 |
/images/archive/gallery/303/381.jpg מלקולם גלייזר.
צילום: אי-פי  |
|
|
| מלקולם גלייזר, האיש שאוהדי יונייטד מייחלים למותו |
|
| מלקולם גלייזר, איש עסקים קר וממולח, חשב שעשה את עסקת חייו. הוא רכש את מנצ'סטר יונייטד, קבוצת הכדורגל האהובה והעשירה ביותר בעולם. בתור בונוס נחתו עליו המוני אוהדים שמייחלים למותו ומאיימים להזיק למועדון בכל דרך אפשרית. הם לא ייתנו לאמריקני, שלא טרח לראות משחק של השדים האדומים מימיו, להפוך את אהבת חייהם לדיסנילנד. כתב 'סופשבוע' חזר בחיים ומדווח |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אור רכלבסקי, אנגליה
27/5/2005 12:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"הוא הולך למות, הולך למות/ מלקולם גלייזר הולך למות/ איך זה יקרה, החלטנו כבר/ נקצוץ אותו איבר-איבר/ כל מה שאני יודע זה/ שגלייזר הולך למות"
(מאה אוהדי מנצ'סטר יונייטד רוקדים בגשם, שעתיים לפני גמר הגביע)
האירוע הקדוש ביותר לכדורגל האנגלי שנערך בשבת שעברה באיצטדיון המילניום בקרדיף, גמר הגביע, הבטיח להיות התנגשות בין עולמות. המפגשים בין מנצ'סטר יונייטד וארסנל, שתי הענקיות של הליגה בעשור האחרון, מספקים באופן קבוע פיצות מעופפות, עימותים אלימים, תיקולים חריפים, השמצות, גידופים וחרפות לרוב מצד המנג'רים של שתי הקבוצות.
אבל התנגשות הציוויליזציות
האמיתית בעולם הכדורגל בשבועיים החולפים איננה בין מי שמשחקים על כר הדשא אלא בין מי שצופים בהם. בין אלה שמסתכלים על הדשא הירוק ורואים כסף, כסף ורק כסף לבין אלה שמסתכלים על המשחק ורואים מסורת, ערכים, קהילה ונשמה. אלה צועדים אל עולם חדש מופלא ומלא בפוטנציאל לרווחים ואלה נאחזים בשארית כוחותיהם בעולם ישן שהולך ונשמט מידיהם. יותר מכל, מדובר במאבק על זהותו של הכדורגל והקשר שלו לאוהדים בעידן המודרני.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אוהדי יונייטד מפגינים לפני גמר הגביע. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
מלקולם איקס
|
|
|
 |
|
|
|
מעולם לא היו קווי ההפרדה בין העולמות ברורים יותר. מעולם הוא לא התנהל בזירה יוקרתית כל כך מאז אותו יום חמישי לפני שבועיים שבו השתלט המיליונר היהודי-אמריקני מלקולם גלייזר על מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד. יונייטד, למי שהיה מנותק מהעולם בעשורים האחרונים, היא הרבה יותר מעוד קבוצת כדורגל. היא מוסד מפואר. ההיסטוריה שלה משובצת בשמות האגדיים ביותר: מאט באזבי, בובי צ'רלטון, דניס לאו, ג'ורג' בסט, בריאן רובסון, אריק קאנטונה, ריאן גיגס, רוי קין והדוגמן הבלונדיני ההוא. האהדה ליונייטד חוצה גבולות ויבשות ומקיפה 75 מיליון איש שהופכים אותה לקבוצה האהודה ביותר בעולם. ולא פחות חשוב, גם העשירה ביותר (ר' מסגרת.(
שון בונס, ,45 הוא אחד מאוהדי השדים האדומים. כבר 40 שנה הוא הולך למשחקים. בין היתר הוא גם אחד מראשי מחזיקימניות יונייטד (כך במקור:( התאגדות של 30 אלף אוהדים, בהם גם שמונה ישראלים, שרכשו אחזקות באהבת חייהם. "כשנודע לי שגלייזר השתלט על הקבוצה היו לי בחילות בכל הגוף," הוא משחזר. "הקאתי בלי הפסקה. זה הסיוט הכי גדול שלנו." בונס הוא ממנהיגי המאבק נגד גלייזר. "אנחנו נפגין בכל משחק. נחזיר מנויים. נחרים מוצרים. בסוף הוא יצטרך לעזוב."
