צופן הכדורגל
בעולם הספורט הצבעים הם הרבה יותר ממשחק. בכל סוף שבוע נצא לברר מה מספרים לנו הסמלים והגוונים במועדוני כדורגל ברחבי העולם. הפעם: הסימבולוגיה של ברצלונה וריאל מדריד
החל מהיום (שבת), אנו יוצאים במסע אחר הסמלים והצבעים של מועדוני כדורגל ברחבי העולם. מהיכן הגיעו? מה הם מספרים? מדוע נבחרו צבעים אלו ולא אחרים? ומה ההיבטים הפוליטיים, הלאומיים או המעמדיים של הסמל? בכל סוף שבוע נפגוש מועדונים אחרים וננסה להתחקות אחר הצופן הגלום בהם.
הפעם נעסוק ביריבות הגדולות של ספרד, ברצלונה וריאל מדריד. הממלכה המאוחדת שבחצי האי האיברי מספקת לנו כמה מהסיפורים המעניינים ביותר בעולם הכדורגל. החל מהקמתם של המועדונים בשלהי המאה ה-19, דרך תקופת שלטונו הממושכת של החנרליסמו פרנסיסקו פרנקו ועד לימינו אנו. משחקים בשביל הסמל.
ב-22 באוקטובר 1899 פרסם בחור שוייצרי בשם האנס קאמפר מודעה בעיתון 'דפורטס' הקורא לבני העיר ברצלונה המעוניינים לקחת חלק במשחקי כדורגל להצטרף אליו. עד מהרה נערכה ישיבה מכוננת, נבחר נשיא למועדון ונקבע משחק ראשון. רבים אינם יודעים, המועדון שסימל במשך שנים רבות את המעמדות הנמוכים שמתנגדים למלוכה ולאליטיזם הוקם בתחילה כמועדון שייט נהנתני וכבר מתחילת דרכו היו בין חבריו כמה מהדמויות העשירות והחשובות בקטלוניה.
ומה עם סמל? לצורך כך אומץ סמלה של ברצלונה. מגן בצורת מעוין המורכב מארבעה רבעים בהם מצויר הצלב האדום של סט. ג'ורדי, הקדוש של העיר, וזהוב עם ארבעה פסים אדומים המסמלים את מגינו המוכתם בדם של ג'ורדי ובכך את העיר ואת חבל קטלוניה כולו. מעל המעוין ניצב כתר ועטלף (מסמלי '4 האומות הקטלוניות' הנמצא, בין השאר, בסמליהן של ולנסיה ולוואנטה)
עד 1910 היה זה סמלה של בארסה. אולם, אז החליט קאמפר, ששינה שמו לשם הקטלוני ז'ואן גאמפר, שיש צורך ליצור למועדון זהות נפרדת מזאת של העיר. השוייצרי הכריז על תחרות בין חברי המועדון ובסופה נבחר סמל שצייר בחור בשם קארלס קומאמלה, שחקן המועדון בין השנים 1903-12, סטודנט לרפואה ואמן כשרוני.
מאז 1910 ועד היום לא השתנה הסמל בצורה משמעותית. חציו העליון חולק לשניים; בימין נשארו ארבעת הפסים האדומים על המגן המוזהב ובשמאל הצלב של הקדוש ג'ורדי. המסגרת הפכה למעין קערה מסוגננת ובמרכז הסמל נקבעה שורה עם האותיות F.C.B (פוטבול קלוב ברצלונה), נקודה שתהפוך לבעייתית בהמשך. חלקו התחתון של הסמל חולק לפסים בצבעי כחול ושני – צבעי ה'בלאוגראנה' המפורסמים שמלווים את המועדון עוד מראשיתו – ובמרכז כדורגל בצבע אדום.
עד היום לא התברר בוודאות מדוע נבחרו דווקא הצבעים הללו לסמל את ברצלונה. יש הטוענים כי מדובר בצבעים של המועדון אותו ייסד גאמפר בשוייץ בטרם הגיע לעיר (אקסלסיור), טענה מופרכת למדי. סברה אחרת מדברת על עפרונות נפוצים מאוד באותה תקופה שהיו צבועים בפסים כחול-שני (או ארגמן) והיו מחולקים לחברי הקבוצה על ידי האחים קומאמלה. יש הגורסים כי אמם של האחים תפרה מדים בצבעים הללו לחברי המועדון. יש הטוענים כי מדובר בצבעי הקנטון (מחוז) בשוייץ ממנו הגיע גאמפר, מה שפשוט אינו נכון. ישנן עוד מספר סברות, אבל עד לימינו לא התקבלה תשובה חד-משמעית לשאלה.
אם במדים עסקינן, אגב, אז מעניין לדעת שעד 1913 שיחקה בארסה עם מכנסיים לבנים ובשנה זאת הוחלפו למכנסיים השחורים המוכרים בימינו. הסמל, בכל אופן, נותר ללא כל שינוי עד 1939. ב-1 באפריל כבש החנרליסמו פרנסיסקו פרנקו את מדריד וכך נפתחה תקופת שלטונו בספרד, שנמשכה עד 1975. "אל קאודיו" ניסה לעקור מן השורש גילויים של פלגנות או הבדלות תחת שלטונו ומצא כאלו בסמלה של ברצלונה הגאוותנית. בארסה נאלצה לשנות שוב את סמלה.
ראשי התיבות (f.c.b) הותאמו להגיה הנכונה בספרדית,(Club de Futbol Barcelona (c.f.b וארבעת הפסים האדומים בצד הימני העליון, שמסמלים את המגן ואת קטלוניה, הפכו לשניים. מטעמים סגנוניים הפך הסמל למוארך יותר וצבע הכדור התבהר. ב-1949, שנת ה-50 להקמתו של המועדון, הוחזרו ארבעת הפסים והוסרה ה-de.
