ראשי > ספורט > כדורסל > כתבה
בארכיון האתר
שלב התירוצים של הקבוצות שלא עלו לפלייאוף במזרח
פציעות, שביתות איטלקיות, טעויות של ההנהלה, בעיות אגו, שחקן אחד שלא מספיק, בנייה מחדש שקרסה. לפני תחילת הפלייאוף, NRG מעריב מסכם את העונה של הקבוצות שלא עלו לשם. חלק 1: שבע קבוצות התחתית במזרח
לכתבה הקודמת דפדף בספורט לכתבה הבאה
ערן סורוקה
21/4/2005 12:57
16 קבוצות עלו לפלייאוף של ה-NBA, אבל מה עם ה-14 האחרות? מה הן, עז? גם אם כן וגם אם לא, ויש בליגה לפחות כמה קבוצות שנראו
השנה קצת יותר כמו עזים, גם להן מגיע יחס. הנה סיכום העונה של הקבוצות שלא עלו לפלייאוף, וקודם כל, השבע שבמזרח.

ההתמוססות של קליבלנד
קליבלנד קבאלירס (40:42, מקום 9 במזרח)
אכלו לי, שתו לי: גם בשנה שעברה הקאבס הרגישו על הסוס עד שפציעה של ג'ף מקיניס גמרה להם את הסיכוי התיאורטי, השנה ההחמצה הרבה יותר גדולה והרבה יותר כואבת. הקאבס הפכו לקבוצה השניה בהיסטוריה שמחזיקה במאזן של פלוס 10 אחרי חמישים משחקים (20:30), ומחמיצה את הפלייאוף. פול סיילאס פוטר כצעד של יאוש, והמאמן החדש, ברנדן מאלון, מוערך ככל שיהיה, לא הצליח להוציא שום דבר מהקבוצה שלו שהתנוונה ולא עמדה בלחץ. אילגאוסקאס נפצע ופרט לדרו גודן וטרקטור טריילור, אף אחד – בעיקר בין שחקני החוץ – לא היה יכול לעזור ללברון. מקיניס סופסל מסיבות לא ברורות, וגם כשהוחזר להרכב על חשבון אריק סנואו, הוא כבר לא היה בפוקוס. במילה אחת: אכזבההה.

היה טוב, היה יוסי: לברון ג'יימס, וכל מלה מיותרת. עילוי. פשוט עילוי. כל כך חבל שדווקא הוא נאלץ להישאר מחוץ לפלייאוף. חוץ מזה, גודן הצליח להשכיח רוב הזמן את הליכתו של קרלוס בוזר, ולקאבס גם ככה כבר אין בעלים עיוור שגודן יוכל לרמות בקיץ.

בשנה הבאה: אילגאוסקאס מסיים חוזה, והקאבס יצטרכו להחליט לאיזה כיוון הולכים. לברון נכנס לשנה השלישית של חוזהו והפעם הוא יהיה חייב להגיע לפלייאוף, והנהלת קליבלנד, שיש לה חלק לא קטן בנפילה של הקבוצה כולה, תצטרך להקשיב לג'יימס ולעשות מה שהוא מבקש. זה מתחיל בלהביא קלעי חוץ (מייקל רד?), ונמשך עם רכז מחליף שיתאים יותר מסנואו (סטיב בלייק ושאראס הועלו כאופציות), ובכל מקרה, בהנחה שההנהלה מתכוונת לעשות הכל כדי שלברון יישאר כמה שיותר זמן, הצוות המסייע של הבחור יצטרך לעבור שידרוג רציני.