האוהדים בסביבתו מדברים במונחי חורבן. הלכה להם הקבוצה. בימים הראשונים הם הניחו זרי פרחים ליד האיצטדיון באולד טראפורד, הפגינו ושרפו בובות בדמותו של גלייזר. באתר האינטרנט של מחזיקימניות יונייטד מופיעה תמונה של המיליונר האמריקני בתוך כוונת של רובה. בקרדיף הם התפנו לשלב השני של האבל וענדו צמידים שחורים עם הכיתוב "נוחי בשלום על משכבך." אוהדים רבים הגיעו לגמר לבושים בשחור כאות אבל על מכירת הקבוצה. רבים עוד יותר הגיעו בשחור כי זה היה צבע החולצות של יונייטד במשחק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוהדי יונייטד מכריזים על מותה של הקבוצה. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במבט ראשון קשה להבין על מה כל המהומה ולמה אוהדי יונייטד פוצחים במסכת איומים נוסח שער תשע של איצטדיון בלומפילד. יונייטד לא היתה שייכת מעולם לאוהדים. היא תמיד היתה עסק כלכלי. כמו קבוצות פאר גלובליות אחרות, גם יונייטד הבינה שאת הלהט של אוהדיה אפשר לתרגם לכוח קנייה משמעותי והציעה להם שלל מוצרים: מאביזרי עידוד נלווים כמו צעיפים, כובעים וחולצות של הקבוצה (שתלבושת החוץ שלה משתנה כל הזמן במטרה לגרוף עוד רווחים) ועד לביטוחי רכב ודירה, משכנתאות וכרטיסי אשראי הנושאים את חותמת המועדון. והאוהדים קונים וקונים.
גם נוכחותם של אנשי עסק עשירים בספורט ובכדורגל היא לא ממש בגדר חדשות. לפני שנתיים רכש המיליארדר הרוסי-יהודי רומן אברמוביץ' את קבוצת הכדורגל צ'לסי (בתיווכו של הסופרסוכן הישראלי פיני זהבי,( השקיע ומשקיע בה בממוצע מיליון פאונד מדי יום, הוליך אותה פעמיים לחצי גמר ליגת האלופות והשנה הביא לה אליפות ראשונה אחרי 50 שנה. מעבר לקוריוז המשעשע שטמון בסיטואציה של שני יהודים עשירים, האחד מיליארדר רוסי והשני מיליונר אמריקני, שנאבקים על אליפות כדורגל באנגליה, איזה נזק יכול גלייזר לגרום ליונייטד, שבארבע השנים האחרונות זכתה רק פעם אחת באליפות ובגביע ונכשלת שוב ושוב להגיע לשלבים המתקדמים באירופה?
אז זהו, שהרבה. "ההשוואה לאברמוביץ' מופרכת מיסודה," מסביר מארק לונגדן הדובר של העאמ"י (ההתאחדות העצמאית של אוהדי מנצ'סטר יונייטד.( "אברמוביץ' הגיע לצ'לסי והפך אותה ממועדון על סף פשיטת רגל למועדון עשיר. בשביל האוהדים של צ'לסי הוא מושיע. גלייזר הפך את יונייטד בן לילה ממועדון ללא חובות לכזה ששקוע עד צוואר בחובות כבדים. גלייזר לא מגיע ואומר שיונייטד היא קבוצה נפלאה, שהוא גאה להיות חלק ממנה או שהוא רוצה לעשות אותה יותר טובה, כל הדברים שאברמוביץ' אמר כשהוא בא לצ'לסי. גלייזר מאמין שאפשר לחלוב מיונייטד הרבה יותר כסף. אנחנו מבינים שכדורגל הוא גם עסק, בשבילו הוא רק עסק. הוא כבש לנו את המועדון ולא נפסיק עד שנשחרר אותו ממנו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוהדי מפגינים ביציעים נגד גלייזר. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
שדים? ירוקים
|
|
|
|
|
|
|
"נחרים את המאמצים, לא נקנה חולצות של הקבוצה"
(אוהד מרצה בפני עיתונאי את עיקרי תוכנית המאבק בגלייזר)
"כמה עולה חולצה של וויין רוני?"
(חמישה מטרים משם, אוהד אחר עורך מסע שופינג)
אוהדי כדורגל הם גאונים מתמטיים בפוטנציה. ראשם מלא במספרים, בסטטיסטיקות, בחישובים ובהסתברויות. הם יידעו לספר לך ממוצעים, יחסי שערים ודקות כיבוש מעונת תרפפ"ו ועד היום. ההשתלטות של גלייזר על יונייטד עימתה אותם עם חישובים מסוג אחר לגמרי: הכנסות, הלוואות, אחוזי ריבית ורווחים.
שורש הבעיה: גלייזר הוא אדם עני. קצת מצחיק לומר דבר כזה על מישהו ששווה 600 מיליון פאונד, אבל גלייזר הוא לא אברמוביץ' שמחזיק בשבעה מיליארד פאונד ועשיר יותר מהמלכה אליזבת. גלייזר לא יכול, ולא רוצה, לממן את עסקת ההשתלטות מכיסו. יונייטד הוא מועדון מסודר. המחזור שלה בעונה החולפת היה 171.5 מיליון פאונד, הרווח התפעולי 58 מיליון. נייקי משלמת 303 מיליון פאונד ב13- שנה תמורת הזכות למכור את מוצריה. חברת הסלולרי וודאפון משלמת תשעה מיליון בשנה רק כדי ששמה יופיע על החולצות. כבר שנים שמנהל הבנק לא מתקשר לשאול מה עם האוברדראפט, כי ביונייטד אין דבר כזה.
