 |
/images/archive/gallery/180/561.jpg אברהם גרנט, מאמן נבחרת ישראל.
צילום: דני מרון  |
|
|
| זה אברם: פרצופו האמיתי של מאמן נבחרת ישראל |
|
| הוא לוקח את הכדורגל ברצינות ואת החיים בצחוק. אוהב לאכול, אוהב לנסוע, אוהב את לאס וגאס. מביא צ'קים שמנים לחתונות, מפזר כספים בלי הכרה. יש חברים שהשאיר פגועים מאחור ויש אוהדים שמוכנים להקריב בשבילו הכל. אינטליגנטי, מתוחכם, בוחש ביום, פורח בלילה, ו(כנראה) לא מפחד מצופית. מאמן נבחרת ישראל, אברהם גרנט, רגע לפני השבוע החשוב בקריירה שלו |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אייל לוי ושי להב, סופשבוע
25/3/2005 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
יותר מ40- אלף צופים יישבו בשבת ביציעים של איצטדיון רמת גן. רובם ילבשו כחול-לבן, מיעוטם ירוק, אבל כולם ימרטו שערות, יכססו ציפורניים, יקפצו לשמים או ייפלו לקרקע. רק אדם אחד ייראה כל הזמן אותו דבר, מקסימום יזרוק חיוך אם ממש תהיה סיבה. כי גם גודל המעמד, העובדה שמדובר במשחק הכי חשוב בקריירת האימון שלו עד כה והידיעה כי ניצחון של ישראל על אירלנד יהפוך את סיכויי ההעפלה למונדיאל 2006 לריאליים באורח מעורר פליאה, לא ישנו את חזותו של מאמן הנבחרת.
אברהם גרנט יתהלך על הקווים כשידיו שלובות על חזהו והוא חמוש באותו מבט חמור סבר שאינו מסגיר ולו קמצוץ של יצר. החולצה, שחורה מן הסתם, תהיה תחובה במכנסיים בניסיון להצניע כרס טיפוסית לישראלי בן .50 סלע של סולידיות, שלא לומר מרובעות, בתוך ים אמוציות. אבל אל תניחו למראה הזה להמשיך להטעות אתכם כפי שהוא עושה כבר קרוב ל20- שנה. שכן, כפי שאומרת סילבי בן-שמעון, אמו של שחקן העבר רן בן-שמעון, שמכירה היטב את גרנט מנעוריו, 90" אחוז מהישראלים הם שקופים, אברם לא. אלוהים נתן לו את העטיפה הזו ששומרת עליו טוב עד היום."
ומתחת לעטיפה שוכן אדם יצרי, ססגוני ותאב חיים. כזה שהכדורגל הוא אמנם מרכז עולמו, אבל סביבו חגים גם אלמנטים כמו לארג'יות כספית יוצאת דופן, חיבה להימורים, עניין מוגבר בבנות המין השני, עזרה בסתר לנזקקים, איחורים כרוניים, שינויי משקל תכופים, חיבור הרמטי למכשיר הטלפון ועוד. או במילותיו
של רן בן-שמעון: "לאברם היתה תמיד את היכולת המדהימה ליהנות מדברים שמחוץ לכדורגל. הוא אכל במסעדות הכי טובות ולא היה פראייר בשום תחום, אם אתם מבינים למה אני מתכוון."
אבל עדיין, הכי הרבה, גרנט אוהב כדורגל. הוא נוהג לשחק עם חברים שחלקם לא מגיעים מהתחום המקצועי. כך, למשל, נוצר הצירוף מעורר הדמיון של להקת אתניקס מחוזקת באברהם גרנט, אלופי אזור פתח תקווה הבלתי רשמיים בטורניר 5 על .5
"שיחקנו איתו עד לפני שנה," מספר תמיר קליסקי, חבר הלהקה, "הכרנו דרך אשתו, צופית, שהיתה ידידה של זאב נחמה. היה לנו יום קבוע. בהתחלה בתל אביב ואז במושב של זאב. הוא שחקן מאוד טכני. אם תהיה חופשי, הוא תמיד ימסור. היות שהוא קצת מבוגר וכבד תנועה, הוא לא ממש נכנס לתיקולים. כיף להיות איתו. יש לו חוש הומור מאוד חריף והוא סרקסטי כשצריך. בתור אוהד מכבי תל אביב מילדות, הרגילו אותי לווינריות. זה מה שמצא חן בעיני אצל אברם, שהוא מחפש ניצחון בכל מחיר. נגיד, כשיש פאול, כולם עוצרים, מדברים, מתחילים לסדר חומה. הוא לא מחכה, רואה שהחומה עוד לא מסודרת וישר בועט. זה מכביזם. ניצחון או מוות. הוא אמר לי שכשהוא הגיע למכבי הוא לא אהד אותה, אבל עם השנים הוא נהיה מכביסט בתפישה, והתפישה אומרת שבסוף צריך לנצח."
עם האמונה הזו, גרנט יודע שאת הקדנציה שלו כמאמן נבחרת ישראל ימדדו רק במבחן התוצאה ולכן הוא חייב להשיג תוצאות טובות מחר נגד אירלנד וביום רביעי נגד צרפת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"כדורגלן מאוד טכני", אברהם גרנט. צילום: עדי אבישי
|
|
|
 |
|
 |
|
עכבר הכפר ועכבר העיר
|
|
|
 |
|
|
|
דרכו של אברהם גרנט לאורות הזרקורים באיצטדיון רמת גן התחילה במרחק של כמה דקות נסיעה משם, בפתח תקווה. "אני לא אשכח איך גיא, ששיחק בנוער בהפועל פתח תקווה, בא אלי יום אחד ואמר, 'אבא, אברם יאמן את הנבחרת,"' נזכר גברי לוי, יושב ראש ההתאחדות לשעבר ואחד האנשים הכי קרובים למאמן. מגיל צעיר זכה גרנט ליחס של נסיך העיר וקריירת האימון שלו נחשבה לחסרת תקדים מבחינת המהירות שבה הגיע לפסגה, בייחוד לאור העובדה שלא היה שחקן עבר.
