 |
/images/archive/gallery/311/485.jpg אבי נמני.
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| השיבה הביתה: נמני חוזר למכבי ת"א, פיתרון הסיכסוך |
|
| דווקא מהעונה הפושרת הזו, יצא קלינגר חזק מתמיד, עם גיבוי מוחלט מהבעלים ובלי אקדח צמוד לרקה הוא הבין שנמני טוב למכבי * "אני רוצה לחזור הביתה" הודיע השחקן לדריקס, וסלל את הדרך לסולחה של הקיץ |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
יניב טוכמן
30/5/2005 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
המהלך להחזרת אבי נמני למכבי ת"א היה, בסופו של יום, הרבה פחות דרמטי ממה שנוטים לחשוב. שיקולים כלכליים ואישיים אמנם מעורבים בו, אך בבסיס ההחלטה הכריעו שני פרמטרים: הראשון, בשלות התנאים מצד שני הצדדים, והשני, ההכרה במועדון כי ראוי שנמני יסיים את הקריירה בבית.
ניר קלינגר, האיש שאחראי לכך שנמני יצא למסע של נדודים במשך קרוב לשנתיים, הוא גם האיש שאחראי באופן בלעדי לחזרתו הביתה. אם קלינגר לא היה מעוניין בכך, המהלך לא היה יוצא לפועל. לוני הרציקוביץ' לא התערב ודייויד פדרמן, לכל היותר, רק המליץ. אף אחד לא כפה על קלינגר את הצעד, שום גורם לא הצמיד לו אקדח לרקה. מאמן מכבי הגיע בעצמו למסקנה שמדובר במהלך מתבקש, שיכול לעזור בעונה הבאה למועדון שיציין את שנת המאה להיווסדו.
קלינגר מודע לרחשי הציבור. הוא יודע שלצד אוהדי מכבי שמודים לו על כך שהסכים להחזיר את נמני לכור מחצבתו, יש גם אנשים, בעיקר
מחוץ למכבי, שמבקרים אותו על המהלך. בגדול, זה לא ממש מעניין אותו. בהתבטאות ראשונה באשר להחלטתו להחזיר את נמני, הוא אמר אתמול: "תמיד יהיו פרשנויות לכאן ולשם. זה ממש לא מעניין אותי ואני משתדל גם לא לקרוא את מה שכותבים. אני עושה מה שטוב למכבי ת"א ולי. כשחשבתי שמקומו של נמני מחוץ למכבי ת"א, עשיתי את הצעד וכשחשבתי שצריך להחזיר אותו, עשיתי את המהלך. הדבר הכי חשוב לי זה שמכבי בתקופתי הגיעה להישגים ובינתיים אפשר לשפוט אותי דרך לוח התוצאות".
וכשקלינגר מביט בלוח התוצאות, הוא גאה. בעונה הראשונה, עם נמני, הוא השיג אליפות והודח מגביע המדינה בחצי הגמר על ידי הפועל ר"ג. את עונתו השניה גמר במקום השני שהבטיח השתתפות במוקדמות ליגת האלופות. העונה הנוכחית, שנחשבת בעיני רבים לכשלון, היתה להצלחה כלכלית תודות להעפלה לליגת האלופות והסתיימה עם גביע המדינה שפיצה, גם אם במעט, על הכישלון בליגה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אבי נמני, בקדנציה בבית"ר, מוכן לחזור הביתה. צילום: עודד קרני
|
|
|
 |
|
 |
|
דברים שיוצאים מהלב
|
|
|
 |
|
|
|
גם נמני עצמו תרם רבות להאצת המהלך. פגישה אקראית שהתקיימה בינו לבין סגן הנשיא אלי דריקס לפני מספר שבועות, הפשירה את הקרח סופית. נמני, אמן הסמול-טוק שתמיד פועל מהראש ולא מהבטן, נשמע לדריקס מפויס. לראשונה, מאז גורש מהמועדון, הוא אמר שהוא רוצה לחזור למכבי. דריקס התרשם שהדברים יוצאים מהלב.
דריקס אמון במכבי על הצד הכלכלי. הנתונים שהיו לפניו באותו מועד, לא היו מעודדים. במכבי חששו כי גם צירופם של אייל ברקוביץ' וכוכבים נוספים לא יסייע לחצות את רף אלפיים המנויים. העתיד הפיננסי נראה מדאיג, והדברים של נמני הגיעו מבחינתו של דריקס בדיוק בזמן. עם המסר של נמני, הוא פנה לקלינגר וללוני הרציקוביץ'. "אם ניר ירצה אותו מבחינה מקצועית, אני מוכן להחזיר אותו למכבי", אמר נשיא המועדון.
