הליגה האנגלית תצא לדרך בסוף השבוע: צ'לסי ועוד 19
הכחולים של אברמוביץ' ומוריניו ידהרו בדרך לאליפות שניה ברציפות, כאשר מאחוריהם ינסו להידבק ארסנל, מנצ'סטר יונייטד וליברפול. מי הלך, מי בא, ומה יעשו הישראלים. תמונת מצב ממולדת הכדורגל
לפעמים נדמה שאי שם, בחדר צדדי בסטמפורד ברידג', יש מכונה שמדפיסה פאונדים בכמויות שיכולות להחזיק מדינה קטנה באפריקה. לא מעט אנשים ממשיכים לקוות שיום אחד לאברמוביץ' יימאס, או שהוא סתם יסתבך בפלילים, וצ'לסי תחזור להיות אותה קבוצה סימפטית ממערב לונדון, שפעם בכמה שנים לוקחת איזה קארלינג-קאפ.
בינתיים, עבור כל מי שאינו אוהד צ'לסי, אין שום דבר סימפטי בענק הכחול, שמעך את הליגה בדריכה אכזרית וכואבת. למזלם של האנגלים, הצעות ענק של אברמוביץ' עבור אדריאנו, ג'ילארדינו, טרזגה, א'טו, שבצ'נקו ופרננדו טורס נדחו בזו אחר זו, והרכש הגדול של מוריניו הוא שון רייט-פיליפס מהסיטי (21 מיליון ליש"ט), שחקן איכותי מאוד אבל עדיין רק הבן המאומץ. שחקן מעט יותר בשל, הרנאן קרספו, חזר בניגוד לרצונו מעונת השאלה במילאן, ואם הוא ייצא מהדכדוך, צ'לסי קיבלה חלוץ גדול. עד שזה יקרה, אם בכלל, את רוב העומס יספוג דידייה דרוגבה, ולפחות לפי משחק מגן הקהילה ביום ראשון, הוא מוכן למשימה. אסייר דל הורנו, המגן השמאלי של נבחרת ספרד, הגיע מבילבאו ויוסיף כוח וטכניקה לחלק האחורי. כמו שמוריניו אוהב, דל הורנו הוא גם קורע רשתות לא קטן, והצרות עבור היריבות ימשיכו לבוא מכל הכיוונים.
והצרה העיקרית תמשיך להיות מוריניו בעצמו. כמו בעונה שעברה, גורל האליפות מונח קודם כל בידיים שלו, ולא נראה שהוא עומד לשמוט אותו. "אתה חייב להיות מסוגל לחשוב תחת לחץ", אמר פעם, "וזה לא משנה אם אתה מאמן כדורגל או ברוקר בוול-סטריט". בעונה שעברה, הפורטוגלי הוכיח שהוא חושב טוב מכולם, למרות לחצים לא פשוטים. בשבוע שעבר לעגו בעיתונות להתבטאות שלו, לפיה ניהול תקציב הרכש של "צ'לסקי" הוא העבודה הקשה ביותר שיש בכדורגל. אבל מה שמוריניו בעצם אמר זה שאברמוביץ' נותן לך צ'ק פתוח, אבל אם לא יהיו תוצאות, מגף ייכנס בצלעותיך, כפי שיכול להעיד קלאודיו ראניירי.
מוריניו רכש בחכמה. אין לו גלאקטיקוס, ופלייבוי כמו אדריאן מוטו הוא סימן מייד. צ'לסי תרוץ על אותו שלד של צ'ך-טרי-למפארד-רובן, ומה שמעיד יותר מכל על הלך הרוח של מוריניו היא סאגת מיקאל אסיין. אסיין, למי שהחמיץ את החוויה הנדירה של משחקי ליון בצ'מפיונס, הוא יהלום גנאי מפוצץ בכישרון, אבל מוריניו לא באמת צריך אותו. הוא יכול להסתדר בלעדיו. ההתעקשות המטורפת נובעת ממחשבה לטווח ארוך, כשמקאללה לא יסחוב. מוריניו, בקיצור, הולך להשתקע בסטמפורד ברידג'.
מעבר לכביש, בצפון העיר, ארסנל תנסה להשיב לעצמה את מה שנלקח ממנה, אבל בהייבורי יש תחושה של סוף עידן. זה לא רק המעבר המתקרב לאיצטדיון 'האמירויות' או עזיבתו של פטריק ויירה ליובנטוס. גם ארסן ונגר עצמו כבר רואה את הסוף. ונגר הזדקן באנגליה, והתקשורת החונקת לא מוסיפה לו בריאות. לארסנל זו תקופה של חילופי משמרות, כשהשנה הצעירים כמו פברגס ורייס אמורים לקחת את המושכות. לרוע המזל, אחד מאותם צעירים מבטיחים, רובין ואן פרסי, נרקב בקיץ האחרון בתא מעצר ברוטרדם והואשם באונס, לא בדיוק הכנה אידיאלית לעונה. אבל למרות טמטומו של ההולנדי, פירס, ליונברג ואשלי קול נשארו, וגם תיירי הנרי, עדיין החלוץ הטוב בליגה.
