הישרדות - חוויות מאיי פארו
העננים הנמוכים. הגשם הסוחף. שדה התעופה המפחיד. ציד הלוויתנים. הכבשים בבית המלון. זכרונות מהאי, רגע לפני ההתמודדות הרביעית של הכדורגל הישראלי במקום
לקשטן היה ברור שהובקע שער ולפי מצהלותיו של טלסניקוב גם היה ברור לו מי המבקיע. "אתה? ", הוא עוד גילה היסוס. "לא, גול של אם.סי (אישטוון האמר)", ענה טלסניקוב בטרם חזר ונבלע שוב בענן. 0-1 ניצחה בית"ר ירושלים את B36 טורשאבן בדרך לתבוסה הכואבת בליסבון נגד בנפיקה, אבל היה זה ניצחון היסטורי. בפעם הראשונה והאחרונה בתולדות הכדורגל הישראלי נחתה (תיכף תבינו כמה המילה הזו רב משמעית) קבוצה ישראלית ב-18 הצוקים המהווים את איי פארו וחזרה משם עם ניצחון.
"המשחק הזה היה כמו בליינד דייט", שיחזר אתמול טלסניקוב, "משחק הזוי לחלוטין, כמו בתוך חלום. שיחקנו בתוך עננים, לא ראינו יותר מ-10 מטר קדימה. אם.סי שיחק בצד שלי, מדי פעם ראיתי אותו יוצא וחוזר אלי מתוך הענן. היו רגעים שהוא נעלם לי". טלסניקוב נשמע אתמול כמו הקריין מ'גבעת התחמושת': " לא יודע איך ניצחנו 0-1, ראיתי רק איך הוא נתן את הגול. לשחק שם יכול להיות מפחיד, אשכרה איצטדיון בתוך ענן. השופטים היו רוסים, כנראה שיכורים, אחרת הם לא היו מאשרים את המשחק".
ערפילים , מזג אוויר סופני, שמורת טבע של ממש. שלוש פעמים נסעה משלחת ישראלית לחקור את איי פארו, פעמיים היא חזרה עם הזנב בין הרגליים, פעם אחת עשתה אפילו בושות. יש שחקנים שהיו בהרבה חורים בעולם, במקומות בהם אין מים זורמים, אבל חור כמו איי פארו יש רק באגדות. כל התיאורים פה רחוקים מהגזמה.
באוגוסט 1992 הגיעה נבחרת ישראל לאיי פארו. זו היתה תחילת הקדנציה של שלמה שרף, הנבחרת עשתה מחנה אימונים באיסלנד, ומשחקו הראשון של שרף מתוך 82 משחקיו כמאמן הנבחרת, היה בטופטיר, איי פארו. ראש המשלחת היה רוני בר-און, היום חבר כנסת: "כשאתה בא לאיסלנד, זה חצי שוק, אבל כשאתה חוזר לאיסלנד מאיי פארו זה כמו לנסוע מפ"ת לניו-יורק".
התיאור שחוזר אצל כל מי שדיברנו איתם אתמול זה המיקום, הטיסה הנמוכה והמפחידה, הנחיתה המבעיתה, דרך החתחתים משדה התעופה לעיר, והאווירה הביזארית. בר-און: "מטוס פרופלור, נראה כמו אווירון דוד. אתה טס מעל ים שורץ לוויתנים. יש שם 18 איים, אי אחד זה המסלול של שדה התעופה. אם אתה לא עוצר בזמן, אתה נופל לים. שלום תקוה עשה במכנסיים, כמה שחקנים
אלון חזן טס לשם גם ב-1995 עם מכבי חיפה, למשחק גומלין נגד קלאקסוויקאר בגביע המחזיקות: "תחשוב על גיורא שפיגל בטיסה כזו. חשבנו שהדרמה זה להפסיד 3-2 לקבוצה מאיי פארו, אבל זה כלום. אתה יוצא עם מטוס קטן ואתה לא מצליח להבין איך הגעת. אתה עף מצד לצד. אני לא חושב שיש מישהו מנוסעי המטוס ההוא שהיה בחלק אחר של החיים שלו יותר דתי מאשר היה ב-40 הדקות הללו. אבל ליד שלום תקוה כולנו היינו רגועים".
גם אתמול טיפטפו עלינו אגלי הזיעה של תקוה דרך השפורפרת: "יש שם מסלול נחיתה כזה שאסור לטייס לטעות. זה איזור לא נעים להיות בו במים. מקום יפיפה, אבל לנחות שם? עדיף עם סירה. זה נמצא בין צוקים, מטוס גדול לא יכול לנחות. רגע, הם הגיעו"?
- לא סופי.
"תראה, אני לא אינדיקציה לטיסות. אני בכלל לא זוכר כלום מהמשחק כי חישבתי כל הזמן כמה זמן ייקח לנו לצאת משם כדי להמריא בשלום. אני שמח שאני לא בהרכב כרגע".
