נתניה החדשה: נה-נה-נה-ניר ברקוביץ'?
מכבי נתניה הרומנטית עקפה הקיץ את המתחרות, בדרך להיות הפרויקט המטורלל של הכדורגל הישראלי. חיים שדמי יצא לבדוק איך נרקמה ההזיה הזו, והאם יש סיכוי להחזיר עטרה (או לפחות את רובן)
מכבי נתניה המתחדשת היא ההפקה הגדולה של הקיץ. בקיץ שעבר קיבלנו את הפקת הענק "הגלאקטיקוס" שרק מפיק-על ברמות של לוני הרציקוביץ' יכול לייצר, כמה חודשים אחר כך הסתער עלינו האוליגרך הנמלט מפחד ההסגרה שנזכר שהוא יהודי, גאידמק, והעלה מופע משלו, והקיץ: הביובית החביבה והרומנטית התאהבה בבעל של הבת של האוליגרך מספר 72 ברוסיה, דניאל יאמר!
קבלו את הטלנובלה החדשה - "הקופסה", עם השקעה מעוררת התפעלות בדמויות צבעוניות: החל מהמנג'ר הבלתי אפשרי, פליטי ה-30 ומשהו היוקרתיים ממכבי תל-אביב ומחיפה, איש איש סיפורו ושריטתו, המאמן הכי שמרן בארץ עם הלב הכי רגיש, שהוצנח בתום סאגה שכללה את גירוש אהוב הקהל, וחשיפת רומן שניהל המינוי הקודם עם אשת מאמן הירושלמי; עם שוער במצב צבירה גאון כשהוא לא חושב, עם יציאות בדמות אנסומבו ואיתי שכטר, בלי נאמני המשטר הקודם שסולקו, עם בנים אובדים שהוחזרו, והאיש שמשרתו הכי בטוחה במשק: מרקו בלבול; עם אספירציות למקומות חמישי-שישי, שזה, רגע אחד, בדיוק כמו העונה שעברה, רק עם הרבה הרבה יותר כסף. לא?
את הסיפור של מכבי נתניה הקיץ אפשר להתחיל עם איציק גניש. את הסיפור של איציק גניש אפשר להתחיל מהסוף: העיתונאי שהפך לדובר, שהפך למעסיק של יאמר, כפי שיתברר בהמשך; או מהאמצע, באותו בוקר שישי הגדול על שפת הבריכה של יאמר בהרצליה פיתוח, עם ליסה אשתו, לא של גניש, של יאמר, ושיחת הטלפון שהגיעה למכשיר הנייד, של גניש, לא של יאמר, מנציגי ההנהלה הקודמת, שהודיעה שעיסקת המכירה התפוצצה, הפעם סופית.
ואפשר גם להתחיל מהתחלה, בבית ברחוב הזנגביל 41 בנתניה, לשם עברה משפחת גניש כשאיציק היה בן שנתיים. מעבר לכביש, בזנגביל 44, ניצב המונומנט הידוע בשמו "הקופסה". וברור לגמרי שילד שנולד ליד מגרש של קבוצת כדורגל יהפוך מהר מאוד לאוהד שלה. וזה בדיוק מה שקרה עם גניש, שבשלב יותר מאוחר של החיים שלו עלה על מסלול העיתונות, בהתחלה במקומונים בנתניה, בעיתון הכדורגל "ראשון" ז"ל, ומהקיץ שעבר בספורט "הארץ".
