ראשי > ספורט > כדורגל עולמי > כתבה
בארכיון האתר
אולימפוס ליון: הסוס השחור מסתער גם על הצ'מפיונס
היא בדרך לאליפות רביעית וכבר עמוק בקלאסיקה של הכדורגל הצרפתי, אבל עד שז'וניניו פרנאמבוקאנו נחת אצלה ב-2002, לא זכתה אפילו באליפות אחת. עכשיו, ואחרי עשירייה מול אלופת גרמניה, הסוס הכי שחור באירופה ממתין לאיינדהובן ברבע הגמר
לכתבה הקודמת דפדף בספורט לכתבה הבאה
גיא צדיק
4/4/2005 14:30
עד לפני ארבע שנים, הליגה הצרפתית החליפה אלופות כמו גרביים. אוקזר, מונאקו, לאנס, בורדו ונאנט חגגו בזו אחר זו עם דגלי הטריקולור וישמו לפחות שניים מעקרונות המהפכה – שיוויון וחירות, על האחווה תמיד אפשר להתווכח. אלא שבארבע העונות האחרונות צרפת עברה מהפכה נוספת ואולימפיק ליון הפכה את ה'שמפיונה' לדיקטטורה חד-צדדית, והיא לא לוקחת שבויים. מחר מול איינדהובן, ואחרי ה-2:10 הדורסני בסיכום שני המשחקים מול ורדר ברמן בשמינית הצ'מפיונס, היא תנסה ללכת לפחות עוד צעד אחד קדימה בהשוואה לעונה שעברה, ולהגיע לארבע האחרונות. וגם אם היא תיעצר בדרך, כנראה שנראה אותה שוב בעונה הבאה.

ליון
ופרבריה מרכיבים את המטרופולין השני בגודלו בצרפת, אבל העיר מעולם לא נחשבה לכוח רציני בכדורגל הצרפתי. ארכיטקטורה, יין, אוכל טוב ושלווה למרגלות האלפים היו האסוציאציות המתבקשות, אבל כדורגל? המועדון הוקם רק ב-1950 מאיחוד של כמה קבוצות מקומיות וקרטע למשך כ-40 שנה בבינוניות קיומית, תוך כשהוא חוסה בצילה של השכנה הירוקה מסט. אטיין, הקבוצה המיתולוגית של פלאטיני שלקחה 8 אליפויות בין 67' ל-81'. אבל ב-89', וכשהקבוצה בליגה השניה, אל כיסא היו"ר נחת ז'אן מישל אאולה, איש היי-טק אמביציוזי שהפך את הקבוצה לעסק מתקתק והציב לעצמו מטרה אחת – זכייה היסטורית בתואר המקומי.
ליון חוגגת את השלישייה בברמן. צילום: אי-פי-איי
ז'וניניו מגיע לעיר
אחרי עשור של טיפוס הדרגתי, שאופיין בעבודה קשה על מחלקות הנוער, רכש חכם, סבלנות וגם לא מעט רגעי תסכול, האליפות הראשונה נחתה במזרח צרפת ב-02' בזכות ניצחון 1:3 במשחק עונה אמיתי מול לאנס במחזור האחרון, כשלאורחת מהצפון הספיקה נקודה אחת. אחרי שבעיר ניקו את הקונפטי וחיסלו את רוב הבציר של אותה שנה, המאמן האנטיפת ז'אק סאנטיני ארז מזוודות ובמקומו הגיע פול לה גוואן בן ה-38, בעברו מגן שמאלי בפ.ס.ז' ובוולנסיה ושניסיון האימון שלו הסתכם בתקופה קצרה בראן. לא מעט גבות הורמו אחרי ההחתמה, אבל לה גוואן התגלה כשועל אמיתי והלבנים המשיכו לעוד שתי אליפויות, כשהרביעית, שתגיע בקרוב, תשווה את שיאן ההיסטורי של סט. אטיין ומארסיי של טאפי, שזכו בארבע רצופות משלהן (החמישית של מארסיי נשללה ממנה בגלל הטיית משחקים). במילים אחרות, ליון היא כיום אחת מהקבוצות הטובות בהיסטוריה של הכדורגל הצרפתי.

