 |
/images/archive/gallery/279/354.jpg ריימונד דומנק, מאמן נבחרת צרפת
צילום: אי-פי-איי  |
|
|
|
|
| אין מנהיג, מעמדו של המאמן מתערער מיום ליום, ההתקפה נכנסה לשיתוק אבל ההגנה בכלל לא סופגת. הקרב המאסף של נבחרת צרפת |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אנחנו עדיין יכולים להעפיל למונדיאל" אמר ריימונד דומנק במוצ"ש, וסיכם בעצם את מצבה של נבחרת צרפת, עד לא מזמן אימת אירופה. קצת לפני זה, דומנק עמד בגשם הפריזאי ומחא כפיים לנבחרת הטריקולור שלו, שסיימה משחק בית שלישי במוקדמות בתיקו מאופס. דומנק, שחקן תיאטרון חובב, שמע את שריקות הבוז שמילאו את הסטאד דה פראנס, חשב על הכותרות הלא מחמיאות שמחכות לו בבוקר שאחרי, עשה אחד ועוד אחד, והגיע למסקנה שכל תוצאה מלבד ניצחון בישראל ביום רביעי עלולה לעלות לו במקום העבודה. אחרי הכל, רק בשבוע שעבר הוא קיבל גיבוי מלא מיו"ר ההתאחדות הצרפתית.
מהנבחרת הגדולה שלקחה את המונדיאל ב-98' והגיעה לשיאה
ביורו 2000 לא נותר הרבה, רק צל כחול כהה וממורמר. היא עדיין אחת מהנבחרות המוכשרות והנוצצות ביבשת, אבל לא כל מה שנוצץ זהב ומאז שזינאדין זידאן תלה את הנעליים הבינלאומיות, הטריקולור היא נבחרת יתומה. האמת היא שהדעיכה באה עוד קודם, שדידייה דשאן ולורן בלאן החזירו ציוד, אבל הפרישה של זידאן, יחד עם דסאיי, דוגארי, טוראם וליזאראזו, היתה סיום של תקופה. בהתחשב בניסיון העבר, ובדעיכה של נבחרת התרנגול בשנים שלאחר פרישת 'רביעיית המוסקיטרים' - פלאטיני, פרננדס, ז'ירס וטיגאנה - הצרפתים חוששים שההיסטוריה חוזרת. בינתיים, ועם שלושה משחקי חוץ קשים עדיין לפניהם, המקום במונדיאל בסכנה מוחשית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דומנק בסטאד דה פראנס, ביום שבת מול שוייץ. צילום: אי-פי-איי
|
|
|
 |
|
 |
|
דרוש מנהיג
|
|
|
 |
|
|
|
אחרי הכישלון מול יוון ביורו, ולא לפני שחטף מוחטה מדויד טרזגה, ז'ק סאנטיני עזב את הנבחרת כשהיא רקובה חברתית, ובמקומו מונה די במפתיע דומנק, מאמן הנבחרת עד גיל 21 וטיפוס קצת פחות כריזמטי מדה-גול. התקשורת הצרפתית, שחיכתה שארסן ונגר יחצה את התעלה לטובת הצלת המולדת, עיקמה מעט את הפרצוף, מאז העווית רק הלכה והתרחבה. מעבר לדימוי המעט חלש, דומנק, כמו הרבה מאמנים לפניו, סובל מחטא העקשנות, שבלטה בעיקר בסאגת רובר פירס, שהוחלף במחצית בקפריסין, סירב לשבת על הספסל וגמר כנראה עם הקריירה הבינלאומית, אלא אם כן בניון וקטן ייחלצו לעזרתו מחר בערב.
