 |
/images/archive/gallery/272/535.jpg שלמה שרף.
צילום: אלן שיבר  |
|
|
| מיוחד: שיחזור הניצחון ההיסטורי בפארק דה-פרינס |
|
| בבית חטפנו מהם רביעיה, שבוע לפני הגומלין חילצנו רק תיקו במשחק ידידות בקפריסין, לאסיפה המסכמת השחקנים הגיעו באיחור בגלל מסע קניות מטורף בשאנז אליזה, ואף אחד מהם לא מבין עד היום איך זה נגמר בריקוד סוער בג'קוזי בחדר ההלבשה. גיבורי ה2–3- בפארק דה-פרינס באוקטובר 1993 משחזרים: כך דפקנו לצרפת את העלייה למונדיאל אצלה בבית. רוני לוי: "שלמה הגנוב הזה שיחק התקפה יותר מדי" |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
רון עמיקם
30/3/2005 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"זה אחד מאותם ימים שאלוהים מחליט שבא לו לשחק כדורגל ועוד במדי נבחרת ישראל. ואני יכול להעיד שאין לו הרבה הופעות בנבחרת" (אלון חזן, אשדוד, 2005)
המרחק בין פריז הגדולה לווירטון הקטנה הוא לא יותר מארבע שעות נסיעה, אבל בלילה אחד מאוד גשום, חודש בדיוק לאחר חתימת הסכמי אוסלו ב,1993- התחפשה עיר האורות לווירטון והעלתה את הכדורגל הישראלי על המפה. אף אחד מאלה שיעלו הערב לשחק נגד ישראל בר"ג בחולצות של ה'לה קוק ספורטיב,' לא שיחק אז במשחק ההוא בפארק דה-פרינס, אבל גם כך אין ספק שהמשא הזה רובץ על כתפיו. כל מה שקרה בכדורגל הישראלי הייצוגי מאותו ליל הילולים לא היה דומה למה שהיה לפניו, למרות שנבחרת ישראל לא הצליחה לנצח מאז במשחק חוץ אף יריבה שהיתה עדיפה ממנה על הנייר.
רק שצרפת באמצע אוקטובר 1993 לא היתה סתם עדיפה על ישראל. זה בכלל לא היה כוחות. הצרפתים היו זקוקים לנקודה
אחת כדי להבטיח את עלייתם למונדיאל '94 בארה"ב, והיו להם שני משחקי בית נגד ישראל ובולגריה, הליך די פורמלי לנבחרת שלא שמטה אפילו נקודה בבית באותו קמפיין. לישראל, לעומת זאת, היו רק שתי נקודות וחמישה שערי זכות והיא אפילו לא טרחה להתנגד למעמד הסטטיסטית שנתנו לה הצרפתים.
שמונה חודשים קודם לכן, בר"ג, תפרו הצרפתים בארבעה שערים את הרשת של בוני גינצבורג, שמעיד היום שזה היה עוד ביום טוב שלו. איש לא דמיין אפילו מה הולך להתחולל על המשטח הרטוב בפארק דה-פרינס, איצטדיונה הביתי של פריז סן-ז'רמן ברובע ה,16- אולי חוץ ממ"מ יו"ר ההתאחדות ויו"ר הפועל פ"ת דאז, גברי לוי, שאמר: "אם אנחנו (הפועל פ"ת) ניצחנו את פיינורד, הכל אפשרי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אלון חזן, פעם במדי הנבחרת. צילום: עדי אבישי
|
|
|
 |
|
 |
|
למה גלאם נכנס בדלת זכוכית
|
|
|
 |
|
|
|
"אין לי ספק שאנחנו יכולים להפתיע את עצמנו" (שלמה שרף, ר"ג, (1993
שלמה שרף האמין אז במה שאמר בערך כמו שהוא מאמין שגרנט יביא את ישראל למונדיאל .2006 את הציטוט הזה הוא נתן למעריב ערב העלייה לטיסה לשדה התעופה 'אורלי,' שבוע אחרי שהנבחרת נחלצה מפיגור לשיוויון במשחק ידידות בקפריסין. בפועל, שרף שידר רוח אחרת. אחרי חמישה הפסדים, שלושה ביתיים ו21- שערי חובה, שרף הבין שקיצו כמאמן הנבחרת קרוב מתמיד.
