 |
/images/archive/gallery/272/392.jpg קווין ואן-אריק בימיו הטובים כמתאבק.
צילום העתק: רון פלדהיים  |
|
|
|
|
| הם היו שישה אחים ואב שכבשו את העולם עם מופעי ההיאבקות שלהם. כשנחתו בישראל הם חוללו היסטריה המונית. 20 שנה אחרי רק קווין ואן אריק נשאר לספר את אגדת המשפחה הלוחמת. רון פלדהיים טס לטקסס לפגוש את האח היחיד שנותר בחיים וגילה שאליל נעוריו מהקרבות המבוימים הוא גיבור גם כשההצגה נגמרת. הכתבה מתפרסמת במקומוני 'זמן מעריב' |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
רון פלדהיים, טקסס
10/3/2005 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
זה היה טירוף אמיתי. כל המדינה הייתה מרותקת בשבתות של אמצע שנות השמונים לערוץ המזרח התיכון של סעד חדד, אולי אחד השרידים החיוביים של מלחמת לבנון, וחזתה בקרבות ההאבקות של משפחת ואן אריק. "תפוס כפי יכולתך" קראו בעברית תקנית למה שהפך ברבות הימים לקרבות ה- WWF . היה שם כרוז משולהב, בצד של הטובים היו בני משפחת ואן אריק ומהצד השני היה תמיד האיש הרע (כריס אדאמס, למשל, שנורה למוות לדברי קווין לפני מספר שנים על ידי יריב עסקי) שבא להילחם בבני המשפחה היפים, הבלונדיניים והצודקים.
התסריט היה ידוע מראש,
אבל תמיד מרתק. בתחילת הקרב האיש הרע היה מקניט ומקלל וזוכה כצפוי לקריאות בוז מחרישות אוזניים מהקהל וגם מפליא את מכותיו וכאילו מנצח. ואז, כשנדמה היה שואן אריק התורן כבר לא יוכל לקום יותר והקריירה שלו ניצבת בפני סיום, הוא היה קם על הרגליים בשארית כוחותיו ומתחיל להפליא את מכותיו. הקהל והצופים היו בהיסטריה, האיש הרע היה מתמוטט לו בשולי הבמה וכולם היו מרוצים. הטובים שוב ניצחו. במעריב לנוער תיאר אחד המעריצים את סדר היום של הצעירים: "ביום ראשון בבית הספר כולם מדברים על זה ומחליפים חוויות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
משפחת ואן-אריק בימים הגדולים. צילום העתק: רון פלדהיים
|
|
|
 |
|
 |
|
לגעת באושר
|
|
|
 |
|
|
|
אוקטובר 85'. ההיסטריה בשיאה. משפחת ואן אריק מגיעה לביקור בארץ. אני אז בן 15, מצטופף עם אלפי האנשים ברחובות קריית ביאליק שמנסים לגעת באגדות החיות שנמצאות מולם בגודל טבעי. כל אחד מהמעריצים ניסה להגיע ולהשתחל בין שומרי הראש האימתניים עד לידיים החסונות שלהם. אני לא הצלחתי לגעת. הסתפקתי במבט ארוך שליווה אותם עד הכניסה למכונית ונסיעה ליעד הבא.
"בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה", אמר אז ואן אריק למעריב. גם בנצרת הצטופפו אלפים במרכז העיר כדי לחזות בביקור ההיסטורי. בנתניה בוטל הביקור של המשפחה המלכותית אחרי שהמלון אליו הם היו אמורים להגיע כמעט נהרס על ידי המעריצים.
