ראשי > ספורט > כדורסל > כתבה
בארכיון האתר
זכות הבחירה - מצטייני העונה הסדירה בליגת ה-NBA
סוף העונה הרגילה, ותכף יתחילו לחלק את התארים האישיים. הנה ההעדפות שלנו, מהאסיסטים של נאש ועד לסלע קיומם של הבובלעך
לכתבה הקודמת דפדף בספורט לכתבה הבאה
ערן סורוקה
22/4/2005 12:03
יותר מ-400 שחקנים עברו השנה ב-NBA. לכל אחד מהם שפה משלו (כולל גרוזינית, לטבית ופורטוגזית), ודרך משלו להגיד שלום (למשל, בדאנק על הראש או בחסימה דרך הגרון). אבל רק מעטים מהם
מגיעים לקו הסיום כנבחרי העונה, כאנשים שהולכים לאסוף הביתה גביע מוזהב. כאן אין שום תחזית, אלא רק העדפות אישיות, שהגיעו לאחר התלבטויות והתחבטויות לא קלות בכלל. תהנו.
400 שחקנים עברו השנה ב-NBA
MVP
1. סטיב נאש (פניקס). יותר קל להסביר אולי למה לאחרים כן מגיע. אחר כך נסביר. אבל העובדות הן פשוטות: נאש הגיע לקבוצה עם 29 נצחונות ויותר מהכפיל את המספר שלה, ועוד במערב המופרע של השנה. הוא מלך האסיסטים (11.5 אס') בהפרש מטורף. בארבעת המשחקים הראשונים בהם הוא לא שותף, הקבוצה לא הצליחה אפילו לצאת מהחניה של הבית. הוא מריץ את ההתקפה הכי טובה בליגה, הקבוצה ששברה את שיא ה-NBA לשלשות בעונה, שהתבגרה תוך כדי העונה, פיתחה הגנה, פיתחה ווינריות ופיתחה קילר אינסטינקט.

נכון, ההגנה שלו לא מאוד משובחת. נכון, הוא לא קולע הרבה (15.5 נק' לערב, 40 בליגה). נכון, היו הרבה לילות שבהם הוא לא היה אפילו השחקן השלישי הכי טוב בקבוצה שלו. אבל מזמן כבר לא היה רכז שבאמת הגיע לו MVP. ובעידן בו המסירה הפשוטה הפכה לאמנות אבודה ב-NBA, תואר השחקן היעיל יותר לנאש יהיה שילוב של כבוד, צדק והערכה למי שיודע לעשות את הדברים הקטנים.

2. שאקיל אוניל (מיאמי). מצד אחד הוא הפך את מיאמי לקבוצה מאיימת, מועמדת בכירה מאוד לאליפות; הוא הצליח לגייס אליה שחקנים ולחזק אותה תוך כדי העונה (שנדון אנדרסון, אלונזו מורנינג); הוא עזר לדוויין ווייד להתפתח למעמד של סופרסטאר כבר בשנתו השניה בליגה; הוא רשם 22.9 נקודות, 10.4 ריב' ו-2.3 חסימות לערב; הוא חזר להיות שאק הישן, האיש עם שמחת החיים, הדאחקות עם כתבים והתנועה הקלילה יותר על המגרש. מצד שני, הלייקרס אפילו לא התקרבו לפלייאוף. כן, זו היתה עונה מוצלחת לשאקיל אוניל.

3. אלן אייברסון (פילדלפיה). ברגע שהוא החליט שפילדלפיה הולכת לפלייאוף, הוא העמיס אותה, פיזית, על הגב וגרר אותה כל הדרך לשם. שיתוף הפעולה עם כריס וובר יצא הרבה פחות טוב מהתכנון האופטימלי, אבל ממוצעים של 35 נקודות ו-10 אסיסטים למשחק עד לערב האחרון של העונה הרגילה באפריל, כשריח הפלייאוף באוויר, הם סיבה שאייברסון עקף את לברון ואת ווייד בישורת האחרונה למקום השלישי. הוא סיים עם 30.7 נקודות, ותואר רביעי של מלך הסלים.
שאקיל, שמחת החיים חזרה. צילום: רויטרס
אייברסון, החליט שפילדלפיה הולכת לפלייאוף. צילום: רויטרס
החמישיות
חמישיית העונה: נאש, אייברסון, לברון ג'יימס (שייחשב לצורך העניין כסמול), טים דאנקן, שאקיל אוניל.

