ציפור
אומרים עליו שהיה מוכשר יותר ממיקי ברקוביץ,' אבל הפה הגדול והעיניים הגדולות חיסלו לו את הקריירה בגיל 16. עלייתו ונפילתו של אורי שטרן ז"ל - צייר, בוהמיין, וההבטחה הגדולה של הכדורסל הישראלי. אז מה אם פעם הוא נתלה על הסל ושאג '"אני ציפור"?
"אתה רוצה לשמוע את האמת,"? הוא שואל ואינו מחכה למענה. "אני בכדורסל בערך 50 שנה ואורי הוא השחקן הכי מוכשר שגדל במדינת ישראל. לא היה שחקן כמוהו ולא ספורטאי. אם אתה רוצה להשוות, אז הוא היה הרבה יותר מוכשר ממיקי ברקוביץ.' הקדים את זמנו. אבל הוא היה טיפוס. איזה טיפוס."
אל תדאגו, שטרן לא שיחק הרבה בכדי שייחרט בזיכרון. הוא נולד ב-,'48 כמה חודשים אחרי קום המדינה, ושיחק כדורסל בליגה הבכירה שש עונות בלבד, מסוף שנות השישים עד תחילת שנות השבעים. הבזיק כמטאור וככה גם כבה. ב-,'85 בגיל ,37 הוא נפטר בארצות הברית מדום לב ונקבר בבית העלמין של גבעת חיים. בלי מצלמות טלוויזיה ועם סיקור אפסי בעיתונות. מעט מאוד עדויות נשארו מהפלא. רק ותיקי הענף מסרבים לשכוח.
שטרן גדל בשנות החמישים בגבעת חיים מאוחד, קיבוץ של פעם, עם האידאולוגיה והשמרנות, ומיד אובחן כיוצא דופן. סירב ללכת בתלם ובכל מה שנגע הצטיין, במיוחד בספורט. אתלטיקה, שחייה, כוכב אמיתי בכדורסל. "המוכשר שבמוכשרים," קובע גרשון שפע, השחיין שהשתתף בשלוש אולימפיאדות וטיפח את הנער בבריכה. "בגיל 15 הוא שחה 1:08.7 דקות במאה מטר גב, שזו תוצאה מעולה שבמעולות. התקרב לשיא ישראלי, וזה כשהוא נשען על כישרון בלבד. רק מה, חריג."
מה שייחד את שטרן היתה השליטה ב-190 הסנטימטר שלו, ובאותם ימים גבעת חיים היתה אימפריה בספורט: שחייה, כדור מים, קבוצת כדורסל ששיחקה בליגה הבכירה. לאנשים היה ברור ששטרן עוד יככב על מגרש הבלטות.
כששמואל יעקובסון ז"ל מונה למאמן הקבוצה, איתן חפר, אז השליט של הספורט המקומי, לקח אותו לבריכה ואמר לו לדבר עם הבחור, הסביר שמדובר בפוטנציאל. בספרו "כדורסל "2000 סיפר יעקובסון ז"ל על הפגישה. "איתן הציג אותי ואמר לאורי: 'תכיר את המאמן החדש שלנו.' תגובתו של אורי היתה מיידית: 'שמעתי עליך, אבל אין סיכוי שתראה אותי בזמן הקרוב.' הוא נעלם במהירות מהשטח מבלי שאוכל להגיב. התיאור שקיבלתי היה מדויק. לפניי עמד בחור גאה וחוצפן שלמרות גילו הצעיר, מבין מה הוא שווה."
