הפרויקטור: סיפורו של חוס הידינק
"האתגר שלי זה להפוך את הבלתי אפשרי, לאפשרי," הצהיר המאמן ההולנדי עם הגעתו לאוסטרליה. הוא הצליח, כמו בקדנציות במולדתו ובקוריאה. ברוסיה עושים לו את המוות, אבל עם מיליונים בבנק, הארלי דייוידסון וחברה סורינאמית צעירה, רק מס הכנסה מסוגל לעצור את הדהירה שלו
אחד מחבריו ההולנדים של הידינק היה מת לדעת מה כל-כך הצחיק אותו באותן שניות מורטות עצבים, אז אחרי הדרמה הוא הרים טלפון לסידני בכדי לשמוע וידוי. הידינק סיפר שבבעיטות מ11- מטר שוער
מהמר על פינה, אבל הוא שם לב ששחקני אורוגוואי מחכים לראות לאן תהיה הקפיצה ואז שולחים את הכדור לצד השני. הוא פשוט ביקש משוורצר לחכות עם הזינוק, משום מה זה גם הצחיק אותו. מיותר לציין שהשוער עצר שתי בעיטות והעלה את אוסטרליה למשחקי גביע העולם אחרי 32 שנה.
הידינק בן ה60- הוא קוסם. מסמן מטרה ומשיג אותה. את אוסטרליה הוא הביא לשמינית הגמר, כשרק שערוריית שיפוט בעקבות פנדל מפוקפק לאיטליה העלתה את אלופת העולם לשלב הבא, על חשבונו של המאמן האגדי. לאוסטרלים זה הספיק בכדי לקבוע עמדה. מדינה שבדרך-כלל מאוהבת בראגבי וקריקט מצאה אליל חדש. הם רצו לארגן לכבוד הידינק תהלוכת ניצחון בסידני על ההישג המופלא, אבל הוא התנצל על כך שלוח הזמנים שלו צפוף מדי, ומבחינתו סיבוב שני זה לא סיבה למסיבה.
עיתון מקומי אפילו הציע לחוקק "מס הידינק," תשלום שיוטל על תושבי המדינה ויגייס מספיק כסף בכדי להשאיר את ההולנדי בתפקיד, אבל המאמן כבר היה סגור ביעד הבא, רוסיה. אין ספק שלדרור קשטן מצפה בשבת קרב המוחות הקשה מכולם.
הידינק נולד בווארסוולד שבמזרח הולנד. עיירה קטנה בת 6,000 תושבים, מקום שבו הירוק שולט וטרקטורים נוסעים ברחובות. כבר מילדות זיהה חירט הידינק אצל בנו אהבה גדולה לכדורגל, שכמעט גבלה בהפרעה נפשית. במשך שעות הנער היה בועט את הכדור לקיר ומשנן יסודות.
חירט היה אידיאליסט. במלחמת העולם השניה הוא עזר ליהודי הסביבה לשרוד ונהג להחביאם ולהגניב להם מזון. עד היום, מדי שנה, יופ לוי, יהודי מאמסטרדם, מגיע אליו בכדי להודות. הנשיא האמריקני אייזנהאואר העניק לו תעודת הוקרה על סיועו במלחמה לטייסים אמריקנים. האב היה מעביר אותם באופניו לשטחים בטוחים.
חירט חינך את ילדיו על ערכים, אבל גם לא שכח את הספורט, אהבתו הראשונה. עד גיל 43 האב שיחק בקבוצה המקומית, עד גיל 80
תחשבו שרק לפני שש שנים סוכן השחקנים, עובד קראוס, הביא אותו ארצה וניסה לשדך אותו לשוק המקומי. שכר של 800 אלף דולר קצת הרתיע את בעלי הקבוצות, אבל לא רק אותם. הנהלת סלטיק הסקוטית דחתה את מועמדותו והעדיפה במקומו את מרטין אוניל.
על הזכיה במקום הרביעי במונדיאל 2002 הידינק קיבל אזרחות כבוד. נכתבו עליו 16 ביוגרפיות, האיצטדיון בגוואנג'ו נקרא על שמו ובעיר יש גם מלון בשם "הידינק." ואם זה לא מספיק, אז בנו לו וילה באי ג'אג'ו וחברת התעופה הלאומית הודיעה שיש לו טיסות חינם לכל החיים. ווארסוולד, בה נולד, הפכה למקום עלייה לרגל לאלפי קוריאנים. המקומיים, שהבינו שיש מכרה זהב, הקימו את "גוסיאום," מוזיאון ובו כל מה שרציתם לדעת על בעל הבית.
כשהידינק עזב את דרום-קוריאה הוא כבר היה סופרסטאר בשדה האימון. הוא חזר לפ.ס.וו, אבל לא רק לקבוצה. חברת האלקטרוניקה "פיליפס," הפטרונית של המועדון, קבעה שהוא יהיה הפנים שלה בשנים הבאות. הידינק הביא לאיינדהובן אליפות והוביל אותה לחצי גמר ליגת האלופות. כשמונה למאמן אוסטרליה, 750 אלף הולנדים צפו במשחק המכריע נגד אורוגוואי. ואנחנו מדברים על השעה 10 בבוקר, ביום חול.
ההולנדי גייס למשימה את יוהאן ניסקנס, אגדה הולנדית, ואת גרהאם ארנולד, כוכב עבר אוסטרלי. מראש הוא הודיע שאת חלק מהזמן הוא יקדיש לקבוצתו איינדהובן, אבל יגיע מדי פעם בכדי לשפצר.