פחות או יותר באותו הזמן רק בארץ אחרת, התחיל לגלות יהודי אחד, דניאל יאמר שמו, סימנים של מחשבות על עלייה. יש המספרים שזה התחיל בגילויי אנטישמיות שחווה, שיאמר פתאום התעורר והרגיש לא נוח ואמר לעצמו שאם כבר יהודי, עדיף בישראל. החיים חייכו ליאמר בפעם הראשונה כשהכירו לו את ליסה, בתו של האוליגרך מספר 72 ברשימת עשירי
כשיאמר שיחק אותה קשר שמאלי במכבי פרנקפורט, הוא הכיר את הנרי מיינגרטן, שהוא הסוכן הזר שאיתו פורת בא במגע כפי שרק סיפרנו לכם. מיינגרטן שמע מיאמר שהוא מחפש קבוצה להשקיע בה בארץ, בלי קשר לקבוצה הסלובקית נמץ שבבעלותו, שפעם, בשטף של ציונות מכביסטית, אפילו חשב לקרוא לה "מכבי נמץ". אם יש דבר שאמור לעודד את אוהדי נתניה, זה הזיקה המוחלטת של הבעלים החדש שלהם לציונות מכביסטית. איציק גניש מספר שיאמר חיפש הובי, אז מיינגרטן ופורת יצאו לחפש בשבילו קבוצה בארץ.
השמועה הגיעה לאוזנו של חלוץ העבר של מכבי נתניה, ומי שמשמש היום כעסקן קולני בעירייה, ויקטור סרוסי. גם סרוסי היה מעורבב לרגע עם קבוצת הניהול הכושלת, הענייה, מרובת הדירקטוריונים וחסרת היומרות של מועדון הכדורגל. גם לו, כמו לשאר האנשים שבאו בשנים האחרונות במגע עם הכדורגל בנתניה, היה מניע כלשהו להיפטר מהעומד בראשה, אשר אלון. וככה הסיפור של מכבי נתניה החדשה יצא לדרך.
איציק גניש עקב אחרי נסיון הקנייה של נתניה, כמו אחרי כל הנעשה בקופסה, מתוקף תפקידן כעיתונאי ספורט מקומי. גניש החל לעשות טלפונים ליאמר על בסיס מקצועי, ואחרי כמה שיחות נוצרה ביניהם כימיה. "יאמר שאל אותי כל מיני שאלות, אבל הבסיס בהתחלה היה של עיתונאי מול מקור", משחזר גניש את הימים שהיה מייצר מילים כדי להתפרנס. "ידעתי שיאמר שואב ממני מידע שדרוש לו, כי הוא יודע אפס על הקבוצה ואין מי שיכוון אותו. הוא שאל אותי על הכל: על המועדון, השחקנים, תהליכים. הייתי כמו אנציקלופדיה בשבילו. בתוך כמה שבועות זה הפך לבסיס יומי, כמה פעמים ביום הוא היה מתקשר אלי מגרמניה. בסיטואציה כזאת אתה נקרע ושואל את עצמך איפה הגבול. אבל היה לי נוח".
בטח שנוח: לגניש היה את הסיפורים הכי טובים שיש, בהתחשב בעובדה שספק המידע שלו היה המועמד העיקרי לקניית הקבוצה, שנעזר בגניש עצמו לקבלת מידע. בבוקר היה גניש מפוצץ סיפורים בעיתון, ובערב היה עסוק בלכבות את השריפות שהסיפורים שלו יצרו.
קובי בלדב, המנכ"ל של נתניה, אומר ש"אם לא איציק, יאמר לא היה קונה את נתניה. יאמר אמר פעם שקנה את נתניה כי לא היה לו נעים מאיציק. הוא פשוט ישב לו על הווריד ולא עזב אותו, כולל במשברים הכי קשים".
ומשברים היו בכמויות, במשא ומתן שנמשך חצי שנה היו יותר פיצוצים מלחיצות ידיים וכולם מאשימים את אשר אלון, כולל השותפים שלו לשעבר, ולא ברור אם אלון באמת דביל או שהוא סתם קורבן נוח להיתלות עליו, או שהוא שניהם ביחד. באותם ימים, על כל פיצוץ במשא ומתן היה יאמר מרים טלפון לגניש, שמצידו הקפיד לפנות זמן לקונה הפוטנציאלי של קבוצתו האהובה, גם אם לפעמים נפלו השיחות האלו בעיתויים בעייתיים מבחינת דד-ליין. לא של נתניה, של העיתון.
