אפשר
גיל לבנוני מתמוגג מההישג הנפלא של הנבחרת הצעירה, חושב שיש על מי לסמוך בעתיד, ושעדיין ניתן להיפטר מהרגלים ישנים
אפשר להיות בנויים פיסית כמו באירופה.
אפשר להרחיק ליציע כשצריך.
אפשר להחזיק בכדור כשצריך.
אפשר לנהל התקפות מתפרצות מדויקות וחדות.
אפשר לגדל שוער שעובר משחק שלם בלי אף טעות.
אפשר לסמוך על הבלם האחורי שלך, אחד עם אופי.
אפשר לגלות קשר אחורי עם יכולת טכנית.
אפשר לגדל נבחרת של שחקנים מצוינים, כשהחיסרון היחיד שלהם הוא היעדר אגו הרסני.
אפשר להבקיע בזמן פציעות, ולאו דווקא לחטוף.
אפשר לעשות חילופים התקפיים דווקא כשמצפים ממך להכניס עוד בלם.
אפשר לשחק טקטי, ושזה לא ייראה כמו אם כל הבונקרים.
אפשר לשחק בלי רגשי
אפשר לנצח את צרפת הגדולה, ושזה יהיה במשחק מכריע באמת ולא רק בשביל הנוסטלגיה.
אפשר וחובה להבין שיש דור עתיד, ואולי הוא דור הזהב האמיתי, ולא אלה שהגיעו רק כמעט.
אפשר לעלות לאליפות אירופה.
אפשר להיפטר סוף סוף מ"המנטליות".
אפשר וצריך להבין שתום אלמדון, יובל שפונגין, דקל קינן, שי מימון, אלירן דנין, ליאור ג'אן, עידן סרור אמיר טגה, עומר פרץ, בן סהר, אבירם ברוכיאן; מאור מליקסון, עמית בן שושן, וטוטו תמוז, לא פחות טובים מרביבו, ברקוביץ', בנין וזוהר. אתם יודעים, מבחן התוצאה.
אפשר לגמור משחק מכריע בדמעות אושר ולא בדמעות כאב.
נא להמתין לטעינת התגובות