אבל אורי חזר למגרש ותפס את משבצת הכוכב, כשהוא מנשל שחקנים המבוגרים ממנו בעשר שנים. אלא שלצד המשחק הווירטואוזי אובחנה אצלו בעיה. הוא היה משתולל במשחקים על שחקני היריב, חברים מהקבוצה, שופטים ואוהדים, והכל לווה בצעקות קולניות. לא פעם אחיו מיכה היה נוהג להעביר לו כדורי הרגעה וכדי
"הוא שאף לשלמות, ושלמות הרי לא קיימת בעולמנו," מסביר ראובן שפע, היום מבעלי רשת "ארומה," ששיחק בגבעת חיים. "ברור שבחור בן 16 שמתפרץ על שחקנים לא התקבל בעין יפה, אבל בסך הכל מה שהוא אמר היה נכון. השאלה איך אומרים."
במשחק מול מכבי תל אביב, בדצמבר ,'64 אירע פיצוץ בין שטרן ליתר השחקנים בגבעת חיים. גם באותו יום הוא לא הפסיק לגעור בהם. שב וחזר על המשפטים הקבועים כמה הם זקנים וכבדים, שימסרו לו או שיחזרו לרפת. אחרי מחצית ראשונה צמודה הודיעו השחקנים למאמן שחייבים להעניש את הבחור. במחצית השנייה שטרן לא עלה לשחק. רק ששום דבר לא עזר לרסן, גם לא תרגילי המנהיגות. בקיבוץ הפנו לו עורף וכששמעון שלח, מאמן נבחרת ישראל, הזמין אותו לסגל שיצא לטורניר בחו"ל, הודיעה הנהלת בית הספר שהיא מסרבת, לפחות עד שהנער ילמד להתנהג.
"הוא היה פרחח," מספר חפר, ששימש גם כמורה לחינוך גופני. "ביקשתי ישיבה מסודרת עם הנהלת התיכון וניסיתי לשכנע שייתנו לו לנסוע, אבל תוך כדי דיון הוא צעק על המורה שלו: 'אתה שקרן, רמאי.' שאג על בן אדם שנחשב לשקט וצנוע. הישיבה התפוצצה ולקח לי כמה ימים לדבר איתם שישנו את ההחלטה."
האצטדיון היה מלא כששטרן שיחק. מכל הסביבה באו לראות את הפלא של גבעת חיים. "צילמתי אותו במצלמת סופר ,"8 נזכר אריה דוידסקו, שאימן בזמנו בקיבוץ. "היתה לו טכניקה כל כך נקייה, ובקורס למאמנים שהעברתי נתתי אותו כדוגמה. למשל כניסה לסל. רוב השחקנים יחשבו על דרך אחת, הוא היה יכול למצוא עשר דרכים שונות, ואם אחרי זה היו יושבים ומנתחים היו אומרים: 'אורי צדק.' גאון. אני חושב שהיה לו איי קיו .200 הייתי אומר שבתוך הגוף שלו יש שני אנשים. אורי יכול היה לנהל שיחה על התפתחות הספרות באנגליה, ואחרי שלוש דקות להיכנס למגרש ולבעוט בכדור. לא היתה לו שליטה."
ניסית לדבר איתו?
"נחום מנבר שיחק אז בקבוצה. הוא היה ישן אצלי על הרצפה בחדר והוא אמר: 'קבל אותו כמו שהוא. ברגע שתנסה להעביר עליו ביקורות ותנסה לשים עליו מכנסיים קצרים וכובע טמבל, לא תצליח."'
בסוף כיתה י"א החליט שטרן שנמאס לו מהמסגרת הלוחצת של הקיבוץ ושהוא חייב לצאת. המשפחה ניסתה לשכנע שיישאר, אבל ללא הועיל. יום אחד הוא תפס את חפר ליד חדר האוכל וביקש שיחתום לו על טופס העברה למכבי תל אביב, קבוצת הפאר הישראלית שרצתה בו.
חפר לא חשב פעמיים ואמר: "חמוד שלי, תביא לי מכתב מהפועל תל אביב, או כל קבוצת הפועל אחרת, אבל למכבי תל אביב לא תעבור." אז היו קרבות בין מרכזי הספורט הגדולים ויותר קל היה להעביר את הכותל מאשר שחקן. אורי התחיל לצעוק: "אתה תגמור לי את הקריירה," אבל חפר עמד על שלו. הפועל תל אביב קפצה על המציאה ובקיבוץ היו לא מעט שנשמו לרווחה.