גלייזר שינה הכל. 790 מיליון פאונד הוא שילם כדי להשתלט על למעלה מ75- אחוז ממניות הקבוצה שהפכו אותה לרכושו הפרטי. 260 מיליון במזומן מכספו הפרטי, 265 מיליון כבטחונות של חברות אשראי אמריקניות ו265- מהלוואות שנגדם מושכנו נכסי המועדון. על ההלוואות האלה גלייזר ישלם ריבית רצחנית. לא ברור כמה בדיוק, אבל פרשנים כלכליים שהשתלטו לפתע על עמודי הספורט בעיתונים מדברים על 120 אלף פאונד ליום, משהו כמו 45 מיליון פאונד לשנה. רק כדי לשלם את הריבית, מעריכים הפרשנים, גלייזר יצטרך לשלש את הכנסות המועדון.
איך בדיוק הוא מתכוון לעשות את זה? אף אחד לא יודע. הסימנים מראים על האטה בפעילות הכלכלית של יונייטד ושהיא מתקרבת למיקסום הרווחים שלה. גלייזר, זה ברור, חושב אחרת, אבל בינתיים הוא שותק, לא מציג תוכנית כלכלית ומשקיע את יונייטד בתוהו ובוהו של אי ודאות. באווירה הזו לונגדן מתפנה לתסריטים אפוקליפטיים: "אם התוכנית שלו תיכשל, יונייטד תצא מהעסק. היא תפסיק להתקיים. מאיפה הוא ישיג את הכסף הזה? הדרך היחידה היא מהאוהדים. קבוצת כדורגל זה לא כמו כל עסק אחר. אנחנו לא יכולים להחליף קבוצה, אנחנו לא יכולים ללכת פתאום ולאהוד את מנצ'סטר סיטי. אנחנו לא יכולים להחליף את האהבה. הוא יודע את זה והוא יכניס את הידיים שלו עמוק לתוך הכיס שלנו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דגל של האוהדים: "גלייזר נתראה בגיהנום". צילום: אי-פי-איי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נשמע הגיוני, ובסך הכל גם מוצדק. כרטיס לאולד טראפורד מתחיל היום מ30- פאונד. בסטמפורד ברידג' משלמים אוהדי צ'לסי 50 פאונד וגם בהייבורי של ארסנל המחירים יותר גבוהים. יונייטד העלתה השנה את מחיר המנוי ב27- אחוז ותחת גלייזר המחיר ירקיע עוד. בונס מבכה בסנטימנטליות את המצב: "הרבה אנשים שבאים מילדות למשחקים לא יכולים יותר להרשות את זה לעצמם. הם יצטרכו ללכת לפאב כדי לראות כדורגל. בעבר כדורגל היה עניין מקומי. אבא שלי לקח אותי למשחקים. היום זה כבר לא קורה. זו בושה. המשחק מתרחק מהאוהדים האמיתיים שלו." אבל גם בונס יודע שכאשר תושלם הרחבתו של אולד טראפורד בעוד 7,800 מקומות, הוא ימשיך להיות מלא באוהדים עניים או עשירים, צעירים או מבוגרים, בני מנצ'סטר או ילידי סינגפור.
רק שלא ברור איך יקראו לאיצטדיון הזה. גלייזר מתכוון להשיג חסויות לאיצטדיון וליציעים כך שייתכן ובעתיד תשבו ב"יציע מקדונלד באיצטדיון אולד טראפורד (בחסות קוקה קולה."( מסריח, אבל מקובל. ארסנל עוברת בשנה הבאה לאיצטדיון האמירויות (על שם חברת התעופה,( ואם לאלופת אירופה המהוללת בכדורסל מותר לשחק ב"היכל נוקיה," גם לקבוצת כדורגל קיקיונית, שכבר שנתיים לא עוברת את שמינית הגמר באירופה, מותר.
הלאה. זכויות שידור. בארצות הברית זה המקור המרכזי להכנסות, באנגליה עדיין מרבית הכסף מגיע ממכירת כרטיסים. כמו שחר, הרציקוביץ,' תאומים ופניג'ל בישראל, גלייזר יודע שכאן טמון הרבה כסף והיה שמח מאוד אם היונייטד תנהל משא ומתן נפרד על הזכויות למשחקיה. זה מה שעושה יובנטוס, זה מה שעושה ריאל מדריד. אבל זה לא יקרה. קבוצות ליגת העל באנגליה מוכרות את זכויות השידור באופן קולקטיבי ומתחלקות ברווחים שווה בשווה. כדי לשנות את הסטטוס קוו גלייזר צריך תמיכה מ14- קבוצות. הוא לא ישיג אותה. הסיכויים הם דווקא שהסכום יירד בעקבות הדומיננטיות המוחלטת של שלוש הקבוצות הגדולות והשידורים המרובים בתשלום.