באותם ימים גם דרכיהם של נמני וקלינגר הצטלבו באקראי. פעם ליד מיטת המגן הפצוע קובי מוסא, ופעם בחתונתו של אלי ביטון. האנרגיות במפגשים אלה היו חיוביות והתחושה היתה שהחומות נופלות. במקביל החלו האוהדים לפעול. כפי שנחשף במעריב, נפגשו ראשי המחנות עם קלינגר בתיווכחו של הרב אשר אסף יפרח וניקו את השולחן. הרב גם תיווך בהמשך בין נמני למאמן.
מעבר לענייני הרגש והכבוד, לקלינגר ברור כי בעונה הבאה הוא יימדד לפי התוצאות במגרש ואיכות משחקה של הקבוצה. כשקלינגר עושה ניתוח קר של הסיכונים והסיכויים, הוא חוזר ליסודות. והיום היסודות במכבי שונים לחלוטין מאילו שהיו בקיץ 2003, ואשר גרמו לו לנקוט בצעד שזיעזע את עולם הכדורגל הישראלי. ראשית, מחנה נמני-בנין, שגרם לפילוג בקבוצה, נמחק. שנית, אייל ברקוביץ', המוערך מאוד על-ידי נמני, הוחתם ולקלינגר יהיו על המגרש שני ווינרים שיתחלקו במנהיגות, מונעים על ידי רצון משותף לעקוץ את מכבי חיפה. ושלישית, קלינגר של היום אינו קלינגר של אז.
אז, הוא היה מאמן צעיר וחסר ניסיון שחיפש את הדרך להוביל את המועדון הגדול בארץ. היום, ולמרות העונה המאכזבת, קלינגר הוא הקובע הבלעדי בקרית שלום. הוא נהנה מחופש מקצועי מוחלט ומאמון מלא של הבעלים. בודדים המאמנים בארץ, אם בכלל, שמקבלים תמיכה כזו. ויש גם את הפן האישי. אז חש קלינגר כי נמני אינו מכיר בסמכותו המקצועית ורוחש לו את הכבוד המגיע למאמן. היום הוא משוכנע שנמני מכיר בסמכותו, ומצפה שכשם שנמני רוחש כבוד עצום לאברהם גרנט, איתו הוא מסתדר כבר שנים, כך יהיה גם איתו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דריקס וקלינגר, פגישות אקראיות עם נמני. צילום: עודד קרני
|
|
|
|
|
|
|
למען האחדות בעם
|
|
|
|
|
|
|
חשוב לזכור: קלינגר מעולם לא חשב שנמני הוא לא שחקן גדול. ספק אם יש מישהו שמכיר את מספר 8 יותר טוב ממספר 9, ששיחק במשך שנים לצדו במדים הצהובים וגם בנבחרת. כשחקנים במכבי הם היו קרובים מאוד ונחשבו לפרקים לחברים הכי טובים שיוצאים אף לבילויים ולחופשות משותפות עם נשותיהם. בשנתיים שחלפו מאז ההחלטה ההיא, מיעטו קלינגר ונמני לתקוף אחד את השני בכלי התקשורת. המלחמה ביניהם היתה יותר מאחורי הקלעים, אולי כי הם ידעו שיום אחד עשוי להתבצע האיחוד, ולא רצו לקרוע את החבל לגמרי.
בשבוע שעבר אמר קלינגר לאחד ממקורביו שההחלטה שלו להחזיר את נמני כלל לא קשורה ליכולת של שחקניו העונה. "גם אם היינו זוכים באליפות, יכול להיות שהייתי מחזיר את נמני. עובדה שזכינו בגביע המדינה, שזה תואר חשוב מאוד, ואני מחזיר אותו".
בניגוד לתדמיתו, קלינגר אינו טיפוס קר ונוקשה. כמו נמני, גם הוא מקפיד מאוד על מתן בסתר, ביקורים תכופים אצל חולים ופצועים והתייעצויות עם רבנים. קלינגר המאמן מקדש שיטת משחק, מקפיד להיעזר בכלים מדעיים, אבל גם במגרש וגם מחוצה לו, הוא אינו חף מקבלת החלטות אמוציונליות. בימים הקשים, כשליבו נחמץ לנוכח הקרחות בבלומפילד ושירי העלבון שהטיחו בו המעטים שבאו, הוא ידע להבדיל בין הזעם על האוהדים לכבוד שרחש להם על הנאמנות לנמני. מבחינתו, אם כך, המהלך משיג מטרה כפולה: גם חיזוק מקצועי מתבקש לקבוצה ולא פחות חשוב - איחוד אוהדי מכבי מחדש.
|
|
|
|
|
|
|  | | קלינגר ונמני, היו החברים הכי טובים בזמן ששיחקו יחד. צילום: עדי אבישי
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