למלך הצרפתי של הייבורי, שקיבל גם את סרט הקפטן, תמיד יש איכשהו מה להוכיח, בעיקר לצרפתים, והשנה הוא מקבל מאחוריו את הרכש הנוצץ של ונגר, אלכסנדר חלב, הקשר הבלארוסי המבריק של שטוטגרט. ונגר תולה בחלב גדולות ונצורות ואיתו ארסנל צפויה להמשיך להיות הקבוצה האטרקטיבית ביותר בליגה. השאלה היא האם חלב, ילד מועד לפורענות, לא ייפול בעיר הגדולה, והאם התותחנים יתגברו על החור הענק שנפער במרכז עם עזיבתו של ויירה, שהביא להם מימד הכרחי של רוע. בינתיים, זה נראה אלגנטי מידי. ונגר נתן אמון מחודש ביאנס להמאן, והגרמני יצטרך להיות בשיאו כדי שהייבורי ייפרד מהליגה במטח כפול של זיקוקים.
מנצ'סטר יונייטד, עד לא מזמן הבאנקר הבטוח, מגיעה לפתיחת העונה כשמעליה מרחף סימן שאלה גדול יותר אפילו מהראש של מלקולם גלייזר. הרוחות הרעות מנשבות באולד טראפורד חודשים ארוכים, אלכס פרגוסון ורוי קין בקושי מדברים, האוהדים זועמים על החמדנות של ריו פרדיננד וכולם שונאים את הגלייזרים. בעיני האוהדים, חייזרים קפיטליסטים השתלטו להם על המועדון וגלייזר האב, שצפוי לנהל את היונייטד ברוב טיפשותו כמו כל מנייה אחרת, ימשיך להיות הבעלים הכי שנוא אי פעם, להוציא אולי את אלי זינו. הפיצוץ כנראה בלתי נמנע. על המגרש, כשברקע הלחץ לקראת אותו פיצוץ מבעבע, פרגוסון, גם בגלל תקציב רכש נמוך, ממשיך לשמור אמונים לסגל שאת חלקו הוא מכיר עוד מגיל ההתבגרות (שלהם), ועלול לשלם על כך ביוקר. שחקנים כמו סקולס, גיגס, גארי נוויל
אבל למרות הבעיות, מנצ'סטר היא מנצ'סטר, את המסורת גם מלקולם לא ייקח והסגל עדיין מספיק טוב כדי לסחוט עוד עונה גדולה אחת אחרונה. מצעד האינפנטיליות בין הקורות אמור להסתיים עם החתמתו של אדווין ואן דר סאר, והעונה תיפול או תקום על וויין רוני וכריסטיאנו רונאלדו, הילדים החביבים כל כך על הסר הסקוטי. יונייטד נתנה סיבוב שני מצוין בשנה שעברה וגם נשדדה בגמר הגביע מול ארסנל, וסיכוייה בליגה נראים טובים יותר מאשר אלו באירופה. ואם לשפוט לפי ההצהרות מאולד טראפורד, הפעם הליגה היא באמת המטרה העיקרית.
ואולי, סוף סוף ליברפול. אחרי שארון התארים קיבל תוספת מפוארת ולא צפויה, רפא בניטס יודע שמה שאנשי אנפילד רוצים באמת זו אליפות ראשונה מאז 1990, בימים שדיו רוזנטל עדיין היה סייח צעיר. למרות הערב ההוא בגמר הצ'מפיונס, ייז'י דודק שילם את המחיר על עונה מוקיונית וגם ייעדר שלושה חודשים בגלל פציעה, ואת אפודת השוער הראשון קיבל חוסה מנואל ריינה, הספרדי הפנטסטי שנרכש מוויאריאל. מילאן בארוש הועזב, בודווין זנדן הגיע ממידלסברו, והרכש המפתיע עשוי להיות מארק גונסאלס, שחקן אגף בן 20 שנחשב לכישרון הכי גדול של הכדורגל הצ'יליאני. ג'יבריל סיסה נראה מצוין אחרי עונה טראומתית, במהלכה ראה כמה עצמות יוצאות לו החוצה מהרגל, כשלצדו גם פרננדו מוריינטס אמור להתחיל לספק את הסחורה.