חמישיה שניה:
גילברט ארינאס, וושינגטון (25.5 נק', 5.2 אס', 4.4 ריב' למשחק). עונה ענקית לקבוצה שאף אחד לא ספר בתחילת העונה, ולשחקן שהיה ידוע כבחור פרובלמטי אבל התברר כרכז-סקורר בלתי ניתן לעצירה.

דוויין ווייד, מיאמי (24.1 נק', 5.2 ריב', 6.8 אס', 1.6 חט'). לא קובי בראיינט ולא פני הארדאוויי, שני הגארדים הגדולים האחרים ששיחקו לצד שאקיל אוניל, היו כל כך טובים אחרי עונה אחת של שיתוף פעולה. אתם יודעים מה, גם לא אחרי שנתיים.

וינס קרטר, ניו ג'רזי (24.3 נק', 5.2 ריב', 4.3 אס'). בתחילת העונה בטורונטו הוא העדיף לאכול שק אפונה לא מבושלת מאשר לעלות למגרש. הוא לא סבל את הרפטורס ולא טרח להסתיר את זה יותר מדי. מהרגע שעבר לנטס, הכל השתנה. הוא הרגיש שזו ההזדמנות להציל את הקריירה שלו, הנטס בדיוק חיפשו מישהו שיציל את הקבוצה שלהם, והשילוב הצליח, כשקרטר התחיל לגרד את תקרת האולם בניו ג'רזי באופן שגרתי.

דירק נוביצקי, דאלאס (26.1 נק', 9.7 ריב', 3.1 אס', 1.5 חס', 39.9% לשלוש). חשבו שידעך בלי סטיב נאש, אז זהו, שלא. הוא דווקא שיפר את הקליעה והקשיחות, התחיל לתרום בהגנה והיה הכלי המוביל בארסנל ההתקפי הכל כך משוכלל של המאבריקס.

אמארה סטודמאייר, פניקס (26.0 נק', 8.9 ריב', 1.6 חס', 55.9% שדה). ביום בו הבחור ישפר עוד קצת את הדיוק מהעונשין, ויצליח להימנע מנפילה לבעיית עבירות כמעט בכל ערב נתון, הוא יהיה הסנטר הטוב בליגה. כרגע זה שאקיל, אבל סטודמאייר פשוט בלתי ניתן לעצירה. תשאלו את פורטלנד (חטפו ממנו 50), גולדן סטייט וסן אנטוניו (44), בוסטון ויוטה (42), אטלנטה (40) וכל שחקן שחטף ממנו דאנק על הראש.

חמישיה שלישית:
ריי אלן, סיאטל (23.9 נק', 4.4 ריב', 3.7 אס', 37.6% לשלוש). בתחילת העונה סיאטל לא רצו לתת לו הארכת חוזה, אז הוא הוביל אותם לעונה בה הם ניצחו בערך כפול משחקים ממה שחזו להם, ואולי עכשיו יקבל חופן דולרים חביב.

טרייסי מגריידי, יוסטון (25.7 נק', 6.2 ריב, 5.7 אס', 1.7 חט'). תקופת התאקלמות לא קצרה, רצפים של שבועות בהם הקליעה לא נכנסת, אבל בסופו של דבר, עבר מטאמורפוזה רצינית. לא עוד אנדראצ'יבר שיכול לנצח ולהוביל רק בקבוצה חלשה; מהיום אימרו: טרייסי מגריידי, שחקן קבוצתי ומצליח, גם בקבוצות פלייאוף.