לקראת סיום שלטונו של פרנקו (1974) וכשהמקום היחיד לביטוי רגשות הקטלונים היה איצטדיונה של ברצלונה, הוחלט להחזיר שוב את הסמל לצורתו בעבר. סדר האותיות שוב הוחלף וצבען הפך לאדום. צורה זאת נשתמרה עד 2002, אז הוחלט לעשות שינוי סגנוני נוסף. הקווים עודנו, הנקודות בין האותיות, שנצבעו בשחור והמרחק ביניהן צומק, הוסרו וקצוות חדים קוצצו. במשך 108 שנים עברו תהפוכות רבות על ספרד, על ברצלונה ועל הסמל. שגעונות של מעצבים? לא, הרבה יותר מזה.
ב-6 במרץ 1902 הוקם רשמית מועדון הכדורגל של מדריד(Madrid Foot Ball Club) ובראשו הנשיא חואן פדרוס רוביו. למעשה, פדרוס החייה ורשם קבוצה שהיתה קיימת כבר שנתיים קודם לכן. בספרד נוסדו זה מכבר כמה קבוצות, הראשונה שבהן רקראטיבו הואלבה ב-1889, והיה צורך מיידי לקבוע צבעים וסמל כדי להבדל. המדים שנבחרו היו חיקוי של מדי קבוצת קורינתיאנס הלונדונית, שהיתה מוכרת באותה תקופה, מכנסיים וחולצה לבנים.
בניגוד לברצלונה, למדריד היה סמל משל עצמה כבר בתחילה ללא קשר לאיזור. ראשי התיבות M.F.C שולבו זו בזו בצבע כחול על רקע לבן. עד מהרה נקבעו משחקים מול קבוצות אחרות ובמפגשים רשמיים נאלצה מדריד לענוד את סמלה של העיר על החולצה. בהמשך הדרך השפיע הסמל העגול על המסגרת שנקבעה לסמל המועדון.
ב-1908 הופיע השינוי הראשון. האותיות עוגלו וסודרו לפי גודל יורד כשה-M ראשונה, ה-C מתחתיה וה-F תחתונה ביותר. כאילו רצו להגיד שיש כאן שינוי בסדר המילים ויש לומר 'פוטבול קלוב' כבהגיה ספרדית ולא האנגלית. האותיות הוקפו בעיגול כחול דק.
ב-29 ביוני 1920 נולד למעשה ריאל מדריד. המלך אלפונסו ה-13 הכריז על המועדון מהבירה כעל מועדון מלכותי (real) ולסמל של הלבנים נוסף הכתר המפורסם. בניגוד לנהוג לחשוב, מדריד לא היה המועדון היחיד שזכה לתואר 'מלכותי' וגם לא הראשון שזכה לכתר על סמלו מידי המלך (אספניול, למשל, 1912). האותיות הוארכו מעט וגם לסמל העיר נוסף הכתר.
אחרי 449 שנות שלטון מלוכני בספרד, קמה ב-1931 רפובליקה 'דמוקרטית' במדינה. עד מהרה נאסר השימוש בסמלי המלוכה והמועדון, בעונה בה זכה באליפות בלי להפסיד אפילו משחק אחד, נאלץ להפרד מהשם ריאל ומהכתר שעל סמלו. בשלב זה נוסף הפס האלכסוני המפורסם בצבע סגול שמסמל את חבל קסטיליה.
בשנה בה נפתחה מלחמת האזרחים (1936) נולד גם סמל חדש. מדובר בשוער האגדי ריקרדו סאמורה (Zamora) שפרש באותה שנה, לאחר שהציל את מדריד מספיגה בגמר הגביע מול ברצלונה והביא לה את התואר. עד היום נקרא הפרס לשוער המצטיין בליגה על שמו, אבל זה כבר נושא בפני עצמו.
ב-1941, תחת שלטונו של החנרליסמו, הושב הכתר למקומו והאותיות קיבלו את הצבע הזהוב המוכר שלהן. בניגוד למה שנהוג לחשוב, פרנקו לא אימץ את ריאל כבר בתחילת הדרך. למעשה, הדיקטטור פנה לתמוך דווקא ביריבה העירונית אתלטיקו (שהוקמה בשם אתלטיק ע"י קבוצת באסקים) והעמידה תחת חסותו של חיל האוויר. מאוחר יותר שוכנע על ידי סנטיאגו ברנבאו (כן, זה מהשם של האיצטדיון), שנבחר לנשיא ריאל ב-1944, להעביר את תמיכתו למועדון הלבן.
רק בשנת 2001 נעשה השינוי הבא והאחרון, נכון לעכשיו, בסמלו של המועדון. על סף חגיגות שנת ה-100, הוחלט מסיבות סגנוניות לעבות את האותיות ולתחום אותן בצבע כחול וכן לשנות מעט את הכתר.
הלבן של ריאל בא להדגיש טוהר מידות, ממלכתיות וג'נטלמניות, נוקשה משהו. הסמל המלוכני המובהק מבטא עבור רבים מאנשי מדריד את שליטתה הפוליטית של מדריד בספרד, על אף נחיתותה בתחום התרבות, המשאבים והתיירות. עבור אחרים, ואוהדי ברצלונה ביניהם, מהווה סמל ה'בלאנקוס' (הלבנים) ביטוי מנוכר לאחדות הכפויה של ספרד ותזכורת צורמת לתקופת שלטונו של פרנקו. אז מי אמר שכדורגל זה רק משחק?
נא להמתין לטעינת התגובות
