 |
/images/archive/gallery/296/506.jpg יאקה לאקוביץ', היתרון והחיסרון של פאו.
צילום: אתר היורוליג  |
|
|
|
|
| הקבוצה שמצילה את כבודו הרמוס של הכדורסל היווני מורכבת היום מחבורת גבוהים מוגבלת למדי, כמה רוצחים בהגנה, צלפי שלשות ויאקה לאקוביץ' אחד |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
חגי סגל
5/5/2005 16:36 |
|
|
|
|
|
|
|
פנתינאייקוס תפסה את הרכבת האחרונה למוסקבה, אחרי עונה לא קלה בכלל. אחרי שנתיים נטולות פיינלפור, אבל עמוסות תארים ביוון, ז'ליקו אוברדוביץ' ופרנצ'יסקוס אלוורטיס חוזרים לאירוע שהם מכירים מצוין. היוונים איבדו במהלך העונה את דריל מידלטון שחלה וספק אם יחזור לשחק, אבל קיבלו בחזרה את איברהים קוטלואי שלא מצא את מקומו בסיאטל ולוני בקסטר, איש גדול וחזק, שעדיין מחפש את עצמו באתונה.
בתחילת העונה הגיעו לפאו גם דימיטריס דיאמנטידיס, ה-MVP של הליגה היוונית בעונה שעברה,
שמעשית תפס את מקומו של אריאל מקדונלד; ולאדו שצ'פאנוביץ', יקירו של אוברדוביץ' מפרטיזן בלגרד, ופטריק פמרלינג הגרמני מברצלונה. מייק באטיסט נשאר, והבסיס התייצב. יאקה לאקוביץ' קיבל את המפתחות, אלוורטיס בעונה מספר 15 בירוק, חציברטאס הסקורר, קלאיציס שעולה מהספסל למשימות הגנה מיוחדות (שאראס, לידיעתך), פפאניקולאו שעונה על אותה הגדרה (פארקר, לתשומת ליבך), וצרצאריס המוכשר. עם שקיעתה של אולימפיאקוס וחוסר היציבות של א.א.ק, פאו שולטת בקלות כיום בליגה היוונית הבינונית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אוברדוביץ', הביא את פאו לשיא בזמן הנכון. צילום: אקשן אימג'ז
|
|
|
 |
|
 |
|
הדרך לפיינל-פור
|
|
|
 |
|
|
|
קשה, אפילו קשה מאוד. אחרי ניצחון חוץ נאה במלאגה, הגיעו שני הפסדים לצסק"א בבית ובנטון בחוץ והקבוצה של אוברדוביץ' מצאה את עצמה במאזן שלילי. לאורך כל הבית המוקדם לא הצליחה לייצר יותר משני נצחונות רצופים, ואפילו הפסידה איכשהו לפרנקפורט החלשה במשחק חוץ מעורר מחלוקת. סיימה את הבית עם מאזן 6-8 והקדימה את בנטון רק בהפרש סלים. גם הטופ 16 היה מלא מרורים. כמו טאו וקלימאמיו בולוניה עמדה על מאזן 2-4, אבל סיימה ראשונה בזכות הפרשי סלים בטבלה המשולשת.
סדרת רבע הגמר הפכה לקלאסיקה. למשך תשעה ימים, שבה לכותרות מלחמת יוון-טורקיה מהמאה שעברה. 45 אלף צופים הגיעו באתונה ובאיסטנבול לראות כדורסל אירופי בשיאו. את המשחק הראשון פאו ניצחה 96:102 בהארכה כשהמשחק הופסק לקראת סיומו, השופט סמי בכר ספג יריקה מאחד מאנשי פאו והנקמה הגיעה באיסטנבול, לא רק על המגרש (63:75), אלא גם ביציעים שבערו, לא רק כמטאפורה. 18 אלף איש הגיעו למשחק השלישי, פאו הובילה ב-20, פילזן חזרה, אבל האוברדוביצ'ים חגגו עם 76:84, ויאללה למוסקבה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוהדי פנתינאייקוס, מילאו את האולם מול פילזן. צילום: אתר היורוליג
|
|
|
|
|
|
|
יתרונות
|
|
|
|
|
|
|