"אימנו במגרש הפועל הישן," נזכר אלקנה שמן, מאמן במחלקת הנוער של הפועל פתח תקווה, "אני, ויסוקר, זכריה רצאבי. ביום כיפור כמעט כולם גויסו ואני נשארתי לבד באימונים. התחלתי לשים לב לבחור בן 17 שבא כל יום והביט באימון בידיים משולבות. ככה, כמו היום. בסוף אמרתי, 'תגיד ילד, מה אתה עושה פה,'? והוא ענה, 'אני נורא אוהב כדורגל.' 'אתה מוכן לעזור לי,'? 'בטח, בטח.' הוא היה מאושר. שלחתי אותו לאפסנאי להביא בגדים. מהר מאוד ראיתי שאפשר לסמוך עליו. גרנו בצדדים אחרים של העיר, אבל כל פעם הוא היה מלווה אותי הביתה כדי לשמוע סיפורים על הפועל מחנה יהודה. הוא עבר קורס מאמנים בוינגייט וקבוצות הילדים שאימן מאוד הצליחו.הוא השקיע.היה הולך לילדים לבתים ולבתי הספר ודיבר עם המורים כשהיו בעיות."
גרנט עצמו לא הבריק, בלשון המעטה, כתלמיד. לעתים קרובות היה אביו, מאיר, נקרא לבית הספר כדי לשמוע שבנו מפריע, לא משתתף בשיעורים ומתעניין רק בעיתון הספורט. "הוא היה ילד שקט, צנוע ואהוד, אבל תלמיד בינוני," נזכרת שושנה מוסברג, שהיתה מזכירת בית הספר ברנר. "התחבר עם המורה לחינוך גופני, תמיד חקר אותו איך קופצים טוב, איך רצים, למרות שהוא עצמו לא היה אתלט כזה גדול."
"הפעם הראשונה שפגשתי את אברם," משחזר גברי לוי, "היתה כשהוא אימן את הנוער. באותו יום אמא של אבינעם קייסי רצה אחריו עם מקל כי הבן שלה לא שיחק." לאיז'ו ויינר, חבר ילדות, יש זיכרון אחר. "פעם אברם לא העלה בהרכב את גיא, אז גברי זרק עליו אבנים." בתוך הביצה הזו גרנט התבלט מיד כחריג. הכיר את השטח מלמטה, התחבר לשחקנים צעירים וטיפח אותם במסירות. סילבי בן-שמעון זוכרת איך היה עומד מתחת לחלון ביתה וקורא לבניה, אסי ורן, שחקני היריבה העירונית, מכבי פתח תקווה.
הקשר ההדוק בין גרנט לשחקנים הצעירים הביא בשלב מסוים לגל שמועות בדבר נטיותיו המיניות. "אברם אימן בהפועל פתח תקווה והלוזונים רצו אותו למכבי,"מספר חבר".עסקן בקבוצה רצה שג'ק מנסל יאמן, אז הוא הפיץ סיפור שאברם מתעסק עם שחקנים צעירים. אברם לא התרגש, הלך לעסקן ואילץ אותו להתנצל בפניו. יש כל כך הרבה נקבות שיכולות להעיד שזה לא נכון."
"הפועל פתח תקווה רצו שאברם יהיה מאמן הבוגרים," מספר חבר. "גיורא שפיגל היה המנג'ר. אברם הגיע לפגישה עם גיורא שבה גם היה אמור להיקבע השכר שלו. לקח דף חלק, חתם בתחתית ואמר לגיורא, 'תמלא איזה סכום שאתה רוצה.' גיורא כתב 1,600 דולר לחודש. אמרתי לאברם, 'השתגעת,'? והוא ענה, 'אני רוצה קודם כל את הצ'אנס. אני אתווכח איתו על מאות דולרים? אם אני אצליח, בשנה הבאה אני אשלש את השכר ותוך כמה שנים ארוויח פי עשרה'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תלמיד בינוני, אברהם גרנט. צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ואכן, התוצאות הגיעו. גרנט צבר הערכה מקצועית רבה, אבל גם ביסס את מעמדו כסגן של בר כוכבא. ב,'91- אחרי שתי סגנויות, נאבקה הפועל פתח תקווה חזיתית מול מכבי חיפה על האליפות ועל הגביע. גמר הגביע התקיים בשלב שבו הקבוצה עמדה על סף אובדן האליפות. המתח העצום השפיע על גרנט, שבאורח נדיר למדי איבד שליטה. "בדקה השלישית השופט עובדיה צבי הרחיק את גיא גת," משחזר אבי סמובסקי, אז חבר הנהלה בפתחתקווה. "אברם השתולל כמו אני לא יודע מה. במחצית הובלנו ,0-1 אבל הוא לא דיבר בכלל עם השחקנים. בסוף הפסדנו .3-1 הוא לא בנאדם כל כך קר רוח כמו שזה נראה. הוא פשוט לא מראה את העצבים שלו."
"הקבוצה נכנסה לדיכאון נוראי מהמשחק הזה," משלים גברי לוי, "וגם אברם. במחזור האחרון יכולנו לקחת אליפות, אבל מהדיכאון לא הצלחנו לנצח את הפועל באר שבע. היה מין הלם".