"היתה לי מטרה. המשא ומתן של יאמר ואלון היה מייאש. היו לנו שיחות לתוך הלילה ועד לפנות בוקר, והיה ליאמר משפט שהוא תמיד אמר לי: 'אם אני אקח את נתניה, אתה איתי'. זו הפכה למערכת יחסים של חברות לכל דבר. יודע למה? כי שנינו מזל אריה. עכשיו תבין את הסיטואציה. מגיע אדם שהופך לחבר, ואתה רוצה שהקבוצה תשודרג כבר, נמאס ממה שהיה. בשנים האחרונות היה ניהול קטסטרופלי, עשו כל טעות אפשרית והביאו את המועדון על סף קריסה, וכשאתה מחבר הכל, אתה אומר לעצמך 'רבאק, אני לא אתן לזה ליפול'. זאת היתה השליחות שלי, שנתניה תעבור לעידן חדש. ככה הייתי אומר לעצמי, 'איציק, זאת השליחות שלך'. בסיקור שלי שיקפתי את כל הצדדים והעבודה לא נפגעה, אבל להגיד לך שלא רציתי שהעיסקה תסתדר? בטח שרציתי. בשעות המשבר הייתי מתקשר אליו ומרגיע אותו, תיווכתי בינו לבעלים הקודמים, הפגשתי ביניהם והרגעתי. שלושה שבועות לפני סגירת העיסקה התפטרתי מהעיתון, כי הרגשתי שאני עסוק מדי בזה. כל יום הייתי נוסע לוילה בהרצליה בפיתוח לעבוד משם, להכיר לו את האנשים הנכונים. היינו מרוכזים רק בזה. הוא הפך לאח, אין לי מילה אחרת".
המסע שגניש לקח על עצמו, של הפיכת יאמר לנתנייתי, לא כלל רק היכרות עם בעלי הקבוצה, אלא גם עם נציגי הנושים, כי נתניה זאת קבוצה שסוחבת איתה חובות של שנים, מאז הקריסה הגדולה שבאה אחרי ימי התהילה, אלה שנתניה נוסעת על הזיכרון שלהם כבר דור שלם. יאמר התעקש לקנות קבוצה בלי חובות, והפגין עוד התנהגויות חריגות: דבר ראשון, עוד לפני הרכישה, הוא פתח חשבון בנק והפקיד עליו כאחראים שניים מאוהדי הקבוצה. יאמר שם שם 50 אלף שקל לבזבוזים לאוהדים, שזה בשפת הכדורגל מרצ'נדייז. רק סיבה אחת מיני רבות לכך שאוהדי נתניה מתרגשים באמת מבואו של האיש: יאמר הבטיח גם לקחת שני אוהדים למחנה האימונים של הקבוצה באירופה, לבנות אתר אינטרנט ומועדון אוהדים מסודר, ובינתיים הוא כותב להם שירי אהבה פומביים. חוץ מזה, אסור לשכוח שהוא קנה את הקבוצה מאשר אלון. לקח לו חודשים, סאגה מייגעת אמיתית, שזכתה כבר לקיטונות בוז וחוסר אמון בעיתונות - אבל קנה.