גליון הערכה: מלך הסלים: לברון ג'יימס 27.2. הריבאונדים: זידרונאס אילגאוסקאס 8.6. האסיסטים: ג'יימס 7.2. שיא נקודות אישי: ג'יימס 56. ריב': דרו גודן 21. אס': לברון ג'יימס וג'ף מקיניס 15. רגע השיא: ניצחון על שיקאגו מעניק לקאבס מאזן 21:31 ויתרון הביתיות נראה ריאלי. השפל: שבעה הפסדים בתשעה משחקים בשבועות המכריעים, כולל ליריבות הגדולות במאבק על הפלייאוף. ציון כללי: 5.
גם מאזן פלוס 10 אחרי 50 משחקים לא הספיק ללברון והקאבס. צילום: רויטרס
אילגאוסקאס, מלך הריבאונדים של קליבלנד. צילום: אי-פי
הקאמבק של היל ואורלנדו
אורלנדו מג'יק (מאזן 46:36, מקום 10 במזרח)
אכלו לי, שתו לי: הקומבינציה של סטיב פרנסיס וקאטינו מובלי פרחה במזרח, עד הטרייד המוזר בו עבר מובלי לסקרמנטו תמורת דאג כריסטי. המג'יק קיוו לקבל סטופר הגנתי וגילו שקיבלו חתול בשק, שחקן שלא הצליח להסתגל לסביבה החדשה ולעובדה שמשחק המסירות של סקרמנטו נמצא בהפרש של שלושה איזורי זמן ממנו. ועדיין, שני שליש עונה הם החזיקו מעמד. עד שפרנסיס הרגיש בודד והתחיל לרדת על החברים שלו, רצף הפסדים קטן הכניס את הקבוצה ללחץ, הג'נרל מנג'ר ג'ון וייסברוד זרק את ג'וני דייויס ומינה תחתיו את כריס ג'נט חסר הנסיון בשלבים הקריטיים של העונה. תוסיפו כמה פציעות של טורקוגלו, נלסון ו(איך לא) היל, והתוצאה: מאזן 13:5עד סיום העונה, וביי-ביי לפלייאוף.

היה טוב, היה יוסי: גראנט היל, אוח, כמה היה כיף לראות את הבחור משחק שוב. האיש שנראה גמור, ושהרגל שלו היתה מצפצפת בבדיקות הבטחוניות במשך חצי שעה מרוב ברגים ומתכות אחרות, חזר לכושר נהדר, קלע 19.6 נקודות לערב ונראה אלגנטי ושמח מתמיד. משני הרוקיז באמת אי אפשר היה לבקש יותר: דווייט הווארד ענה לכל מי שתהה באשר לבגרותו, עם 32 דאבל דאבלים ו-11 משחקים של 15 ריבאונדים ומעלה, בלי להחמיץ אף משחק. ג'אמיר נלסון היה המרוויח העיקרי מההיעלמות של כריסטי, ונתן ממוצעים של 15.7 נקודות, 5.2 אסיסטים ו-4.7 ריבאונדים למשחק כשפתח בחמישיה. עונה של כמעט פלייאוף אחרי 21 נצחונות אשתקד, ואפשר להגיד שבאורלנדו יש סוף סוף קבוצה.

בשנה הבאה: השלד של הווארד, היל, פרנסיס ונלסון עדיין שם. עם מאמן מנוסה יותר, פרנסיס רגוע יותר והיל בריא (טפו טפו טפו), המג'יק יכולים להמשיך מהנקודה בה נעצרו באמצע העונה שעברה – בדרך לפלייאוף.

גליון הערכה: מלך הסלים: סטיב פרנסיס 21.3. הריבאונדים: הווארד 10.0. האסיסטים: פרנסיס 7.0. שיא נקודות אישי: גראנט היל 39. ריב': דווייט הווארד 20 (פעמיים). אס': סטיב פרנסיס (3 פעמים) וג'אמיר נלסון 13. רגע השיא: פתיחת עונה של 6:13, כל עליה של גראנט היל לג'אמפ או ללייאפ. השפל: פרנסיס עומד להתפוצץ אחרי שלוקחים לו את מובלי; מאמן החירום כריס ג'נט מנסה להסביר אחרי כל הפסד ש"הכל עוד אפשרי, קרו דברים מוזרים יותר". ציון כללי: 5.5.
גראנט היל חזר, אבל לא הספיק לאורלנדו. צילום: אי-פי
פרנסיס לא רצה לראות יותר אחרי עזיבתו של מובלי. צילום: רויטרס
הווריד הבולט של טורונטו
טורונטו רפטורס (מאזן 49:33, מקום 11 במזרח)
אכלו לי, שתו לי: זו קבוצה שהמאמן שלה, סם מיצ'ל, הוא אדם עם פתיל כל כך קצר, שכשזבוב עובר לו ליד המנגל המשפחתי הוא מסוגל לירות עליו טיל גרעיני. זו קבוצה שהרכז שלה, סקיפ אלסטון, הפך העונה משכונת פאר לשכונה של עוני, עם בעיות משמעת מפה ועד להודעה חדשה. זו קבוצה שאין לה סנטר, שהסקנד גארד (ג'יילן רוז) שלה הוא עדיין בחור שלא כל כך ברור מה נסגר איתו והאם הוא יכול להנהיג משהו. אה, כן, ובמשך כחצי עונה שיחק אצלם בחור בשם וינס קרטר שלא רק שנא את הקבוצה, אלא גם עשה הכל כדי להוכיח את זה על המגרש. כולל, כנראה, לגלות לסיאטל תרגיל של הקבוצה בשניות הסיום של משחק.

