מ-ה-פ-ך
רגע לפני משחק חייו, קבלו את גיא לוי החדש, כבר לא אותו מאמן מושמץ בעל ביטחון עצמי מופרז, טמפרמנט רותח וחיים תחת הצל של אבא גברי. שחקנים מעריצים אותו, קולגות משבחים והתקשורת לא מפסיקה לחבק. איך הפך מאמן האולימפית מדמות שנויה במחלוקת למאמי לאומי. פרופיל
כששומעים את כל אגדות גיא לוי הצעיר קשה להאמין שמדובר באותו אדם. ממש מיסטר גיא ודוקטור לוי, שתי ישויות שונות. כיום הוא לא נכנס לפינות שאין מהן יציאה, אפילו הריב האחרון שלו עם דרור קשטן על השימוש שזה עושה בשחקני הנבחרת הצעירה הסתיים בכך שלוי הגיע עם בקבוק יין משובח לביתו של המאמן הלאומי וחיסל את המתיחות לפני שהיא גלשה. לפני עשר שנים זה היה מסתיים בפיצוץ שאת הדיו אי אפשר היה לפזר.
את גיא לוי, הצעיר, זה שלא מחשבן לאף אחד זוכרים קודם כל בגלל מקרה אחד ספציפי. גיא לוי ורן בן שמעון גדלו באותה עיר, שיחקו ביחד אבל שניהם מייצגים עולמות שונים. בן שמעון הוא המאמי, הממלכתי, ספורטאי למופת ומכונת יחסי ציבור מדהימה. גיא לוי הוא ההיפך. אחד שהצליח להסתכסך עם כל העולם, כוחני, חכם, אבל לא מיחצ"ן את עצמו.
8 באוקטובר 1992, משחק ליגה בין מכבי פ"ת למכבי ת"א, מאמן פ"ת הוא דרור קשטן שמעביר את הוראותיו לשחקנים דרך רן בן שמעון. גיא לוי לא אוהב את ההוראה ואומר לבן שמעון: "שתוק ותתעסק בעניינים שלך" רב"ש משיב: "אתה כאן רק בגלל פרוטקציה של אבא שלך, אני לא יודע כמה זמן עוד יהיה לך גיבוי". כשהוחלף לוי כמה דקות לאחר מכן הוא צעק: "בן שמעון הבן זונה הזה, אני אראה לו". כשעלו לאוטובוס הקבוצה לאחר המשחק ניגש לוי
לוי לא הצטער על האירוע ואמר לאחר מכן: "אני מוכן לשלם על מה שעשיתי, אני לא מוכן להיות חבר של האיש הזה. אם הוא יתלונן על תקיפה אני אתלונן כלפיו על איומים ברצח".
זה לוי של פעם. לא דופק חשבון, מוכשר וחכם, אבל פרחח שלא חושב רגע לפני מה שהוא עושה. חודש לפני התקרית המפורסמת, פברואר 1992, הגיע גיא לוי למתקן האימונים של הפועל פ"ת וביקש מחבר ההנהלה יואל גולדשמיט כרטיס למשחק מול בית"ר ת"א. גולדשמיט הסביר כי אין מספיק כרטיסים והוא מצטער, לוי תפס את ידו בחוזקה, וחבר ההנהלה ביקש ממנו ללכת. זה רכן לעברו, נגח בפניו, הלך וצעק: "חכה חכה עוד חודש וחצי לא תהיה פה", כשהוא מתכוון לכך שאבא גברי יעיף את גולדשמיט מהקבוצה.
אחת הבעיות הגדולות של גיא היתה לחיות בחסות הצל הענק של אביו גברי, הדמות החזקה והמשפיעה ביותר בכדורגל הישראלי בשנות ה-90 ותחילת האלף הנוכחי. רבים אומרים שלא סתם העקומה של גיא כלפי מעלה והשינוי באופיו, עומדים ביחס ישיר לכך שאביו אינו יושב יותר בצומת הראשי של הכדורגל הישראלי. גיא מרגיש חופשי, חסר תלות, ובעיקר מאושר.
כשפנינו לגברי שידבר על בנו הוא סירב בנימוס: "לא מעוניין לדבר על גיא, שייקח את הכבוד לעצמו. הוא לא צריך אותי בשביל מה שהוא עשה, הוא מקבל את מחיאות הכפיים בזכות עצמו. לא רוצה שידביקו לגיא את גברי, הוא מאמן נפלא בזכותו בלבד. שנים שמנסים לראיין אותי בהקשר לגיא ואני גוזר על עצמי שתיקה. רק מאחל לו ולכל המדינה מחר בהצלחה".