בניטס החתים גם את האיטרייה האנושית פיטר קראוץ' מסאות'המפטון, שהרבה כדורים צפויים לפגוע בו, ועם צ'אבי אלונסו, לואיס גארסיה וכמובן סטיבן ג'רארד, שעל שירותיו המועדון נלחם בחירוף נפש בפגרה, ליברפול 2005/6 תהיה קבוצה יותר עמוקה והרבה יותר בטוחה בעצמה. אבל עדיין, קשה לראות אותה מחזיקה מעמד במירוץ של עונה שלמה.
קילומטר משם, מעבר לנהר, הספקות גדולים הרבה יותר. אברטון תתקשה מאוד מאוד (מאוד) לשחזר את הנס מהשנה שעברה, בטח לא אם תעבור את ויאריאל במוקדמות הצ'מפיונס והעומס יהפוך בלתי נסבל. ההגנה אמנם התחזקה עם צירופם של פיל נוויל (מיונייטד) והדני פר קולדרופ (אודינזה), אבל דייויד מוייס ו'הטופיס' יחתמו כבר עכשיו על כרטיס כלשהו לאירופה.
טוטנהאם, שנדחקה למקום השלישי בהיררכיה הלונדונית, עושה מאמצים נוגעים ללב לחזור למרכז הבמה, או אפילו רק לבמה עצמה, ועשויה להיות הסוס השחור של העונה. על הספרס תמיד נטען שהם בסך הכל ניפוח תקשורתי עם מעט מדי אוהדים ומעט מדי אליפויות, אבל בשנה האחרונה סימני חיים מתגלים בווייט הארט ליין. התרנגולים מגלים שיפור עצום מאז שמרטין יול החליף את מיסטר פראנויה ז'ק סנטיני, ומסע משחקים מוצלח באסיה מעורר תקוות לעונה גדולה. כל דבר פחות מכרטיס לאופ"א שווה כישלון. אבל הלחץ נראה חיובי. האוהדים אוהבים את יול, מידו המצרי, רובי קין וג'רמיין דפו משלימים חוד פנטסטי, והשאלה, כמו תמיד במקרה של טוטנהאם, תהיה ההגנה. אדגר דווידס הגיע אחרי שנה קשה באינטר וינסה לשקם את הקריירה השוקעת, האירי אנדי ריד יצטרך להתחיל לגזור את הקופונים שהושקעו בהעברת הענק שלו מנוטינגהאם.
אחרי עונה קטסטרופלית, ניוקאסל עשויה לחזור לחלק העליון של הטבלה, אלא שהפתיחה תהיה קריטית. בעשור האחרון המגפייז פיטרו לא מעט מנג'רים כבר בספטמבר, מה שמציב את גרהאם סונס בראש טבלת ההימורים של המועמדים להצטרף למעגל האבטלה (יחס של 1 ל-5 ב'וויליאם היל'). ניוקאסל פתחה את העונה עם הדחה מהאינטרטוטו מול לה קורוניה, בינתיים, היחס אולי קצת השתפר. קלייברט הוטס לספרד, הטורקי הפעלתן אמרה הגיע מאינטר ואלן שירר באמת אמור לפרוש בסיום העונה. או שלא. תחזית: משעמם לא יהיה והאמוציות ימשיכו לעוף. לי בוייר עדיין בסביבה. גם קירון דייר. וגם ג'רמיין ג'אנס (בינתיים). לעומתם, הצרפתי המבוזבז לורן רובר, אולי השחקן עם הכי הרבה שערים בבעיטות חופשיות מקו האורך בהיסטוריה, נזרק לפומפי. מייקל אואן אולי יגיע, וחוץ מזה, גם הדרבי הגדול מול סנדרלנד השנואה חוזר. ה'חתולים השחורים' עצמם יילחמו יחד עם וויגאן, פורטסמות', ווסט ברומיץ' ופולהאם על עוד עונה עם הגדולות.