היה טוב, היה יוסי: מאז שווינס הלך, הרפטורס התחילו לבנות לעונה הבאה עם קצת שקט תעשייתי. ולבנות זה אומר בעיקר כריס בוש, כריס בוש וגם קצת כריס בוש. מאז שבוש תפס את מקומו של קרטר כפרנצ'ייז פלייר של המועדון, הוא קולע כ-19 נקודות לערב, ונראה במרחק קטן מהדרג העליון של הפאוורים בליגה. עם זאת, למרות שמדובר כאן בחלק החיובי, היה יכול להיות נחמד אם הם היו מקבלים גם שחקני כדורסל תמורת וינס קרטר. ולא, אלונזו מורנינג שלא הסכים לחצות את הגבול לקנדה זה לא נחשב. אריק וארון וויליאמס, שהגיעו מניו ג'רזי, קלעו ביחד בחצי עונה 195 נקודות.

בשנה הבאה: בוש חתום לעוד עונה אחת לפחות וכנראה ימשיך להיות האיש הבולט. השינויים המשמעותיים יצטרכו להיעשות בעמדת הסנטר, הרכז (אלווין וויליאמס אמור לחזור ולתת עומק מעבר לסקיפ אלסטון) ובעיקר, כנראה, בגזרת הווריד הבולט במצח של סם מיצ'ל. או שמיצ'ל יחליף את הווריד, או שיוחלף בעצמו.

גליון הערכה: מלך הסלים: ג'יילן רוז 18.5. הריבאונדים: כריס בוש 8.9. האסיסטים: סקיפ אלסטון 6.4. שיא נקודות אישי: דוניאל מארשל 38. ריב': כריס בוש 22. אס': סקיפ אלסטון 15. רגע השיא: ניצחון חוץ על וינס קרטר וניו ג'רזי במשחק הראשון אחרי האולסטאר, נקמה הכי טובה כשהיא מוגשת חם. חוץ מזה, גם 12 השלשות של דוניאל מארשל מול פילדלפיה. השפל: מיצ'ל ווינס קרטר הולכים מכות בחדר ההלבשה. או כמעט הולכים מכות. או שלא. תאמינו למי שאתם רוצים. ציון כללי: 5.
כריס בוש, הוא לבד לא מספיק לטורונטו. צילום: רויטרס
ג'יילן רוז. מלך סלים, אבל לא ברור מה נסגר איתו. צילום: רויטרס
התפוח הרקוב של ניו יורק
ניו יורק ניקס (מאזן 49:33, מקום 12 במזרח)
אכלו לי, שתו לי: הם הגיעו לסוף 2004 עם מאזן חיובי של 13:16, כשסטפון מארברי הרגיש דחף בלתי נשלט להכריז שהוא הרכז הטוב בתבל. מאז הניקס ניצחו בשניים מתוך 17 המשחקים הבאים, ראו את פסגת הבית האטלנטי (גם כן פסגה, כן?) בורחת להם במאתיים קמ"ש ושקעו לתוך דכדוך ניו יורקי מהסוג שאפילו וודי אלן היה מתקשה לביים. הלחץ הכריע את לני ווילקנס שפרש, והרב וויליאמס לא הצליח לעשות שום דבר עם השאריות. תירוצים? ג'מאל קרופורד נפצע אחרי פתיחת עונה טובה, אבל זו לא סיבה להתמוטטות מוחלטת כמו שעברה על הניקס. אז מה כן? הלחץ, חוסר ההגנה מתחת לסלים ומארברי, שמרגע לרגע מוכיח לאנשים שלא מאמינים בו כמנהיג כמה הם צודקים.