קווין גארנט, מינסוטה (22.2 נק', 13.5 ריב', 5.7 אס'). כן, בעונה שעברה הוא היה ה-MVP והשנה הסטטיסטיקות נשארו דומות (תורידו שתי נקודות לערב, תוסיפו שני-שליש אסיסט), אבל תואר אישי הוא גם פונקציה של הצלחה קבוצתית. והצלחה זו המילה האחרונה שאפשר לומר השנה על מינסוטה, קצת אחרי "בוגונביליה" ו"זעתר".

שון מריון, פניקס (19.4 נק', 11.3 ריב', 2.01 חט', 1.47 חס'). החוליה השלישית בשרשרת האולסטארים של פניקס, והאיש היותר שקט מביניהם. ניחן בג'אמפ שוט המכוער בתבל, אבל ריבאונדר אדיר, קפיץ לא נורמלי ואיש שנמצא בשלושה מקומות בו זמנית על המגרש.

בן וואלאס, דטרויט (9.7 נק', 12.2 ריב', 2.4 חס'). אחרי שליש ראשון מנומנם ומעורבות משמעותית בתיגרה המכוערת, וואלאס והפיסטונס חזרו לעצמם לקראת האביב. עוד עונה של דומיננטיות הגנתית אדירה לסנטר שאף אחד לא רוצה לפגוש בסימטה אפלה.

חמישיה רביעית: מייק ביבי (סקרמנטו), לארי יוז (וושינגטון), קורי מאגטי (קליפרס), רשארד לואיס (סיאטל), מרקוס קמבי (דנבר).

חמישיה חמישית: קירק הינריך (שיקאגו), מאנו ג'ינובילי (סן אנטוניו), פול פירס (בוסטון), כרמלו אנתוני (דנבר), יאו מינג (יוסטון).
שחקן ההגנה
1. ברוס באוון, סן אנטוניו. בעונה שעברה הוא לא זכה בתואר הזה, רון ארטסט כן, ובתגובה באוון הזמין אותו וירטואלית לדו-קרב בצהרי היום. השנה ארטסט היה מעורב בעצמו בדו-קרב בצהרי היום, ועל השתתפות במספר חד ספרתי של משחקים לא מקבלים את תואר שחקן ההגנה של השנה. 'צטערת. אנדריי קירילנקו, המועמד התפקיד לירושה, נעדר מיותר מדי משחקים ונשאר בתפקיד הילד ההולנדי שמנסה לתקוע את האצבע בסכר ולמנוע מהגנת המרגרינה של הג'אז להתפורר. והוא בכלל לא הולנדי, אפילו. כל זה משאיר את באוון, לבד על הגג, כסטופר ההגנתי הטוב ביותר בספרס, אולי קבוצת ההגנה הטובה בליגה.

2. מרקוס קמבי, דנבר. נכון שהפרס הוא בעיקר על התקופה אצל ג'ורג' קארל בחצי השני של העונה, נכון שהשיפור ניכר אצל כל השחקנים בנאגטס, אבל קמבי הפך לעוגן ההגנתי, לאול-אראונד פלייר, לחומה ולמגדל, לקפיץ ולשפיץ של יחידת הקומנדו שהקים קארל בקולורדו. מאז האולסטאר הוא רושם 11.3 נק', 11 ריב' ו-3.7 חסימות למשחק.

3. שון מריון, פניקס. רביעי בליגה בחטיפות ושלישי בריבאונדים, וזה, שימו לב, לפאוור פורוורד שעשה הסבה מסמול, ושמתנשא לגובה של 2.01 מטר באיזור המערב, בו מפלצות שורצות בצבע וחתולים מחשבים את קיצם לאחור. מטריקס, רילואודד.