גלייזר רוצה לשווק באופן אגרסיבי את יונייטד בארצות הברית. רבים כבר ניסו את זה לפניו בהצלחה חלקית. הוא ינסה להרחיב את האחיזה במזרח הרחוק. שוב עולה הרעיון של הקמת סופר-ליגה אירופית בהשתתפות המועדונים הבכירים והעשירים ביבשת. הרעיון האטרקטיבי ביותר הוא למכור את זכויות השידור של המשחקים לאינטרנט המהיר. בארצות הברית משלמים כיום מיליון אוהדים שלושה דולרים ליום כדי לראות משחקים בשידור חי בפס רחב.בהתחשב בפופולריות המתעצמת של הטכנולוגיה החדשה יש כאן המון כסף. אבל כל אלה ידרשו זמן, כשבינתיים הריבית דופקת בבנק. אז או שגלייזר רואה משהו שאף אחד אחר לא שם לב אליו, או שמדובר בהערכה המוגזמת ביותר בהיסטוריה של הכדורגל,שתשקיע את המועדון המפואר ביותר שלו במשבר עמוק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
האוהדים שורפים בובה של גלייזר. צילום: אי-פי-איי
|
|
|
|
|
|
|
איפה הבּוּש
|
|
|
|
|
|
|
מהיציעים של אוהדי ארסנל רועמת הקריאה: ."USA ,USA" אוהדי יונייטד חורקים שיניים, משפילים עיניים. אוי, כמה פעמים שהם הולכים לשמוע את הקריאה הזו בעונה הבאה.
בריטניה שטופה בגל חשדנות כלפי כל מה שזר, וזר הוא גם אמריקני. תשדירי התעמולה האפקטיביים ביותר של המפלגה השמרנית במערכת הבחירות מתחילת החודש היו אלה שהראו את ראש הממשלה טוני בלייר מובל כזאטוט נבוך על ידי הנשיא ג'ורג' בוש בבית הלבן.כך בדיוק,מאמינה דעת הקהל הבריטית,הוא הולך למלחמת שולל בעיראק. מה שנתפש כדומיננטיות האמריקנית היהירה, כקפיטליזם חסר פשרות ובושה, מעורר באנגלים סלידה.
חלק מהאש מנותב לכיוון גלייזר. ה"אינדיאנפוליס ניוז" כתב השבוע: "הבריטים לא השמיצו אמריקני כל כך הרבה מאז פטריק הנרי (מנהיג מסיבת התה בבוסטון.( הפחד, נראה, הוא שברון יאנקי ומשפחתו יהפכו את מנצ'סטר יונייטד לדיסנילנד, ושהם תוחבים את אפם לענף ספורט שאין להם מושג בו. ואם לא יכולנו לבטוח בהם בנוגע לעיראק, כיצד נוכל לעשות זאת לגבי מועדון הכדורגל המפורסם בעולם?".
האם העוינות לגלייזר נובעת מהיותו אמריקני? פרופ' פול וויליאמס, ראש התוכנית ללימודי כדורגל באוניברסיטת לסטר (כן, יש כזו,( מאמין שלפחות חלקית כן: "למנצ'סטר יונייטד יש מקום מיוחד בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. נבנתה סביבה מיתולוגיה שלמה כמועדון לאומי והאוהדים של יונייטד טוענים שאסור שמועדון כזה יהיה שייך לאדם אחד, בייחוד כשהמטרה שלו היא רק רווח כספי. גם אם בריטי היה משתלט ככה על יונייטד זה היה מרגיז, אבל גלייזר נתפש כמייצג תרבות אחרת, קפיטליסטית טהורה, אמריקנית".
גלייזר הוא לא היחיד שסדרי העדיפויות שלו מבלבלים לעתים שיקולים מסחריים ודאגות ספורטיביות. בשנה שעברה נסעה יונייטד לפני פתיחת העונה למסע משחקי ראווה בארצות הברית במטרה להעמיק את החדירה לשוק האמריקני. המסע היה ארוך ומתיש ויונייטד הפסידה את האליפות בתום העונה.
ובכל זאת, אני שואל את האוהדים, לגלייזר יש היסטוריה מוצלחת בקבוצות ספורט. ב'95- הוא לקח את טמפה ביי בקנירס, קבוצת פוטבול כושלת, השקיע כספים, הביא שחקנים ומאמן, וב2003- הם זכו בסופרבול. בדרך הוא העלה את הערך שלה פי ארבעה. אולי אתם סתם היסטריים? לונגדן מתרעם: "יונייטד היא קבוצה מצליחה,לא כושלת.האוהדים של טמפה לא אוהבים את גלייזר.הוא החליף את השם של האיצטדיון, שינה את הקמע, החליף את צבעי החולצות, איים וסחט מהעירייה איצטדיון חדש. אם הוא עשה את זה שם, בארץ שלו, מה ימנע ממנו לעשות את זה כאן? חוץ מזה, בשנה שעברה היה לקבוצה שלו מאזן שלילי והשנה הם בסכנת ירידה." לך תסביר לאוהד אנגלי שבליגת הפוטבול אין יורדות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שורפים את הבקשות למנויים לעונה הבאה. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
לא רואה מגרש
|
|
|
|
|
|
|
"היית חיי, היית אהבתי. להתראות מנצ'סטר יונייטד 2005-1878. נוחי בשלום על משכבך"
(עשרה אוהדים ו20- צלמים מצטופפים סביב שלט מחוץ לאיצטדיון)
אבל שורשי הטינה שרוחשים אוהדי יונייטד לגלייזר לא נעוצים בחששות מברוך כלכלי או מזרותו האמריקנית. ריביות, הלוואות ומשכנתאות הם חלק מעולמו של כל אדם, בטח עולם העסקים שאלה הם החוקים לפיהם הוא מתנהל. וכמו שמיהרו העיתונים לציין, גם היריבה הגדולה ארסנל שקועה בחובות כבדים.
