 |
/images/archive/gallery/198/307.jpg אלן שירר.
צילום: רויטרס  |
|
|
| המלאך של הצפון: אלן שירר בעקבות הגביע האבוד |
|
| כמעט 200 שערים ב-8 שנים הפכו אותו לגיבור הבלתי מעורער של הקבוצה אותה אהד מילדותו, עכשיו לחלוץ המזדקן יש הזדמנות אולי אחרונה להביא גביע ראשון לניוקאסל מאז 69' |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
גיא צדיק
16/4/2005 14:20 |
|
|
|
|
|
|
|
בפגרת החורף, גרהאם סונס היה בטוח שמצא את הפתרון לתחלואיה של ניוקאסל. בשעה שקבוצות באירופה חיפשו חיזוק, סונס ביקש בסך הכל להיפטר מקרייג בלאמי, ועמד במשימה. הוולשי הסורר, שכינה אותו שקרן בשידור טלוויזיוני אחרי שהושמט מהסגל למשחק מול ארסנל, נשלח לגלות בסלטיק, והשחורים-לבנים, גאוותם של צפון-מזרח אנגליה, רצו ל-12 משחקים ללא הפסד בכל המסגרות, זרקו מהגביע את צ'לסי וגם לקחו את הכרטיס לרבע גמר גביע אופ"א, העתיד שוב נראה ורוד.
אלא שבשבועות האחרונים המועדון הכי עצבני באנגליה שוב קורס, חלום גביע אופ"א התרסק בליסבון ביום חמישי, כל מה שנותר הוא חצי גמר הגביע האנגלי מול מנצ'סטר יונייטד ביום ראשון. בהתחשב בכך שמדובר במועדון שהוא בגדר דת, הלחץ גדול, ואין מי שמרגיש אותו יותר מאלן שירר. הוא ייזכר כאחד מהחלוצים האנגלים הגדולים בכל הזמנים, אבל תואר עם המגפייז עדיין אין לו.
שירר בן ה-35 נולד למשפחת פועלים
קשת יום מפרברי ניוקאסל, שחיה ונושמת את הקבוצה דורות על גבי דורות. הילד, שקיבל את הכינוי 'סמוקי' בשל חיבה מוגזמת לבייקון מעושן, גדל על קווין קיגן וחלם על קריירה בשחור-לבן, אבל כמו בהרבה מקרים אחרים, הקבוצה שיום אחד יהפוך לסמל שלה לא חשבה שהוא טוב מספיק. כשבא להיבחן בקבוצת הנערים, שמו אותו בכלל בתור שוער, הילד לא עבר אבל ג'ו היקסון, מגלה הכשרונות של סאות'המפטון, ביקר יום אחד באליפות מחוזית של בתי ספר, ואהב את מה שהוא ראה.
בגיל 15, שירר והשרירים העמוסים בבייקון נדדו לדרום כדי להרוויח 25 ליש"ט לשבוע, עד שב-88', ובמשחק הבכורה שלו עם הקבוצה הבוגרת של הסיינטס, הפך לשחקן הצעיר ביותר שכובש שלושער בליגה הראשונה, בניצחון 2-4 על ארסנל. סנסציה חדשה נולדה. ההמשך היה מעט פחות טוב, אבל בקיץ 92' בלקבורן החליטה בכל זאת לשבור את שיא ההעברות עבור שחקן בריטי, 3.6 מיליון ליש"ט, שירר התחיל במסע חזרה צפונה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אלן שירר, חובב בייקון מעושן. צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
מיסטר שעמום
|
|
|
 |
|
|
|
בבלקבורן הנובורישית, שירר מצא נחלה עם שלוש עונות רצופות בהן עבר את מחסום 30 השערים לעונה, כשהשיא מגיע ב-95' והרוברס של קני דלגליש מדהימים את האי עם זכייה ראשונה באליפות מזה 81 שנה. שירר קרע רשתות בלי הפסקה והפך לאימת הבלמים, אבל עדיין לא הצליח להשתחרר מהסטיגמה של האיש המשעמם, שאף פעם לא אומר שום דבר בראיונות, שמאזין לדיסקים של רוד סטיוארט, שהתחתן בגיל 20 עם ברמנית מהדרום שהתקשתה להבין מילה או חצי מילה ממבטא הג'ורדיס שלו, ושחגג את האליפות ההיסטורית בבלקבורן בגיזום השיחים בגינה הפרטית. טים פלאוורס, חברו לשעבר בבלקבורן, אמר פעם שהוא נוהג לקרוא ביומן האישי של הקפטן לפני משחקים חשובים, כיוון שהתכנים שבו מרדימים אותו כמעט מיד.