הוואן אריקים היו הבחורים הטובים הקלאסיים: גבוהים, יפים, חטובים ובהירי שיער. מי לא רצה להיות כמוהם? בהפסקות בין השיעורים בבית הספר היו נאספים הקשוחים של הכיתה למופע פרטי משלהם. כולנו ואן אריק. אף אחד לא רצה להיחשב, אפילו לא בצחוק, לאחד המתאבקים הרעים. אצל הוואן אריקים הקרב היה נקי ובלי טריקים מלוכלכים. היריבים השתמשו בתרגילים בזויים כדי להשיג ניצחון ולא בחלו בשום אמצעי. לא פעם התעופפו כיסאות ושולחנות למרכז הזירה ופגעו בחבר'ה הטובים. הם היו נערצים. אגדות של ממש. פוסטרים שלהם היו תלויים בכל חדר של נער מתבגר. התסרוקות בבית הספר היו בהתאם. הם היו גיבורי התרבות האולטימטיביים שלנו: דייויד, קווין, קרי, מייק, כריס וכמובן האבא פריץ, הרכיבו את שושלת ההאבקות הגדולה בהיסטוריה. מיותר לציין שההופעות של המשפחה מול היריבים "הרעים" המסורתיים, היו מפוצצות בקהל, הן באצטדיון יד אליהו והן באצטדיון קריית חיים.
האהדה לקווין ואן אריק ולמשפחתו היתה ללא הבדל דת וגזע, אפילו לא מין. אהבו גברים שחלמו להיות חזקים ומנצחים כמוהם וגם, כמובן, נשים שפינטזו על המשפחה הבלונדינית. במוסף מעריב, "גבר לעניין" כתבה סמדר בת אדם בנובמבר 85': "ואן-אריק. זה המקום לומר יופי, עוצמה, שלמות. אלוהים ממש התעלה על עצמו. לעשות זאת חמש פעמים, שש פעמים. ובכל פעם להצליח באותה צורה? שיגעון"! ועוד פנינים מאותה כתבה: "כל השאר משאיר כה מעט מקום לדימיון. העירום מתפרץ מתוך סטרץ' הדוק לחלציים. ממש טרזן מלך הג'ונגל בגילגול של סוף שנות השמונים". בת אדם מקנחת את הכתבה המתפעמת בפנייה לאב הגאה: "בחייך ואן אריק. מה נתת להם לאכול כשהיו קטנים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קווין עם אחיו קרי. צילום העתק: רון פלדהיים
|
|
|
|
|
|
|
מתחזה בסינרמה
|
|
|
|
|
|
|
אפילו חקיינים ומתחזים קמו להם בניסיון לממש את ההצלחה. בעיתונות דיווחו על תביעה נגד ואן אריק מתחזה שמתאבק בסינרמה. דובר אפילו על מיני רומן בין קווין ואן אריק לצעירה ישראלית, מיקי תורג'מן בת 18 מחיפה, שלא התממש בגלל שלא הייתה לה אשרת כניסה לארצות הברית.
"זה משהו שלא אשכח כל החיים", אומר לי קווין בראיון: "זו הייתה נקודת השיא שלי ואני מתכוון לכל מילה שאני אומר. זה היה פשוט מטורף כל האהדה סביבינו. אנשים מכל הגילאים ניסו לגעת בנו ולנשק אותנו. אפילו גברים ואני לא רגיל לדבר כזה, אבל אמרתי לעצמי שאם הם אוהבים אותי כל כך עד כדי שאפילו רוצים לנשק אותי, אז ברור שגם אני אוהב אותם. אני זוכר שהתנפלו עלי והחזיקו לי את הידיים ואני ניסיתי להזיז אותן לכיוון הפה, לחסום שלא ינשקו אותי. תאמין לי שהייתי במספיק מקומות על כדור הארץ, אבל כזאת הערצה לא ראיתי. גם נפגשתי עם הנשיא דאז, חיים הרצוג, שסיפר לי שהוא היה מתאגרף בצעירותו".
- של מי היה הרעיון הזה לבוא לכאן?
"של אבא שלי. הוא היה חבר של המאמן של הדאלאס קאובויס, טום לנדרי, שסיפר לו שהוא חזר מביקור בישראל ובכל מקום דיברו איתו רק עלינו, על הואן אריקים ולא על הקבוצה שלו וגם לא על סדרת הטלויזיה 'דאלאס' שבאותם ימים שודרה בישראל. בעקבות זאת אבא שלי החליט לשלוח אותנו לשם ולראות בעצמנו מה קורה, וכמו שאמרתי, לעולם לא אשכח את זה".