לונגדן מנסה להגדיר מחדש על מה מתנהל המאבק: "אנחנו מדברים על הנשמה של המועדון, על הלב שלו. אנחנו מדברים על היסטוריה. על מאט באזבי. על אסון המטוס במינכן. על כל השחקנים שנהרגו במינכן. מעולם לא היה לנו רומן אברמוביץ,' איש עשיר שיבנה את המועדון. כל מה שאתה רואה במנצ'סטר נבנה על הגב שלנו, מהזיעה שלנו. מה שנמכר לגלייזר זה הלב והנשמה של הכדורגל, זה הלב והנשמה של המועדון, זה הלב והנשמה שלנו. ואנחנו רוצים אותם בחזרה."
מהרגע שגלייזר קנה את המניות הראשונות שלו במנצ'סטר יונייטד ב2003- היה ברור שהוא לא מעוניין בכריכי השרימפס המשובחים של אולד טראפורד. למען האמת, הוא מעולם לא היה באולד טראפורד. בעצם, הוא מעולם לא היה במגרש כדורגל. ולמעשה, אומרות השמועות, הוא מעולם לא ראה את יונייטד בטלוויזיה. המניע שלו הוא עסקי טהור.
פרופ' וויליאמס מספק מבט נרחב על המאורעות: "גלייזר הוא תופעה חריגה בהיסטוריה של הספורט. בעלי קבוצות תמיד רוצים להרוויח כסף, או לפחות לא להפסיד, אבל זו אף פעם לא היתה המטרה היחידה. המניעים של גלייזר הם רווח טהור. הוא לא מתעניין במשחק, הוא לא מתעניין בקבוצה. הוא מתעניין בכסף. הוא יכול היה להשקיע בכל דבר. בסופרמרקטים, בחברת נפט. זה לא שאכפת לו מהמועדון או מהספורט. הוא משקיע כי הוא חושב שהוא יכול להרוויח כסף".
וזה כבר חסר תקדים. אוהדי מכבי חיפה יודעים שליעקב שחר באמת אכפת מהקבוצה שלהם ושלו. כך גם אוהדי צ'לסי ורומן אברמוביץ,' אוהדי מילאן וסילביו ברלוסקוני. אפילו בארצות הברית זה המצב. לכל אוהד של הדאלאס מאבריקס בNBA- ברור שלמארק קיובן אכפת. לכל אוהד של הניו יורק יאנקיז בבייסבול ברור שלג'ורג' סטיינברנר אכפת, וכל ספק שמתעורר נשטף בעשרות מיליוני הדולרים שסטיינברנר שופך על הקבוצה. לכל הבעלים האלה יש אמנם אינטרסים נוספים מלבד אלטרואיזם צרוף,אבל הקבוצה יקרה ללבם. "זה שורש התהום בין אוהדי יונייטד לגלייזר," ממשיך וויליאמס, "להם אכפת מהקבוצה, לו אכפת רק מהכסף."
ושון בונס מצטרף: "אנחנו מונעים מאהבת המועדון. זה החיים שלנו, זה מה שאנחנו מדברים עליו כל היום, בעבודה, בפאב, בבית. זה לא המניע של גלייזר. למנצ'סטר יונייטד יש 75 מיליון אוהדים בעולם. האינטרסים של המועדון קרובים ללבם. הם רוצים שהרווחים יושקעו לטובת המועדון, לשחקנים טובים יותר, למתקנים טובים יותר, למחירי כרטיסים נמוכים יותר ולא שהרווחים ילכו לכיס פרטי. גלייזר הוא פרזיט והאוכל שלו הוא כסף."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
האוהדים מגיעים להפגין גם בבורסת לונדון. צילום: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
מנוי וגמור
|
|
|
|
|
|
|
בונס, לונגדן, ומחזיקימניות יונייטד משוכנעים שהם יצליחו לזרוק את גלייזר חזרה לאמריקה, שהפועלים יכולים להכאיב לבעל הבית, שלאוהדים יכולה להיות השפעה מכרעת על הקבוצה שלהם. בונס משרטט את עיקרי תוכנית ההתנתקות: "אנחנו מפרידים את המועדון מהמותג. נתמוך ב11- השחקנים, לא נתמוך בגלייזר יונייטד, לא נתמוך במותג. המטרה היא להכות בכיס של גלייזר, כי רק שם הוא מבין. אנחנו קוראים לאוהדים לבטל את המנוי לרשת הטלוויזיה של יונייטד, להחרים את המאמצים. לא נשתה באדווייזר, לא נלבש נייק, לא ניסע באאודי, לא נדבר בסלולרי של וודאפון, לא נצלם בפוג'י."
אם אתה חברה מסחרית, נניח נייק, אתה רוצה להיות קשור למותג מוצלח. אתה לא רוצה קשר עם מועדון שהאוהדים שלו מתלוננים כל הזמן, שמחרימים משחקים, שמפנים את הגב למגרש או שהבעלים לא יכול להגיע למשחקים כי הוא חושש לחייו. האוהדים רוצים לגרום לזה שהמועדון יהיה לא אטרקטיבי לחברות ושגלייזר לא יוכל עוד לשאת בעול החובות והריביות. "זו תקופה שחורה, אבל יש תקווה," ממשיך בונס. "התוכנית הכלכלית של גלייזר לא תעבוד. המועדון לא ישרוד את רמת החובות שלו והוא יצטרך לעזוב."
