זה עשר שנים הוא לא ילמד סמינריון בשנה הקרובה, וכי שם הקורס "תורת האימון" יוחלף ל"יסודות מדעיים של עקרונות הדרכה ואימון." באותה שיחה גם התבשר ורטהיים כי בקורס תחת כותרתו החדשה יצטרפו אליו שני מורים נוספים.
השלב הבא בדחיקת מקומו של ורטהיים היה כאשר התכנסה ועדה בראשות ד"ר יואב מקל, מרצה לכושר גופני ופיזיולוגיה, לבדיקת תוכנית הלימודים במדעי האימון. אלא שעוד לפני שהתכנסה, כבר נקבעו שני המורים הנוספים. השניים שנבחרו ללמד לצדו הם אלי סדרס, מנהל המחלקה להסמכה בספורט בבית הספר להשתלמויות ומורה לכושר גופני במקצועו, וד"ר יוסי גבע, מורה לכדורעף. סדרס הוא בוגר תואר ראשון בחינוך גופני במכללה ותואר שני בבריאות הציבור באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מעולם לא לימד תורת האימון, אין לו שום תואר במקצוע מדעי רלוונטי ולכן אינו עומד בקריטריונים. למרות זאת, החליטה הוועדה לקבל את הצעתו לבניית תוכנית הלימודים למקצוע החדש. גם ד"ר גבע, בעל תואר שלישי בפדגוגיה מאוניברסיטה ברומניה, אינו עומד בתקנות.
גבע, איך זה שאתה לא עומד בתקנות מינהל הספורט ובכל זאת מלמד תורת האימון?
"אם אתה רוצה לראיין אותי תבוא לוינגייט. בטלפון אני לא מוכן לדבר."
אם כך, שני מורים במכללה, שאינם עונים לקריטריונים של מינהל הספורט ללימוד תורת האימון, מונו ללמד מקצוע חדש, שגם הוא אינו מוכר. המקצוע הזה אמור להחליף מקצוע קיים, שעל פי כללי המינהל הוא בגדר חובה לקבלת תעודת מדריך. מבולבלים? גם ורטהיים היה מבולבל, בעיקר כאשר גילה שמינהל הספורט, בניגוד לכללים שלו עצמו, הכיר בגבע ובסדרס כמרצים בתחום. עוד התברר לו שבידיעון לסטודנט לשנת הלימודים הנוכחית, שהודפס אחרי החלטת השינוי, ממשיך המקצוע להיקרא תורת האימון, אלא שהפעם נוספו לורטהיים שני המרצים החדשים.
לפני שנתיים הוחלט במכללה כי בניגוד למה שהיה עד אז, בוגרי קורס מדריכי חדר כושר יוכלו לקבל תעודת הסמכה מבלי להיות מחויבים ללמוד את תורת האימון. גם זה בניגוד לכללי המינהל. באפריל שעבר, הכינה המכללה בקשה למועצה להשכלה גבוהה לפתיחת תוכנית לימודים לקראת תואר ראשון במדעי התנועה והספורט. ברשימת המרצים הופיע שמו של אלי סדרס, ולצדו נכתב כי תחום ההוראה שלו הוא מדעי האימון, למרות שסדרס, נזכיר, כלל לא לימד אז את התחום. מרצה בכיר אחר המופיע ברשימה שהוגשה למל"ג, העיד השבוע כי פרופ' שגיב ביקש ממנו להוסיף את שמו. המרצה הסכים לבקשתו של ראש המכללה, למרות שהודיע לו מפורשות כי אין לו כוונה ללמד לתואר זה.
