החובבן המוצלח בהיסטוריה
גיא אביעזר על רונאלדו שהתעניין בעיקר בכסף ובסקס, והתנהג במקרה הטוב כמו נער בן .14 אז מה עשה ממנו כוכב? הוא תמיד ידע לעשות חיים. להתראות בדרום־אפריקה, על הדשא
רונאלדו הוא החובבן המצליח ביותר בעידן המקצועני. הכדורגל בשבילו תמיד היה כיף. הוא מעולם לא נכנס לאקסטזה אחרי שער שכבש, בעיקר חייך, לפעמים צחק, מקסימום המציא תנועה מטופשת שהיחיד שאימץ אותה היה עומר בוקסנבוים. הוא לא נגרר לעימותים, למרות שעשה כמעט כל מה שרצה, באימון ובמשחק, והסכסוך עם ראול היה בעיקר תסביך פנימי של הספרדי. רונאלדו בעיקר ענה, לפלה, לנשיא ברזיל ולכל מי שטען שהוא נושא איתו מטען עודף, שההווה שלו מבייש את עברו. תמיד בשקט, תמיד באותו מטבע.
עכשיו העולם מתחיל להספיד את גדול חלוצי תבל. זה ששיחק בברצלונה ובריאל, באינטר ובמילאן, ולא השאיר אפילו אויב אחד מאחור, פרט לקאפלו, אבל הוא לא נחשב. עד יומו המקצועי האחרון הוא התנהג, התאמן ושיחק כמו נער בן .14 אמר תודה על מה שקיבל, לא חשב
לרגע למסור, והפציץ את הרשת בכל הזדמנות. קשה למצוא ספורטאי ברמתו שחטף כמוהו, שהושפל בלי רחמים, למרות שהתיק הרפואי שלו הוא פוטנציאל לאספנים, ועדיין נשאר בחיים.
חלוץ מילאן עשה חיים כי הוא ידע איך זה להרגיש בתרדמת ספורטיבית. הפציעות לפני שמונה ותשע שנים היו פוטנציאל לחיסול קריירה, בטח עבור מי שכבר הספיק להתמוטט בגמר המונדיאל בצרפת. הוא יצא מזה בלי להשקיע יותר מכל אחד אחר, וזכה כמעט לבדו בגביע העולם בדרום קוראיה ויפן.
לפני מספר חודשים ראיינתי את לואיס פליפה סקולארי. ביקשתי ממנו הסבר לתופעה. הוא לא אמר שרונאלדו שמן, שהוא פנומן, אלא שאין עוד שחקן אחר בעולם שמתאים יותר ממנו להגדרה של כוכב.
רונאלדו סוחב את הקריירה שלו הרבה מעבר לתוקף שלה כי יש רק מטרה אחת שיכולה לפתות אותו. הגביע העולמי. כמו אתלט שממתין לאולימפיאדה. היתה סיבה לכך שהוא היה מוכן לעשות מעצמו צחוק בגרמניה, ואל תתפלאו אם הדבר הראשון שהוא יגיד אחרי הניתוח, זה שהוא מקווה להיות בסגל של דונגה לדרום־אפריקה .2010 רונאלדו תמיד גומר את העונה, אבל לא את הקריירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