הפועל תל אביב כבר לא היתה גבעת חיים הקטנה. זה היה מועדון עם שם וכוכבים כמו עמי שלף וצבי לובצקי. שמעון צ'ינגה, שאימן את הנבחרת, אימן גם אותם. בחודשים הראשונים בעיר הגדולה אילן אמיר, שהיה אז המעסה, לקח עליו חסות.
לאמיר היה בית בשכונת רמת חן ברמת גן וחדר פנוי. "עוד לפני שפתח עיניים בבוקר הוא היה מניח יד על הכדורסל, משם רץ למקלחת ואומר: 'אני יפה כמו ביל בראדלי ושחקן יותר טוב ממנו,"' אמיר נזכר. סנאטור בראדלי היה בעברו כוכב הניו יורק ניקס, ושטרן רצה בכל כוחו להגיע לליגה הטובה בעולם. אבל לפני זה הוא היה צריך לעבור את הג'ונגל המקומי.
הכוכבים בהפועל לא אהבו אותו. גם בקבוצתו החדשה הבחור העיר, צחק והשפיל. במשחקים המאמן צריך היה לבקש ממנו שיירגע, אחרת הוא יורחק. "אם מישהו היה אומר לו במשחק: 'אתה שווה לתחת,' הוא כבר לא היה משחק," מספר שמעון שלח. "הוא רק היה מחפש להחזיר ואנשים ניצלו את זה לרעה. לאיפה לא לקחנו אותו? לפסיכולוגים, ליועצים, אבל הרבה זה לא עזר. חשבתי שאוכל להוציא ממנו את השדים, אבל זה היה בלתי אפשרי."
בקבוצה הוא לא השתלב. בשלב כלשהו השחקנים ניגשו להנהלה והודיעו שזה או הוא - או הם, ולהפועל תל אביב היה ברור שהרומן הסתיים. מצבו של שטרן רק הלך והידרדר. במהלך נסיעה לטורניר בטמפרה, פינלנד, עשתה הנבחרת עצירת ביניים בהולנד. הוא היה אז בחור בן .19 החבר'ה נכנסו לכלבו באמסטרדם והוא נתפס כשהוא יוצא עם סוודר מבלי לשלם. המשטרה התערבה, ראשי המשלחת עשו מאמצים רציניים לשחרר. בארץ הופיעו כותרות גדולות.
"הגניבה נחשבת לביזיון הגדול שלו, אז אני מנסה לתקן את הרכילאים," מנסה מיכה, אחיו של אורי, למחוק את הכתם. "היו שם שחקנים ותיקים וכולם סחבו. מה גנבו? קסטות. אורי היה תמים. לקח אפודה, מדד, ראה שזה מתאים ויצא. אותו תפסו."
שטרן סיים את דרכו בהפועל תל אביב. היה לו שם טוב כשחקן, אבל באותה מידה פרובלמטי כבן אדם. בזמנו הרי לא הרוויחו כסף גדול ממשחק וסידרו לו לעבוד אצל קבלן. אפילו שם הוא לא החזיק מעמד, אחרי שארגן שביתה בגלל תנאי עבודה לא מתאימים.
בוקר אחד הופיע במשרדי מרכז הפועל שבתאי שטריקס, יושב ראש קבוצת הפועל חולון, עם בקשה אחת: אורי שטרן. במרכז הפועל טענו שהוא נפל על הראש. שטריקס אמר שזה על אחריותו. במרכז הפועל הגישו לו את כרטיס השחקן של שטרן על מגש כסף.
