 |
/images/archive/gallery/308/500.jpg ראשיד וואלאס ואנטוניו מקדייס מדטרויט חוגגים ניצחון על מיאמי, הלילה.
צילום: אי-פי-איי  |
|
ראשיד ובילאפס הובילו את דטרויט לניצחון במשחק 1 |
|
דטרויט חיסלה את ווייד, התמודדה גם עם שאקיל, עצרה את ההיט בלי נקודות בארבע וחצי הדקות האחרונות וחטפה מידי מובילת המזרח את הביתיות עם ניצחון 81:90 |
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה 24/5/2005 8:08 |
|
|
|
|
 |
הם באו לבית של הקבוצה עם המאזן הכי טוב באיזור שלהם, ביצעו את תכנית המשחק כמו שהם יודעים ובקור רוח, התמודדו עם יכולת טובה של הכוכב הגדול ממול שעלה מותש פיזית, שלחו את הסטופר ההגנתי שלהם למחוק
שחקן מפתח בקבוצה היריבה, התחילו לברוח בדקה ה-44 וגנבו את הביתיות כבר במשחק מספר 1. ואם חשבתם שהתעוררתם לתוך פרק של "לקום אתמול בבוקר", ושמדובר כאן על גמר המערב, אז זהו, שלא.
מיאמי – דטרויט 90:81 (1:0 בגמר המזרח). ההיט נתקלו לראשונה בפלייאוף הנוכחי בקבוצה שאפשר להגדירה כ"קבוצת פלייאוף טיפוסית". אחרי הנטס שהגיעו בתנופה אבל בלי שחקני פנים, ואחרי הוויזארדס שהיו מאושרים מעצם העפלתם לפלייאוף, הגיעה הקבוצה המצולקת והמסוקסת ממוטאון, לעסה חתיכת טבק וירקה להם אותה בפרצוף. 4:36 דקות רצופות החזיקו הפיסטונס את ההיט ללא אף נקודה, ואלה היו 4:36 הדקות האחרונות של המשחק, בהם הפיסטונס רצו 0:8, בדיוק אחרי ריצת 0:9 של ההיט שהחזירה אותם מפיגור. "הם קבוצה הגנתית טובה יותר ממה שפגשנו עד עכשיו", הבין אלונזו מורנינג, "לא הולכות להיות לנו זריקות קלות כמו בסיבובים הקודמים".
"לא שיתקנו אותם לחלוטין, פשוט רצינו את המשחק יותר מהם", הסביר ראשיד וואלאס, הפקטור המכריע של משחק 1. הגנת הפנים של ההיט נתקלה באחד הסיוטים הגדולים בליגה, ראשיד בערב מוצלח בו הוא יוצא החוצה, דופק שלשות, משחיל ג'אמפרים מחצי מרחק ואקטיבי בהגנה ובהתקפה בדרך ל-20 נקודות ו-10 ריבאונדים. שאקיל מכיר את דפוס הפעולה הזה של ראשיד: זה בדיוק מה שהוא עשה ללייקרס של שאק בעונה שעברה בגמר. והפעם הפיסטונס גם הצליחו לעצור את שאק, שרק דקות לפני המשחק התברר שהוא עולה ושסיים עם 20 נק' ורק 5 ריבאונדים. "אני לא יודע אם אנחנו מקבלים את אותו הכבוד שאלופות אחרות קיבלו בעבר, אבל אנחנו משתמשים בזה כמוטיבציה", אמר צ'ונסי בילאפס, "נראה לי שהקבוצות שמשחקות נגדנו מכבדות אותנו יותר מאשר העולם החיצוני".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
השמחה במיאמי לפני פתיחת המשחק, הלילה. צילום: אי-פי-איי
|
|
 |
 |
העצב של שאקיל ומיאמי אחרי המשחק, הלילה. צילום: אי-פי-איי
|
|
 |
 |
 |
 |
|
ווייד: אני לא מודאג
|
 |
|
 |
 |
 |
|