קבלו ח"ח: בן וואלאס, טיישון פרינס, דטרויט; טים דאנקן, סן אנטוניו; לארי יוז, פילדלפיה; אנדרה איגודאלה, פילדלפיה; דני פורטסון, סיאטל.
באוון (מימין) בפעולה, הסטופר של הספרס. צילום: אי-פי
קמבי, העוגן ההגנתי של הנאגטס. צילום: רויטרס
מריון, רביעי בליגה בחטיפות. צילום: רויטרס
רוקי השנה
1. בן גורדון, שיקאגו (15.1 נק', 40.5% לשלוש, 86.1% מהקו). כן, בסדר, הוא היה פחות יציב מאמקה אוקאפור, אבל בניגוד לשני השמות הבאים ברשימה, הוא שיחק בקבוצה מנצחת. ולא סתם שיחק: הוא הפך לרוקי הראשון שקולע 1,000 נקודות מהספסל מאז ג'יימס וורת'י ב-1982/83; הוא קלע עשרים נקודות פלוס ב-25 משחקים; הוא מוביל את כל הליגה במשחקים בדאבל-פיגרס ברבע האחרון, כשהוא עשה זאת ביותר מרבע מהמשחקים, וניצח לבולס לא מעט קרבות צמודים. הוכחה חיה שווינריות מהקולג', אחרי שלקח אליפות בקונטיקט, לא חייבת להיעלם במעבר לעולם של הילדים הגדולים.

2. אמקה אוקאפור, שארלוט (15.1 נק', 10.9 ריב', 1.7 חס'). רוב הזמן, סלע קיומנו. או יותר נכון, סלע קיומם של הבובלעך. קבוצה של ילדים, קבוצה שחוסר נסיון הוא המאפיין הבולט שלה, קבוצה שזקוקה למשהו להיאחז בו, קיבלה דמות סמכותית בצורת אוקאפור. וזה רק בעונה הראשונה שלו בליגה, וזה אחרי שאמרו שהוא לא מספיק מגוון בהתקפה כדי להשתלב בליגה, או שהוא נמוך מדי, או שבעיות הגב מעמידות אותו בסימן שאלה. אף סימן שאלה לא נותר: אוקאפור הופך לשחקן של דאבל-דאבל כל ערב, וכנראה שגם יישאר כזה לפחות בזמן הקרוב.

3. דווייט הווארד, אורלנדו (12 נק', 10 ריב', 1.66 חס', 52% שדה). הישווה את עצמו לקווין גארנט לפני הדראפט, ויצר בעצמו רף ציפיות לא אנושי. האדיקות הדתית שלו, החששות שמדובר בסוג של קוואמי בראון, בשחקן שייקח לו הרבה זמן להתפתח, כל אלה הטילו צל על בחירתו. הצל נעלם מהר מאוד. נשאר שחקן שעובד קשה, מגיע לכל ערב, פותח את העונה בתשעה משחקים רצופים של דאבל-פיגרס בריבאונד, מוריד חמש פעמים 18 ריבאונדים ומעלה בערב אחד. עוד קצת ביטחון עצמי, והמג'יק עוד יגלו שיש להם מנהיג חדש.

קבלו ח"ח: אנדרה איגודאלה, פילדלפיה; ננאד קריסטיץ', ניו ג'רזי; לואל דנג, אנדרס נוצ'יוני וכריס דוהון, שיקאגו; ג'אמיר נלסון, אורלנדו; ג'וש צ'ילדרס, אטלנטה.
גורדון, נשאר עם הווינריות מהקולג'. צילום: אי-פי
אוקאפור, סלע קיומם של הבובקאטס. צילום: אי-פי
הווארד, מגיע לכל ערב. צילום: רויטרס
השחקן השישי
1. בן גורדון, שיקאגו. כל הסיבות בקטגוריה הקודמת. יאללה, עכשיו נראה אם הוא מסוגל לעשות אותו דבר גם בפלייאוף.

2. ארל בויקינס, דנבר. ארל'ה ברל'ה עושה מהספסל של הנאגטס כמעט הכל: משנה קצב של משחק, מכניס זריקת מרץ, חוטף כדורים, חודר, מוסר, קולע. חוץ מלהטביע על אנשים, בעצם, באמת שהכל. ומצד שני, הבחור 1.65 מטר מהקרקע, אז אפשר להגיד שבמגבלות גובהו, כן, הוא באמת עושה כל מה שאפשר לצפות.