יום שישי הגדול, יום החתימה האמור על הסכם העברת הבעלות ליאמר, תפס את גניש, יאמר וליסה משכשכים רגליים בבריכה שבווילה בפיתוח, מרביצים קוקטיילים בכוסות גבוהות עם מטריות נייר סיניות ומפנטזים על עולם טוב יותר. "חיכינו לטלפון שאומר לנו לבוא ולחתום, והפעם באמת. פתאום מתקשר אלי דב לנד, אחד הבעלים, ומודיע לי שלא חותמים. אני יושב מול דני, כל מכבי נתניה מונחת על כף המאזניים, יאמר לא מאמין וכבר לא מוכן לשמוע מהם יותר בחיים, הם הרי ניסו לתחמן אותו, ואומר שזהו, שנמאס לו מהם. 'בשביל מה הייתי צריך את זה?!' הוא צעק, 'רק בשבילך עשיתי את כל זה!'. הלכתי הביתה להחליף בגדים, כי עוד קודם הוא הזמין אותי לארוחת ערב. בינתיים, אוהדים הגיעו אליו הביתה עם פרחים וניסו לשכנעו אותו לא לוותר. כשחזרתי בערב אמרתי לו שלא יישבר, שכל העיר מאחוריו. גם לנד ובלדב התקשרו כשהיינו בארוחה. במוצאי שבת הוא הודיע שהוא נותן להם עוד שלושה ימים. כעבור שישה ימים החוזה נחתם".
אם תחשבו על זה, נתניה היא קבוצה בלתי שנואה. הסטטוס החריג שלה מקורו בהיותה ייצוג לעידן התמימות בכדורגל, ימי התהילה של משחק פריפריאלי נטול עכבות. הרומנטיקה השתמרה בה. ואז הגיע יאמר, ובחר להחתים את ברקוביץ'. כמה תמימות ורומנטיקה יכולות להישאר עם ברקוביץ'?
את אייל ברקוביץ' פגש יאמר במלון דן אכדיה, ומיד נשבה בקסמו: אותו מנעד התנהגותי שנע בין חיוך כובש ואמירת האמת בדוגריות שישראלים נמסים ממנה, ועד חוצפה שלא תיאמן, שמבדילה את ברקוביץ' בעיני עצמו מכל ברייה אחרת בעולם וגורמת לו להחתים את אחיו ניר בקבוצה שאליה אך הצטרף כמנג'ר. או למנות את מרקו בלבול כעוזר לפני שיש מאמן. או להביא חברים אחרים מהספסל של מכבי תל אביב על תקן כוכבים. או למצוא ג'וב במערכת לחבר וחלוץ העבר עופר מזרחי, שאינו נמנה על עלית האינטלקט של הענף. או לפתות עם הכסף של יאמר את בנאדו וקייסי, רק כדי לנסות ולנקום בשחר. או לנפנף את המאמן המצליח והמוצלח עטר מהמערכת, כאילו הם עדיין שני ילדים שעלו מהנוער במכבי חיפה ורבים על מי מספר אחת. ברור לכולם שכל זמן שברקוביץ' בסביבה, אלוהים לא יעיז להראות את הפרצוף שלו מפחד התגובה של הכוכב, וככה מתעכב בכמה עשרות שנים הדיון התיאולוגי שמעסיק מיליונים.
יאמר חיפש שם ענק לקבוצה החדשה שלו, ויזם את המפגש הראשוני עם ברקוביץ'. יאמר שאל את ברקוביץ' אם הוא רוצה לשחק, וברקוביץ' ענה שהספיק לו. "אם ככה, להזמין חשבון?" שאל יאמר, וברקוביץ' ענה שמעניין אותו אולי להיות מנג'ר. יאמר אמר שיחשוב על זה, ומאז נשמר ביניהם קשר טלפוני ידידותי. עד שגניש פרסם ב"הארץ" שיאמר רוצה את ברקוביץ' בתור מנג'ר ושהעיסקה סגורה.
ישראלים נקנים בישירות של ברקוביץ', אולי כי הם יודעים שמשקרים להם כל הזמן. יכול להיות שיאמר לא מודע לצד הנוסף באישיות של ברקוביץ', שגרם לו לפוצץ בפרצוף כל עונה בכל קבוצה נתונה בשמונה השנים האחרונות. גניש: "יאמר אוהב אנשים צעירים וכריזמטיים שרוצים ללמוד ולהתקדם ומאמינים בעצמם. ברקוביץ' השתנה".