אחרי שההיט הגיעו לשוויון 80:80 והעמידו את האמריקן איירליינס ארינה על הרגליים, הגיע צ'ונסי בילאפס והוריד את האוהדים למצב ישיבה בחזרה. פעם אחר פעם הוא לקח את דיימון ג'ונס לסל וקלע עליו באלגנטיות, כשהוא מספר בסיום: "כולנו כבר היינו במשחקים גדולים ביחד, וגם כשהיה שוויון, השגנו את הזריקה שרצינו. אנחנו אלופים, והיה לנו שם רעל של אלופים". לארי בראון, כהרגלו, עשה עבודה גדולה בזיהוי המצ'אפים שעובדים לטובתו, אם זה וואלאס ואם זה בילאפס, וניצל אותם עד הסוף כדי לברוח ל-14 הפרש ברבע השלישי, ואז כדי לברוח שוב בדקות ההכרעה. "הם עשו עבודה טובה במציאת המצ'אפים, לא אקח את זה מהם, אבל הם התבססו בעיקר על הרבה סבלנות וביצוע נכון, ועל זריקות טובות. אנחנו לא עשינו את זה", הודה מאמן ההיט סטן ואן גאנדי.
ואם כבר מצ'אפים, אז השחקן הכי טוב של ההיט, ואולי במזרח בכלל, בפלייאוף, פגש את טיישון פרינס והבין שבימים הקרובים הוא הולך לראות מול עיניו בעיקר זוג ידיים ארוכות. דוויין ווייד נעצר על 16 נקודות בלבד, ב-7 מ-25 מהשדה, לא הצליח לחדור כמו שהוא אוהב מול הגנת הפנים הפנטסטית של הפיסטונס, אבל הדבר האחרון שהוא משדר זו פאניקה. "הייתי זוועה", אמר פלאש, "קיבלתי הרבה החלטות רעות, ואני רוצה לתקן אותן. אסתכל מחר בקלטת של המשחק, אראה מה אני צריך לעשות שונה כדי שננצח וכך אעשה. אני לא מודאג. זה ניצחון יפה לפיסטונס, אבל אנחנו יכולים לשחק הרבה יותר טוב". קיאון דולינג, רכז ההיט, הסכים: "יש להם הגנה קבוצתית טובה, אבל אני עם פלאש. הוא יחזור, וייתן משחק ענק". טיישון, והחברים מתחת לסל, כבר לא יכולים לחכות.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
בן וואלאס מטביע, הלילה באמריקן איירליינס ארינה. צילום: רויטרס
|
|
 |
 |
ווייד מתלונן על השופטם, ואן גאנדי מרגיע, הלילה. צילום: רויטרס
|
|
 |
 |
 |
 |
|
ג'ו ג'ונסון יישב גם הלילה בחוץ
|
 |
|
 |
 |
 |
|
עוד קצת בשורות רעות לפניקס סאנס: אחרי ההפסד במשחק 1, התברר שג'ו ג'ונסון לא אמור להשתתף גם במשחק 2 של גמר המערב נגד סן אנטוניו שייערך הלילה (04:00, ישיר ב-ESPN). ג'ונסון, שדייק ב-56.5 אחוז משלוש בפלייאוף הנוכחי, אמנם קיבל אישור לשחק לאחר שהחלים משבר בארובת העין השמאלית ואמור לשחק עם מסיכה, אבל בפניקס עדיין חוששים לבריאותו. "אנחנו מתכוונים להיות 100 אחוז בטוחים בעצמנו לפני שניתן לו לערוך משחק מלא, שם הסיכון גדול בהרבה מאשר סתם להכין את עצמך למשחק", אמר נשיא הקבוצה בריאן קולאנג'לו. הסאנס היו זקוקים לשלשות ולהגנת הפרימטר הטובה של ג'ונסון במשחק הראשון, ועלולים להתגעגע אליו גם הלילה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
ג'ונסון, ימתין למשחק מספר 3 כדי לחזור. צילום: אי-פי
