איש אמיתי
גיל לבנוני חושב שאם הרבה אנשים היו אמיתיים כמו שלמה שרף, הכדורגל שלנו יכול היה לעשות צעד קדימה
קשה להגן עליו, אבל אפשר להבין אותו. כי כשאתה רואה כדורגל ישראלי, אתה מרגיש ממש כמו שלמה. בדיוק כמוך, גם אותו מעצבן לראות כדורגל משעמם, אבל מכאן ועד לקביעה כי שרף אינו מקצוען הדרך ארוכה.
האג'נדה של שרף ברורה וידועה, עוד מימיו במכבי חיפה: התקפה, התקפה ועוד התקפה. שרף תמיד רצה לתקוף, להבקיע עוד שערים. היו ימים בהם הוא שיחק עם ארבעה חלוצים: ארמלי, מלכה, סלקטר ורוזנטל. אחר-כך הוא הביא את הגישה הזאת גם לנבחרת. איזה מאמן משוגע היה עולה עם ראובן עטר בפריז?
עם אותה גישה הוא הגיע לעמדת הפרשן. שרף רוצה מה שכל חובב כדורגל רוצה לראות - כדורגל התקפי, יפה, עם הרבה גולים. שלמה כמאמן היה אחד שלא מחכה עם החילופים שלו. כשהוא היה רואה שחקן שלא פוגע, קבוצה שלא מתפקדת, הוא היה מיד מבצע חילוף,
אחרי 20 דקות, חצי שעה גג. שרף אומר תמיד את מי צריך להחליף, מי חלש לדעתו, ותמיד מטיף להתקפה. כשהוא יורד על שחקן זה כמעט תמיד מוצדק. לא תמצאו אף פעם מישהו שהיה מצוין או אפילו בינוני, ששרף ייטפל אליו סתם. והחשוב מכל, הוא הפרומוטר הגדול של הכדורגלן הישראלי, ותמיד הוא יעדיף צעיר מהנוער על פני זר בינוני.
שלמה הוא איש אמיתי, פיו וליבו שווים, רק מה? הוא מתרגז במהירות, רב בקלות, אבל באותה קלות גם סולח ושוכח. בימים בהם מאמנים פוליטיקאים שחוקי ושוחקי קלישאות מציפים אותנו בתירוצים על הבונקר שלהם, אפשר להתגעגע לאיש אמיתי ומאמן התקפי כמו שלמה, שבשונה מאחרים, לא רק מדבר אלא גם עושה. בינינו, איזה מאמן בכיר אתם רואים לובש טרנינג, נועל סטופקס ויורד לדשא לאמן ילדים בני 10? כיום רק אחד עושה את זה, ואולי בדרך שלו יצמח לנו דור של שחקנים התקפיים, ולא פחות חשוב - אנשים אמיתיים.
עדכון אחרון : 11/12/2005 12:03
נא להמתין לטעינת התגובות
