רק לא לזרוק אחרי השימוש
גד זאבי נטש את בית"ר באמצע טביעתה, יעקב שחר הגיע למכבי חיפה ונמצא בה מעל 20 שנה. כמה זמן יחזיקו האוליגרכים? גיל לבנוני מקווה שהם לא ישחקו עם הקבוצות ויעזבו אותן, אלא ימצאו בשחר מודל לחיקוי
גאידמק רכש תוך ישיבה וחצי את בית"ר, לבייב השתלט על הפועל ת"א תוך שבועות. שניהם מזכירים כרגע את הטרגדיה שעברה בית"ר עם גד זאבי. סגירת עיסקה זריזה, שמות מפוצצים, כותרות ענק, סיפורים על המיליונים, רכש נוצץ, מסיבת פתיחת עונה ענקית והרבה זיקוקים. זאבי, להזכירכם, נטש את בית"ר בעודו מטביע אותה תוך ניהול כושל ומנכ"לותה של בתו. מי שהציל את בית"ר מדמעותיה של מיכל זאבי היו מאיר פניג'ל ומאיר לוי, שחילצו את הקבוצה מפירוק של בית המשפט.
משמח אך מוזר כל מה שקורה כאן בחודשים האחרונים. מצד אחד הגיע הזמן שמישהו יהווה אלטרנטיבה למכבי חיפה, ומצד שני - למה לאנשים כה עשירים לרכוש עסקים כה כושלים וחסרי סיכוי להרוויח כמו קבוצות כדורגל ישראליות? לבייב שומר שבת ומצהיר כי ירכוש בתנאי שהשבת לא תחולל, תנאי לא אפשרי בעליל
(הילדים, הנערים והנוער משחקים רק בשבת, ולקבוצות הבוגרות צ'רלטון קובעת מי משחק ומתי). גאידמק מצהיר כי הוא רוצה פרסום והוא אכן קיבל אותו בזכות בית"ר. אבל מה שמטריד, ומטריד מאוד, היא השאלה שמנקרת במוח בכל רגע שנזכרים באפיזודת זאבי: מה יקרה ביום שאחרי? האם האוליגרכים קנו כדי להישאר, או כמו במקרה זאבי - בית"ר והפועל משמשות רק כלי משחק חביב, צעצוע אופנתי וחולף, וייזרקו כשיימאס?
החשש הוא גדול, כי אם בית"ר והפועל תיזרקנה כשקצת לא יילך, ספק אם יהיה מי שיציל אותן. במקרה גד זאבי גילינו כי בית"ר למיליונר היתה לא יותר מעוד חברה כמו שאר החברות בבעלותו, ללא רגש או סנטימנטים להיסטוריה. אנחנו צריכים להתפלל שגאידמק ולבייב מבינים כי מעבר לפרסום, יש בהפועל ת"א ובבית"ר ירושלים הרבה יותר מאשר עוד חברה עיסקית או פעילות לשעות הפנאי. אלה שתי קבוצות שמהוות חלק עצום מההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, ואם תרצו גם חלק גדול מהפוליטיקה והתרבות הישראלית. אז בבקשה, אל תרוצו, תבנו לאט ובהיגיון, אבל הכי חשוב - תקראו את האותיות הקטנות, שם כתוב "לא לזרוק אחרי השימוש".
נא להמתין לטעינת התגובות