עוד אופציה שעלתה היא דווקא למכור את המניות שיש לאוהדים 18) אחוז מהקבוצה) ולשים את הכסף, משהו כמו 20 מיליון פאונד, בקרן השקעות שמניבה תשואות נאות. וכשגלייזר ייאלץ לעזוב, לחזור ככוח כלכלי מאסיבי עוד יותר.
את המחאה שלו בונס לוקח הכי רחוק שאפשר. "בפעם הראשונה בחיי החלטתי לא לחדש את המנוי. זו החלטה נוראה. אני מנוי מאז שהייתי ילד. זה אחד הדברים הכי חשובים בחיי. אלה החברים שלי שיושבים לידי כל שבת ואני יודע שכנראה לא אוכל לקנות את הכרטיס חזרה, אבל אני לא מוכן להכניס פני אחד לכיס של גלייזר."
האם זה יעבוד? באנגליה נדו בסימפטיה למראה הפגנות אוהדי יונייטד. הם רגילים למאבקים כאלה עוד מימי שביתות עובדי המכרות בשנות השמונים. גם אז נכנעו המפגינים לבסוף לכוחות הקפיטליסטיים ומה שהצליחה מרגרט תאצ'ר יעשה גם מלקולם גלייזר. בונס יודע שהכל תלוי באחדות. אוהדי היריבות אוהבים להשמיץ את יונייטד ולהצביע על אוהדי ההצלחות, "הטרמפיסטים," שנתלים על הקבוצה. אבל הגרעין הקשה של "השדים האדומים," רובם בני העיר עצמה, מאורגן באופן יוצא דופן יחסית לקבוצות אחרות. בונס משוכנע שיצליח: "זו מהפכה של אוהדים. באמצעות האס-אם-אס והאינטרנט יש לנו קשר לכל מועדוני האוהדים של יונייטד בעולם."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המשטרה מפנה אוהדים שמפגינים נגד גלייזר. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סיור קצר סביב איצטדיון המילניום מראה שהאופטימיות של בונס חסרת בסיס. הרוב המכריע של האוהדים נשאר אדיש למחאה והעדיף להתמקד ברכישת אביזרים ובשירים שתיארו את העדפותיו המיניות של מנג'ר ארסנל ארסן ונגר. מישל קרוטנדן, ,42 מנויה, היא מייצגת הולמת של הרוב הזה: "זה קרה ואין לנו מה לעשות עכשיו. גלייזר כבר רכש את הקבוצה והוא לא יעזוב. שום דבר לא ישנה את זה. כל ההפגנות האלה חסרות תועלת. צריך לחזור אל מאחורי הקלעים ולהתאחד בתמיכה בקבוצה. מהיום שהונפקנו בבורסה היה ברור שייקנו אותנו. חבל שזה הוא, אבל אם הוא שם כסף ואנחנו מצליחים, אני לא מודאגת."
השבועות הקרובים קריטיים. התזמון של גלייזר בהשתלטות, יומיים אחרי משחק הבית האחרון של העונה, היה מושלם. הוא הכניס את האוהדים להלם ומנע מהמחאה לצבור מומנטום. עכשיו יש לו שלושה חודשים לפעול בנחת. המשימה המרכזית שלו היא להשאיר את המנג'ר הנערץ סר אלכס פרגוסון. אם פרגוסון יגיד שהבעלים החדשים אולי התחיל ברגל שמאל, אבל נראה לו שאפשר לעבוד איתו וצריך לתת לו צ'אנס, סביר להניח שהמחאה תגווע לאיטה. אבל אם פרגוסון עוזב, שמי אולד טראפורד יתכסו בעננים עבים של אי ודאות.
לאן כל זה מוביל? מה רוצים האוהדים להשיג במאבק? לונגדן: "אם זה אומר שמנצ'סטר יונייטד תרד ליגה זה בסדר גמור. מבחינתי שיונייטד תפשוט רגל, שתרד ליגות, עד שגלייזר יעזוב. ואז, אנחנו האוהדים, נקנה מחדש את המועדון ונקים אותו מההריסות, כמו שעשינו בכל מהלך ההיסטוריה ונחזיר אותו למקומו. זה יכול לקחת עשר שנים עד שנחזור לנקודה שאנחנו בה עכשיו, אבל זה שווה את זה. הפתרון הוא שהמועדון יהיה שייך לאוהדים. זה מה שקורה בליגות הנמוכות וזה מה שצריך לקרות אצלנו. מועדון שייך רוחנית ומוסרית לאוהדים שלו. המטרה שלנו היא להפוך את הקשר הזה לפיזי."