אסטון וילה, פעם אלופת אירופה, תמשיך לשוטט בחוסר תועלת באמצע הטבלה והאוהדים ב'וילה פארק' ימשיכו לשנוא את הבעלים הזקן והאכזר דאג אליס, הקמצן הכי גדול בליגה. מנתוני השנה שעברה התברר כי וילה היא אחת מ-20 הקבוצות העשירות באירופה, אבל אליס, כעת איש חולה שזז מעט הצידה, ממשיך לקפוץ את האגרוף ולדחוף את הארנק מאחורי ביטנה כפולה. מילאן בארוש אולי ישלוף אותו משם. אם לא אירופה, האוהדים ידרשו לפחות ניצחון בדרבי על בירמינגהאם האפורה, שהצליחה להשאיר את האקדוחן וולטר פנדיאני, אחד הטיפוסים הגדולים בליגה. האורוגוואי העצבני, שנחת באנגליה בפגרת החורף, התנגד בהתחלה למעבר אבל אחרי עוד פיצוץ עם לה קורוניה, הגיע יום אחד ל'ריאסור' עם מיני מיינור מעליה פרוש דגל אנגליה, מינימום אוסטין פאוורס. וילה שיחררה את דריוס ואסל למנצ'סטר סיטי, שאיבדה כאמור את רייט-פיליפס, אבל עם האנרגיות המוטרפות של המנג'ר סטיוארט פירס, אולי תתקרב שוב לכרטיס לאופ"א.
וכמובן, הנקודה ישראלית. לפי כל הסימנים, גם אחרי 3 שנים בליגה הספרדית, יוסי בניון יזדקק לתקופת התאקלמות של כמה חודשים. בניון התרגל לסוג מסוים של כדורגל, אותו הוא לא ימצא במגרשים של בלקבורן או צ'רלטון. השופטים באנגליה שורקים הרבה פחות מאשר בספרד ובניון, בגלל סגנון המשחק ולמרות השכל המהיר, יראה הרבה פעמים את הדשא מהמקום הכי נמוך שיש, והעונה שלו תלויה הרבה בלאן ווסטהאם עצמה הולכת. שרינגהאם אוטוטו בן 60, הסגל בסך הכל בינוני מאוד, האוהדים מחכים בפינה למנג'ר ההגנתי אלן פארדו, ואם הפטישים יילחמו בתחתית - ולפחות לפי המהמרים, זה בדיוק מה שהם יעשו - ליוסי יהיה קשה. אם הקבוצה תתחבר ותפליג לעונה במרכז הטבלה, בניון יוכל להביא לידי ביטוי את היכולת הטכנית יוצאת הדופן שלו. ויכול להיות שסם אלרדייס, מנג'ר הוונדררס, צדק, ולבניון באמת היה עדיף לחתום בוונדררס.
בולטון תמישך להיות קבוצה עיקשת, כשטל בן-חיים עושה רושם של ברנש רציני מאוד, שבפגרה רץ להנאתו בחוף הים וממעט לטחון שווארמות. דקות המשחק שלו במשחקי אימון כבר אף פעם לא יהיו כותרת, אבל הבלם הישראלי צפוי להמשיך בשקט לקבל את חולצת ההרכב של הלבנים, שישחקו בפעם הראשונה באופ"א. אוקוצ'ה ימשיך ללהטט ואל חאדג'י דיוף לירוק ולסחוט פנדלים שלא היו, כשאליהם מצטרף גם המכסיקני בן ה-32 חארד בורגטי, חובש הסומבברו הראשון אי פעם בליגה האנגלית. במדיניות הרכש של אלרדייס אין את המושג פחד. בורגטי, מלך שערי הנבחרת הירוקה בכל הזמנים, נעלב מכמה מועדונים באיטליה שהציעו לו חוזה קיקיוני בסך 100 אלף דולר לעונה, ובבולטון הראו לו את הדינרוס. עכשיו הוא רק צריך להסתגל למזג האוויר, למנטאליות, לאוכל, לסגנון הכדורגל ולשפה. אם זה יתחבר, אלרדייס גאון.
ועוד ישראלי-ניגרי לקינוח, איגביני יעקובו, שנוחת במידלסברו. בורו, שנה שניה רצופה באירופה, נפרדה מזנדן אבל הצליחה לשמור בריברסייד את היהלום סטיוארט דאונינג, וגם לקבל בחזרה לסגל את הגאון הבאסקי הנשכח גאיזקה מנדייטה, שהחמיץ כמעט את כל העונה שעברה בגלל פציעות ועשוי להוסיף לה את הטאץ' הטכני הדרוש. ויעקובו? כהרגלו, המשיך להסתבך כל הקיץ בפרשיות שונות ומשונות, ביניהן מאלריה, סכסוך עם הנבחרת הניגרית, איחורים לטיסות, היעלמויות וצרות עם משרדי הפנים וההגירה הבריטיים. בקיצור, לפי כל הסימנים, יעקובו צפוי להמשיך להיות "ורי ורי הפי".
את כל זה, אגב, נמשיך לראות או לא לראות בערוץ בתשלום של צ'לרטון, משחק אחד יועבר בימי ראשון בספורט 5 פלוס.
נא להמתין לטעינת התגובות