3. ריקי דייויס, בוסטון. שחקן חמישיה לכל דבר, שעולה מהספסל, נמצא על המגרש בדרך כלל בדקות ההכרעה ומדי פעם מנצל את ההתמקדות בפירס ובווקר כדי לשים את הזריקות האחרונות. עבר סוג של אילוף השנה, ולפחות כבר לא מנסה למסור לעצמו עם הטבעת מתחת לסל של הקבוצה שלו, כדי להרוויח ריבאונד ולהגיע לטריפל דאבל. למעשה, לא עבר השנה את ה-7 באף קטגוריה פרט לקליעה, אבל מאז השבוע השני של ינואר, ירד רק שלוש פעמים מדאבל פיגרס ובסך הכל רושם 16.1 נקודות לערב.

קבלו ח"ח: ולאדימיר רדמאנוביץ', אנטוניו דניאלס ודני פורטסון, סיאטל; פרד ג'ונס, אינדיאנה; ג'רי סטקהאוס, דאלאס; טייסון צ'נדלר, שיקאגו.
בויקינס (משמאל). חוץ מלהטביע, עושה בעצם הכל. צילום: אי-פי
דייויס, שחקן חמישיה לכל דבר. צילום: אי-פי
השחקן המשתפר
1. גראנט היל, אורלנדו. כל כך הרבה מלים טובות כבר נכתבו עליו, ותואר ל"שחקן הקאמבק של השנה" אין, אז נסכם בזה: הוא שיפר את הממוצעים שלו מ-0 נקודות, 0 ריב', 0 אס' ו-0 דקות בעונה שעברה, בה כבר נראה כאילו הוא גמר את הקריירה, ל-19.7 נק', 4.7 ריב' ו-3.3 אס' העונה. מישהו יכול לחשב כמה זה יוצא באחוזים?

2. טיישון פרינס, דטרויט. הפיסטונס שלקחו אליפות בעונה שעברה היו קבוצה מאוזנת להפליא, אבל השנה טיישון עשה את הקפיצה שלו קדימה. משחקן שמנצל התמקדות של הגנה באחרים, הוא הפך לגו-טו גאי בלא מעט ערבים, והכל בשנה השלישית שלו בליגה. הידיים הארוכות שלו עושות דברים נפלאים בשני צדי המגרש, והאטיטיוד נשאר קשוח כשהיה. בקיצור, צומח פה סוג של סקוטי פיפן.

3. יודוניס האסלם, מיאמי. זה דבר אחד לרשום 10.9 נקודות ו-9.1 ריבאונדים לערב; זה דבר אחר לרשום אותם לצד שאקיל אוניל. מצד אחד זה נחמד, ההגנות לא מסתכלות עליך בכלל. מצד שני, גם לאסוף פירורים זו אמנות. ועבור שחקן אלמוני לחלוטין, כזה שמעולם לא נבחר בדראפט וזוהי עונתו השניה ב-NBA, זה משהו שבכלל לא כדאי לזלזל בו. החור בעמדה מספר 4 של מיאמי נראה, בזכותו, הרבה יותר קטן ממה שמישהו חשב.

קבלו ח"ח: בובי סימונס, קליפרס; כריס בוש, טורונטו; פרימוז ברזץ, שארלוט; ג'ואל פריזבילה, פורטלנד; מוריס וויליאמס, מילווקי; דן דיקאו, ניו אורלינס.
היל, שחקן הקאמבק של השנה. צילום: אי-פי
פרינס, הפך לגו טו גאי בלא מעט ערבים. צילום: רויטרס
האסלם, אוסף פירורים באמנות בהיט. צילום: אי-פי
מאמן העונה
1. ריק קרלייל, אינדיאנה. בשלב מסוים גם אם הייתם מעירים את קרלייל באמצע הלילה שלפני משחק 7 בפלייאוף ואומרים לו שכל שחקני קבוצתו לקו באבעבועות רוח וצמחו להם יבלות על הידיים, הוא היה לוקח את זה בשלוות נפש. מה הוא עוד היה יכול לעבור. הקטטה ההיא חירבה לו סיכוי לאליפות כבר בנובמבר, אחרי עונה קודמת של יותר מ-60 נצחונות. החמישיה המתוכננת של תחילת העונה – טינסלי, רג'י מילר, ארטסט, ג'רמיין אוניל וג'ף פוסטר – לא הגיעה אפילו לשלב של תמונה קבוצתית. שחקנים באו והלכו, נפצעו וחזרו, כמו בחברת כוח אדם. פרד ג'ונס ודייויד האריסון, שאמא שלהם לא מזהה אותם מהיציע, הפכו פתאום לשחקני מפתח. והוא עדיין הגיע לפלייאוף כמו גדול.

