 |
/images/archive/gallery/219/443.jpg אלי זינו, יו''ר הפועל בש.
צילום: דיאגו מיטלברג  |
|
|
|
|
| הגולש רונן שגב מצא את האשם במצבה של הפועל ב"ש ואת הגורמים שהביאו למיקום הנוכחי בטבלה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
רונן שגב
8/3/2005 16:39 |
|
|
|
|
|
|
|
"3:1", נשמע קול עמום ממרחק, "המשחק הסתיים בתוצאה 3:1". פקחתי את עיני עד כדי חריץ צר, כשחיוך דק של סיפוק הסתמן על שפתי. "מי הבקיע לנו?", שאלתי, בעודי נלחם בעפעפי שמיאנו להיפתח. "אברג'יל", הוא אמר. מבעד לקורי השינה שעדיין עטפו אותי הוא הבחין בהבעת התמהון שלבשו פני. "פששש, כל הכבוד, שלישייה במשחק. שיחק אותה", אמרתי. "לא", הוא אמר, "לא הבנת. הפסדנו 3:1. אברג'יל הבקיע שער אחד בלבד, וגם זה מפנדל כשהמשחק היה גמור". "הפסדנו?", שאלתי מופתע, "למכבי פ"ת? מה קרה? מתי בפעם האחרונה בכלל הפסדנו להם?". "לפני שבועיים, וזה היה בווסרמיל" הוא ענה. "והיו לנו עוד הרבה הפסדים כאלו השנה", הוסיף.
שפכתי על פני כוס מים קרים כדי לוודא שאכן התעוררתי ואני לא נתון תחת השפעת חלום בלהות כלשהוא. "מה קרה?", שאלתי, "כיצד הגענו למצב כזה?", המשכתי, כשהמחשבה המוזרה של מדוע אני ישן כשקבוצתי משחקת ניקרה בראשי. הרי תמיד אני במגרש בזמן הזה. קרני השמש המדברית שחדרו מבעד לחלון העירו אותי סופית. לפתע זה היכה בי, כמו רעם ביום בהיר. נזכרתי והבנתי הכל. ראשי החל להסתחרר כשמחשבות מפחידות החלו להתגנב לראשי, כרכבת ארוכה שאין רואים את סופה.
אלי זינו, מכירת שחקני בית, יציעים ריקים, עונשים, אלי זינו, מכירת אליניב ברדה, הדחה ממאבק על האליפות, פקס, אלי זינו, מכירת אלעד בונפלד, אלי גוטמן (התחלחלתי וזיעה קרה התחילה לבצבץ בעורפי כששם זה חלף במוחי), רכבת זרים ורכש אינסופית, ירידת קבוצת הנוער לליגה השניה, מכירת בניון, סונרה (המחשבות המשיכו לרוץ ולהכות ללא הרף), עוד הדחה ממאבק על האליפות, מכירת אופיר חיים, אובדן מענקי מיקום, 15 שוערים בקיץ אחד, 15 מאמנים ב-7 שנים, אלון מזרחי, סכנת ירידה מוחשית לליגה השניה, אלי זינו, מכירת אסי רחמים, בקרה תקציבית, באסטה, כישלון בהגעה לאירופה, ניהול שערורייתי, אלי זינו, יניב אברג'יל, מכירת קאקו, שוק, "לא נחתים שחקנים ברזילאים יותר", החתמת שחקן ברזילאי שבוע אח"כ, אלי זינו, מכירת אופיר חיים, קנסות של אופ"א, התנפלות על שופטים, סירוב למכור את הקבוצה, זלזול באוהדים, אלי זינו, אלי זינו, אלי זינו.
"די", זעקתי מבועת כולי כשלבי הולם בפראות, "זה יותר מדי לליגה שלמה, אז לקבוצה אחת? למה זה מגיע לנו?". "קח כוס מים", הוא אמר כשהבחין בחוורוני, "תירגע". שתיתי והתחלתי לייצב את מחשבותי.
"מדוע הוא לא מוכר את הקבוצה?", שאלתי. "הוא מצפה להרוויח הרבה כסף ממכירת המגרש", ענה. "המגרש שייך לנו?", שאלתי. "מה פתאום, הוא של העירייה", הוא השיב. "אז מדוע הוא חושב לקבל כסף עליו? הוא בטח מנהל משרד עו"ד גדול ומבין בעניינים כאלו", אמרתי. "הוא מנהל אולם חתונות" הגיעה התשובה. "טוב, אז בטח יש לו ניסיון מוצלח בתביעות כספיות", התעקשתי למצוא הגיון כלשהוא. "הוא הפסיד מיליונים על בניון", השיב. "אז אתה בטח טועה", אמרתי, "אם היה מי שיקנה ממנו את הקבוצה, בטוח שהוא היה כבר מוכר". " דווקא רוצים לקנות ממנו את הקבוצה", הוא המשיך, "כבר 3 קונים נפגשו איתו, אבל הוא מסרב", ענה וחתם את הדיאלוג בנחרצות.
טוב, אני חוזר לישון, חלפה המחשבה בראשי. "תעיר אותי כשהוא ילך", רציתי לומר, אולם המועקה היתה גדולה מדי. כיצד אני יכול לישון כשקבוצתי הולכת וגוועת מול עיני? כיצד אני יכול ללכת לישון כשקבוצתי נהרסת ונחרבת על-ידי אדם אחד בלבד? כיצד אני יכול ללכת לישון כשעיר שלמה מוחזקת כבת ערובה בידיו?
על המסך ריצדו התמונות מהפגנת אוהדי מנצ'סטר יונייטד כנגד נסיון ההשתלטות של גלייזר. "המאבק ממשיך, מיסטר גלייזר", אמר אוהד יונייטד נלהב בטלוויזיה. צליל האסימון שנפל בראשי הדהד בחוזקה. "תביא את ספר הטלפונים", שאגתי. המאבק מתחיל, מיסטר זינו!
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