בימי פתח תקווה התחבר גרנט לשני אנשי כדורגל שהיו מרכזיים לאורך הקריירה שלו. גברי לוי ועמנואל אופיר, שנדלק על עבודתו של הבחור הצעיר. "עמנואל הביא אותו הביתה והפכתי אותו לבן שלי," מספרת ירדנה, אלמנתו של אופיר, שהיה עוזרו ואיש סודו של גרנט בעולם הכדורגל. הוא עשה איתו את כל הדרך מפתח תקווה למכבי תל אביב להפועל חיפה וחזרה לתל אביב. אבל בשנות חייו האחרונות אופיר שב לאמן ילדים, ולא מבחירה. ביום מותו קרא לשלושה אנשים להיכנס אליו לחדר. מנכ"ל מכבי תל אביב דאז, שמעון קורק, אחריו בן טיפוחיו, אלי דריקס, והאחרון היה גרנט. הוא בא עם דף ועט. אחרי שעה ארוכה נכנסה ירדנה לחדר. אופיר אמר לה, 'את לא רואה שאנחנו עובדים.'? היא נתנה לו נשיקה ויצאה. גרנט עזב בשעה מאוחרת ומספר דקות אחר כך אופיר נפטר.
ירדנה אופיר שחררה מאז מות בעלה התבטאויות מרירות, אלא שהפעם היא מסירה את הכבלים האחרונים מלשונה. "בכיתי, כל כך בכיתי מהיחס של אברם לעמנואל בסוף," היא אומרת. "עמנואל מת מדיכאון, מעוגמת נפש. אמא של גרנט אמרה לי, 'תשמרו לי על אברם,' ושמרנו. הוי, איך שמרנו. כל מי שהיה רב איתו, עמנואל היה יוצא נגדו למלחמה. גיורא שפיגל אמר לי פעם, 'למה כשיש ויכוח עם אברם, עמנואל תמיד בגב שלו? אין לו פה.'? אפילו לחתונה של הבן שלי הוא לא בא. לבריתה הוא עשה טובה ובא, אבל רק בסוף. אברם ידע להכניס את הלשון לחור הנכון. אם יש לך כסף ומעמד, הוא ייתקע לך כמו עצם בגרון. ברגע שלא תהיה חשוב לו, הוא ייעלם. אברם תפס עמדה והיום כולם תחת כנפיו. אם הוא היה למטה, כל הפיות היו נפתחים."
לא רק בקרבת אופיר מסתובבים עם בטן מלאה כלפי גרנט ומאשימים אותו בהפניית עורף ברגע שהאינטרס מתפוגג. "כואב לי מאוד שהיום הוא לא אוהב אותי," אומרת סילבי בן-שמעון. "לא מתביישת להגיד את זה. למה? כי הוא מעניין, יש לו כריזמה. הוא שונה. אין לי זמן לשיחות שעמום ואברם מדהים. היינו יושבים מאחת עד שלוש בלילה ומדברים. על כדורגל, על נשים, על הבעיות שלו, ואני נשואה נהדר, חולה על בעלי. כשעברתי סרטן הייתי מבקשת ממנו שיעשה לי הילינג, כי יש לו מין הילה כזו מסביבו. הוא ישב לידי חצי לילה בבית חולים, כמעט כל יום. כואב לי שהוא המשיך את דרכו וניתק ממני קשר. כבר תשע שנים לא ממש דיברנו. כשאני יושבת בשקט ולא כועסת, אני אומרת לעצמי, זו דרך העולם. הוא הכיר אנשים יותר חשובים ממך, שיכולים לעזור לו. אבל זה עדיין מרגיז, כי זה לא רק איתי. אני רוצה להעביר לו מפה מסר: 'אברם, תרים טלפון לכל החבר'ה מהעבר. למה ניתקת את כל אלה שדחפו אותך למעלה? למה?'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אברהם גרנט עם עמנואל אופיר. צילום ארכיון: עדי אבישי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העובדה שמרבית הטענות בנוסח הזה מגיעות מכיוון פתח תקווה, מכורתו של גרנט, אינה מפליאה. המרחק הגאוגרפי מתל אביב זניח, אבל בכל הנוגע למנטליות מדובר בפלנטות אחרות. אנשים המלווים את גרנט לאורך השנים רואים במעברו לאימון מכבי תל אביב ב'92- קו פרשת המים בחייו. החל בסכומי הכסף הגדולים, דרך החשיפה הרחבה וכלה ביחסו לאנשים שליוו אותו עד אז. מהסיפורים המתארים את גרנט של לפני ואחרי המעבר לתל אביב, מצטיירת תמונה קלאסית של עכבר הכפר שהסתנוור מאורות העיר הגדולה.
"המעבר למכבי תל אביב ובעיקר המפגש עם היושב ראש אז, רוני קליימן," מספר אחד מחבריו הטובים, "פתח לאברם את העיניים. עד אז הוא לא הכיר שום דבר חוץ מכדורגל. בפתח תקווה הוא היה כמו מלך, אבל מחוץ לה בקושי זיהו אותו. קליימן הכיר את כל שועי עולם והוא הלך איתו לארוחות ערב. חתם על חוזה של 200 אלף דולר בעונה. פתאום הוא התחיל לחיות."
הילד שגדל עם שתי אחיותיו בדירת שני חדרים וחצי ברחוב טרומפלדור, בן לעקרת בית ולעובד במפעל לעורות, הפך כמעט בן לילה לאדם אמיד. "אברם הגיע למכבי עם פז'ו 504 מודל ,"'85 מעיד חבר, "ומהר מאוד נסע על אוטו אמריקני." היום הוא אושייה, מרצה מבוקש על מנהיגות בצבא ובגופים כלכליים. הוא דעתן פוליטי וחברתי ורואה עצמו אפילו נדבך בהשכנת השלום. אחרי
נסיעתו החשאית לטוניסיה ב,2004- שבמהלכה דווח כי הוא נפגש עם אישיות רמת דרג ששמה נותר עלום, הבטיח גרנט כי משמעות הביקור תיוודע בקרוב מאוד. המאמינים עדיין מחכים.