האנשים של יאמר המומים כמה שחקנים הגיעו לנתניה בזכות ברקוביץ'. זהות השחקנים מעניינת אותם פחות. עד היום נתניה לא היתה מועדון ששחקנים ששו לבוא אליו וברקוביץ' שינה את זה, מתגאים בקבוצה. לא, זה לא רק הכסף, הם אומרים. המוניטין האיומים שלו כנראה לא עושים שום רושם על קליקת הכדורגלנים, רק ממכבי תל אביב הגיעו חמישה טלפונים של שחקנים שמתים לבוא איתו לנתניה. "יש סביב ברקוביץ' הילה. ברקוביץ' הולך להיות האיש של יאמר", אומר גניש, "הוא לא הולך לקבוע הרכבים או לשבת על הספסל במשחקים. בשביל זה יש מאמן".
מה שמוביל אותנו לאלי גוטמן. פעם, לפני הרבה שנים, כשברקוביץ' עוד לא היה מנג'ר אבל תפס מעצמו כזה, הוא רצה שאחיו ניר ישחק אצל גוטמן בהפועל חיפה. זהו, כאן אפשר היה לעצור, אחרי הכל ברקוביץ' רצה, אבל גוטמן החצוף חשב שניר לא מספיק טוב ומאז ברקוביץ' לא דיבר איתו מילה, שזה דבר שקורה לפעמים לאנשים עם ברקוביץ', שקמים בבוקר ומגלים שפתאום נכפה עליהם ברוגז.
את גוטמן פגש יאמר בבית שלו באיביזה. לא של גוטמן, של יאמר. מה, חשבתם שלנצר לאוליגרך יהיו רק שני בתים בשתי ארצות? הפגישה עם גוטמן היתה יום אחרי שסוכמו כל הפרטים העקרוניים עם האנגלי ג'ון גרגורי, לשעבר מאמן פרמייר ליג מצליח ובשנים האחרונות מובטל ובעיקר חבר של סוכנים ישראלים. זה היה גם יומיים אחרי שיאמר סיכם עם עטר על שובו לקווים בקופסה. בכל מקרה, גוטמן היה האחרון, וגם ברקוביץ' נכח בפגישה איתו באיביזה, והברוגז הכפוי שלו עם הגרמני נגמר תוך שניות, מה גם שהאח של ברקוביץ' כבר היה חתום בנתניה. העובדה שניר פרש מזמן ממשחק פעיל, לא עקרונית. העובדה שקשה לחשוב על הפכים מושלמים יותר מברקוביץ' וגוטמן גם היא לא עקרונית, לא בקרקס נתניה של קיץ 2006.
מעכשיו ניתן לגוטמן לדבר, כי זה מה שיפה בטקסט שמתפרסם, תמיד אפשר לחזור אליו, גם שנה אחרי, ולראות אם אנשים יצאו טמבלים או גאונים. "שאלתי אותם, 'מה אתם רוצים מעצמכם ומהמאמן שלכם?' והם אמרו שכרגע בנתניה, למעט כמה שחקני בית, אין כלום, והם רוצים להקים תשתית של מועדון שעוד שנתיים יהיה לו איצטדיון חדש וראוי ושיוכל להיות מועדון של כבוד בכדורגל. הם אמרו לי שלעונה הקרובה הם בונים על קבוצה במקום טוב באמצע, שלא תסתבך במאבקי תחתית, שנותנת הכל על המגרש ויודעת מה היא רוצה מעצמה".
רגע, שוב פעם: לא ככה בדיוק היתה הקבוצה של עטר, עם חמודי בריק מטירת הכרמל, גולן חרמון שיצא מהקבר ועם זוויטי, כי איך אפשר נתניה בלי זוויטי? סליחה, נחזור לגוטמן: "לו היו אומרים לי שמצפים לאליפות, לא הייתי בא. יאמר רוצה לראות איך כל העסק נבנה בכלל ולהסתכל שנה מהיום. הם לקחו בלם מפה, שוער משם, חלוץ מפה. צריך לבדוק איך הכל מתחבר. אם לא הייתי שלם עם השחקנים שהחתימו לפני שבאתי, לא הייתי מגיע. סטרול בלם בעל פוטנציאל, אוזן - לא סתם חיפה לקחו אותו, ועל אנסומבו לא צריך לדבר. אלה מהלכים שאני בעיקרון מסכים איתם. את הזרים שיאמר הביא עוד לא ראיתי. הלוואי ויהיו עוד זרים טובים".
