 |
/images/archive/gallery/290/376.jpg שלמה אילוז.
צילום: דודו גרינשפן  |
|
|
| "שמחתי כאשר כבשתי שערים, אבל בהשוואה לתורה הקדושה הכל הבל" |
|
| שלמה אילוז, בלם העבר של הפועל ב"ש, הוא היום חרדי אדוק. את האהבה לכדורגל הוא המיר בעיון בדפי גמרא ושכנוע שחקנים נוספים להצטרף אליו בבית-הכנסת. הבעיה היא שמכריו עדיין מעדכנים אותו במצבה העגום של הקבוצה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
חיים זלקאי
17/4/2005 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
כשעבאס סוואן הכניע את שיי גיבן האירי ושימח מדינה שלמה, בילה שלמה אילוז בישיבה ועסק בשאלות הלכתיות. גם את המותחן נגד צרפת אילוז לא ראה. אין טעם לשגר אליו את קלטת המשחקים. הוא ובני משפחתו, שחולקים דירה צנועה בקריה החרדית בב"ש יסלחו לכם. במקום שבו הוצב מכשיר הטלוויזיה הותקן ארון ספרי קודש.
למי ששכח, אילוז (46), הוא מגדולי הבלמים של הפועל ב"ש בכל הזמנים ובעל רקורד בינלאומי בנבחרת של ש.ג. אבל מכדורגלן מאמין ושומר מסורת, הפך אילוז לחרדי. הוא
מתפלל ארבע פעמים ביום, שומר על המצוות ומקפיד למלא אותן - קלה כחמורה. חובש כיפה שחורה, עטור זקן פראי, הפך אילוז את בית הכנסת השכונתי למגרש הביתי שלו.
לא היה קל לדובב אותו. הגענו אליו ביום שישי בצהריים, רגע לפני שאחרון המנחשים עזב את תחנת הספורטוטו שבבעלותו. "לא מתאים לי לחזור לכותרות. בוא נבטל את הראיון", הוא הפציר בנו. "הכדורגל רחוק ממני". בעזרתו של חבר משותף, העיתונאי איברהים אבו-רקייק, שיכנענו אותו לפתוח צוהר אל עולמו הרוחני.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אילוז לא ראה את המשחק מול אירלנד. צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
"אין מספיק שחקני בית"
|
|
|
 |
|
|
|
אילוז פרש בגיל 37, אחרי יותר מ-20 שנות פעילות. בגיל 17 אליהו עופר העלה אותו לבוגרים. להקת כרישים ארבה לו על הדשא. ברד, שלום אביטן, מריו זוכוביצקי ורפי בן-חמו, ראו מולם ילד יפה עם עיניים כחולות, חולמניות, וחשפו שיניים. בימים ההם, כשהבלורית עדיין ריפדה את הקרקפת, אילוז עשה כבוד לוותיקים. מאוחר יותר, כשהפך לאחד מבעלי הבית בווסרמיל, היה רצוי שלא להיתקל בו.
מצבה העגום של הפועל ב"ש מעסיק אותו בעל כורחו. יודעי דבר מגיעים אליו ומשתפים אותו בסודות מחדר ההלבשה. את שחקני העבר מטריד הנתק מהקבוצה העכשווית. אלה שעדיין מחפשים את השער, מקבלים ממנו סעד רוחני.
בהשראתו מסתמנת תנועה ערה לכיוון אולמות התפילה. אורן סגרון, יניב אלול ועוז יפרח צוברים ותק בבית-הכנסת. גם שלום אביטן התחיל להניח תפילין. "אני מאמין שבשלב מסוים הניצוץ ידליק אותם. בעזרת השם גם הם יעשו את הצעד הנוסף לכיוון הדת", אומר אילוז.
- ומי הדליק את הניצוץ שלך?
"גדלתי בבית דתי, שלא היתה בו טלוויזיה ושמירת השבת היתה בבחינת יהרג ובל יעבור. יצא לי לטעום משני העולמות, ואני מאושר על הבחירה שבחרתי. יכולתי להתמקד בתחום האימון, אבל החלטתי שזה לא בשבילי יותר. בתמיכתו ובעידודו של רבי זכריה איש שלום התחלתי להתפלל בישיבת'נתיב השבים', עד שהתאמתי את סדר היום לשעות התפילה".