"אנשים אוהבים לפגוש אותו," מספר רוני קליימן. "לפני כמה חודשים פרופסור דני גור רצה לדבר איתו, אז ארגנתי ארוחת צהריים. ישבנו, צחקנו ואז סיפרתי שיש לי כבר כמה זמן כאבים בחזה. גור המליץ לבדוק, משם זה הפך לצנתור. מי יודע, אולי אני חייב את חיי לאברם."
"יש לו שני קטבים," מאפיין חבר קרוב מאוד. "מצד אחד זה אברם החייכן, שלוקח את החיים בקלות. מצד שני, לכל מה שקשור לכדורגל הוא מתייחס בקנאות מטורפת. את החיים, בניגוד לכדורגל, הוא לוקח כהמלצה. כשהוא מתקרב לצומת עם האוטו והאור נהיה כתום, מה יעשה בנאדם נורמלי? או יאט כדי לעצור, או ייתן רייס בשביל להספיק את הרמזור. אברם לא. הוא ימשיך להתקדם באותה מהירות. לא פלא שפירסמו עכשיו שצופית היא שיאנית דוחות החניה בתל אביב. היא למדה ממנו. אנחנו יכולים לקבוע במסעדה, אני אעשה 20 רונדלים עד שאמצא חניה. הוא שם את האוטו על אדום לבן, אפילו לא טורח ליישר אותו, ויוצא. מקסימום יבוא פקח. זו פשוט הפרדה מוחלטת בין מה שהוא רואה כעיקר וטפל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אין לו בעיה לקבל דוח חניה, אברהם גרנט. צילום: עודד קרני
|
|
|
|
|
|
|
אן-בי-איי אקשן
|
|
|
|
|
|
|
גרנט אימץ מהר את החיים הטובים. מכריו מרבים לדבר על יחסו החריג לכסף, או ליתר דיוק, חוסר התייחסותו. הוא מבזבז חופשי וחשבון העו"ש שלו יכול להגיע גם למינוס של עשרות אלפי שקלים. "אברם מאוד לא גרידי," מסביר חבר קרוב, "יכול לישון בהילטון חמישה כוכבים וגם על ספסל ברחוב. אין לו יחס לכסף וזו הבעיה המרכזית שלו, כי הוא לא שם משהו בצד. היו שנים שבהן הוא היה נוסע כל שנה לראות משחקי אן-בי-איי, משם ממשיך ללאס וגאס ומתאכסן בלה מיראז' של דונלד טראמפ. אברם אהב להמר, אבל לא הפסיד סכומים גדולים מדי."
"הוא רוצה לראות משחק אן-בי-איי מקו המגרש," מספר חבר אחר, "אז הוא פוסע מעדנות על הפרקט. ניגש אליו שוטר ומנסה להרחיק אותו, הוא מסתכל בו במבט של טמבל ונשאר לעמוד שם. אחר כך הוא יורד לחדר ההלבשה,אברם מפתח תקווה,ותופס את פט ריילי, שבחיים לא שמע עליו, לשיחה של שעתיים על מנהיגות."
"הוא היה לארג' בצורה מטורפת," מעידה סילבי בן-שמעון. "בחיים לא שילמתי איתו במסעדה.הוא ידע שאני אוהבת קזינו,כי גם הוא אהב, אז הוא היה נותן לי קצת כסף לפני נסיעות לאמריקה. אמר לי, 'אל תריבי עם בעלך, קחי כמה גרושים בצד, תעשי את הכיף שלך.' אברם תמיד אהב את הדולצ'ה ויטה, אבל הכל בשכל."
"הבן אדם חי, לא חושב על מחר," מספר חבר קרוב. "הוא לא מתעניין בכלל בנושא הכספי. כרטיס האשראי מתקתק. הוא משלם על שולחנות שלמים. לחתונות הוא מביא צ'קים גדולים כמו בן אדם שנותן מהלב. זה אחד שייתן לך הלוואה גם אם אין לו כסף. הוא גם נותן הרבה בסתר. כל חודש לבית יתומים, יש קבוצה של זקנים שהוא הולך כל שבוע לשחק איתם שש-בש וגם תומך כספית בבחור מסוים כבר כמה שנים."
עוד תחביב של גרנט הוא אכילה. הוא יכול ליהנות באותה מידה ממסעדת גורמה ומפלאפל בשכונה. בשני המקרים,הוא אוהב אותם בגדול. "פעם הגענו לוגאס והלכנו לאכול. אברם החליט להזמין את כל התפריט. סתם, היה לו מצב רוח טוב," מספר חבר קרוב, "או ישבנו לארוחת בוקר, והאמריקנים הרי בוקים, אין אצלם אלתורים. אברם אומר למלצרית, 'אני רוצה ביצה אחת סקרמבלד (מקושקשת) והשנייה עין.'היא עונה לו' ,אבל אי אפשר,'אז הוא שולח אותה למטבח.היא ניגשת,חוזרת אליו ומנסה לשכנע אותו שוב,אבל הוא מתעקש. בסוף היא הביאה לו מה שרצה."