הרבה שחקנים טובים באו והלכו בסטאד ג'רלאנד, בונבוניירה של אצטדיון שעבר שיפוץ מסיבי לקראת מונדיאל 98', אבל את המהפך מסמל אנטוניו אוגוסטו ריביירו רייס ג'וניור, או ז'וניניו פרנאמבוקאנו, בקיצור הלא כל כך קצר, שמלבד התואר של השחקן עם השם הארוך בתבל מתחרה גם על תואר בועט הכדורים החופשיים הטוב בעולם. בן זקונים במשפחה של חמישה ילדים, ז'וניניו נאלץ לסחוב את הסיומת (על שם האזור בו נולד, בעיר רסיפה שבצפון-מזרח ברזיל), כיוון שהפציע במדי ואסקו דה גאמה מעט לאחר ז'וניניו הראשון, פאוליסטה, שבדיעבד היה רחוק מלעמוד בציפיות הגדולות שתלו בו, גם בגלל סדרה של פציעות אכזריות. שם המשפחה האורגינלי שלו ,'רייס' (מלכים בפורטוגזית), בתוספת לעוד שתי אליפויות ברזיל וגביע ליברטאדורס אחד עם ואסקו, הקנה לו את הכינוי 'המלך הקטן', במה שהיתה תחילתה של קריירה עשירה בתארים. השנים היפות בריו נקטעו עם משבר כלכלי חמור שפקד את המועדון, ז'וניניו לא קיבל שכר למשך כמה חודשים ואחרי סכסוך משפטי די מכוער עבר ללא תמורה לליון, במה שהתגלתה כאחת מהעסקאות הטובות שקיבל הנשיא השחצן אאולה בימי חייו. 
פול לה גוואן. הרבה סיבות לחייך. צילום: אי-פי-איי
מלך בליון, עוד שחקן בנבחרת
ז'וניניו הגיע לג'רלאנד באמצע עונת 01/02, נהנה מנחיתה רכה בזכות שני ברזילאים אחרים, שעזבו מאז את הקבוצה, סוני אנדרסון ואדמילסון, נכנס מיד להרכב וכבר מהרגע הראשון הבהיר שייצא משם רק כשיימאס לו. בינתיים, התיאבון שלו רק גדל. בקצרה, לז'וניניו, ששיחק בקריירה גם כקשר אחורי, לא חסר כלום, ויותר מהכל יש לו את המבט, את העיניים המתרוצצות שתמיד מבשלות משהו ערמומי. גם הטלוויזיה הצרפתית עלתה על העניין והבמאים מקפידים להתמקד בהן לפני הבעיטות החופשיות שלו, שברוב המקרים נגמרות עמוק בחיבורים עם כדורים א-לה פלאטיני.

אחרי שהבטיח לעצמו מקום בפנתיאון של הכדורגל הצרפתי, וכשהוא בן 30 ועל סף הארכת חוזה בקבוצה, ליון תהיה עבור ז'וניניו הקבוצה האירופית הראשונה והאחרונה, למרות שהגעגועים הביתה לרסיפה לא מרפים: "המרחק כל כך גדול", אמר לא מזמן בראיון לעיתונאי ברזילאי. "כוח מלמעלה מחזיק אותי פה אבל זה לא קל. בכל פעם שאנחנו חוזרים מהפגרה זה קשה מאוד עבור הילדים, הם רוצים להישאר על החוף ולשחק עם הבני דודים. אם לא הייתי כדורגלן, לעולם לא הייתי חושב לחיות מחוץ לברזיל".