אורי הגיע לחולון בימים ששיחק שם עופר אשד האגדי, השחקן הראשון שקיבל מכונית מהמועדון, אבל מיד הוא הפך להיות מרכז העניינים. למשחקים היו מגיעים 3,000 איש, לאימונים הגיעו לעתים אלף. שטריקס היה נאלץ לגשת לא פעם ליציע ולבקש שקט, שלא יפריעו. אחרי משחקים היו מאות מלווים את שטרן והוא החזיר על המגרש. "היו נותנים לו כדור והייתי צועק: 'רוץ לבד, רוץ לבד. אל תמסור,' והוא היה רץ וקולע," נזכר עיתונאי הספורט מנחם כהן, אז נער בן .15
בערב מדהים אחד אורי קלע 52 נקודות נגד מכבי חיפה, כשהוא משאיר את כולם פעורי פה. צריך לזכור שבאותם זמנים לא היתה קליעה לשלוש, וגם השעון לא היה עוצר כמו היום. מישהו עשה שקלול פראי ואמר שזה כמו לקלוע 75 נקודות ב-.2007
אוהדים של חולון נסעו למשחקי חוץ בימים שכבישים לא היו כבישים ובאותם משחקים כל הסביבה באה לראות את אורי. אוהדי היריבה ניסו להוציא אותו משלוותו בגלל המוניטין. לעתים הצליחו. פעם, בקריית חיים, אחד האוהדים תלה שלט גדול: "גנבת סוודר שאפילו לא התאים לך." שטריקס ניגש לשופטים והודיע שאם השלט לא יוסר, הקבוצה לא תשחק.
בחולון לא ישכחו את המשחק בנובמבר '68 מול מכבי תל אביב הגדולה, כששטרן הוביל את הקבוצה לניצחון ענק תוך כדי התעללות בתני כהן מינץ, אז הכוכב הבלתי מעורער של הכדורסל הישראלי. הוא נהג להקניט את הכוכבים של מכבי: "אתם לא קבוצה ולא תהיו עד שאשחק אצלכם."
מספרים שבמהלך המשחק הסיר תני את משקפיו והטיח אותם בזעם. "יכול להיות. עברו 40 שנה, לך תזכור," מנסה כהן מינץ לפשפש בזיכרונו. "כשמדברים עליו אני ממש רואה אותו מול העיניים. הוא היה נדיר."
שטרן לא הפסיק לעשות צרות להנהלת חולון, וזו נאלצה להחזיק אותו קצר. במהלך נסיעה לטורניר ידידות בפריז הוא נעלם. אחד מאנשי המלון ידע לספר על שחקן ששאל אותו איך מגיעים לרובע האמנים במונמארטר. שטריקס לקח מונית ומצא את שטרן מצייר פורטרטים ברחוב ומוכר לתיירים. חוץ מיד קולעת היתה לו יד מדהימה בציור. יושב הראש שאל אם הוא השתגע ושטרן חייך ואמר: "אל תדאג, אני אגיע לאימון בערב, וחוץ מזה כבר מכרתי שתי תמונות."
במשחק בלברקוזן שבגרמניה הוא קרא לעוזר המאמן המקומי "נאצי." התפתחה מהומה, שכנעו אותו להתנצל, ולעיתונאים מקומיים הסביר שבסך הכל הוא צעיר וחשב בתמימותו שנאצי זה כינוי לכל גרמני. זה לא סוף פליטות הפה שסיבכו אותו. בטורניר בספרד עם הנבחרת הצעירה הוא קרא לשופטים "פשיסטים," וזה בתקופת הגנרל פרנקו. שוב הוא הורחק.
אורי התמזג בנוף התל אביבי, והסתובב לא מעט עם אנשי בוהמה. בבתי הקפה כסית וקליפורניה הוא ישב עם אריק איינשטיין, זאב רווח ואלי דנקר. הוא גידל שיער והלך עם כובעים משונים ובגדים שהיו אופייניים רק לו. הוא התחתן עם מיכל שהיתה בלהקה צבאית וחשב שמדובר באהבת חייו, אבל אלה היו נישואי בזק שעלו מהר על שרטון.