את המחיר על התיאבון הבריא משלם גרנט בדיאטות אינסופיות. נפטר מ15- קילו ומגייס אותם חזרה. גיא עזורי, שהיה מאמן הכושר של מכבי תל אביב תחת גרנט, אז הסתבך בפרשת האפדרין המפורסמת, מסביר: "הוא כמו מתאגרף לפני קרב. מוריד הרבה ואחרי זה מעלה. מאז שאני מכיר אותו הוא עלה וירד בערך 200 קילו, אבל כשהוא מחליט להוריד, הוא עושה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוהב לאכול, אברהם גרנט. צילום: עדי אבישי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דיאטה אחרת שגרנט נדרש לה בשנים האחרונות נוגעת למינון השיחות שהוא עורך בטלפון הסלולרי על חשבון ההתאחדות לכדורגל. "אברם היה מגיע לחשבונות של 18 אלף שקל בחודש," מגלה גברי לוי. "יש לו חולשה לטלפון. בגלל זה החלטתי שלמאמן יש הקצבה של עד אלף שקל בחודש. זהו."
גרנט אוהב מאוד לנסוע לחו"ל. לפעמים הוא מערב גם בילויים משותפים עם חברים מעולם הכדורגל, כולל שחקנים. לטענת אחד ממכריו, זה אחד הגורמים לסכסוך המתוקשר בינו לבין אייל ברקוביץ:' "אייל כועס כי היחסים ביניהם היו מעבר לשחקן-מאמן. כשאברם הגיע לאנגליה, אייל היה מוציא אותו למסעדות, קזינו, בילויים. כשהוא נסע להשתלמות אצל אלכס פרגוסון, אייל הביא אותו למתקן האימונים. כשנתקע במנצ'סטר בלי אפשרות טיסה ללונדון, ברקוביץ' שלח אותו עם הנהג הפרטי שלו. לא פלא שאייל היה מאוכזב במיוחד מאי הזימון לנבחרת."
גרנט לא לקח ברגע את ההחלטה האמיצה לגבי ברקוביץ.' היא ישבה אצלו בראש במשך חודשים, גם בזמן ששוחח עם אייל וחייך. חברים מספרים איך העלה בפניהם את הרעיון במטרה להצעיר את הנבחרת ולתת את המושכות ליוסי בניון. כשההודעה באה, היא נפלה על ברקוביץ' כפצצה.
חוסר הדיסטאנס בין גרנט לשחקנים הוא תֶ מה המלווה אותו כל הקריירה. יש מקומות בהם מאוד לא אהבו את זה. "כשהוא אימן את מכבי תל אביב ואני הייתי יו"ר הפועל פתח תקווה," מספר גברי לוי, "ערב המשחק בינינו הוא ניהל שיחות אל תוך הלילה עם השוער שלנו, שי הס. למחרת הס קיבל רביעייה בין הידיים. אברם מכחיש, אבל אני עשיתי איתו תנאי שהוא לא מתקשר יותר לשחקנים שלי. אני לא חושב שזה בסדר."
"אתה רוצה לדעת למה היו לי התלבטויות לגביו,"? שואל יעקב שחר, נשיא מכבי חיפה, ועונה, "בגלל הקשר שנהג לשמור עם שחקנים מקבוצות שונות. אני חשבתי שברגע שאתה קשור לגוף אחד, אתה מתעסק רק איתו, אבל בסופו של דבר זה לא הפריע לי למנות אותו והוא הצליח מאוד במועדון."
הבעיה העיקרית היא שלא מעט שחקנים מספרים כי שיחות הטלפון הארוכות הן לא רק כדי לשאול לשלומם אלא גם כדי לדעת מה קורה במקומות אחרים. שלמה שרף, יריב מונומנטלי, משוכנע עד היום שגרנט חבר לאבי נמני וביחד גרמו לו לעזוב את מכבי תל אביב. "נסענו למחנה אימונים, אני מאמן מכבי תל אביב, הוא מאמן מכבי חיפה, שנינו באותו מטוס והוא כל הטיסה ישב עם נמני ודיבר איתו. זה לא נהוג. זה בלעדי לאיש הזה".
מה שאולי לא בלעדי, אבל בהחלט משוכלל אצל גרנט, זו היכולת לרקום לעצמו רשתות הגנה. "יש לו תכונות די נדירות," מסביר לוני הרציקוביץ,' הבעלים של מכבי תל אביב. "הוא לא איש כדורגל טיפוסי. יש לו גישה לא קונבנציונלית. הוא מניפולטור לא קטן ויודע לשחק בתחכום, כי זה עולם שחור וקשה שבו כולם עושים הפוך על הפוך עד שלא יודעים מאיפה ההפוך הזה הגיע אליהם. אברם ממוקד במטרה".
גם ממוקד וגם מתחבר במהירות, יודע היכן לגעת. גברי לוי מתאר את היחסים בינו לבין המאמן כמו בין אב לבן. כשגרנט עזב את מכבי תל אביב ונקלע לשפל מקצועי, מינה אותו לוי למאמן הנבחרת האולימפית, מתעלם מהלחשושים על פרוטקציה. אבל אפילו הוא לא ידע שמאחורי הקלעים מפעיל גרנט את כל הכוח כדי לזכות בתפקיד היוקרתי של מאמן מכבי חיפה. כשקיבל אותו ועזב את האולימפית,לא היה פגוע מהיושב ראש. "נכשלתי, נו אז מה,"? לוי שואל. "תמיד יש לי סיפורי רומן עם גרנט. אני בכלל סלחן. ואם מחר יציעו לו לאמן את מנצ'סטר יונייטד, הוא לא יבקש ללכת? בטח שיבקש. זה טבע העולם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גרנט יושב עם איזנברג, גברי לוי הולך. צילום: דני מרון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גרנט הגיע לחיפה, זכה בשתי אליפויות וכעבור שנתיים נחת בנבחרת הלאומית, לא לפני דרמה גדולה נוספת, הפעם סביב דרור קשטן, המאמן הוותיק והמצליח שהיה מועמד בכיר לתפקיד. "היה אז קונצנזוס לאומי, 'קשטן לנבחרת,"' אומר לוי, "נתתי צ'אנס ולא הסתדר. נתתי עוד צ'אנס ולא הסתדר. אז גרנט המאמן, ומי שמאמן את הנבחרת הוא הכי טוב."