וברקוביץ' - טוב ללב של גוטמן? כמה זמן זה כבר יוכל להחזיק? "אם היית אומר לי כמה שנים אחורה שאני אעבוד תחת מנג'ר, לא הייתי מסכים, אבל השנתיים בקפריסין עשו לי משהו. עבדתי שם מול פונקציה שנקראת ספורטס דיירקטור, שהוא פונקציה של הנשיא, ובמשך שנתיים ראיתי את הנשיא אולי חמש פעמים. אייל לא רוצה ולא מעוניין להתערב. מהשיחות המעטות שהיו לנו הוא כבר הבין שלהיות שחקן ולהיות מאמן זה שני דברים שונים. אני אגבש קבוצה סביב משחק וסגנון, מתי ללחוץ, מתי להניע כדור קדימה. כדורגל נטו. זה אני. תהיה בחירה של שחקנים נוספים, אני אשב יחד עם אייל וברגע שנחליט שהולכים על שחקן מסוים, אני סיימתי את תפקידי. אייל ינהל את המשא ומתן, הוא ידבר עם יאמר. מעולה".
גוטמן מנמיך כמובן ציפיות, אבל "בלם מפה, שוער משם"? נתניה של יאמר וברקוביץ' הפכה להיות הקניינית מספר אחת של הקיץ, וגם בסטנדרטים של שחר וגאידמק היא מפגיזה מספרים. בין הרכישות שביצע הצמד נמצא, כאמור, גם אורי אוזן, שחקן הבית שחוזר אחרי שנתיים, אולי אחת הדמויות היותר חביבות בקרב כדורגלני ארצנו, ולא כי הוא טמבל. גם את אוזן פגש יאמר בוילה שלו בפיתוח, ואפילו בא לחתונה של השחקן לפני כמה שבועות והתנהג כמו אחרון החוגגים.
יאמר התקשר בעצמו לאוזן, עוד לפני שברקוביץ' חתם. "הייתי אצלו בבית והכל היה דיסקרטי ותוקתק במהירות. סגירת הפרטים כבר היתה עם ברקוביץ'. ברקוביץ' היה מאד ענייני, היתה לנו שיחה טובה. מה שקורה לנתניה מאוד מרגש, הקבוצה עוברת תהליך התחדשות ואני חלק ממנו", קורן אוזן.
לא כל האוהדים בנתניה שמחים משובו של אוזן, לאוהדים יש זיכרון קתולי, ואוזן עזב את נתניה כשהקבוצה ירדה ליגה והלך לחיפה. צודקים האוהדים. "הם ראו בי סמל, הייתי קפטן מגיל 22, עזבתי והם ראו בזה בגידה. אפשר להבין אותם. בתוך תוכם הם מבינים אותי, ואני אעשה הכל להחזיר את אהבת הקהל. אם התהליך שעוברת נתניה אמיתי או 'גלאקטיקוס 2' נדע בעוד שלושה-ארבעה חודשים. למרות שאנחנו לא דומים לגלאקטיקוס, כי שם הקבוצה לא נבנתה נכון.
בנתניה הדברים נראים אחרת בינתיים. מביאים רכש לכל תפקיד במגרש, ובשילוב מנצח של צעירים וותיקים. שטראובר ואנסומבו הם שמות שכבר 15 שנה לא היו בסקאלה של נתניה, ופתאום אני רואה גם את הבולדוזרים חופרים את הבורות בשטח של האיצטדיון החדש".
הכתבה מתפרסמת בגיליון יולי של "שם המשחק"
נא להמתין לטעינת התגובות