היה טוב, היה יוסי: הממ. קרופורד הראה שבמידה והוא מקבל כדור הוא לרוב יודע מה לעשות איתו. האם זה מצדיק חוזה של 5.8 מיליון דולר לעונה? כנראה שכן, במיוחד בהתחשב בזה שלניקס יש שני מיליון חוזים גרועים יותר. מייק סוויטני נקם ברג'י מילר עם סל ניצחון על הראש. טרבור אריזה, שבתחילת העונה בנו עליו, נתן עונת רוקי חביבה של 5.9 נק' ו-3 ריב' לערב. ובאופן אירוני, כמובן, דווקא החוזה שלו מסתיים. מה עוד היה טוב? לארי בראון אמר שהוא חולם לאמן בניקס. בעצם, אחר כך הוא תיקן והסביר שזה לא רלוונטי. אבל היי, פיל ג'קסון עדיין לא פסל את הניקס!

בשנה הבאה: מכיוון שתקרת השכר, באופן אבסורדי, רק תגדל בקיץ מ-104 ל-108 מיליון דולר, לניקס יש מתחתיה גמישות של פיל הודי ממוצע. מארברי וטים תומאס, על בגרותם המנטלית של פעוטון ממוצע, עדיין תקועים שם, לפחות עד טירוף הטריידים הבא של אייזיאה. בקיצור, בשורות לא משהו. אבל היי, פיל ג'קסון עדיין לא פסל את הניקס!

גליון הערכה: מלך הסלים: סטפון מארברי 21.7. הריבאונדים: קורט תומאס 10.4. האסיסטים: מארברי 8.2. שיא נקודות אישי: מארברי 45. ריב': קורט תומאס 21. אס': מארברי 19. רגע השיא: הנקמה המתוקה באינדיאנה. השפל: מארק הייזלר כותב בלוס אנג'לס טיימס ש"ה-NBA תהפוך לליגה בת 30 בתים, כדי שהניקס יוכלו לסיים במקום הראשון". ציון כללי: 4.
ג'מאל קרופורד, גם הפציעה שלו פגעה בניקס. צילום: אי-פי-איי
מארברי (עם תומאס),מיהר להכריז שהוא הטוב בתבל. צילום: אי-פי
המערב הגרוע של מילווקי
מילווקי באקס (52:30, מקום 13 במזרח)
אכלו לי, שתו לי: אין שום דבר שיכול להסביר רקורד של אפס (ובמספר: 0) נצחונות חוץ במערב, מתוך מאזן כללי של 24:6 מול הקבוצות המערביות (אפילו לבובקאטס יש רקורד יותר טוב). גם העובדה שרק שבעה מהנצחונות של הקבוצה כל העונה הושגו בחוץ לא מאוד מעודדת. נכון שהקבוצה קיוותה שהרכז טי.ג'יי פורד יחזור וזה לא קרה, אבל מו וויליאמס עשה עבודה סבירה במקומו. מה נשאר? חוסר אופי, חוסר מחץ בהגנה (רק הלייקרס, מיאמי ומינסוטה חטפו פחות כדורים מהם בכל הליגה, רק ניו יורק חסמה פחות), וכנראה שחומר השחקנים הנוכחי, ואולי גם המאמן טרי פורטר, לא מסוגלים להרבה יותר מזה.

היה טוב, היה יוסי: מייקל רד העלה את ערכו בשוק ההעברות; מו וויליאמס שהגיע מהספסל של יוטה הוא מועמד לשחקן המשתפר של העונה, ורשם ממוצעים של 13.6 נקודות ו-6.7 אסיסטים לערב במארס; דן גדזוריץ' צבר סטטיסטיקות לא רעות פה ושם.

בשנה הבאה: הבאקס יתרכזו הקיץ באדם אחד: מייקל רד. הבחורצ'יק, אחד הקלעים הטובים בליגה, יהיה מחוזר על ידי הרבה מאוד קבוצות ויכול ללכת למקום בו יהיה לו סיכוי קצת יותר ריאלי לעשות משהו (קליבלנד, נניח). בלעדיו הבאקס יאבדו את האטרקציה המרכזית שלהם ויהפכו מאפורים לאפורים כהים. איתו הם עשויים להישאר סתם אפורים, אלא אם כן ימצאו שחקן פנים שמסוגל להזיז משהו.