2. סקוט סקיילס, שיקאגו. צעק על הילדים שלו כל הזמן, ובסופו של דבר, בניגוד לטענות המקובלות בקרב הורים מיואשים, הדברים לא נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשניה. אחרי פתיחת עונה איומה של 9:0 הבולס לא רק שלא נשברו, הם אפילו חזרו בגדול, עם חבורת צעירים מהקולג' ותיכוניסטים מאכזבים לשעבר. המשמעת והדרישות הבלתי מתפשרות של סקיילס עברו מצוין לדור הצעיר, והם לקחו ויישמו, וגרמו אפילו למאמן הסרקסטי שלהם להנות.

3. נייט מקמילן, סיאטל. בתחילת העונה הוא הקשיב לשיחת הנהלה, ושמע משהו על זה שמצפים מהקבוצה שלו להגיע ל-50 הפסדים. רק שכנראה הוא לא הבין, וחשב שמדובר בנצחונות. טעות קטנה שכזו. אז הוא בנה קבוצה שמשחקת כדורסל פסיכי, מפציצה לשלוש, חובטת במי שנכנס לטריטוריה שלה מתחת לסל ולוקחת אליפות בית.

קבלו ח"ח: מייק ד'אנטוני, פניקס; ג'ורג' קארל, דנבר; אדי ג'ורדן, וושינגטון; סטן ואן גאנדי, מיאמי.

שלב התירוצים של הקבוצות שלא עלו לפלייאוף - מזרח
שלב התירוצים של הקבוצות שלא עלו לפלייאוף - מערב
קרלייל, הגיע לפלייאוף כמו גדול. צילום: רויטרס
סקיילס, צעק על הילדים שלו כל הזמן. צילום: רויטרס
מקמילן, בנה קבוצת כדורסל פסיכית. צילום: אי-פי
טניס
תמונות
כדורגל ישראלי
כדורסל
כדורגל עולמי
עוד ספורט
לוח תוצאות
רכילות
תרבות ספורט
ווינר
יורוליג 2007
הערוץ האולימפי
  מדד הגולשים
ליברפול סירבה,...
                  28.93%
מאמן חדש? לבית"ר...
                  9.57%
הרומנים מתים...
                  9.31%
עוד...

סטיב נאש. שינה את פניקס

שאקיל אוניל. הפך את מיאמי למאיימת

אלן אייברסון. העמיס את פילי על הגב

ארינאס. בלתי ניתן לעצירה

ווייד. הכי טוב שיש לצידו של שאק

מגריידי. מטאמורפוזה רצינית

גארנט. חמישיה שלישית

בן וואלאס. עוד עונת דומיננטיות

מייק ביבי. חמישיה רביעית

אנתוני. חמישיה חמישית

דאנקו. חמישית העונה וח"ח בהגנה

איגודאלה. גם רוקי טוב וגם הגנה טובה

לואל דנג. ח"ח בקטגוריית הרוקיז

רדמאנוביץ'. שחקן שישי מצוין

כריס בוש. שחקן משתפר

פרימוז ברזץ. ח"ח כשחקן משתפר

ג'ורג' קארל. ח"ח למאמן דנבר


כדורסל
שחקני הנבחרת יגיעו לפתיחת האימונים  
הוא קוסם, הוא חוסם: אנדרסון ולאזמה במכבי  
רמה"ש סיכמה עם דורי לעונה נוספת  
עוד...