- אביך שיחק מתאבק נאצי ולמרות הכל זכה לכבוד בישראל, איך אתה מסביר את זה?
"כנראה שבגלל שהוא היה גדול מאוד ואלים, אבל מצד שני גם הוגן. הוא היה אדם מכובד ומילה שלו היתה ברזל. אולי גם בגלל שבישראל ידעו שזה בסך הכל חלק ממשחק".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קווין ואן-אריק עם חיים הרצוג ז"ל. צילום העתק: רון פלדהיים
|
|
|
|
|
|
|
הרוויח ביושר
|
|
|
|
|
|
|
לפני חמישה חודשים הפך קווין להיות סב גאה אחרי שבתו, כריסטן, ילדה את אדליין. מאז הוא עם חיוך מרוח על הפנים ובכל הזדמנות אוחז בנכדה ועוטף אותה בכפות ידיו הענקיות. הזינוקים מהחבלים לעבר היריבים התחלפו בזינוקים מהספא בחצר ביתו היישר לבריכת השחייה. רק כדי להבין עד כמה מילים כמו פחד וחשש לא משחקות אצלו תפקיד, המים בבריכה אליה הוא קפץ היו בסביבות 4 מעלות צלזיוס. אני לא העזתי אפילו לטבול בהם את כף הרגל שלי. המים, אגב, מגיעים היישר מהבאר הפרטית של המשפחה בעומק 700 מטר באדמה. בעודנו נהנים מהמגע המלטף והמשחרר של הזרמים בג'קוזי, הגיעה השאלה הבלתי נמנעת:
- תגיד, כמה שווה משפחת ואן אריק מההיאבקות?
"הו, זו שאלה קשה. אני לא אוהב להיכנס למספרים, אבל אני יכול לרמוז לך שהרווחנו קרוב לחמישה מליון דולר בכל שנה מההופעות. אני מדבר על כל המשפחה. אני ידעתי לשמור על הכסף שלי בצורה טובה מאוד כי הבנתי שהיאבקות לא תהיה טובה לכל החיים. השקעתי את הכסף שלי במניות ובכל מיני חברות והיום אני קוצר את הפירות".
- בוא נדבר קצת עליכם, האחים, מי היה המתאבק עם הטכניקה הטובה ביותר בינכם ומי היה השחקן הטוב ביותר?
"אני חושב שלדייב היה את הטכניקה הטובה ביותר מבין כל האחים וההופעה הטובה ביותר היתה של קרי. קרי היה יותר טוב ממני. בשבילי זו היתה רק עבודה שנהניתי ממנה. בזירה עצמה אהבתי לבעוט חזק ולהשאיר את הבמה להופעות לקרי ודייויד".
-למה אתה הכי מתגעגע באחים שלך?
"אני מתגעגע לחוש ההומור שלהם ולימים שבהם היינו יוצאים לצייד משותף של כל מה שרק זז. החלק הכי נורא זה שאני מתגעגע לארוחות המשותפות שלנו בחג ההודיה ובערב השנה החדשה. זה כואב מאוד. יש לנו שולחן אוכל גדול שנהגנו לשבת סביבו כל המשפחה ובחגים אני עוצם עיניים ומדמיין שוב את כולנו יחד וכשאני פותח את העיניים אני רואה את המשפחה שלי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
האחוזה של קווין ואן-אריק. צילום: רון פלדהיים
|
|
|
|
|
|
|
משככי כאבים? "ידעתי איך לשלוט בזה"
|
|
|
|
|
|
|
- הרבה מתאבקים משתמשים במשככי כאבים, וגם אחיך השתמשו.
"זה טוב לקחת משככי כאבים ואז לעבוד קשה מאוד כי בלי זה לא תוכל לעשות את אותם דברים, ולכן יש לזה הצדקה. אבל מצד שני, אחרי שאתה לוקח מנה אחת באימון שלאחר מכן אתה רוצה לקחת מנה כפולה ואחר כך משולשת ובלי שאתה שם לב אתה מכור למשככי כאבים. אני ידעתי כיצד לשלוט בזה. אחרים לא תמיד הצליחו".