אבל היתה החלטה שהוא לא יאמן בהתאחדות, בגלל הפרשה של האולימפית וחיפה.
"אז היתה. בחייך, זה היה כדי שיהיה שקט. מה, לקחתי מאמן סוג ב?' כמו שאמרה לי אשתי, 'כשקשטן איננו, אתה צריך את אברם יותר מאשר הוא צריך אותך."'
קשטן שותק כבר שנים, אבל מבפנים הוא חם אש. זו היתה כבר הפעם השנייה שבה ראה את גרנט עוקף אותו. קשטן זכה עם מכבי תל אביב בדאבל בעונת 96/95 ובנה קבוצה מרשימה, אבל בקיץ נזרק מהתפקיד וגרנט מונה במקומו. לא פעם עשה אחד ועוד אחד והגיע למקור הבחישה. למשל, כשאימן בתל אביב, הגיע יום אחד למשרדיו של דיוויד פדרמן, אז יושב ראש הדירקטוריון, וראה את גרנט יוצא. בחיוך אמר לו גרנט כי הוא בא לקחת כרטיסים למשחק של קבוצת הכדורסל.
בעבודת ההכנה למינוי במכבי תל אביב השתתפו חברו הטוב של גרנט, מאיר שמיר, איש עסקים ואז חבר דירקטוריון בקבוצה, ולוני הרציקוביץ,' שיותר מאוחר לקח על עצמו את הבעלות. הרציקוביץ' היה טירון כדורגל. הוא מצא שהמצב החברתי בזמן קשטן לא מזהיר ושמע מלא מעט אנשים במועדון כי האיש המועדף עליהם הוא גרנט. "בשבילי כדורגל זה לא רק אליפות," מסביר הרציקוביץ.' "גרנט אדם חושב. בן אדם שמבין את כל הענף. יש לו מוכנות ללמוד ולהניח שהוא לא יודע הכל. היה לי מאוד נוח לחיות איתו ועם צופית. זה לא שאני מבודד את הקבוצה מהיחסים האישיים. אתה חי איתו."
הרציקוביץ' הלך עם גרנט באש ובמים. הקבוצה נכשלה והוא המשיך להאמין בו. האוהדים מחו באלימות והוא נתן לו גב. ביום הפרידה, לוני הגיע לביתו של גרנט ברמת חן וסגר את היחסים הרשמיים בטקס שקט. "זה היה תהליך צפוי שנעשה בצורה חברית," הרציקוביץ' מדגיש. "נשארנו חברים עד היום. בלי משקעים. לאיש יש יכולות חברתיות לא מבוטלות."
ובכל זאת, היה קשה לשכנע את יעקב שחר להביאו למכבי חיפה. שחר הוא איש כדורגל ותיק, היה שחקן בעצמו. לצדו עומד טייקון כמו סוכן השחקנים פיני זהבי, שבזמנו גרנט לא התאים לסטייל שלו. גרנט שיגר לשחר משלחות של עדי אופי. למשל יוסי אירני, היבואן של חברת לוטו המאמצת את חיפה, ועוד פונקציונרים מהכדורגל. גם אנשי תקשורת גויסו למשימה, כדרכו של גרנט, ובסוף שחר הסכים לפגוש אותו. הם שוחחו ארבע שעות, אבל החוזה שהוצע למאמן היה משפיל למדי מבחינת התנאים. גרנט הרגיש אולי בפעם הראשונה שהוא צריך לעבוד קשה בשביל לקבל כבוד. "הוא אמר, 'יענקל'ה פלט שהוא לא רוצה אותי,"' משחזר אחד מחבריו הקרובים, "אז צעקנו עליו, 'יש לך אישה וילדים,' ושלחנו אותו להגיד כן".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גרנט עם שמעון פרס ופיני זהבי. צילום: יונה ברטל
|
|
|
|
|
|
|
האישה שאיתו
|
|
|
|
|
|
|
ההתמכרות לכדורגל דחתה גם את מועד התייצבותו של גרנט מתחת לחופה. הוא נשא את צופית ב,'92- בגיל .37 חבר משותף הפגיש ביניהם והדייט הראשון החל בסרט "ים של אהבה." היא היתה אז שחקנית אלמונית למדי שאף עבדה לעתים כליצנית באירועים כדי להתפרנס. ניגודי האופי ביניהם מהווים נושא שיחה פופולרי. היא סוערת ופרובוקטורית, הוא מתון ומופנם. אבל גם בתחום הזה, מסתבר, המים השקטים חודרים עמוק. חולשתו של גרנט לנשים, לפחות עד החתונה, היא מהמפורסמות בקרב חבריו. "בגיל מאה אני אספר הכל," צוחקת סילבי בן-שמעון, "אבל כן. הוא מאוד מאוד אוהב בחורות."
אחת מאהבותיו הגדולות של גרנט היתה צעירה פתח תקוואית בשם שני, שאותה הכיר בראשית שנות ה30- לחייו. היא היתה חיילת. "לא היתה בחורה שהוא אהב כמוה," טוענת ירדנה אופיר, "והיו הרבה בחורות. עמנואל אמר שהוא לא ראה בחיים אהבה כמו שלה ושל אברם. הם נפרדו בעיקר בגלל הבדלי הגיל." גרנט ניהל רומן גם עם בחורה יהודייה מבלגיה. היא באה מבית עשיר והחיים איתה היו מלאים בטיסות והפלגות ביאכטות. אביה, אדם רב השפעה, ניסה לסדר לגרנט קבוצה בליגה השנייה בבלגיה, ללא הצלחה. בשלב מסוים התגלה אצלה גידול בראש וגרנט נשאר לצדה. הרומן הסתיים בסופו של דבר בגלל המרחק, אבל הקשר עם הבחורה נשמר עד היום.