הידינק ישב עם עשרות קלטות והבין את הבעיה. לא חסרים שחקני הגנה לאוסטרלים, הם פשוט לא יודעים היכן לעמוד. הוא ביטל משחק אימון מול קולומביה וקבע מחנה אימון במקומו. במונדיאל כבר היה קשה להגיע לשער. "מעל הכל אתם צריכים לשחק כיחידה," הוא הסביר לחניכיו. "לא שתיים או שלוש יחידות כמו שראיתי."
השם הידינק כבר מפחיד יריבות, אפילו מבלי לשחק. רונאלדיניו אמר לפני המונדיאל: "כל מי שמבין בכדורגל יודע שאוסטרליה החתימה את אחד מחמשת המאמנים הטובים בעולם. הוא מאמן שמשיג את מה שהוא רוצה."
ברזיל עבדה קשה בכדי לנצח את אוסטרליה, וגם איטליה. באותם ימים היה ברור לכולם שכשהמונדיאל יסתיים הידינק ימשיך לרוסיה, שם הכדורגל נמצא בתהליך שקיעה איטי, ששיאו בתבוסה 7-1 לפורטוגל במשחקי מוקדמות גביע העולם.
דווקא היה נדמה לכולם שהידינק יעדיף את המשרה שהתפנתה באנגליה. הוא אפילו היה בראיון אצל ראשי ההתאחדות, שחיפשו מחליף מתאים לאריקסון. הידינק אף פעם לא הסתיר את אהבתו לכדורגל האנגלי ותמיד כשהגיע למשחקים היה נוסע למגרש
ברכבת התחתית, יורד שתי תחנות לפני, והולך ברגל בכדי לנשום את האווירה.
הידינק נראה לא פעם בסטמפורד ברידג' לצידם של רומן אברמוביץ' ומנכ"ל צ'לסי, פיטר קניון. הטבלואידים הבריטים החלו לנחש שנמצא המחליף האפשרי לז'וזה מוריניו, אבל ההולנדי היה שם למטרה אחרת. ברוסיה מספרים שהנשיא פוטין גייס חלק גדול מהאוליגרכים בכדי לסייע בבעיות הדחופות. אם הם כבר מרוויחים הרבה, שיוציאו כמה גרושים. אברמוביץ' הבטיח לסייע בתחום הכדורגל. הידינק חתם על חוזה לשנתיים וחצי, כשבכל שנה הוא אמור לקבל כשלושה מיליון דולר. יש לו אופציה להארכת החוזה בשנתיים, אבל הוא הודיע שיסתפק בתקופה הקצרה.
המאמנים הרוסים לא בדיוק אוהבים את המינוי. מהר מאוד קמה אופוזיציה נושכת, שאותה הוביל המאמן לשעבר ואלרי גזאייב, האיש שהביא את צסק"א מוסקבה לזכיה בגביע אופ"א. "אני מאמין שמאמן טוב לא מספיק בכדי להוביל את הנבחרת," אמר האופוזיציונר. "אתה צריך להיות פטריוט אמיתי, להבין את הזהות הלאומית והמסורת, ולכן אתה חייב להיוולד כאן. השנה הוזמנתי לקורס של המאמנים הבכירים באופ"א ולא ראיתי שם את הידינק."
גזאייב נתקל בהידינק כשההולנדי הגיע לראות משחק ליגה של צסק"א נגד זניט סט. פטרסבורג. הם לחצו ידיים, אבל הרוסי אמר לו: "אני מכבד אותך כמאמן, אבל אני עדיין נגד מינוי מאמנים זרים כמאמני נבחרת." לאופוזיציה של גזאייב הצטרפו מאמנים כמו אולג רומנצב, שטען שהידינק הוביל את אוסטרליה בגביע העולם עם טקטיקה פרימיטיבית, וגם יורי סיומין, שאמר שהעובדה שהידינק לא דובר רוסית תפגע בעבודתו עם השחקנים. בהתאחדות הרוסית מסרו בתגובה שהכל נובע מקנאה. רומנצב אימן את רוסיה במונדיאל 2002 עם שיטות מימי הביניים ובחר שחקנים זקנים שהובילו לכישלון הצורב.
הידינק אמנם לא דובר רוסית, אבל יש בפיו חמש שפות. האיטלקית, השישית, לא נחשבת, בגלל שהיא בסיסית בלבד. לשחקנים זה בינתיים לא מפריע, כפי שהודיע איגור טיטוב: "עבר הרבה זמן מאז שהשגנו משהו. כולנו רעבים להצלחה והידינק מחזיק את המפתח לעתידנו. לכן לא משנה אם הוא הולנדי, צרפתי או איטלקי. הוא המאמן."
רק שגם לתדמית הנקיה של המאמן הגדול יש צד אפור. בימים אלה הוא עומד בפני חשדות שהעלו לגביו שלטונות המס ההולנדים. טוענים שם שהוא הצהיר על מגורים בבלגיה בכדי להתחמק מתשלומים. רואה החשבון שלו כבר היה במעצר, אבל הידינק שומר על שקט.
המאמן של נבחרת רוסיה הוא איש רגוע. הוא למד להיות כזה. בעבר הוא היה עצבני. אחד משחקניו סיפר פעם שהוא נכנס לאסיפה ומרוב לחץ הדליק סיגריה מהצד הלא נכון. היום הוא בשאנטי, נהנה מהחיים. יש לו חברה צעירה מסורינאם ובזמנו החופשי הוא לוקח את ההארלי דייוידסון וחורש את הכבישים.
התהילה, מספרים, לא עלתה לו לראש. עד היום הוא מלווה את שמו לכל אירוע ואפילו אירגן מפגש מחזור של חבריו מבית הספר. הסוד שלו טמון באישיות. לאוסטרלים החוששים הוא אמר אחרי שמונה לתפקיד המאמן: "האתגר שלי הוא להפוך את הבלתי אפשרי, לאפשרי."
נא להמתין לטעינת התגובות