גליון הערכה: מלך הסלים: מייקל רד 23.0. הריבאונדים: דן גדזוריץ' 8.2. האסיסטים: מו וויליאמס 6.05. שיא נקודות אישי: מייקל רד 39. ריב': גדזוריץ' 20. אס': וויליאמס 14. רגע השיא: מייקל רד לא עבר בטרייד; נצחונות מרשימים על יוסטון ב-28 הפרש ועל סיאטל ב-26, בבית כמובן. השפל: כל טיסה מערבה. ציון כללי: 5.
מייקל רד, השחקנים מסביבו הם פשוט לא זה. צילום: אי-פי
מו וויליאמס, אחת מנקודות האור היחידות בבאקס. צילום: רויטרס
שמחת החיים של הבובקאטס
שארלוט בובקאטס (מאזן 64:18, מקום 14 במזרח)
אכלו לי, שתו לי: כאן באמת אין תירוצים, וגם אין סיבה לתרץ. הקבוצה נאבקה נגד הציפיות שחזו לה מספר נצחונות חד ספרתי, והגיעה לעשרה כבר ב-1 בפברואר, כשהיא מותירה את דני רופ, שרון וקסלר ושאר החזאים בלסתות פעורות ולשונות מתגלגלות על הרצפה. אפשר להתבאס קצת ממאזן של שישה נצחונות לעומת 15 הפסדים במשחקים שהסתיימו ב-3 הפרש ומטה; אפשר לחייך כשנזכרים שיש כאלה שפקפקו ביכולתם של הבובלעך לנצח שישה משחקים כל העונה.

היה טוב, היה יוסי: ווינרים גדולים לא צמחו בשארלוט, אבל כמה מהכשרונות הצעירים הוכיחו את עצמם. אמקה אוקאפור התגלה כצובר נקודות טוב יותר מאשר ציפו שיהיה; פרימוז ברזץ' התגלה כסנטר NBA לגיטימי ואפילו די מוכשר, שהצליח באחד הלילות אפילו לעשות בית ספר לשאקיל אוניל; ג'ראלד וואלאס, מלווין איליי וג'ייסון הארט הפציעו לפרקים והרימו תרומה נאה לכל הדעות. ולמרות חוסר הנסיון ויתר התנאים המוקדמים שעמדו לרעתם, הבובלעך לא פחדו מאף אחד.

בשנה הבאה: רק ארבעה שחקנים חתומים על חוזה – אוקאפור, ברזץ, הארט, איליי (פלוס זכות להשוות הצעות על וואלאס) – ואלה שחקנים שעמדו בציפיות מהם השנה ולעתים גם הרבה יותר מזה. החמישה הללו ירוויחו ביחד 12.5 מיליון דולר, ולמרות שכקבוצת אקספנשן הבובקאטס לא יהנו מתקרת שכר בגובה של שאר הליגה, יש להם כסף פנוי, שמחת חיים, פוטנציאל לא רע ויכולת להפוך לחממת גידול עבור עוד כמה צעירים בליגה. ביום בהיר במיוחד אפשר לראות 30 נצחונות בעונה הבאה.

גליון הערכה: מלך הסלים: אמקה אוקאפור 15.1. הריבאונדים: אוקאפור 10.9. האסיסטים: ברווין נייט 9.0. שיא נקודות אישי: אוקאפור 30. ריב': אוקאפור 19. אס': ברווין נייט 20. רגע השיא: נצחונות מרשימים על דטרויט, מיאמי, מינסוטה וסקרמנטו; סוויפ עונתי על יוסטון תוך פחות משבוע. השפל: שישה רצפים של שישה הפסדים ומעלה במהלך העונה. ציון כללי: 6.5.
פרימוז ברזץ',הצליח לעשותבית ספר אפילו לשאקיל. צילום: אי-פי
אוקאפור (מימין), כוכב הבובלעך שהשאירו את החזאים בפה פעור. צילום: אי-פי
הבניה הכושלת של ההוקס
אטלנטה הוקס (מאזן 69:13, מקום 15 במזרח)
אכלו לי, שתו לי: אנטואן ווקר ואל הרינגטון קיבלו הזדמנות להראות שאפשר לבנות מסביבם קבוצה. אז קיבלו. בקשר לווקר, התברר שהקבוצה היחידה שיכולה לסבול אותו נמצאת בבוסטון; בקשר להרינגטון, אנחנו נחזור אליכם עוד חמש שנים. או עשר. הנסיון להתחיל הכל מחדש באטלנטה, שהיה מראש נסיון עם סימן שאלה גדול בתוכו, נגמר מהר מאוד והפך אבסורדי יותר ויותר במהלך העונה. סימן השאלה התחלף בסימן קריאה, ולפניו המלים "אטלנטה היא קבוצה מחורבנת".

