פצע פתוח
זו לא היתה מחאה של ילדים, וגם איכותה של הקבוצה היא לא העניין. חולדאי פשוט נתן עוד דוגמה לחוסר הכבוד כלפי מסורת, במדינה שלא יודעת לשמור על העבר שלה. ערן סורוקה על הריסת אוסישקין
בלשכה של רון חולדאי המיזוג עבד אתמול כרגיל, יש להניח, ולמרות דברי הצער המאוחרים, כנראה שחיוך היה מרוח על פניו. העניין לקח זמן והסדרה עברה כמה פרקים לא מוצלחים, אבל בסוף, גרגמל חיסל את הדרדסים. בסיומו של קמפיין מסיבי, שכלל שימוש בכספי ציבור למטרת מודעות עלומות שם המתריעות על "המטרד הסביבתי" והצהרות שחצניות על "מאבק של ילדים", הגיע המנוף הגדול, ותלש באותה ברוטליות ומסיביות: מהגג, ומהקירות, עוד מוט ברזל, עוד שלט פרסומת, עוד דלת. עוד כסא שעליו ישבו אלפי אנשים שונים וחיבקו זה את זה באושר שאפשר למצוא רק במגרשי ספורט, עוד פיסת תקרה אליה התקרב גילי מוסינזון בדאנק, עוד שלט שספונסרים הלכו ותלו עליו פרסומת, כשהפועל ת"א היתה מוצר פופולרי.
לא מדובר באולם של ילדים, חולדאי. בעת שכל התרוממות של המנוף דקרה יותר ויותר, עמדו בצד, מתחלפים כל כמה דקות, אנשים בוגרים רבים לצד אותם ילדים. בחור בן 50 פלוס עם חולצה של הפועל ת"א ופנים בוכיות, וחיילים, ואנשי עסקים שעזבו את מקום העבודה כדי לבוא, גברים ונשים, ואף אחד לא מכיר את השני. ככה לא נראה קומץ, בטח לא קומץ אלים. וכולם רק מסתכלים בעצב. והנה מכונית מהודרת, ובתוכה יושב אדם ברמזור ומצביע על האולם ומספר עליו לאשתו. והנה עוד אחד עובר וצופר, ועוד אחד, ועוד. בדיוק כמו בהלוויה ממלכתית, בה כולם מרגישים צורך לעבור ליד הארון.
הריסת אולם אוסישקין, היום
צילום: אלירן חיאט
ניתוח לב פתוח עם בולדוזר
כל כך מיותר הוויכוח הזה, בינך לבין איזנברג, מי אחראי להרס. כי אתה המנהיג כאן, חולדאי, אתה ראש העיר, אתה זה שהחריב לאוהדי הפועל ת"א (ואני, אגב, לא אחד מהם) את הבית ושלח אותם לחופשי בלי שום בית אחר. ואל תגיד היכל נוקיה. כל קבוצה מקצוענית גדולה שעזבה בית (טיעון חביב ביותר על תומכי ההריסה), הלכה לבית אחר, מוכן, מצוחצח וחדיש, שנבנה בשבילה, או לפחות שלא שימש את יריבתה הגדולה ביותר במשך עשרות שנים.
גם הטיעון שהפועל ת"א כבר לא קבוצה גדולה, או קבוצה בכלל, חוטאת למטרה. קשה להאמין שאם הפועל היתה משחקת בעונה הקרובה בליגת העל, ואפילו היתה בגמר הפיינל פור האחרון, משהו בתכניות שלך היה משתנה. המינימום שהיית צריך לעשות עבור עשרות אלפי האוהדים
האלה, שלא לדבר על ילדי מחלקות הנוער, היה למצוא להם בית חלופי.
אתה לא היחיד, חולדאי, אבל אתה מהיום דוגמה מייצגת. לעיר גדולה עם ראש עיר אטום, שיכול לנטוע עצים ופארקים מפה ועד גני יהושע, אבל אין לו כבוד מינימלי למסורת ולתרבות, כי כן, ספורט הוא חלק מתרבות, או לפחות צריך להיות; למדינה עם זיכרון של חמש דקות לא כולל פרסומות, שלא יודעת לשמור על העבר שלה, בין אם הוא מהתקופה הרומית, העות'מאנית או בן 25 שנים. היה משהו נקרופילי בהתבוננות הזו, אתמול, בזרוע המנוף. זה היה חיטוט בפצע פתוח, עם הציפורן – רק על מסך ענק, בפריים טיים. תתגאה, חולדאי, תצרף לרזומה שלך הישג חסר תקדים: אתה האדם הראשון בעולם שביצע ניתוח לב פתוח עם בולדוזר.
שלום, אוסישקין
נא להמתין לטעינת התגובות