אלה היו שנות השבעים, וגם את הסמים הוא החל להכיר. יום אחד, אחרי טריפ רע, הוא נתלה על הסל, ישב על החישוק וצעק: "אני ציפור, אני ציפור." האגדה מספרת שרק שוטרים הצליחו להוריד אותו, אחרים אומרים שהיו אלה חברים מהקבוצה ששלפו אותו מהטבעת.
"פעם הוא ניגש אליי חמש דקות לפני סיום המשחק ואמר: 'תעלה לי את המשכורת, או שאני עוזב עכשיו,"' נזכר שטריקס, יושב הראש. "אמרתי: 'לך.' הוא רצה לצאת, השערים סגורים. הוא חזר ואמר: 'תגיד שיפתחו.' אמרתי לו: 'אחרי המשחק.' הוא נשאר, אבל אמרתי למאמן: 'היום אתה כבר לא מכניס אותו."'
היה ברור שהרומן הזה יסתיים, ואכן דקות לפני משחק ליגה ניגש שטרן לשטריקס ואמר לו שמחר הוא נוסע לארצות הברית ושגמר עם הכדורסל. בקבוצה חשבו שמדובר בעוד ניסיון סחיטה כספי, אבל באימון למחרת שטרן כבר לא היה. הוא נחת בניו יורק.
היו מחשבות על כדורסל בקולג,' על חיים חדשים, אבל כשחולון החלה להיכנס לבעיות מקצועיות שטריקס שלח את עוזר המאמן, צחי פלד, שיחזיר אותו. אם אפשר, אפילו בכוח. עוזר המאמן איתר את השחקן בדירה מוזנחת בוילג' והגיש לו הצעה בשם הקבוצה. "באמצע הלילה קיבלתי טלפון, על הקו צחי פלד," מספר שטריקס. "הוא אמר שהוא אצל אורי בדירה ושאורי לא מאמין להצעה. אמרתי לאורי: 'כל מה שצחי אמר נכון, אבל תיזהר. אם תעשה בעיות לא תקבל את כל הסכום."'
אורי חזר, אבל זה כבר לא היה אותו שחקן. הוא לא הצליח לעזור לחולון במאבקה בתחתית, ולא פעם מצא את עצמו מיואש על הספסל. יום אחד פגש את ראובן שפע, ששיחק איתו בגבעת חיים ואז כבר התגורר במוצא עילית. "כשהוא נסע לארצות הברית הוא רצה להגשים חלום ולשחק באן בי איי," מספר שפע.
"בפגישה שאלתי מה קרה בניו יורק והוא ענה: 'ראיתי שני משחקים, הבנתי שזה לא בשבילי ומאותו רגע אבד לי החשק לשחק כדורסל."' כמו בפעם הראשונה, ממש לפני משחק, שטרן ניגש לשטריקס ואמר שעוד הלילה הוא חוזר לארצות הברית. שטריקס שאל מהיכן הכסף ואורי ביקש שלא ידאג. בסיום הוא ירד למונית שחיכתה ונסע לשדה התעופה.
בגיל 22 פרש שטרן מכדורסל, והחליט שמעכשיו הוא מקדיש את זמנו להגשמת חלום ישן - ארכיטקטורה. את לימודי ההכנה עשה בקולג' בלונג איילנד. זו היתה תקופה פרועה של סמים, נשים ולימודים. שום קשר לספורט. "בחורות בלי סוף," מספר חברו לכיתה אברמ'לה פלישון, שחי באותן שנים בבוסטון. "הוא היה דון ז'ואן בטירוף וזו היתה אחת התכונות הבעייתיות שלו. היה לו אגו שאף פעם לא היה מסופק, וזה גרר התפרצויות."
שטרן סיים את לימודיו בהצטיינות והגיש בקשה לתואר שני באוניברסיטאות הגדולות. אם איי טי, הרווארד וייל ענו שהן מוכנות לתת לו מלגה. עד היום בביתו של אחיו, מיכה, שוכב תיק עבודות מרשים שכולל גם ציורים, הכל ביד עדינה של אמן.