בעבר החיבור בין השניים היה כמעט ובלתי ניתן להסרה ובעיקר פגע בגיא. כשחקן, הוא היה מקבל קללות בכל משחק רק בגלל שהיה בנו של היו"ר ולמרות שהיה בורג מרכזי בקבוצה של גרנט, שסיימה במקום השני והגיעה לגמר גביע המדינה באותה עונה. לוי חש שגם התקשורת רודפת אותו בשל אביו. "אתם לא יכולים לפגוע בגברי אז אתם עושים זאת דרכי. אני בחור רגיש ושקט, שרוצה לחיות בשקט ושלווה, ליהנות מכדורגל וזהו", אמר בווידוי אישי, אך אפילו לאביו לא דפק גיא חשבון רב, כשפוטר מאימון הפועל פ"ת ותבע מההנהלה הישנה והיו"ר גברי חובות של 124 אלף ש"ח.
לוי פרש ממשחק פעיל בגיל 27, כשבמקביל הוא מסיים תואר ראשון בקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן.
גם קריירת האימון היתה המשך ישיר של גיא השחקן הפרוע. הוא החל דרכו כמנג'ר מקצועי בהפועל פ"ת ושוב טענו כולם שזה בזכות אביו. גיא מונה למנהל המקצועי וגילי לנדאו היה המאמן. אחרי 10 ימים לנדאו כבר היה מאמן לשעבר. הרקע היה מקצועי, כביכול, אך למעשה כעס לוי על כך שלנדאו כותב טור בעיתון, שומר על קשר קבוע עם עיתונאים ומפרגן להם, בעוד לוי לא אהב עיתונאים, למרות שלא זלזל בהשפעתם.
ויכוחי טריטוריה החלו, וכשלנדאו הזכיר ללוי כי הוא המנג'ר בזכות אביו, הגיע סוף הרומן. 13 שנים אחרי לנדאו לא זוכר, או לא מעוניין להיזכר, ומפרגן ללוי: "עצם כך שהנבחרת האולימפית מגיעה למשחק על העפלה היסטורית למשחקי אליפות אירופה היא העדות הנאמנה על דרכו המקצועית של גיא לוי, וכל המוסיף גורע".
הבא בתור בתפקיד היה דב רמלר, שעזב אחרי 27 יום, ואמר עם סיום תפקידו: "השחקנים של הפועל פ"ת אומללים. אני מרחם עליהם. גיא היה המלך ואני העבד". והנה שוב בפרספקטיבה של שנים, רמלר מתייחס לכל מה שהיה בין השניים באופן אחר לגמרי. "גיא בתקופה שלי וגיא של היום הם שני אנשים שונים. היו לו אז בעיות שהוציאו אותו מהאיזון, אבל הוא אדם אחר שעבר תהליך מדהים של התבגרות, רציונאליות, ויש בינינו יחסים טובים. הוא איש מקצוע שיודע לאמן נהדר והנה הקבלות לפנינו".
לאחר מכן נדד להפועל בית שאן, רחוק מעין התקשורת, העביר עונה ונחת מאוחר יותר בצפרירים חולון, שם טענו שגיא קיבל את התפקיד בגלל היחסים הטובים בין היו"ר מישקה לפרדון לאבא גברי. באותה עונה ירד ליגה עם הקבוצה אך עלה מיד בעונה שלאחר מכן בתקציב מהנמוכים בליגה. עד היום הוא נחשב למאמן הטוב ביותר שאימן במועדון. טל חן, שחקן שלוי גילה, עד היום מעריץ את גיא: "הוא פרפקציוניסט, מדהים, איש עבודה עם מוסר בלתי נגמר".
באותו זמן הפך לוי גם לפרשן הבית של ערוץ 2 במשחקי ליגת העל, וקיבל פידבקים על הרהיטות, הבנת המשחק והעברתה לצופה, ובעיקר החל בתהליך התקרבות למיינסטרים של הכדורגל והתקשורת. "לא קשה להגיע אל הנפש שלי, פשוט צריך לדעת איך לעשות זאת". גם הגירושים ממיכל ונישואיו לצלמת חגית כתב גרמו שינוי גדול באופיו וגישתו.
המבחן הגדול של לוי הגיע כשקיבל את הפועל חיפה לאחר עונת האליפות של אלי גוטמן. גם שם מספרים על ד"ר גיא ומיסטר לוי. הדוגמה הבולטת ביותר היתה מערכת היחסים המוזרה-משונה עם מיכאל אניצ'יץ' הקרואטי. לוי לא ספר את אניצ'יץ' ואפילו שלח אותו להתאמן עם קבוצת הנוער, מה שלא מנע את שיתופו של השחקן במדי קבוצת הבוגרים. אפילו שער ניצחון באחד המשחקים לא מנע מאניצ'יץ' חזרה לאימוני הנוער.