- אחיך השתמשו בזה וחלקם הפך להיות מכור.
"הם חצו את הקו בשימוש כי הם לקחו החלטות לא טובות, היה להם את הסמים האלה במוח. אבל אם הסמים האלה לא היו חוקיים הם לא היו נרשמים על ידי רופאים. תמיד אמרתי להם לא לעשות את זה והם היו מתעצבנים עלי שאני הורס להם את כל הכיף. הם לא ממש הקשיבו לי. הלוואי והייתי אח יותר טוב, אולי הייתי מצליח לשכנע אותם, אבל אני חושב שנהגתי כמו שצריך. לי היתה משמעת גבוהה וגם לקרי, אבל גם הוא הפך להיות מכור בשלב כלשהו ולא יכל לחשוב בצורה נקייה".
- היום אתה מתעניין בהיאבקות?
"לא ממש. אני יכול לומר לך שאני ממש לא שמח מכל מה שקורה היום בענף הזה ולא רק שאני לא צופה בזה, אני גם לא נותן לילדים שלי לראות את זה כי זה הפך להיות מלוכלך. בעיקר השפה המלוכלכת של המתאבקים. אני חייב גם להגיד שאין לי שינאה כלפי המתאבקים. אני מבין שהכל משתנה עם הזמן בדיוק כמו שהעולם שלנו משתנה".
- ואני מבין שאתה מתגעגע לתקופה ההיא.
"זו האמת. אני אוהב יותר את מה שהיה פעם. היום אני לא מבין מה בדיוק הצופים רוצים לראות. אחת הסיבות שהרגשתי קרוב כל השנים לאוהדים היתה העובדה שהם תמיד רצו שהטובים ינצחו את הרעים וזה אומר מבחינתי שהם טובים מבפנים, אבל היום בהיאבקות הרעים מתמודדים נגד הרעים או שהרעים מנצחים את הטובים. אני לא מצליח להבין סגנון מחשבה כזה ואהדה כזאת".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קווין ואן-אריק. מתגעגע לימים ההם. צילום: רון פלדהיים
|
|
|
|
|
|
|
השנים היפות
|
|
|
|
|
|
|
- כולכם לא רציתם להתאבק, אבל דווקא מי שבאמת רצה, כריס, לא יכל להיות כזה בגלל מימדיו הקטנים
"זה לא מוזר? כריס מאוד רצה להיות מתאבק אבל הוא סבל מאסטמה ולכן לקח תרופות שהחלישו לו את העצמות בגוף. אני הייתי בזירה עם כריס וראיתי איך תוך כדי קרב הוא שובר את שתי העצמות בידיים שלו. צעקתי לו במהלך קרב שיתחלף איתי אבל הוא לא רצה. הוא אמר לי שהוא רוצה לבעוט תוך כדי קפיצה ואמרתי לו רק שיזהר. כלומר, אני בעצם נתתי לו אישור להמשיך. ואז הוא עשה את הבעיטה וכשנפל הוא שבר את יד אחת. אמרתי לו שיתחלף איתי ושוב הוא לא הסכים. הוא רצה לנסות בעיטה נוספת. לא האמנתי למשמע אוזני. הוא פשוט לא ציית לי ופגע בעצמו בצורה קשה יותר מהפעם הראשונה. הרופאים נאלצו לשים לו מסמרים בתוך היד והודיעו לו שהוא לא יוכל יותר להתאבק".
- וזה גמר אותו.
"הוא ירה לעצמו בראש עם אקדח 9 מ"מ. איזה צעד מטופש לעשות. אני מקווה שאנשים שקוראים את הכתבה עכשיו ובכלל יבינו שהתאבדות היא אף פעם לא אופציה לפתור בעיות. הכאב של האנשים מסביב הוא כל כך גדול שהסבל שלהם יישאר לכל החיים וזה לא משתפר עם הזמן, זה רק נעשה גרוע יותר".
- הזמן לא מרפא במעט את הכאב?