היה טוב, היה יוסי: ג'וש סמית' הראה בסופשבוע אחד שגם אם באטלנטה אי אפשר לראות כדורסל, לפחות אפשר לראות דאנקים משובחים. ג'וש צ'ילדרס הראה לאורך כחצי עונה שגם אם באטלנטה אי אפשר לראות ותיקים שמסוגלים להוביל קבוצה, לפחות אפשר לראות רוקיז מגוונים עם אפרו משעשע.

בשנה הבאה: שוב מדברים על בניה מחדש, והפעם על אנשים כמו טייסון צ'נדלר ואדי קארי, שבוודאי יאמרו לעצמם בקיץ "הממ, אני נמצא בקבוצה מבטיחה ומוכשרת שהגיעה לפלייאוף, נכון ששווה לי להרוויח הרבה יותר ולהיות שחקן מפתח, אבל בקבוצה שיוצאת לפגרה כבר באמצע דצמבר?". זה לא מצחיק, אל הרינגטון אמר לעצמו את זה בקיץ האחרון, וסביר להניח שגם הקיץ יימצאו אי-אלו פראיירים מסוג זה. את הכסף הפנוי תחת תקרת השכר אולי עדיף לחלק לפרויקטים לשיקום ילדים ברחבי ג'ורג'יה.

גליון הערכה: מלך הסלים: אל הרינגטון, 17.5. הריבאונדים: הרינגטון 7.0 (בסה"כ: ג'וש צ'ילדרס 482). האסיסטים: טירון לו 5.4. שיא נקודות אישי: אל הרינגטון 37; ריב': ווקר והרינגטון 17; אס': טירון לו 14. רגע השיא: ג'וש סמית' זוכה באליפות ההטבעות; חיסול מנטלי של מינסוטה עם ניצחון מדהים בתחילת אפריל. השפל: 20 משחקים בהם אף שחקן לא הצליח למסור יותר מארבעה אסיסטים; המאמן מייק וודסון מתעורר כל יום בבוקר ונזכר שרק בשנה שעברה, כעוזר מאמן הפיסטונס, הוא עוד לקח אליפות. ציון כללי: 4.
הרינגטון, אי אפשר לבנות מסביבו קבוצה. צילום: רויטרס
ג'וש סמית', לפחות יש מלך דאנקים באטלנטה. צילום: אי-פי
טניס
תמונות
כדורגל ישראלי
כדורסל
כדורגל עולמי
עוד ספורט
לוח תוצאות
רכילות
תרבות ספורט
ווינר
יורוליג 2007
הערוץ האולימפי
  מדד הגולשים
ליברפול סירבה,...
                  28.93%
מאמן חדש? לבית"ר...
                  9.57%
הרומנים מתים...
                  9.31%
עוד...

דרו גודן, קליבלנד. השכיח רוב הזמן את בוזר

שאראס. יגיע לקליבלנד?

קטינו מובלי. עד עזיבתו לקינגס, אורלנדו פרחה

דווייט הווארד, אורלנדו. 32 דאבל דאבלים

וינס קרטר. טורונטו עדיין מחפשת לו מחליף

דוניאל מארשל. 12 שלשות באחד מרגעי השיא הבודדים של טורונטו העונה

פאריס הילטון. מהסיבות היחידות שהיה שווה להגיע השנה לגרדן

הניקס. התפוח הרקוב של ניו יורק

דזמונד מייסון, מילווקי באקס

מייקל רד, בלעדיו הבאקס יהפכו מאפורים לאפורים כהים

אמקה אוקאפור, מלך הבובקאטס המפתיעים

פרימוז ברזץ, שארלוט. סנטר NBA לגיטימי

אנטואן ווקר. עזב את אטלנטה לבוסטון

טייסון צ'נדלר. יגיע להוקס?


כדורסל
שחקני הנבחרת יגיעו לפתיחת האימונים  
הוא קוסם, הוא חוסם: אנדרסון ולאזמה במכבי  
רמה"ש סיכמה עם דורי לעונה נוספת  
עוד...