בוני גינצבורג: "שלמה עמד במגרש ואמר: 'בואו נגמור את זה כמו שצריך."' יעקב שוורץ: "שלמה דווקא היה אופטימי, אבל ברקוביץ' היה הכי הרבה. הוא אמר שמנצחים." ראובן עטר: "אני דווקא האמנתי כי היינו בכושר מצוין." אלון חזן: "שלמה עמד באסיפה ואמר לנו: 'למנוע מהם לעלות אני לא יכול למנוע, אז בואו לפחות לשמור על הכבוד, בואו נהיה שותפים לחגיגה.' ניר קלינגר: "הוא אמר: 'זה המשחק האחרון שלי, נגמור את זה בצורה מכובדת, שלא נקבל תבוסה. אנחנו עוד ניפגש פעם בקבוצות."' חזן: "במשחק הזה לא היה שום דבר ששלמה ניסה להשפיע עלינו לעשות."
האווירה בצרפת היתה של קרנבל. המאמן הצרפתי ז'ראר הוייה קיבל כתבת פרופיל מחמיאה של שבעה עמודי סדין ביומון הספורט המהולל 'ל'אקיפ.' הוא הזמין את יורי דז'ורקף ממונאקו בפעם הראשונה, בעוד שזינאדין זידאן הצעיר כבש את השער הראשון משלושה לרשת הנבחרת הצעירה במילוז,' ערב לפני. נבחרת ישראל הוזמנה למועדון לילה בו היתה אמורה לשמש כתפאורה בחגיגות העלייה למונדיאל. גינצבורג: "כשאתה מנצח בחוץ בארבע, אתה בטוח שבבית תיתן שמונה. לא היה פה בכלל מיס-מץ.' הצרפתים לקחו את המשחק הזה בתת מודע שלהם פור פאן."
לשלמה שרף היו מעט אפשרויות. הוא החליט להשאיר בבית את אלי אוחנה ולזמן במקומו כשחקן ה18- את יעקב שוורץ. לפני המשחק הוא החליט לעלות עם עטר במקום אמיר שלח ועם רוני לוי כקשר הגנתי יחיד בהופעת בכורה במעמד כזה. לוי: "שלמה הגנוב הזה שיחק התקפה יותר מדי. אני קשר אחורי יחיד, חזן מימין, נמני משמאל, ראובן קשר קדמי ועוד שני חלוצים. זה הרכב מטורף, כל מאמן היה מתחיל עם קשר אחורי במקום עטר ועם קשר קדמי במקום חרזי. ההרכב שלנו היה סופר-סופר התקפי."
במרחק של 11 שנים וחצי אלון חזן חייב להתפוצץ מצחוק כשהוא אומר את המשפט הבא: "היינו חייבים להתפוצץ על איזה נבחרת, הפוטנציאל שלנו היה צריך להתממש, זו יכולה היתה להיות גם ברזיל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הפתיע בהרכב של שרף, ראובן עטר. צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אבל רגע, היה עוד את היום של המשחק. עוד לפני ששרף נתן את ההרכב, היו חייבים חלק מהשחקנים לסגור כמה עניינים דחופים בשאנז אליזה. הנבחרת השתכנה במלון 'קונקורד לאפייט' בפורט מאיוט, שתי תחנות מטרו מהשדרה המפורסמת באירופה. היתה שם חנות נוצצת שמכרה רדיו-דיסקים לרכב, הצעקה האחרונה בלוק הנוצץ של כדורגלן-דוגמנית-חישוקי מגנזיום.
חזן זוכר שהיו שם ברקוביץ,' שלח, אלון חרזי, נמני, גלאם ופליקס חלפון. היה צריך להחליף מדולרים לפרנקים צרפתים, הזמן נקף ותיכף התחילה האסיפה. השחקנים רצו מהשאנז אליזה עם השקיות והתייצבו מתנשפים לאסיפה. חזן: "אין לי הרבה משחקים בקריירה שאני יכול להגיד לך שכל ההכנה שלנו היתה לא נכונה, כל דבר שקרה שם היה מנוגד לחוקי הכדורגל. עשינו את כל ההכנות כדי לא להצליח. כמעט כל היום טיילנו בחוץ. את השקיות השארנו בכניסה לחדר אסיפות. משה גלאם, מרוב שלא היה מרוכז, נכנס בדלת זכוכית אחרי האסיפה."