"אני לא חושב שאפשר אי פעם להתגבר על זה. אני חושב שעם השנים אתה רק מתרגל לחיות עם זה".
- אתה הרי אדם מאמין, שאלת פעם את עצמך ואת אלוהים 'למה במשפחה שלי'?
"אני בטוח שיש אנשים שעברו דברים יותר נוראיים ממני. תראה את האנשים במדינה שלך. יש אנשים טובים שחוזרים הביתה מהעבודה ופתאום מגלים שהמשפחה שלהם נהרגה בפיגוע התאבדות. אני לא רוצה שאנשים ירחמו עלי בגלל כל מה שקרה למשפחה שלי. אני אומר לך שכל בן אדם ימות בסוף. אני יודע שהמוות של האחים שלי מיותר, אבל הם נהנו מאוד מכל רגע בחיים הקצרים שלהם. הם טיילו בעולם, ראו דברים ועשו לא מעט דברים. אני יודע שאני לא אוכל לזכות בתואר 'האדם עם המזל הכי טוב בעיר', אבל אלוהים הוא שמכוון את הכל והוא זה שנתן לי את הטוב בחיים, את הילדים שלי ואת האחים שלי, אפילו שזה היה לתקופה של 25 שנים. אלה היו שנים נהדרות".
- שתף אותי בהרגשה כששמעת על המוות הראשון במשפחה, של דייויד.
"אם אתה באמת רוצה לחלוק את אותה תחושה אני אצטרך לבעוט לך בביצים כל יום במשך כמה שנים. לפני שדייויד טס ליפן הצבע של הפנים שלו היה שונה. הוא סבל משילשולים למעלה מחצי שנה ולפני שהוא טס ליפן נסענו להתאבק בצפון קרוליינה והוא היה ממש על הפנים ולא יכל להתאבק. אמרתי לו שיעמוד בפינה וייתן לי להיאבק בריק פלייר ועוד מישהו. בכל הקרב דייב עמד בפינה ולא זז. ידעתי שמשהו לא בסדר. חזרנו הביתה והוא היה אמור לצאת ליפן. הסתכלתי עליו ואמרתי לו 'אל תיסע לי למות ביפן. תישבע לי שאתה חוזר'. והוא נשבע. אבל אני לא יודע מאיפה זה בא, פתאום ניגשתי אליו ונישקתי אותו בפנים, שזה דבר שאני אף פעם לא עושה. זו היתה הפעם הראשונה שזה קרה לי וזו גם היתה הפעם האחרונה שראיתי את דייב בחיים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קיר התמונות בביתו של ואן-אריק. צילום: רון פלדהיים
|
|
|
|
|
|
|
הטרגדיות מכות
|
|
|
|
|
|
|
- אחרי המוות של דייויד הגיע המוות של מייק.
"זה היה נורא. נסעתי ברכב ופתאום הודיעו ברדיו שמייק ואן אריק נעדר. המשטרה תפסה אותו קודם לכן עם חתיכה קטנה של מריחואנה והוא היה כל כך מבוייש מהמקרה, כך שאחרי שהוא שוחרר מהמעצר הוא ברח ונעלם. מרוב בושה הוא החליט להרוג את עצמו".
- ואת זה שמעת ברדיו?
"כן. כמעט והרסתי את המכונית. הייתי חייב לעצור בצד כדי להירגע. אמרתי לעצמי ' עוד פעם זה קורה? בבקשה, לא, לא עוד פעם', אבל אני לא זוכר את עצמי שואל את אלוהים 'למה?' אני יכול לחשוב רק כבן אדם ולא כמו אלוהים. ידעתי שאחרי שהוא ניצל פעם אחת הוא לא יוכל לחזור ולהיות אותו אתלט שהיה בעבר. קרי ואני אימנו את מייק כדי שיהיה מוכן לחזור להתאבק אבל פתאום כל הסימנים והחבורות על בגוף, לקח להם יותר זמן להיעלם. אם כחול בגוף כתוצאה ממכה עובר אחרי שלושה ימים, אצלו זה נשאר עשרה ימים. גם האיזון שלו כבר לא היה אותו הדבר".