אז פירס איננו, ויירה לא נהיה צעיר יותר ותיירי הנרי מתקשה לקחת את הכחולים עליו. כריסטוף דוגארי, חלוצה הלא כל כך יציב (מכל הבחינות) של הנבחרת מהשנים הגדולות, ביקר בישראל לא מזמן ואמר את מה שכולם חושדים בו כבר הרבה זמן - הנרי הוא שחקן גדול אבל המנהיג של צרפת הוא כבר לא יהיה. לודוביק ז'יולי, ששיגע בעונה שעברה את אירופה וסחב כמעט לבד את קבוצת הנסיכות לגמר הצ'מפיונס, נדחק הצידה בברצלונה עמוסת הכוכבים, וגם בנבחרת הוא נעלם במרחב הבלתי נגמר של הסטאד דה פראנס, הקילר אינסטינקט הלך לעזאזל.
אז מי נשאר? מוראד מגני מבולוניה כבר כונה 'זידאן החדש', גם בגלל מוצאו האלג'יראי וגם בגלל כישורים טכניים יוצאי דופן וגם בגלל שמישהו היה חייב לקבל את הכינוי, אבל בסך הכל מדובר בילד בן 20, שפצוע כבר תקופה ארוכה ועדיין לא הותיר חותם בסרייה A. אולי ז'אן אלן בומסונג, האיש שייצב את ניוקאסל ואולי יהפוך ללורן בלאן חדש, יוכל למשוך את העגלה מהבוץ. מצד שני - בומסונג?
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לודוביק ז'יולי ותיירי הנרי בחגיגה נדירה בקמפיין, מול איי פארו. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
רגע האמת של טרזגה
|
|
|
|
|
|
|
כשלוקחים בחשבון שהנרי מגיע מעט פצוע, כל הלחץ הולך אל דויד טרזגה, שכבש 30 שערים ב-57 הופעות במדים הכחולים אבל תמיד נותר שחקן וטיפוס קצת לא מובן. מצד אחד יש את טרזגה שדופק שער זהב לחיבורים של איטליה בגמר היורו, מצד שני יש ילד מבוהל שכמעט עשה במכנסיים בגמר הפנדלים בין יובנטוס למילאן לפני שנתיים. פעם הוא יכול לחסל את ריאל מדריד עם שער גאוני, שבועיים אחרי זה להחמיץ כמו טירון מול שוייץ בסטאד דה פראנס ובמצב של 0:0. טרזגה, בן לאב ארגנטינאי שנולד בצרפת והתבגר בדרום אמריקה, זכה כבר בכל תואר אפשרי למעט הצ'מפיונס עוד לפני גיל 28, עכשיו צרפת בונה עליו והחלוץ, לפחות לפי ההצהרות לפיהן יבקיע מול ישראל, לא נבהל מגודל המעמד.
לזכותו של דומנק, הוא הגיע לנבחרת בתקופה של חילופי דורות סיטוניים ולא פחד לחתוך בבשר, בין אם מחוסר ברירה (זידאן, טוראם וכו') ובין אם מיוזמתו (פירס). אדיבאל, דיארה, אברה, גיבה, סקילאצ'י, מריים ומאבודה עשו את הבכורה שלהם אצלו, ועדיין מוקדם לסכם את הקדנציה ככישלון. גם לנבחרות גדולות מותר להתקשות מידי כמה שנים במוקדמות, ההגנה לא ספגה אפילו שער אחד בחמישה משחקים, צרפת היא צרפת והסגל המרשים עדיין מסוגל לנצח כל קבוצה בכל מקום, בטח שאת ישראל בר"ג. המנטרה שכולם חוזרים עליה בימים האחרונים היא שצרפת מגיעה עם הגב אל הקיר, הבעיה היחידה היא שישראל עומדת בצד השני של אותו הקיר ממש.
|
|
|
|
|
|
|  | | דויד טרזגה. צרפת מחפשת דרך החוצה מהפלונטר. צילום: רויטרס
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/193/258.jpg
 |
|
|
רובר פירס. לא חבר של דומנק
|
|
 |
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/163/767.jpg
|
|
|
פטריק ויירה מול יוסי בניון, במשחק בפריז
|
|
|
![]()
|
 | | | /images/archive/gallery/126/164.jpg | | | פביאן בארטז. מעצבן מעצבן, אבל הרשת עדיין נקייה | | | ![]()
|
|
|
|
|