קלינגר: "ממש לא חשבנו לנצח. באנו מאוד מבוהלים ומפוחדים, אפילו לא דיברנו על מוטיבציה, העברנו את הזמן. מה כבר יכול להיות? כנראה שבגלל שהיינו משוחררים מדי, זה עבד לטובתנו." גינצבורג: "לפני השינה בצהריים אמר לי רוני רוזנטל: 'תאר לך שננצח פה."' אמרתי לו: "אל תבלבל את המוח, תן לי ללכת לישון." היו שחקנים שוויתרו אפילו על מנוחת הצהריים והמשיכו לעשות טיול רגלי כדי להרוג את הזמן, חוץ מאייל ברקוביץ:' "אני צריך שינה ארוכה לפני משחק. בכדורגל, לא משנה מה אתה עושה לפני המשחק, אלא במה שאתה עושה כשאתה עולה למשחק, היתר בולשיט".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צריך לישון לפני המשחק, אייל ברקוביץ'. צילום: אלן שיבר
|
|
|
|
|
|
|
איך דסאי פירפר ברשת
|
|
|
|
|
|
|
"לא אכפת לי לחגוג עם הצרפתים . תיקו יספיק להם ובהחלט מספיק לנו. אני מקווה שלא יירד גשם והם לא יזכו בעוד יתרון, בנוסף לכל היתרונות שכבר יש להם" (ניר קלינגר, 12 באוקטובר ,1993 פריז)
"היה גשם מבול," נזכר בוני גינצבורג, "וזה עבד לטובתנו כי זה הגביל את המהירות של הצרפתים." ולא רק גשם חיכה לישראל בפארק דה-פרינס, אלא גם כ50- אלף צרפתים ומערכת סאונד שטבחה בעור התוף עם "חי באמריקה" של ג'יימס בראון ו"נולד בארה"ב" של ברוס ספרינגסטין. ראובן עטר התרגש: "עד אותו יום ראינו דברים כאלה רק בטלוויזיה. עלינו לחימום, איזו חוויה. היתה התרגשות מאוד גדולה, אווירה מחשמלת." שוורץ: "היתה הרגשה טובה בגלל החגיגות, אבל לנצח."? רוני לוי: "הם שרקו בוז בהמנון שלנו וזה מאוד הרגיז אותנו. אמרנו אחד לשני: 'חייבים לזיין אותם על זה, מניאקים.' האמת? לא האמנו באמת שאפשר לדפוק אותם."
הדקות הראשונות היו קשות לנבחרת. הפרונט הצרפתי היה נוצץ: אריק קאנטונה, ז'אן פייר פאפן ודויד ז'ינולה. מאחור היו פטריק סוזי עם חיפוי שכלל את מרסל דסאי, פול לה גוון ודידייה דשאן. מאחור היו להם את עמנואל פטי ולורן בלאן ובשער החתול ברנאר לאמה. הכדורים שרקו ליד השער של בוני, אבל שוורץ, שישב עדיין על הספסל, זוכר היטב מה באמת היה ההבדל: "השחקן היחיד שיכול היה לנצח במשחק הזה היה רוני רוזנטל, אין מישהו אחר. הכל היה בכוח. דסאי וכל הבלמים שהיו שם, אתה לא יכול לשחק איתם אחרת." ורוזנטל פרץ. בדקה ה20- הוא קיבל הוצאת חוץ מגלאם וחתך בזריזות לקו הרוחב כשהוא מגביה. עטר זינק ונגח לכיוון הקורה הרחוקה ורונן חרזי המשיך פנימה, 0-1 סנסציוני. עטר: "הגשם והדשא הרטוב עזרו לנו ומנעו מהם הרבה מהלכי כדור, היה קל לסגור ולעשות הגנה."
גינצבורג: "את כל הבטחון של הכדורגל הישראלי, כל תפיסת העולם של שלמה שרף, קיבלנו במשחק הזה. הוא הבין את מה שהאירים הבינו, שאם אתה מניע כדור, לא מתקיפים אותך." זה לא עזר, סוזי בבעיטה שטוחה מ20- מטר וז'ינולה בבעיטה נפלאה לחיבורים קבעו 1-2 עוד לפני המחצית. רוזנטל: "מה שקרה במשחק היה גם קצת מזל. אם הצרפתים היו מבקיעים את שישה המצבים שהחמיצו"?