|
|
 |
 |
 |
 |
|
צ'יקס מאמן פילי, בריאן היל בדרך לאורלנדו
|
 |
|
 |
 |
 |
|
פילדלפיה כבר מזמן לא בפלייאוף, אבל בכל זאת הצליחה להגיע הלילה לכותרות: הסיקסרס בעטו הביתה בתום עונה אחת בלבד, מתוך ארבע בחוזה המקורי, את המאמן יליד העיר ג'ים אובראיין, והביאו במקומו גיבור מקומי אחר. מוריס צ'יקס, 'מו' בשבילכם. הרכז ההגנתי הנהדר של קבוצת האליפות משנות השמונים והאיש שניסה ללא הצלחה להשתלט על פורטלנד טריילבלייזרס בשנים האחרונות, חוזר הביתה לעיר אחוות האחים והפעם כמאמן. "מו הוא מהמשפחה. הדם שלו הוא סיקסרס, הוא מדמם פילדלפיה", הסביר בצורה ציורית משהו הג'נרל מנג'ר בילי קינג, "הרגשתי שהכיוון שהלכנו אליו והיכולת בכלל אינם אלה שרצינו". הסיקסרס אמנם הגיעו לפלייאוף עם מאזן 39:43, אבל הודחו בידי הפיסטונס בסיבוב הראשון.
קבוצה נוספת שמחליפה מאמן היא קבוצה שדווקא לא הגיעה לפלייאוף: אורלנדו מג'יק עשויה למנות, לפי דיווחים ב-ESPN, את בריאן היל למאמנה החדש. חדש-ישן, בעצם: היל אימן את המג'יק בין 1993 ל-1996, והביא אותה, בתקופת שאק, גם לגמר אחד בו הובסה בידי יוסטון 4:0. את שלוש העונות הבאות בילה היל בפוזיציה הרבה פחות זוהרת, כמאמן ונקובר גריזליז, עד שפוטר משם בעונת 1999/2000. בעונה החולפת שימש היל כעוזר מאמן בניו ג'רזי, תחת לורנס פרנק, שהיה קודם עוזרו שלו בוונקובר. המג'יק פתחו את העונה עם ג'וני דייויס כמאמן, אבל פיטרו אותו לקראת סוף העונה בשל סדרת הפסדים והחליפו אותו בכריס ג'נט שרשם קדנציה קצרה וכושלת. מוקדם יותר אתמול התפטר הג'נרל מנג'ר של המג'יק, ג'ון וייסברוד, כדי להקדיש את זמנו כמנהל להוקי, הענף בו שיחק בעבר.
ומאמן אחרון להלילה הוא נייט מקמילן, שלמרות העונה הגדולה בסיאטל שהסתיימה עם הפסד לספרס בחצי גמר המערב, לא בטוח שהסוניקס ישאירו אותו. "אתה אף פעם לא יודע אם חוזה של ארבע שנים יהיה לארבע שנים", אמר מקמילן, "תמיד יכולים להעביר אותך או לפטר אותך. אף פעם לא הרגשתי יותר מדי בנוח, כאילו אין סיכוי ואין אפשרות שאעבור. כרגע, עוד לא חשבתי על האפשרות הזו. אתה נוסע במהירות של 160 קמ"ש, ופתאום, בום".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |  | נייט מקמילן. "אף פעם לא הרגשתי יותר מדי בטוח". צילום: אי-פי
| |
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/308/507.jpg
 |
|
|
שאקיל מטביע, הלילה מול דטרויט
|
|
 |
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/308/502.jpg
 |
|
|
ווייד עולה לסל מול פרינס, הלילה
|
|
 |
![]()
|
|  | | /images/archive/gallery/308/505.jpg  | | | ראשיד וואלאס מגיע למשחק עם חגורת איגרוף, הלילה | |  | ![]() |

|
|
|
|