מלבד היעדר החופים, הבעיה היותר גדולה בקריירה של ז'וניניו היא הנבחרת הלאומית. 60 אלף איש בגויאניה ועוד מיליונים רבים ברחבי המדינה רצו לראות את רוביניו בהרכב הפותח של ה'ורדה-אמרלה' (ירוקים-צהובים) במשחק המוקדמות מול פרו בשבוע שעבר. ז'וניניו עלה ב-11 אבל הלחץ עשה את שלו וארבעה ימים אחר כך, במשחק באורוגוואי, דווקא הוא היה האיש לפנות את המקום לילד הפלא, שמשחק כמובן בעמדה שונה לחלוטין. חוסר ההערכה בברזיל צרם במיוחד כשפליפה סקולארי השמיט אותו מהסגל של ברזיל למונדיאל ביפן, אחרי ששיחק ברוב משחקי המוקדמות, אבל ז'וניניו לא שומר טינה לאף אחד ועדיין מקווה ליישר פינות עם ההיסטוריה בקיץ הבא בגרמניה, ואז לתפוס קצת צבע בראש שקט על החוף ברסיפה. בינתיים, יש לו משימות לא גמורות עם ליון.
סידני גובו וז'וניניו, אחרי עוד כדור חופשי. צילום: אי-פי-איי
3.38 שערים למשחק וד"ש לפרגוסון
לצידו של ז'וניניו, שהרשית עד כה 12 פעמים העונה, וכמיטב המסורת הצרפתית, בליון פורח צמד אפריקני קטלני בדמות מהמודו דיארה ממאלי והגנאי מיקאל אסיין, קשר אחורי בן 22 שעובד 90 דקות ושאולי יגשים בקרוב את חלומו וילבש את המדים האדומים של מנצ'סטר יונייטד. כריס ונילמאר מוסיפים עוד ניחוח ברזילאי, מאחור סוגר השוער המצוין גרגורי קופה, כבר בן 33 ועדיין מאחורי צילו המוקיוני של פביאן בארטז, וביחד עם סילביאן וילטורד, שנדחק החוצה מארסנל בקיץ, סידני גובו ופלורן מאלודה, ליון הפכה לתבשיל אפריקני-לטיני יוצא דופן. יכול להיות שהמפגש עם ברמן היה שיא שלא יחזור, אבל עם ממוצע של 3.38 שערים למשחק בטורניר, ליון תעלה כפייבוריטית מול איינדהובן, ולא תשכח למסור ד"ש חם לאלכס פרגוסון, שמנע ממנה מפגש עם מילאן כבר בשמינית, בגלל שעלה עם הרכב חסר במשחק האחרון של שלב הבתים באיסטנבול, הובס מול פנרבחצ'ה והשאיר לה את ראשות הבית.

אבל לא הכל מושלם. הצרפתים, שמביעים סלידה מופגנת מקפיטליזם בכל הזדמנות והתגאו בעשור האחרון בליגה השיוויונית ביותר באירופה, לא אוהבים תמנונים אלא אם כן הם על הצלחת ואפילו ה-2:7 מול ברמן לא הספיק ללאקיפ כדי לפנות שער בלעדי לקבוצה. חמש עונות רצופות בליגת האלופות וחוזי טלוויזיה משופרים אפשרו למועדון לפתוח פער פיננסי על פני הגדולות המסורתיות – בורדו, פ.ס.ז' ומארסיי, וקצת כמו אצלנו עם מכבי חיפה, סופה של השושלת לא נראה באופק, הפנים בכלל מופנות לאירופה: "אנחנו לא נבוא כפייבוריטים מול מילאן או צ'לסי, אבל אין בנו יותר את הפחד לחלום", אמר לה גוואן אחרי הפסטיבל מול ברמן, וכמו שהקבוצה שלו נראית, הרבה חובבי כדורגל באירופה חולמים יחד איתו. רובם, אגב, דווקא לא צרפתים.
וילטורד חוגג עם ברטוד. הסוס השחור ייעצר? צילום: רויטרס
טניס
תמונות
כדורגל ישראלי
כדורסל
כדורגל עולמי
עוד ספורט
לוח תוצאות
רכילות
תרבות ספורט
ווינר
יורוליג 2007
הערוץ האולימפי
  מדד הגולשים
ליברפול סירבה,...
                  28.93%
מאמן חדש? לבית"ר...
                  9.57%
הרומנים מתים...
                  9.31%
עוד...

נילמאר. עדיין לא שחקן הרכב, אבל כשרון גדול

מיקאל אסיין, בורג מרכזי בהצלחה

גרגורי קופה, ים של ניסיון בין הקורות

וילטורד בדרך לשער של ברמן, תסריט שחזר שבע פעמים בערב אחד


כדורגל עולמי
מוריניו, סקולארי וביליץ' מבוקשים בסיטי  
פרגוסון מעדיף את ליברפול בגמר  
גרנט: לא רוצה שבניטס ידבר על השחקנים שלי  
עוד...