אם זו מטרת המלחמה, ספק כמה חיילים יהיו מוכנים להילחם. אבל מהדברים של לונגדן ברור כי מה שמונח על הכף במאבק של אוהדי יונייטד בגלייזר הוא לא רק שאלת גורלה של מנצ'סטר יונייטד, אלא סוגיות מהותיות בנוגע לכדורגל ולאוהד בעידן הכלכלה המודרנית. האם קבוצת כדורגל היא עסק כמו כל עסק אחר או שיש לה ערך מוסף? האם ההשקעה האמוציונלית הבלתי נלאית של האוהד מעניקה לו זכויות כלשהן?
במאבקם נעזרים אוהדי יונייטד בארגון "אוהדים ישיר" שמסייע להתאגדויות אוהדים לרכוש בעלות על הקבוצות שלהן. עשר קבוצות בבריטניה, הבכירות שבהן בליגה השלישית, מנוהלות כיום על ידי אותם אוהדים שעד לא מזמן ישבו בטריבונה. קווין ריי, מראשי הארגון, מסביר את המגמה: "הקבוצות הגדולות מדברות על אהדה ולא על אוהדים, על רתימת האהדה למימוש מטרות כלכליות. הן מגדירות אוהדים כצרכנים, כמחזיקים בכוח קנייה, כאילו היו קונים ב"טסקו" ו"סיינסבורי" (מרכולים גדולים בבריטניה.( התוצאה היא איצטדיון שלם של צרכני מוצרים ודההומניזציה של הכדורגל. זה לוקח את הנשמה מהמשחק. המטרה שלנו היא להבהיר שאוהדים הם משהו מובחן מצרכנים.
"המועדון יכול להיות בבעלות פרטית, אבל לאוהדים יש בעלות מוסרית על המועדון. הם אלה שעזרו לו להמשיך ולהתקיים. המסר שלנו הוא שהכסף שיש לנו כאוהדים הוא טוב כמו כל משקיע פרטי אחר, שזה דבר טוב שאוהדים יהיו מעורבים בניהול של המועדון, בגלל שהם אוהדים ומבינים מה אומר המועדון ויש להם יותר עניין להשקיע. הם יותר נאמנים וזה קושר את המועדון לאוהדים, מחזיר אותו אל הקהילה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
כרזות איומים על חייו של גלייזר. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
ולנשיא קוראים יואל
|
|
|
|
|
|
|
פול סקולס מחמיץ פנדל. יונייטד מפסידה בבעיטות ההכרעה .5:4 בדרך לתחנת הרכבת מנסה אב לנחם את בנו: "לא נורא, לפחות את הגביע הזה גלייזר לא יזהם."
מלקולם גלייזר נולד ב'28- ברוצ'סטר, ניו יורק. האב אברהם ערק מהצבא הרוסי לפני מלחמת העולם הראשונה ויחד עם האם חנה היגר מליטא אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כשהיה בן 15 נפטר האב מסרטן בקיבה. "זה היה האירוע הכי טראגי בחיי," סיפר גלייזר בראיון נדיר. "אבל זה היה טוב באופן מסוים. הוא הפך אותי לגבר." מה בדיוק השאיר האבא למשפחה? כאן הדעות חלוקות. אם תשאלו את מלקולם, בהנחה שהוא יענה לכם, לא יותר מ400- דולר עלובים ועסק קטן לתכשיטים ולתיקון שעונים. גלייזר אוהב לתאר את עצמו כמי שהגשים את החלום האמריקני, שאותו חלם אביו, כמי שעלה מאשפתות לגדולה. אבל לאחותו הבכורה, מרסיה שפירו ,(79) יש גרסה אחרת: 400" דולר? זיבולי מוח," אמרה ל"הראלד סאן" השבוע. "אבא השאיר לנו בית יפה בחלק הכי טוב של רוצ'סטר, פסנתר משובח וקדילק חדשה. היו לנו חופשות נפלאות. לזה הוא קורא כלום."?
כן, כמו כל משפוחה יהודית טובה גם סיפורם של הגלייזרים הוא אופרת סבון מדכאת למדי. גם אם גלייזר קיבל ירושה נאה קשה לפקפק בכישוריו העסקיים שהביאו אותו למקום ה514- ברשימת עשירי העולם עם הון כאמור שמוערך ב600- מיליון פאונד. מגיל שמונה גלייזר עובד. "מעולם לא היה לו זמן לספורט או לתחביבים או לחברים," ממשיכה האחות שפירו. "אחרי בית הספר הוא היה רץ לעבוד. הוא כמו מכונה." והמכונה עובדת. גלייזר נשר מהקולג' ושכר את חבריו הסטודנטים לעבוד עבורו בעסק הקטן. את הכסף הגדול הוא התחיל לעשות עם היידישע מאמע חנה. הם קנו דירות בזול והשכירו ביוקר. העיתונות האנגלית היתה מלאה בשבועיים האחרונים בסיפורי זוועה על ההתעמרויות של גלייזר בדייריו, שהגיעו לשיא בדרישה כי ישלמו תוספת על הכנסת ילדים או חיות מחמד לדירה. התעריף, טענו דיירים בפארק קרוואנים שתבעו אותו למשפט, עמד על 3.5 פאונד לחודש לכל כלב ושני פאונד לכל תינוק.