- קרי עבר תאונת אופנוע שבעקבותיה נקטעה כף רגלו. איך זה קרה?
"קרי וחבר שלנו שהוא שוטר, עשו מעין תחרות על הכביש, קרי עם האופנוע שלו והשוטר עם הרכב שלו. אחרי כמה קילומטרים קרי רצה לפנות ימינה וגם השוטר פנה וקרי התנגש ברכב ועף מהאופנוע אלא שלרוע מזלו הרגל נתקעה בגג הרכב ונתלשה מהמקום. בבית החולים ניסו לאחות את זה אבל זה לא הצליח".
- למרות זאת, קרי המשיך להתאבק עם כף רגל תותבת, והצליח לשמור על הסוד הזה
"קרי מאוד רצה לשמור את זה בסוד. הוא לא רצה שיידעו מה קרה לו. אני הייתי מאוד גאה בו על כך שהוא המשיך להתאבק עם רגל תותבת. ביפן היינו נוהגים תמיד אחרי המופעים להיכנס לאמבטיה חמה אבל כיוון שהוא לא רצה שיידעו על הרגל, הוא היה מחכה עד שכולם ייצאו או שלפעמים הוא פשוט היה נכנס עם הנעליים לתוך האמבט".
- ואף אחד לא הרגיש בשינוי?
"אני חושב שהם ידעו אבל פשוט העדיפו לא להראות לו את זה. הוא היה מאוד נבוך מהקטע הזה. הוא לא רצה שאף אחד יידע מזה. היינו פעם אחת באיים הקארביים ומאוד אהבנו לשחות ולצלול, ולכן חיכינו לשעת לילה מאוחרת להיכנס למים ורק אז הוא היה משאיר את כף הרגל על החוף. פעם אחת פשוט לא מצאנו את הרגל. שעות חיפשנו אותה ובסוף מצאנו אותה צפה בתוך הים. פתאום הגיעו אנשי האבטחה של המלון שראו דמויות בתוך המים וקרי נבהל ומיד הלביש חזרה את כף הרגל, אלא שהוא שם אותה הפוך, כשהאצבעות בצד השני, אני לא אשכח את הפרצוף של המאבטחים. זה היה אחד הרגעים הכי מצחיקים שלנו יחד".
- איך הוא התאבד?
"קרי צד הרבה במשך החיים שלו והוא ידע איך להרוג במהירות בלי סבל. זה מה שהוא עשה לעצמו. ירייה אחת בלב שגמרה את כל הסיפור".
- אומרים שהוא התמכר לקוקאין אחרי המוות של דייויד, מייק וכריס.
"הוא מעולם לא הודה שהוא משתמש בקוקאין, למרות שאבי ואישתי הבחינו בזה. אני לא חושב שהוא היה מכור לקוקאין אלא שפשוט השתמש בזה מידי פעם. כי אנשים שלוקחים קוקאין מאבדים הרבה מהמשקל שלהם והופכים להיות חלשים ואז הם מתים. הוא השתמש בקוקאין אבל היה מכור למשככי כאבים".
- ומי מצא אותו?
"אבא שלי מצא אותו בחצר ואני זוכר שהוא אמר שקרי נראה כמו מישהו שפשוט נרדם עם חלום טוב. כל כך רגוע. אבל זה לא מנע שיברון לב מאבא שלי. קרי היה הבן המועדף על אבא שלי כי קרי נולד בדיוק כמה חודשים לאחר שהאח הגדול שלנו, ג'קי, התחשמל ומת. קרי היה מעין מתנה לאבא שלי. כאילו שהוא קיבל את ג'קי חזרה".
-איך השפיע המוות של ג'קי על המשפחה?