חזרה לבר-און: "יש שם 18 איים מאוד גבוהים, כמו הצוקים של דובר, אבל במכפלת. ירוק עד כאב ממש. כדי להגיע לבירה, אתה יורד ועובר במעבורת. עיר יפיפיה, קטנטונת". תקוה : "אחד המקומות המדהימים שנתקלתי בהם, כמו כפר. אני לא זוכר מרכזי קניות, שלא יבנו על זה ". אבי כהן הירושלמי: "אלה ששומרים כשרות במצב טוב - רק דגי סלמון". בראון: "מלון חד קומתי כשעל גגות הרעפים צומח עשב. מהאוויר זה נראה כאילו אין בתים. הכבשים עולות לגג כדי ללחך את העשב. היה בוקר אחד שדפקו לי בחלון בבוקר, התברר שאלה היו שלוש כבשים". שלמה שרף: "הכנסתי כבשה דרך החלון של הדוקטור (מארק רוסנובסקי). הוא צורח לי:'קחו לי את ה' מה' מהחדר'".
בר-און, עדיין בנעליו של אייל פלד: "היינו שם בסוף עונת ציד הלוויתנים. המקומיים רוקדים בכיכר העיר בתוך שלולית דם ענקית של הלוויתנים. השפה שלהם נוראית, אף אחד לא מבין אותה. דיברנו שם עם הידיים ועם הרגליים. זה כמו מושבת עונשין".
כולם זוכרים ששרף חטף שם צהבת, לא פחות. בר-און: "שחקנים התחילו לצחוק שזהו, תם עידן שרף מיד כשהוא התחיל. חיפשנו רופא נוסף, אבל שם יש לרוב וטרינרים, לא רופאים. התעניינו איך נשלח את הארון שלו ארצה והגענו למסקנה שזה ייקח שלושה חודשים".
גם מהמסע הזה זוכרים בעיקר את מזג האוויר במשחק, שהסתיים אגב בתיקו 1-1 אחרי שישראל הישוותה בקושי על-ידי טל בנין. חזן: "בחצי השני שיחקנו מול רוח כלכך קרה שלא ניתקלתי בה בחיים. בשלב מסוים זה כאילו שאתה משחק בלי כפות ידיים, ובלי כפות רגליים. אתה מרגיש כמו פאקיר שהולך על מחטים. טיפות הגשם נכנסות כמו סיכות". בר-און: "צריך לשקול לשחק שם עם שכמיות ושנורקלים". אבי כהן: "המעסה שמוליק רוזנצוויג רץ לטפל בשחקן. שמוליק לא בחור קל, שני תיקים, הגיע לאמצע המגרש והחליק. נפל על הגב. עשה רעידת אדמה באיי פארו. נפלנו מצחוק.
הדוקטור היה צריך לטפל בשמוליק". חזן : "המגרש לא מזכיר כלום. אתה עומד ב-16 ולא רואה את האמצע. השמיים נמוכים". בר-און: "אמצע הקיץ, גשם וערפל. לא ראיתי את זה שישב שורה לפני. את הגול שלהם רק שמענו, לא ראינו. לפחות שלושה כדורים אבדו באוקיאנוס, צריך להוציא נחתת כדי להביא כדור, התנאים בלתי אפשריים. שיחקו בכדור אדום זוהר באמצע אוגוסט, כדור כזה ראיתי קודם רק בשלג. הנבחרת הצעירה שיחקה שם על דשא סינטטי ואחרי כל גליץ' היה צריך לבצע השתלת עור". אבי כהן: "השוער שנגדנו לבש כובע עם פונפון".
בר-און: "אם יש שחקני כדורגל שקוראים להם דייגים, זה הם. היו שחקנים שלהם שהגיעו לחדר ההלבשה עם מגפיים".
בעניין הזה יש סיפור לא פחות מדהים. כמה ימים לפני ש-B36 הגיעה לארץ, הצלחתי להגיע דרך'אפטן פוסטן' הדני לעיתון'סוסאלורין' בטורשאבן. אחרי יומיים שלא היתה תשובה, ענה קול מנומנם. את הספורט, ביקשתי. "אני כתב הספורט". תוך כדי שיחה התברר כי לבחור קוראים איון קלקסטיין והוא כתב הספורט היחיד בעיתון. הוא סיפק פרטים אבל התנצל לאחר 10 דקות שיחה: "אני נורא ממהר לאימון".
- אתה הולך לאימונים בקור הזה?
"לא, אני שחקן".
חשבתי ליגה למקומות עבודה, משהו לחובבים. קלקסטיין כמעט נעלב: "אני שחקן של קלאקסויקאר. שיחקתי לפני 3 שנים נגד מכבי חיפה". לקח יומיים להתאושש מהעובדה, שחלוץ קבוצה בכירה באיי פארו הוא גם עיתונאי ספורט, ועוד חודשיים להתאושש מכך ששלושה ימים לאחר השיחה שלנו כבש קלקסטיין צמד בניצחון קלאקסוויקאר בליגה.
בר-און: "צחוק, צחוק, אבל שלא יקלו ראש. אם הייתי ראש המשלחת הפעם הייתי מודיע לשחקנים שישקלו לחזור בשחיה אם הם לא ינצחו".
נא להמתין לטעינת התגובות