להתמסדות של גרנט אחראי בין היתר אלקנה שמן. "אברם צילצל אלי יום אחד," הוא מספר, "ואמר, 'אני יוצא עם בחורה, זה נראה רציני ואני צריך את דעתך. אתה הרי מומחה לנשים.' אז עשיתי מסיבה, הזמנתי את יענקל'ה גרונדמן ז"ל ואת צופית. בלי אברם. אני מוציא וודקה, נותן לה לשתות ורוצה לבדוק מה יהיה. היא צחקה. עוד כוסית ועוד כוסית, הבחורה לא מתרגשת. ישר התאהבנו בה. אחרי זה אמרתי לאברם, 'לא יודע אם תהיה מאושר איתה, אבל חיים מעניינים בטוח יהיו לך.' אני חושב שצדקתי."
לזוג גרנט יש בן ובת, דניאל ורומי, והם מקפידים להציג חזית מגובשת כלפי חוץ, מרבים לפרגן אחד לשני ומגוננים איש על רעהו. ידיעה לא מחמיאה על הבעל בעיתון יכולה לגרור טלפון נזעם מהאישה לאחראי לפרסום, מלווה בקללה עסיסית. גם ביציע היא חפה מנימוסים. כך, למשל, כשגרנט אימן את הפועל חיפה, התלכדו אוהדי מכבי חיפה במהלך משחק דרבי למחרוזת שירים בגנותו. צופית התרוממה ממקומה וסימנה אצבע משולשת לעבר המחנה הירוק. המחווה החיננית עוררה סערה גדולה.
אבל הבדלי המזג בין בני הזוג יוצרים לא אחת גם מתחים, כפי שמתאר אחד מחבריו של המאמן: "פעם יצאנו כל החבר'ה ותפסנו איזה חצי מסעדה. צופית השתכרה, עמדה על השולחן והתחילה לצעוק ולשיר. אברם דיבר בפלאפון והיא צעקה למיקרופון, 'אשתך שרה עכשיו, תנתק.' יצאנו מסטולים וראינו אותו שפוף. אנשים אמרו לו, 'אברם, היה על הכיפאק, נחמד,' והוא ענה, 'זה נחמד כשזו אשתי. תחשוב שזו היתה אשתך."'
"הייתי איתו ועם צופית בעשרות קטעים שאם אשתי היתה עושה לי הייתי מתאבד," מספר חבר אחר. "היא עשתה לו עכשיו יומולדת ,50 הזמינה רק גברים, הביאה סקסולוג והתחילה לדבר איתנו על מין. הוא נותן לה ללכת עם זה עד הסוף ולא יורד לה לחיים. אני חושב שהיא אוהבת אותו וקנאית לו. היא תמיד אומרת שהיא אוהבת שהוא שמן, כי יש לה יותר אברם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אהבה גדולה, צופית גרנט. צילום: חיים אזולאי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כיאה לאדם כה מגוון ומלא סתירות, גרנט פיתח לאורך השנים גלריה צבעונית מאוד של חברים. טונות של כריזמה אפשרו לו להקסים אנשים מכל השכבות. תמיר קליסקי מנסה לפצח את הנוסחה: "אברם הסביר לי שהיכולת שלו לתקשר בקלות עם הרבה סוגים של בני אדם נגזרת מהצרכים שלו כמאמן. הרי יש לך בקבוצה 20 ומשהו שחקנים. אנשים שבאו מאינספור תרבויות ורקעים. כל אחד מבין את ההסבר הטקטי שלך בצורה שונה וגם אין זמן להסביר עשר פעמים. אז אתה חייב לדבר בצורה כזו שכולם יבינו."
למאמן הלאומי יש חברים רבים מהתחום העסקי, רובם היו חבריו עוד לפני שהפכו לכרישים. בין היתר: עידו נויברגר, מנכ"ל "איפקס," מחברות ההשקעה המובילות בשוק ההון בארץ. קובי מימון, מחברת קידוחי הנפט "ישראמקו" ויוסי אירני. חבר נוסף, אלי קמיר, משמש כיועץ התקשורת של שר הביטחון. בנוסף יש לגרנט מכרים מתחומים אפורים יותר. למשפטו של יוסי הררי ב'99- הוא הגיע עם אלי דריקס ואבי נמני. בעונת 98/97 במכבי תל אביב, כשהדברים הגיעו לאיומים על חייו, הוא זכה לשמירה צמודה של פיני שרון, ממנהיגי האוהדים השרופים. אותו שרון, ששמו נקשר בפרשת "שופטים באדום."
"הוא היה אז בדאון ענקי," מסביר שרון, "לא האמין שדבר כזה יכול לקרות לו ואני לא יכולתי לראות אותו ככה. זה הרי מאמן שאחרי 13 שנה הביא למכבי אליפות. לא הגיע לו יחס כזה. הוא לא ביקש ממני כלום, אני לבד החלטתי לשמור עליו, יחד עם עוד שניים. הקללות המשיכו, אבל אם אני לא הייתי שם, הו-הו. אברם לא אמר לי תודה, אבל אני בטוח שהוא העריך את זה. הוא חבר טוב, לא שוכח. הרי מה הוא צריך אותי עכשיו? הוא יכול לנפנף אותי בקלות, והנה, אנחנו עוד חברים טובים."