"עלי הוא לא ממש השפיע כי הייתי רק בן שנתיים. הזיכרון שלי ממנו הוא די מעורפל. אני זוכר שהיינו הולכים לחנות לקנות מסטיקים, אספנו בקבוקי קולה והיינו מקבלים עליהם כסף או מסטיקים בחנות, אבל על אבא שלי זה מאוד השפיע. זה גרם לו לרצות להרוג כל מי שרק היה בדרכו. בתוך הזירה היריבים פחדו ממנו כי הוא היה ממש אלים. אפילו האוהדים פחדו ממנו כך כשהוא עלה לבמה אף אחד לא צעק לו בוז".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אתגר לממשלה
|
|
|
|
|
|
|
- משפחת ואן אריק לעולם תישאר חלק מהתרבות בישראל, יש סיכוי שנראה אותך חוזר לבקר?
"אני בטוח אחזור לביקור בישראל. אני רק יכול לומר שהעם הישראלי הוא חלק בלתי נפרד מרגעי התהילה של חיי והיו לי לא מעט כאלה. הרגשתי שאני חלק ממשפחה אחת גדולה. לא באתי לישראל לעשות כסף ונדהמתי מהאהבה שהרעיפו עלי בכל מקום. אני מדבר על זה ונזכר איך נהנינו באילת, בחיפה ובת"א. הקטע הוא שמעולם לא יצא לי להיות בירושלים ותמיד רציתי לראות את הכותל המערבי".
- זכית להערצה בקרב הישראלים וגם מצד הפלסטינים והערבים. מה יש לך לומר על כל המצב בין שני העמים?
"הייתי מוכן אפילו לעשות היאבקות לשני הצדדים כדי לקרב אותם אחד אל השני, כי מי שאוהב אותי אני אוהב אותו ושני העמים הפגינו כלפי אהבה גדולה מאין כמוה. אני מתחנן בפני כולם שיאמינו ששלום הוא דבר אפשרי. צריך לזכור שגם ארצות הברית הגדולה עשתה שלום עם סין באמצעות משחק טניס שולחן. הלוואי שנצליח לעשות דבר דומה באמצעות היאבקות".
-האתר שלך www.vonerich.com נפתח בקרוב, מה יהיה בו?
"אם ייכנסו לאתר שלי יוכלו לראות את הביוגרפיה המלאה של כל אחד מבני המשפחה, יהיו תמונות מהעבר וכמובן גם נמכור קלטות מקוריות מקרבות אפילו עם הפרסומות של אותה תקופה. תהיה אפשרות לכל גולש לשלוח תגובה ואני באופן אישי אענה לכל אחד. לגולשים מישראל שישאירו טלפון אני אתקשר באופן אישי. אני פשוט אוהב מאוד את האנשים בישראל".
- יש איזה שהוא לקח מכל הטרגדיה הנוראית הזאת?
"אני שואל את השאלה הזאת כל פעם מחדש והתשובה היא שמכל יום שאנחנו עוברים בחיים צריך ללמוד להינות ולאסוף את הזכרונות. לעשות כמה שיותר דברים טובים ולשמור את זה לרגע האמת כי בסופו של דבר כל אחד מאיתנו ימות. צריך להתנהג בצורה יפה ומכובדת כלפי כל אדם כי החיים קצרים מאוד. לא ממש מרגישים את זה, אבל זה עובר מהר. אגב, לחלק מאיתנו הם קצרים עוד יותר".
- ולפני שנפרדים ואני חוזר לישראל, לא הגיע הזמן לספר לחבר'ה את האמת לגבי המופעים?
"טוב, אני יודע שבישראל יש אנשים חכמים, אז אני אחרוג ממנהגי ובפעם הראשונה אגיד את האמת. הקרבות היו מסודרים מראש, אבל מהרגע שנכנסנו לזירה, דברים יכלו להשתנות ולא תמיד הכל הלך על פי התוכניות. בחדר ההלבשה היו מסדרים מי ינצח את מי, אבל תוך הקרב חלק מהמכות היו אמיתיות".
|
|
|
|
|
|
|  | | קווין ואן-אריק בביתו. צילום: רון פלדהיים
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/272/407.jpg
 |
|
|
קווין ואן-אריק עם חגורת אליפות העולם בהיאבקות
|
|
 |
![]()
|
 | | | /images/archive/gallery/272/398.jpg | | | קווין ואן-אריק, על רקע הבריכה הפרטית בביתו | | | ![]()
|
|
|
|
|