אבל מדי פעם אילוז מעיף מבט לעבר טבלת ליגת העל, לוקח אוויר ונאנח: "המצב של הקבוצה קשה. אין מספיק שחקני בית בהרכב, והזרים חלשים. בתקופתי הזרים היו איכותיים, ויקטור מורוז, מריאן בקו, חלילוביץ'. איפה הם ואיפה הזרים של היום? ".
יחסיו עם הבעלים של הפועל ב"ש, אלי זינו, סבירים. שוררת ביניהם הערכה הדדית, לעיתים הם נפגשים בהילולות וב'תיקונים'. "למרות שזינו כבר היה בסרטים האלה, רואים עליו שהוא שבור", סבור אילוז. "אדם כמוהו שעוזר לנזקקים ראוי ליחס אחר מהקהל. אילו זינו היה מתעייץ איתי הייתי מציע לו לעזוב, למכור את הקבוצה וללכת להתחזק בדת. בשביל מה הוא צריך את כאב הראש הזה?".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
זינו, יחסים סבירים עם אילוז. צילום: עודד קרני
|
|
|
|
|
|
|
"אין התמכרות טובה מהדת"
|
|
|
|
|
|
|
לפני שארון הקודש החליף את לוח התדריכים הטקטיים היה קשה לעבור את אילוז. חלוצים יריבים אכלו ממנו קש, ובכמויות. אילוז לא בחל באמצעים כדי לבלום התקפות, ונחשב לקצב מומחה. משחק הראש המשובח שלו היה נדבך חשוב בקרבות הבלימה של הקבוצה, ויש אומרים שהאיץ את קצב נסיגת שערו.
המפץ הגדול בחייו התרחש לקראת סיום הקריירה. כבר אז הופיעו רמזים עבים לגבי מה שעתיד לקרות איתו: קופסאות השימורים שסחב למחנות האימונים בחו"ל, ערבי התפילה הקבוצתיים, הימנעותו מנסיעות למשחקי חוץ בשבת.
בדרך לקבלת קביעות בישיבה הוא התעכב שנה נוספת כעוזרו של אלי גוטמן, בעונת הגביע. "גוטמן התייעץ איתי לא מעט. אני הייתי אחראי בעיקר על הצד המנטאלי. ידעתי מראש מתי הולכים לנצח, ומתי לא".
מאז שחזר בתשובה מעסיקות אותו שאלות אחרות. פעם כיבוש שערים גרם לו סיפוק בלתי רגיל, היום עיון מעמיק בדף גמרא מסב לו אושר עילאי. "אם עליתי לעזרת ההתקפה, זה לא היה כדי להעביר את הזמן. בדרך כלל הצלתי את המולדת עם כדור ברשת. בממוצע כבשתי שישה שערים בעונה. בכל הקריירה כבשתי עשרות שערים. שמחתי, הקהל עודד אותי, חשבתי שעשיתי דבר גדול, אבל השמחה פגה בתוך זמן קצר, ואז השתלטה עלי ריקנות. היום ברור לי שבהשוואה לתורה הקדושה הכל הבל הבלים. הכיף האמיתי נמצא בין דפי הגמרא, שם גיליתי עולם ומלואו. כשאתה לומד ופותר סוגיות הלכתיות נחשפים בפניך הסודות של התורה".
בשעות הפנאי, ואין הרבה כאלה במאגרו, אילוז צועד להנאתו ומשחק כדורסל עם חבריו החרדים. אשתו חיה וארבעת ילדיהם ממשיכים לעודד אותו. להרכב המשפחתי הצטרפו בשלוש השנים האחרונות שני נכדיו, ילדיהם של אביאל, בנו הבכור בן ה-22. " הבן שלי הוא אברך, לומד כל היום. הלוואי שיתמיד בדרך שבחר בה ויתחזק בתורה", מייחל סבא אילוז.
- לא מדגדג לך להציץ מה נעשה מעבר לחומות האיצטדיון?
"ההתנתקות מהכדורגל היתה קשה. קשה להיגמל. בשנים הראשונות שלאחר החזרה בתשובה צפיתי במשחקים ששודרו במוצאי-שבת, עד שהחלטתי לסלק את הטלוויזיה מהבית. המתפללים בביתהכנסת ביקשו לקבל ממני עדכונים על מצב הקבוצה, ולמען האמת קצת הפריע לי לא להיות בעניינים. בהמשך נעלמו המתחים. כשהחבר' ה התאמנו או שיחקו התפללתי בשיא הכוח. אין התמכרות טובה יותר מהדת ".
|
|
|
|
|
|
|  | | אילוז. "ההתנתקות מהכדורגל היתה קשה". צילום: דודו גרינשפן
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