סדרס סירב להגיב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טוב שיש חברים. בוועדה
|
|
|
|
|
|
|
במסגרת תפקידו כרכז קורסי מדריכים במכללה לחינוך גופני, אחראי סדרס גם להסמכה למדריכי ספורט שניתנת לתלמידי התיכונים במגמות לחינוך גופני. עד השנה שעברה, קיבלו בוגרי המגמות הללו תעודת מדריך זהה לחלוטין לזו של בוגרי המכללה, למרות שבניגוד לקריטריונים, מי שלימד אותם את כל המקצועות המדעיים היו המורים לחינוך גופני בבית הספר ולא מרצים שעומדים בקריטריונים. במילים אחרות, גם מבתי הספר יוצאים מדי שנה מאות מדריכים שהכשרתם אינה עומדת בתקנות מינהל הספורט. להורים ששולחים את ילדיהם לאותם קורסים אין שום דרך לדעת שהתעודה אינה עומדת בסטנדרטים שהציבה המדינה במסגרת החוק.
הבעיה היא שמינהל הספורט, שדרש בצדק כי הלימודים לתעודת מדריך בבתי הספר יעמדו בקריטריונים, גילה לאורך השנה האחרונה גמישות מפתיעה בכל הקשור ללימודים לתעודת מדריך של המכללה לחינוך גופני ושלוחותיה.
איך ייתכן שמינהל הספורט אישר למכללה לפתוח קורס מאמנים, למרות שאינה עומדת בדרישות? ואיך ייתכן ששניים מחברי ועדת ההכרה של המינהל, שבראשה עומד שלמה סביה, מקבלים או קיבלו שכר מהמכללה לחינוך גופני? עובדה: מרדכי ארליך, שהיה האחראי על השתלמויות למורים במכללה (מתחילת השנה הוא כבר אינו עובד שם) ויורם כהן, המשמש מורה לכדוריד במכללה, חברים גם בוועדת ההכרה.
ארליך, אתה לא חושב שקיים כאן איזשהו ניגוד אינטרסים?
"כשאני חושב על זה מהצד, זה יכול להיראות בעייתי, אבל אין שום קשר בין הדברים. הנקודה היסודית בעסק היא שאני קיבלתי את שכרי מהמכללה מכיוון שכך היה נוח למערכת. מבחינת שכר הייתי עובד מכללה, אבל למעשה עבדתי עבור המפקח המרכזי על החינוך הגופני והמחלקה להשתלמויות במשרד החינוך בירושלים. כלומר, למכללה לא היה שום קשר לעבודתי בהשתלמויות."
כהן, מה תוסיף בעניין?
"אני לא לוקח חלק בדיונים של הוועדה שקשורים למכללה לחינוך גופני."
"מינהל הספורט מקיים פיקוח אקראי בכל מיני קורסים, ואין באפשרותו לפקח על כל קורס וקורס ולוודא מי מלמד בכל שיעור," אומר שלמה סביה, יושב ראש ועדת ההכרה. "אלי סדרס נמצא עומד בתבחינים (כללים) של מינהל הספורט ללמד את תורת האימון.היות ובישראל אין אפשרות לרכישת תואר בתחום, נקבע כי מי שעומד בתבחינים כרכז קורס יאושר ללמד את תורת האימון." סביה אינו מפרט בתגובתו היכן נקבע הדבר. לפי אתר מינהל הספורט, התבחינים להכרה במרצים מתחום מדעי העזר (ובהם תורת האימון,( שעודכנו ממש החודש, לא השתנו. יתרה מכך, גם לשיטתו של סביה, סדרס אינו עומד בכל הקריטריונים.
"מינהל הספורט אינו מאשר קורסים בשלוחות עם מרצים שלא עומדים בקריטריונים, ועומד בתבחינים שקבע," טוען סביה, "כל פנייה ממקור ראשון שנעשתה אלינו מהשטח בנושא הנ"ל נבדקה היטב וטופלה. באשר לשני החברים מוועדת ההכרה: יורם כהן אינו לוקח חלק בדיונים ועובד בסך הכל שתי שעות שבועיות במכללה. מרדכי ארליך שימש שנים כיושב ראש ועדת ההכרה, ומינהל הספורט מצא לנכון לבקש ממנו לתרום לוועדה מנסיונו. עם הזמן, ארליך הועסק במכון וינגייט, אך לא בצוות ההוראה של המכללה. בכל אופן, בימים אלה מגבש מינהל הספורט מספר שינויים בתקנות, בתבחינים ובהרכבי הוועדות השונות".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