מאמן: אין כמו אוברדוביץ' בפיינל-פורים. אמנם הפסיד לפיני גרשון בפריז 2001, אבל שנה מאוחר יותר עשה לכולם, כולל מכבי וקינדר בולוניה עם מסינה, בית-ספר. לאקוביץ': יחד עם שאראס, הרכזים הטובים באירופה. הספסל: אחרי בואו של דיאמנטידיס, יש לפאו גם רכז שני ברמה גבוהה ויכולת לשחק עם שני מובילי כדור. אנדרדוג: אין דבר שאוברדוביץ' אוהב יותר מאשר להגיע בלי לחץ לאירוע גדול. טריו הצלפים: אלוורטיס עם 48 אחוזים מעבר לקשת, קוטלואי 40 וחציברטאס 39.4. שלושתם יעדיפו זריקה מבחוץ על חדירה וכשזה נכנס, הם יכולים לנצח כל קבוצה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלוורטיס, 48 אחוזים מעבר לקשת. צילום: אתר היורוליג
|
|
|
|
|
|
|
חסרונות
|
|
|
|
|
|
|
לאקוביץ': בתקופה האחרונה התלות בו הפכה מוחלטת. יום לא טוב או הגנה מוצלחת מולו, ופאו בדרך להפסד. טריו הצלפים: יעדיפו כמעט תמיד קליעה על פני חדירה. כשהשלשות לא ייכנסו, אין להם הרבה אופציות התקפיות אחרות. הגבוהים: באטיסט, בקסטר, פמרלינג וצרצאריס מרכיבים רשימה מכובדת וכבדה, אבל די מוגבלת. אף אחד מהם לא מגיע לממוצע של אסיסט אחד למשחק, בקסטר עומד על 0 עגול. בקסטר ופמרלינג איטיים בשביל הגבוהים של מכבי, צרצאריס רך ובאטיסט אמנם מאוד אתלטי וחזק, אבל מעדיף משחק עם הפנים לסל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
באטיסט, מעדיף משחק עם הפנים לסל. צילום: אתר היורוליג
|
|
|
|
|
|
|
אנשי המפתח
|
|
|
|
|
|
|
את מי צריך לעצור? מבין 4 קבוצות הפיינל-פור, לאקוביץ' השחקן המשמעותי ביותר לקבוצתו. כל פאו משחקת עבורו, הוא היחיד שמסוגל ליצור מצבים עבור האחרים. כדי לעצור את פאו, צריך לפרק את משחק הפיק-אנד-רול שלה שמבוסס על היכולת האישית של הסלובני, שיודע לחדור, לא פוחד ממגע ופוגע באחוז טוב מעבר לקשת.
עשוי להפתיע: דימיטריס דיאמנטידיס סומן בגיל צעיר ככוכב, אבל לקח לו כמה שנים טובות להגשים את הפוטנציאל. רכז גבוה, שיכול לשחק גם כקלע. שומר קשוח ואגרסיבי בכמה עמדות. בניגוד למרבית הגארדים של פאו, מעדיף חדירה על פני קליעה מבחוץ וסוחט לא מעט עבירות. אמור להוריד את העומס מלאקוביץ', ואפשר להשוות אותו לטל בורשטיין ברמת החשיבות שלו לקבוצה.
המאמן: ז'ליקו אוברדוביץ' (45, הצעיר מבין מאמני הפיינל-פור) השיג הכל באירופה ורוצה עוד. עונה שישית בפנתינאייקוס, זכה איתה ב-4 אליפויות , שני גביעים ושתי אליפויות אירופה בסלוניקי ובבולוניה. הוסיף תארים אירופיים עם פרטיזן, בדאלונה וריאל. זכה בגביעי ספורטה עם ריאל ובנטון. כמאמן סרביה יש לו גם מדליות מזהב מאליפויות אירופה והעולם, כסף מאטלנטה ועוד ארד מאליפות אירופה 1999, שעבורו היתה כישלון. יחד עם פיני גרשון, נחשב למאמן הטוב באירופה בשנות האלפיים. יודע להוציא מהשחקנים שלו יותר ממאה אחוזים. פריק של שליטה, אבל למרות התדמית הקשוחה, נחשב למאמן האהוב על שחקניו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דיאמנטידיס, טל בורשטיין היווני. צילום: אי-פי-איי
|
|
|
|
|
|
|
אז מה יהיה
|
|
|
|
|
|
|
על הנייר, הקבוצה הכי פחות מוכשרת בפיינל-פור. פרט ללאקוביץ', ואולי דיאמנטידיס הבלתי מנוסה, אין הרבה שחקנים בקבוצה שמסוגלים לייצר לעצמם מצבי קליעה. אוברדוביץ' אמנם תמיד מצליח להביא את הקבוצות שלו לשיא בזמן, אבל כדי לחזור לאתונה עם הגביע, הם יצטרכו לעבור שתי קבוצות טובות מהם.
|
|
|
|
|
|
|  | | אוברדוביץ' משלהב את הקהל של פאו. צילום: אתר היורוליג
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