דפוסי העבודה של גרנט יוצאי דופן. אווירה נינוחה, חיוכים, איחורים לאימונים, אבל בשביל זה יש לו את הסיסמה: "שחקן מאחר, מאמן מתעכב." והוא יודע להפיג מתחים. בהפועל חיפה היה נותן הסבר טקטי ובסיום אומר: "אם לירון בסיס הבין, אני מניח שכולכם הבנתם." שחקנים בדרך כלל אוהבים לשחק אצלו. "הגדולה של אברם זו הצורה שבה הוא מדבר איתך," מסביר ג'ובאני רוסו. "אם יש לו משהו להגיד לך, הוא יאמר בארבע עיניים ואז הוא גם יכול לכסח אותך, אבל מול כולם הוא לא יעליב. בגלל זה הרבה שחקנים מתים עליו. אני לא אשכח שהיה לנו משחק באמצע השבוע נגד קריית גת מהתחתית. הם ניצחו 0-4 ובאותו סוף שבוע חיכה לנו משחק העונה נגד הפועל תל אביב. היינו בטוחים שלמחרת הוא יפרק אותנו, אבל הוא בא רגוע, 'שום דבר לא קרה, תקלה.' התחיל לדבר טקטיקה. בשבת, במחצית, 0-1 להפועל. מאמן אחר היה משתולל, אבל הוא שקט, 'אתם הכי טובים שיש, תירגעו. ננצח ,1-2 רק נתקן את זה וזה.' ניצחנו."
אגב רוסו, גרנט בכלל ויתר עליו כשהגיע למבחנים בהפועל חיפה, כך שלצד הצלחות מרשימות, היו לו גם כמה פקשושים מהדהדים באבחון שחקנים. על איגביני יעקובו אמר שהוא צעיר מדי לסגל של מכבי חיפה, ורק תקיעת רגל של פיני זהבי שכנעה אותו להשאיר את הניגרי, שהיום נחשב לאחד החלוצים החמים באנגליה. והיה גם ההונגרי סטפן שאלוי. "באתי למחנה אימונים של מכבי תל אביב בהולנד," נזכר שאלוי, "שיחקתי שני משחקים, הבקעתי שערים, הייתי מדהים וכולם אמרו לי שמאה אחוז אני חותם במכבי תל אביב, אבל בסוף גרנט קרא לי ואמר שהחליט לקחת את ויקטור בלקין. כשחזרתי להונגריה המאמן שלי כעס עלי, מה פתאום נסעתי למבחנים וייבש אותי בחוץ. אחרי חודש בית"ר ירושלים הזמינה אותי להיבחן. לא הייתי בכושר, אבל זה לא הפריע להם." בלקין סיים כחדרן בבית מלון בים המלח ואילו שאלוי הוא מלך השערים של השחקנים הזרים בכל הזמנים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אברהם גרנט עם השר סילבן שלום. צילום: דני מרון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גרנט הוא מאמן מתקדם, מרבה לצאת להשתלמויות בחו"ל, לשמוע מאמנים ולא פחות מכך להשמיע להם. חלומו הגדול, כבר שנים, הוא לאמן בחו"ל. אין לו ספק בכישוריו וגם בנבחרת הוא רואה מקפצה בדרך לשדה התעופה, אבל העובדה שנולד במדינת כדורגל זעירה מקשה לדעתו על הפריצה. כשהתחבר לפיני זהבי, מגדולי הסוכנים בעולם, חשב שהדלתות ייפתחו ביתר קלות. זהבי הפגיש אותו עם אלכס פרגוסון ממנצ'סטר יונייטד וג'וזה מוריניו, היום בצ'לסי. גרנט הצטלם איתם ולא התנגד שיפרסמו שהוא מועמד לשמש כעוזר ביונייטד. היו כאלה שגיחכו, אבל המאמן התבטא אחר כך שאם זהבי היה מתאמץ יותר, המשרה באולד טראפורד היתה שלו.
"כשמיניתי אותו, אנשים עשו פרצופים כי גרנט תמיד מושך אש," מסכם גברי לוי. "רוב האנשים שאני מכיר בכדורגל לא קובעים לפי אם המאמן טוב אלא לפי חבר. גרנט מאמן טוב, אינטליגנט. הוא יודע לנהל עניינים. אז הוא אוהב להתעסק עם העיתונות ולעשות מניפולציות, יכול להיות שזו הדרך הנכונה".
גרנט יושב עכשיו במלון וקורא את הכתבה הזו בפעם האלף. בודק מי מאנשיו, אלה שנשלחים לעשות את העבודה השחורה בעת הצורך, העביר את המסר התדמיתי בהצלחה. רואה עם מי נפתחו חשבונות חדשים ועם מי אפשר כבר לעשות סולחה. כי בשבילו כדורגל הוא הרבה יותר מ90- דקות, זו דרך חיים מפותלת. "עוד מתקופת ההתבגרות שלי, אני יכול להגיד על אברם שהדבר היחיד שהיה לו בראש זה כדורגל," צוחק רן בן-שמעון. "רק בלילות, כשהלך לישון, הוא התפנה לחשוב על כדורגל. ובחלומות, הוא חלם לפעמים על כדורגל. כבר אז היתה הרגשה מוזרה, שהוא יודע בדיוק איך הכל הולך לקרות כמה שנים קדימה. זה מסתדר לי עם התחושה שאברם אף פעם לא היה באמת צעיר."
ואם הכל ילך כמו שגרנט חולם, בימים הקרובים תעשה ישראל צעד גדול לקראת מונדיאל 2006 בגרמניה. בשלב הבא אולי תתגשם הפנטזיה האמיתית. טלפון מדפורטיבו לה קורוניה, למשל. רוצה לאמן אותנו? אברהם גרנט לא יחשוב פעמיים לפני שיענה בחיוב. אפילו לא יבדוק לפני זה אם יש בעיר קזינו.
|
|
|
|
|
|
|  | | יש לו בראש רק כדורגל, אברהם גרנט. צילום: עדי אבישי
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
