מלחמה מיותרת
הגולש גבריאל בן-שלוש קורא למשטרה להגיע להסדר עם ארגוני האוהדים, שיאפשר הכנסה מסודרת של אבוקות ורימוני עשן למגרשים. מבחינת הבטיחות, יחסי הגומלין והצבע, הכדורגל הישראלי רק ירוויח
בחרתי לתת דוגמא זו של משחקי חתול ועכבר שמנהלים ארגוני האולטראס והמשטרה, מכיוון שהאוהד הממוצע, שאינו הולך למשחקים וניזון רק מתקשורת הספורט, נחשף לאותם ארגונים בעיקר כאשר מדובר על מאבקים מול אותה "משטרע", כלשונם, כשהסיבה למריבה היא במרבית המקרים הכנסת/הברחת אמצעים פירוטכניים למגרש.
במהלך השנים, או לאחר "אכילת" אין ספור אבוקות ורימונים ביציע, תהיתי מדוע לא מאשרים את ההכנסה של אותם אמצעים. אני מודה שלא ביקשתי תשובות ישירות מהמשטרה, אך התשובות שקיבלתי מאנשים הן על סיכונים בריאותיים/בטיחותיים, ועל כך שלרוב האמצעים נגנבים מצה"ל. ובכן, אני גורס שבעיני האוהד, כל הטענות בטלות בשישים מכיוון שכל מי שישב ביציע ברגע בו נזרק רימון עשון או אבוקה מבין באמת עד כמה הדבר תורם לעידוד ולאוווירה. עשן צבעוני מכניס את כל האוהדים ביציע לטראנס של עידוד משותף, ולראייה העידוד החזק והאינטנסיבי ביותר הוא בשני מקרים: אחרי כיבוש שער או אחרי שרימון עשן פוגש את כר הדשא.
גילית כי הטענות שכנגד לא רק שמחריפות עקב אותו איסור הכנסה, חלקן אף נגרמות על ידו. מעשית, הרימונים והאבוקות נזרקים במהירות ובחשאי בין רגלי האוהדים או מעל ראשיהם כך שהם בוערים על רצפת הטריבונה או אחד המושבים, דבר שלרוב מוביל להתלקחות - סיכון גדול בהרבה.
אם האוהד היה מורשה להחזיק את האבוקה בידו, היה הדבר מקטין בהרבה את שאיפת העשן מהאבוקה הבוערת על הרצפה, והדבר לבטח יפתור את בעית ההתלקחות. עבודת מטה מסודרת של המשטרה, מכבי האש וארגוני האוהדים יכולה להביא לפתרונות טובים יותר, מכבי האש יקצו מקומות מסודרים להבערה, ויוכלו לפקח על כל בערה שכזו. יתרה מזו, אני מציע שארגוני האוהדים יקנו מהרשויות את אותן אבוקות ורימונים, מה שיבטיח את תקינותם של האמצעים.
יש גם לסבסד את המחיר, כך שלארגונים ישתלם לקנות את האמצעים מהרשויות - סיבסוד זה יעלה במצטבר כמה עשרות אלפי שקלים, מחיר של אבטחת משחק גביע הטוטו בלאומית, אך יביא תועלת רבה בהרבה. אני מודע לכך שחלק נכבד מתרבות האולטראס הוא "ההליכה כנגד", ואכן כיום שירים נגד המשטרה הינם חלק נכבד מהרפרטואר,
ארגוני האוהדים שקמו בשנים האחרונות הם מהתופעות המבורכות בכדורגל הישראלי. העידוד והאווירה במגרשים השתפרו פלאים, ואותם נערים ונערות צעירים ששמו לעצמם את העידוד, איכותו והצירתיות שבו כמטרה, הופכים כל משחק להפקה מאורגנת של דגלים, שלטים ושירים. זהו נכס לכדורגל. אל לנו להלחם בהם מלחמות מיותרות. באיטליה, מדינה עם תרבות כדורגל מפותחת במעט משלנו, הבינו את זה כבר. העידוד שם, כמו שזכיתי לראות באחד הדרבים של מילאנו הוא, חוויה שאין שניה לה. אז בואו נשאף לאיטליה ולא למעצרים ליליים באבו-כביר של ילדים, שבסך הכל רצו לעודד את קבוצתם האהובה.
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? משהו כואב לכם? אם אתם יודעים איך הקבוצה היתה צריך לשחק ומה היו הטעויות של המאמן, אם אתם סתם רוצים לשבח מישהו שמגיע לו, קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת הספורט של NRG מעריב. ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה. בכל פעם יתפרסם כאן באתר הטור הנבחר.
הכתובת למשלוח טורים: peoplevoice@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
