מכתב לשמעון גרשון
אורי פרידמן, אוהד הפועל ת"א, שולח את הקפטן שלו באכזבה לשדות זרים
כשזכית בגביע, ידעת ששלום תקוה צריך להיות שם לצדך, במעמד ההנפה. זה הגיע לו, לקהל וגם לך. הזכות להניף איתו גביע. גיבורי הפועל ת"א.
כשבגרת, והגעת אפילו עד סן סירו, זכית במה שהגיע לך באמת. מעמד אחר. סמל. אהוב הקהל. לא כזה שיש לנו כל כמה שנים. לא בגלל לחימה וכמה ססמאות לפני דרבים. בגלל מי שהיית באמת. שמעון גרשון. זה שגם כקפטן נראה קצת שקט מדי. זה שאף פעם לא ידענו אם הוא מנהיג של ממש או פשוט דמות מיוחדת. אבל לנו זה לא שינה. אהבנו אותך כפי שאתה. רצינו שתייצג אותנו. רצינו אז שהפועל תבנה בצלמך. יפה, שקטה, חמה ואוהבת. יודעת לכבוש ולהצליח. אך יודעת גם לספוג ולהפסיד. כזו שבכל מצב תשאר כמוך. מיוחדת. שונה. כל כך יפה.
נכנסת לדפי ההיסטוריה עם שיר גביע מרגש וזכית להופיע באותו דיסק עם אריק איינשטיין, קלפטר, חנן יובל יגאל בשן. כאלו שמייצגים אותנו באמת. אוהדים אבל בעיקר אוהבים.
שמעון שלנו, בגרת, הבשלת, התחשלת. ופתאום, מי היה מאמין, פשוט שכחת מהיכן באת. במבחן האמיתי, זה שאחרי ההצלחה, פשוט כשלת. לא, זה לא ישכיח מאיתנו את מה שנתת. גם לא נמחוק את אותו השיר מהדיסק. אלו הזכרונות שלנו, לא רק ממך אלא מהפועל, זכרונות של תקופה. לך היתה הזכות להחרט בזכרוננו כמסמל התקופה, וכמעט הפכת לאחד מגדולי המורשת שלנו. כמעט. כשהתבגרת שמעון, והפכת כוכב, לא רק התמימות נעלמה. גם חמימותך הלכה והצטננה.
היינו איתך בפציעה הקשה, תמכנו בך כשניסית לפתח קריירה נוספת במקביל. ראינו עד כמה זה פגע בך, בהפועל ובנו. אבל נשארנו איתך. בלומפילד רעד מקריאת שמך אחרי החמצת הפנדל ההוא מול לוקומטיב. והיינו כמובן בסן סירו. בכלל, בצד ההצלחות, חווינו איתך לא מעט אכזבות ורגעים קשים. אנחנו, שהיינו שם תמיד, זוכרים את הקריירה שלך הולכת ודועכת. אנחנו גם עזרנו לך להרים אותה חזרה. ולעולם לא השארנו אותך לבד. במקומות בהם אחרים היו מאבדים סבלנות שמרנו על קור רוח. עזרנו לך לפחות כפי שעזרת לנו.
וגם עכשיו עמדנו, התחננו, זעקנו. תשאר תשאר. אבל אתה כבר החלטת. אולי נעלבת מהנהלת הקבוצה, אולי קיבלת הצעה גבוהה אבל כזו שפשוט לא הספיקה לך. אבל את הבחירה להתייצב מול המצלמות ולספר לנו שבית"ר פנו אליך רק בסיום העונה אתה עשית. ולו לפחות היית כן ואמיתי. לפחות היית מעריך אותנו קצת יותר ולא נפרד מאיתנו באימרה כל כך מעליבה. את העובדה שבקושי היה מו"מ (בסה"כ שתי פגישות כך אמרת) גם אתה יכולת לשנות. אם באמת היית רוצה היית פונה אתה להפועל. כמו שהיה עושה שמעון ההוא, הנער היפה, המוכשר והביישן. שאולי עוד היה קצת תמים, אבל לשחק בהפועל היה עבורו הגשמת חלום.
העדפת לשבת ולחכות, לתת לזמן לעבור, להפוך את המו"מ לחסר טעם, לא להראות כמי שחותם על חוזה ביריבה המושבעת רק כמה ימים אחרי שהניף גביע כקפטן קבוצת נעוריו. ידעת שהכסף שהובטח לך ימשיך לחכות. אז עכשיו הוא שלך. אבל המחיר שלו יקר.
שמעון, אנחנו שולחים
אצלנו, למרות האכזבה, דבר בעצם לא השתנה. את הסמל האמיתי לא איבדנו. הוא היה ויהיה הפטיש והמגל. חודורוב, פרימו, טיש, שייע, לנדאו וסיני, ממש כמוך, זכו לענוד אותו וכך הפכו לאגדה בחייהם. אנחנו נמשיך בשגרה החזקה והכל כך אוהבת. וכשתבקש לחזור, אם תהיה אז בכושר, וכמובן אם המאמן ירצה בלם מזדקן עם לא מעט אגו, על הספסל או בהרכב, סביר שנקבל אותך.
בכל זאת, אתה יודע, סנטימנטים לשמעון ההוא.
ועד אז שמעון, כפי שנהגת לשיר: "אדום עולה ויעלה אם תרצו או לא תרצו, סופה פה תתחולל אז כדאי שתצטרפו".
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? משהו כואב לכם? אם אתם יודעים איך הקבוצה היתה צריך לשחק ומה היו הטעויות של המאמן, אם אתם סתם רוצים לשבח מישהו שמגיע לו, קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת הספורט של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה. בכל פעם יתפרסם כאן באתר הטור הנבחר.
הכתובת למשלוח טורים: peoplevoice@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