שירר עצמו מעולם לא טרח להיעלב: "יש לי שתי בנות. אני אוהב לשחק גולף. חוץ מזה, לא הרבה קורה בחיים שלי. אז כנראה שאני משעמם" אמר יום אחד כשנשאל על התדמית היבשושית. הקרח בכל זאת נשבר כשהופיע בתפקיד קטן בסרט 'משהו לחלום עליו', סיפורם של שני ילדים מהסלאמס שמפנטזים על מנוי לסיינט ג'יימס פארק ובאים לבקש ממנו כסף, אבל גם שם התסריטאים הכניסו את טעמו המוסיקלי הידוע לשמצה של הכוכב, בסצינה בה הילדים גונבים את מכונית הספורט שלו ומנסים את הדיסק. "oh no alan", אומר אחד מהם, כלא מאמין, "not celine friggin' dion".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שירר חוגגשער של ניוקאסל, עם טיטוס ברמבל. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
החזרה הביתה
|
|
|
|
|
|
|
על המגרש, עם שירר אף פעם לא היה משעמם. קיץ אחרי האליפות בבלקבורן, ומול מדינה מלאת ציפייה וצהובונים צמאי דם, שירר הגיע ליורו הביתי ב-96' כשיש לו הרבה מה להוכיח, ולא אכזב. 5 שערים ב-5 משחקים הורידו ממנו את התווית של שחקן ליגה טוב שלא מתאים למשחקים בינלאומיים, אנגליה מצידה שברה לעצמה עוד פעם את הלב עם עוד הפסד בפנדלים לגרמנים. חודש אחר כך, כשהוא מחוזר על ידי הקבוצות הבכירות ביבשת ואיווד פארק קטן עליו בכמה מספרים, שירר הלך אחרי החלום: "כל מה שרציתי אי פעם היה לשחק עבור ניוקאסל" הסביר במסיבת עיתונאים דרמטית, "כשהייתי ילד הייתי עומד ביציע ומדמיין על כך שיום אחד אני אצא מהמנהרה אל המגרש ואשמע את הקהל, הלכתי אחרי הלב שלי". עשרות אלפי אנשים הצטופפו בגשם כדי לראות את הרכש החדש מנופף לשלום כשהוא לבוש בחולצת הפסים המפורסמת.
אלא שניוקאסל, ששילמה 15 מיליון ליש"ט עבור הבן האובד, אף פעם לא ממש התאוששה מהטראומה שקדמה להחתמה. האליפות הראשונה מאז 1927 הלכה לאיבוד במפגן לוזריות יוצא דופן ואחרי מלחמה פסיכולוגית מכוערת של אלכס פרגוסון, וגם כמעט 200 שערים של שירר ב-8 שנים לא הועילו, ארון התארים ממשיך להעלות אבק מאז גביע ערי הירידים ב-69'. אחרי עוד עונת סגנות, קיגן עזב, החלום נגמר. רוד חוליט נכשל בגדול וכמעט גורש מהעיר, בובי רובסון הגיע לשקם, הצליח חלקית לפני שפוטר בעצמו, המועדון איבד מומנטום, הצמרת הגבוהה התרחקה והנאחס פשוט מסרב לנטוש את המועדון. אבל גם בשנים הרעות, 52 אלף איש ממשיכים לגדוש את הסיינט ג'יימס פארק בכל משחק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלן שירר, העונה בגביע אופ"א. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
המלאך של הצפון
|
|
|
|
|
|
|
"רק ג'ורדי (כינוי לתושבי העיר) יוכל להבין עד כמה אני אוהב את ניוקאסל. האנשים פה מלאים בתשוקה למשחק והם רוצים לזכות במשהו נואשות. גם אני מרגיש כך והלוואי שאני אוכל לעשות את זה איתם. גם אם לא הייתי משחק בקבוצה הזאת, עדיין הייתי אוהד אותה", אמר פעם, ובניוקאסל מחזירים לו אהבה. גילויי החיבה הגיעו כנראה לשיא כשהסמל של האזור, פסל סביבתי ענק בגובה של 20 מטר, נעטף לפני גמר הגביע עם היונייטד ב-99' בחולצת ענק של הקפטן הנצחי. הפסל, שנחנך ב-98', נקרא אמנם 'המלאך של הצפון' (angel of the north), אבל המלאך האמיתי של הצפון-מזרח תמיד היה האיש בחולצה מספר 9.
שירר דחה לאחרונה את מועד הפרישה בעוד שנה, ומאז, באורח פלא, המגפייז שוב בתהליך מתקדם של התפרקות. "זו היתה בושה וחרפה" זעם הקפטן על התקרית הטרגית-קומית בה החליפו קירון דייר ולי בוייר אגרופים במהלך התבוסה הביתית לאסטון וילה בחודש שעבר, ושהוציאה לחלוטין את הקבוצה מהמסלול. התדמית הפרחחית של מלקולם מקדונאלד משנות ה-70' העליזות, כמו אנטיתזה של שירר, שוב דבקה במועדון, שניה לפני רגע האמת, כשמנצ'סטר ופרגוסון הבלתי נסבל שוב עומדים בדרך להיסטוריה. מאז 55' לא זכתה ניוקאסל בגביע האבוד, וגם אז היא עשתה את זה בעונת אליפות של צ'לסי. האנגלים תמיד התגאו במסורת האנדרדוג של הגביע, בצפון-מזרח עדיין מאמינים. איך זה ייגמר, בסוף כולם יודעים.
|
|
|
|
|
|
|  | | פסל 'המלאך של הצפון'. צילום: אי-פי-איי
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