שטרן בחר בייל שבניו הייבן, קונטיקט. הוא התחתן עם אליסיה ונולדה להם בת, דריה. הוא לא סבל גורדי שחקים ומהר מאוד התברר שהוא לא הטיפוס שיעבוד עם מאה אדריכלים באותו משרד. היה לו ראש שונה מכולם. את הבית שבו גר הוא קנה, הרס ותכנן מחדש לפי ראות עיניו. איתן חפר, שבא לבקר אותו ב־,'76 זוכר קירות לבנים ועליהם ציורים גדולים של איברי מין.
בביקור האחרון שלו בישראל הוא קפץ לשטריקס, יושב ראש חולון המיתולוגי, לארוחת ערב. כובע גדול לראשו וחיוך שלא יורד מהפנים. שטריקס שאל אם השמועות נכונות והוא משתמש בסמים. "שבתאי, בחייך," ענה לו אורי. "זה לא רציני. אולי פעם בשבוע. אין לך מה לדאוג."
כשסיימו את הארוחה הציע שטריקס שילכו למשחק ליגה של חולון. שטרן הסכים, ודקות לפני המשחק הכרוז סיפר שאת המשחק מכבד בנוכחותו שחקן העבר אורי שטרן. הקהל קם על רגליו והודה על ימים יפים. זה היה אקורד הסיום. כמה חודשים אחר כך, בראש השנה ,85' אורי נפטר בביתו שבארצות הברית מהתקף לב.
בשנה האחרונה לחייו אורי התגורר ליד אוניברסיטת ייל ועשה שם פרויקטים מיוחדים. האחרון היה הפקת הצגת סיום לחוג לדרמה, משחקנים ועד תפאורה. "הפרמיירה היתה צריכה להיות באוקטובר," נזכר מיכה. "כל דבר שהוא עשה היה עם כל הכוח, ממש עד מוות. תמיד אמר: 'אני אמות בגיל ,40 כי אני מנצל את כל הפוטנציאל, חווה את כל החוויות, ו-40 שנה יספיקו.' שבועיים לפני הבכורה ישבה המשפחה לארוחת ערב עם התינוקת, שהיתה אז בת שנה ורבע.
אחרי שגמרו פינתה אשתו את השולחן והוא התיישב על רצפת הפרקט ושיחק עם הילדה. פתאום הוא החל לחרחר ותוך דקות נפטר. הרופא קבע שהיה לו התקף לב. כתבו לפני שנתיים שהוא מת ממנת יתר של סמים. צלצלנו והבחור תיקן. זה היה התקף לב." חפר: "השמועות על מנת יתר מסתובבות בכל הארץ." שטרן: "זה ממש לא נכון." חפר: "בחייך, אני נפגש עד היום עם אנשי כדורסל והם חושבים שזו האמת." שטרן: "אתה יכול להגיד להם. יש הבדל בין רכילות למציאות." משפחתה של אשתו סייעה להביא את ארונו לישראל. בלוויה היו הרבה אנשי קיבוץ, אבל מעט מאוד אנשי כדורסל. מי שהיה אמור להיות השחקן הכי גדול, פינה את המקום בשקט לא אופייני.
"היום מטפלים באנשים כמוהו. להיפר אקטיביות יש כדורים. לא היו נותנים לו ליפול ככה," מיכה משוכנע. "מותו היה סוג מסוים של התאבדות. כל החיים שלו היו כאלה. בגיל 16 נבחרת, בגיל 22 מצטיין באוניברסיטה. הכל הלך בקלות, אבל הוא לא יכול היה להכיל את הכל. הוא היה מאוד ביקורתי ושאף לשלמות ולכן פתיל החיים שלו נשרף מהר. בצ'יק."
נא להמתין לטעינת התגובות