ב'80- נפטרה האם, ומלקולם, בן זכר יחיד, השתלט על כל נכסיה. לחמשת אחיותיו הוא לא השאיר דבר. הן לקחו אותו למשפט, אבל מלקולם הוביל את השופט לסחבת, והתיק נגרר, נגרר ונגרר עד עצם היום הזה. נשמה נלבבת. האחיות לא מדברות איתו.
"כסף זה הדבר היחיד שמעניין אותו," ממשיכה האחות שפירו. "הוא יקנה שחקנים, ימכור שחקנים, יעלה מחירים, הוא יעשה הכל כדי להרוויח." מהר מאוד התגלתה החיבה של גלייזר לנסיונות רכישה ולמותגים. הוא ניסה, ונכשל, להשתלט על בנק שפשט את הרגל, על חברת פורמייקה מפוארת ובעיקר על יצרנית האופנועים היוקרתית הארלי דיווידסון. גלייזר הפריח שמועות על נסיון רכישה, המניות זינקו ואז הוא מכר את מניותיו תמורת רווח שמן. השופט שדן בניסיון כינה את גלייזר "נחש בעור של כבש," ציטוט שעליו חגגה העיתונות המקומית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העסקים של גלייזר התרחבו. הוא שלח את ידו, וגם תפס, חברות מזון, אריזה, שידור, בריאות, בנקאות, גז, נפט, ניירות ערך, מניות ואיגרות חוב. סימן ההיכר שלו, הוא טוען, הוא "השגת הבלתי אפשרי." אחת מהחברות, זפאטה, הוקמה במקור על ידי ג'ורג' בוש האב למכירת ציוד גז ונפט. גלייזר הפך אותה לחברה שמוכרת פרוטאין לדגים וקרומים לנקניקיות. ומה עם תרגילים מלוכלכים? כמו כל טייקון. חברת הפיקוח של וול סטריט בודקת בימים אלה האשמות שלפיהן ניפחה משפחת גלייזר באופן מלאכותי את ערך השוק של שתיים מחברותיה.
מאמצע שנות התשעים הגיע גלייזר למסקנה שהכסף הגדול נמצא בספורט. ב'95- רכש את קבוצת הפוטבול הכושלת טמפה ביי בקנירס וב2003- זכתה הקבוצה באליפות ראשונה בתולדותיה וריבעה את ערכה. לא ברור עד כמה גלייזר התעניין או הבין במשחק. אגדות מספרות שפעם הוא חגג טאצ'דאון של הבקנירס עד שמישהו העיר לו בנימוס שהקבוצה היריבה צברה נקודות. אבל התיאבון גדל. כמה חודשים לאחר מכן הוא ניסה להשתלט על קבוצת הבייסבול לוס אנג'לס דודג'רס ונכשל. עברו עוד כמה חודשים והמיליונר האמריקני קנה את מניותיו הראשונות בקבוצת הכדורגל מנצ'סטר יונייטד.
קשה לתאר את גלייזר כגבר נאה. משקפיו עבים, זקנו הכתמתם מדולדל ומתבדר על פניו העגלגלות והוא נוהג לחבוש כובעים לא מחמיאים. כל אלה העניקו לו את כינוי החיבה "לפריקון" (סוג של שדון אירי.( זה לא מנע ממנו להינשא ב'90- ללינדה שמשפחתה ניהלה עסק רהיטים, שעימה הביא שישה צאצאים: אבי (על שם האב,( ג'ואל, קווין, בריאן, אד ודארסי. אבי וג'ואל הם חובבי הספורט, וג'ואל, שמיועד להיות הנשיא של יונייטד, כבר הצליח לעלות על העצבים של כל האוהדים כשהצהיר שבני המשפחה הם "אוהדים שרופים" של השדים האדומים.
גלייזר גר בפאלם ביץ,' פלורידה, באחוזה ששווה 16 מיליון דולר, סמוך לדונלד טראמפ ורוד סטיוארט. האם מדובר בנדבן עם לב יהודי חם או בקמצן? הדעות חלוקות ורובן מבוססות על שמועות וחצאי אמיתות שלהן יש קונים רבים באנגליה בימים אלה.יש כאלה שמספרים שהוא טס במטוסו הפרטי למשחקים של טמפה ביי ושתרם 1.5 מיליון דולרים באמצעות קרן צדקה שהקים בטמפה. אחרים טוענים שהוא מעדיף מחלקות תיירים בחברות תעופה זולות ומציינים שמרבית התרומות לקהילה הגיעה בצורת תוכניות וכרטיסים למשחקי קבוצת הפוטבול,כמו גם 400 אלף סימניות עם סמלי הבקנירס שחולקו בחינם לספריות מקומיות. ופעם אחת, כך מספרת האגדה,התפרץ גלייזר בזעם על הבן אבי שרכש מכנסיים ב200- דולר, בשעה שמלקולם השיג אותם בסייל סוף עונה תמורת 20 דולר.
"תמיד היה לנו ביטוי במשפחה: או שאתה בדרך של מלקולם או שאתה בדרך החוצה לכביש,"מספרת שפירו".פרגוסון אולי חם מזג, אבל אח שלי יכול לצעוק על כולם. הוא מוכן להתעמת עם העולם כולו. איך אתם חושבים הוא הגיע לאן שהוא נמצא היום?".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