פרשת בן שמעון מספר 2 גילתה גיא לוי אחר, שמודע לעצמו ולטעויות שלו. עם כניסתו לתפקיד הוא נפגש עם רב"ש לשיחה כדי לשבור את הקרח ולפתוח עמו בדף חדש. עברו חודשיים ובן שמעון ראה את הדרך החוצה. באחד מאימוני הבוקר בכפר סיטרין הודיע לוי לקפטן שהוא מנפה אותו מהקבוצה. רובי שפירא ז"ל היה זה שעצר את מהלך הגירוש בשיחת טלפון מניגריה, ולוי הפך שוב לשנוא הקהל האדום, שזכר לבן שמעון את ימי האליפות והנצחונות באירופה. שפירא קבע שבן שמעון נשאר, לוי שתק והחזיר לבסוף את הבלם לאימונים וגם השאיר אותו בקבוצה. רבים רואים בפרשה הזו את גיא לוי השונה, הסובלימטי, שהבין את הכוח בהודאה בטעויות והצורך להיות פחות אימפולסיבי.
את אותה עונה הוא סיים במקום השלישי, אך בעונה שלאחר מכן התקציב צומצם, המכה שניחתה על הקבוצה עם התאבדותו של שפירא היתה קשה, והתוהו ובוהו חגג. מספר מי שהיה אז דובר הקבוצה דרור מרשלקוביץ': "בעונה הראשונה עם גיא, הפועל חיפה שיחקה יפה, משוחרר, עם נצחונות גדולים, גם בדרבים. בעונת הירידה התאבדותו של רובי בעצם גמרה את הסיפור, כי גם לגיא וגם לכמה שחקנים הירידה נראתה ודאית, כאילו השלימו איתה מראש. גיא התקשה לעצור את ההידרדרות. היום ברור שהוא יהיה אחד המאמנים הטובים בארץ". לוי הצליח להחזיק את הראש מעל המים אך פרשת ישראל כהן שברה גם אותו. לא מעט ימים קשים היו לו בחיפה.
רפי כהן, שהיה אז עוזרו, מספר: "גיא הוא בחור יסודי. תמיד מאורגן, מסודר ועובד קשה. ההצלחה היא לא מקרית, אלא תוצאה של עבודה קשה. הוא טיפוס אינטליגנטי שלמד מטעויות העבר ולא חזר על טעויות מאז. אין ספק שהוא השתנה. אני, כמו כל מאמן, לוקח מכל אחד שהוא נמצא איתו ולקחתי מגיא מספר דברים לאימונים שלי. אני מאחל לו להגיע כמה שיותר רחוק, אבל זה מקצוע דינאמי וקשה לומר לאן הוא יגיע. בטוח שזו לא התחנה האחרונה שלו".
שחקנים באולימפית מעריצים את לוי. אין מלה אחרת. רון עמיקם, שמסקר בשנים האחרונות את הצעירה, מדגים: "לא פעם ולא פעמיים שמעתי שחקנים שמתוך הערצה מדברים על גיא לוי בעיניים בורקות. כל מלה שיוצאת מפיו היא קודש בעיניהם". גם שלומי ארבייטמן מספר בכל פעם על אהבתו למאמן, שמגיע ללב כל שחקניו. טוטו תמוז ועמית בן-שושן חיכו עכשיו להזמנה כדי להיות שייכים לסגל.
עמיקם ממשיך: "הוא לא עושה חשבון בין שחקנים, אין העדפות והם מכבדים את העובדה הזו. כשאין שחקנים עם ניצוץ או מוטיבציה, גדולים ככל שיהיו, הוא לא יזמן אותם. הוא רוצה ששחקנים ייתנו אצלו הכל, בכל רגע נתון, מי שיש אצלו התרופפות ישר מסתיר זאת כדי שגיא לא יזהה זאת. יש אצלו בלם מהליגה השלישית, מוחמד שחבארי מבני טמרה, וכוכבים מליגת העל הוא לא מזמן. שחקנים רואים זאת וגם אוהבים את זה".
זה אפילו לא הפרק האמצעי בקריירה של גיא לוי, אבל בטח אחד המפוארים והמחמיאים שבה. במסגרת החיבור שיש בינו לבין אבי נמני, מרחפות השמועות שהתחנה הבאה היא מכבי ת"א, אבל אל תתפלאו עם עוד כמה שנים לוי יהיה בכחול לבן, אבל זה של הנבחרת הבוגרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