והם החמיצו. שרף הכניס למשחק בדקה ה64- את אייל ברקוביץ' במקומו של אבי נמני. שבע דקות לסיום התחיל רוזנטל בעוד דרייב עד שנתקל בחרזי. חרזי: "רוני נפל לי על העקב ולכן הכדור קפץ לי." הוא קפץ לאייל ברקוביץ' שעם החלק החיצון בעט חצי שפיץ. מרסל דסאי מצא את עצמו גולש לכדור ומתפרפר איתו ברשת. רוזנטל: "חשבנו, מה יש לנו להפסיד. עדיף להפסיד 2-1 ולא לנסות לנצח את המשחק."? קלינגר: "לא היתה שום טקטיקה ושום הוראות. לא שמענו כלום, היה רעש נוראי. לא חזרנו אחורה כי הם הפקירו במצב הזה." שוורץ בדיוק נכנס במקום חלפון: "הם שיחקו בשביל ניצחון בטוח. ב2-2- הם נכנסו ללחץ חבל על הזמן. ואז בא הגול האחרון, אני יודע איך בא? בא".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פירפר ברשת, מרסל דסאי. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
והאם קאנטונה זרק נעל
|
|
|
|
|
|
|
"שעעעעעעעעעעעעעעעעעעעער.... שעע עעע עעעעעע עע עער...."
"מאיר, תירגע" (מאיר איינשטיין ואבי רצון נחנקים , רבע לחצות, 13 באוקטובר, פארק דה -פרינס)
ראובן עטר זוכר כל פריים: "אני בכלל התחלתי את המהלך ואז רוני עשה את הפריצה והרים. הגעתי לכדור ושמתי את הרגל עם המון רגש, כי ידעתי שהכדור קופץ בדרופקה. הגעתי בכלל עם העצם, מעל כף הרגל וכדי שזה לא ייצא החוצה שמתי את הרגל תוך כדי ריצה ונתתי לכדור כבר לעשות את הפעולה, שלא יעלה גבוה." רונן חרזי: "עוד שנייה זה פוגע בראש שלי ועולה מעל המשקוף. הרבה מזל היה שם." עטר: "אלה רגעים גדולים של ריכוז מקסימלי, וירטואוזיות. הרבה מהשערים שלי נראים קשים מדי אבל הם קורים." רוני לוי: "לראובן יש את זה, זו הבעיטה הכי קשה בכדורגל."
ההלם בצרפת היה מוחלט. חזן: "פאפן החליף איתי ועם רוני קללות, התחיל להתפרע, כמו איזה סמרטוט. כל דבר כדי לעשות נזק, השתגע לגמרי." שריקת הסיום של הצפון-אירי אלן סנודי מצאה את אייל ברקוביץ,' עם חיוך דבילי, רץ עם הכדור על כף היד, כמו על מגש: "רצתי עם בוני והכדור באמוק, לא יודע לאיפה רצתי בכלל. הייתי ילד מבוהל באותו יום."
שרף בכה, השחקנים רקדו עירומים בג'קוזי ענק בחדר ההלבשה. קלינגר: "שלמה היה נותן לאבי רצון להיכנס לחדר ההלבשה באותה תקופה? הוא ידע מה קורה איתו? הוא היה בהלם קרב." ברקוביץ' היה כל כך מאושר שנכנס לחדר ההלבשה כדי לנסות ולהחליף חולצה עם קאנטונה.
זה נכון שקאנטונה זרק עליך נעל?
ברקו: "מה פתאום, הוא היה עצבני נורא ואמר לי: 'לך, לך מפה."'
השחקנים לא שכחו את המסיבה שהוזמנו אליה. חזן: "ניתנה הוראה לא להכניס אותנו. עומדים בחוץ, גשם מבול, ולא נותנים להיכנס. היתה הרגשה מבזה. ואז עשו רעש והתערבו לטובתנו והכניסו אותנו. ישבו שם השחקנים שלהם ורק אחד היה באמת נחמד, ז'ינולה. אם הם היו יכולים, היו שוברים לנו את הפנים. רקדנו? בטח, למה לא? רקדנו להם על הדם."
הניצחון הזה עזר לכם במשהו?
"בטח, בגלל הניצחון הביאו אותנו לחדר אח"מים, לא היינו צריכים לעבור מכס, וכך הכנסנו את הרדיו-דיסקים לארץ".
|
|
|
|
|
|
|  | | אז הוא היה עצבני, אריק קאנטונה. צילום: אי-פי-איי
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
