חשופים בצריח
לרה"מ לא היה כרטיס, משה דיין תדרך את השחקנים, וטל ברודי זוכר מאות אוהדים עם חבלים. 40 שנים חלפו מאז שריאל מדריד הגיעה לראשונה ליד אליהו. רגע לפני עוד מאבק, nrg מגיש את השחזור
ב־1967 עשתה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מבצע בלתי ייאמן כאשר מחקה פיגור של 32 נקודות מהמפגש הראשון ברבע גמר גביע אירופה למחזיקת גביע. "נס בדלונה" קראו לזה. המהפך הזה טלטל בצורה כל כך דרמטית את הספורט הישראלי וריטש ביד גסה את המציאות, כך שמאותו רגע שום דבר לא היה אותו דבר.
איש לא זכר כי מכבי ת"א היתה אז קבוצה ענייה במשאבים, שרוב שחקניה חובבים, ושהגזבר האגדי שלה, ברנרד חווסט, נחשב למלך הקומבינות רק כדי לגרד עוד כמה לירות לקופה הדלה. הגארד השמנמן, חיים שטרקמן, נזכר השבוע שבמשחק ההוא נגד בדאלונה "אנשים היו מוכנים להישבע שחווסט צעק לא לקלוע במצב של 32 הפרש כדי שיהיה משחק שלישי יום אח־רי ומכבי תוכל לעשות קופה."
במכבי שיחק אז האמריקני הטוב ביותר באירופה, טל ברודי, קלע ופנטרייטור בחסד, שסחף את מכבי לעלייה היסטורית לבית רבע הגמר של גביע אירופה לאלופות ב־,1968 בשנים שקבוצות ישראליות לא עברו סיבוב במפעל הזה. תוסיפו לזה אירוע זניח בשם "מלחמת ששת הימים" ותקבלו מדינה שבטוחה ששום דבר לא יעצור אותה.
בית רבע הגמר זימן למכבי מפגש כפול ראשון עם ראסינג מאלין הבלגית, אלופת אירופה ריאל מדריד וספרטק ברנו הצ'כוסלובקית. השיטה היתה מטופשת לחלוטין: שתיים מכל בית עולות לחצי הגמר. ניצחון בבית רבע הגמר מושג רק בסיכום שני המפגשים מול כל קבוצה למרות שכל משחק הוא בפני עצמו. הארכה למשל, כפי שעוד יתברר, יכולה לשנות תמונה של התמודדות שלמה.
מכבי הצליחה לעבור את הבלגים, ריאל הפסידה לברנו, והמפגשים ביניהן, ב־15 בפברואר במדריד וב־22 בפברואר ביד אליהו, הפכו ללא פחות מ"קרב על הגמר." האופוריה טשטשה את העובדה הפשוטה: בארון הגביעים של ריאל מדריד גילו העיתונאים הישראליים בערך עשרה גביעי אירופה, ואילו יד אליהו היה לא יותר מאיצטדיון לא מקורה, חצי קיבולת, עם מרצפות.
הספרדים, חביבי המשטר הפשיסטי של הגנרליסימו פרנקו, הביאו איתם את נשיא המועדון הקשיש, דון סנטיאגו ברנבאו. מכבי הצליחה לסדר הזמנה לשר הביטחון, הגנרל משה דיין, אבל לא לסגנו, ראש הממשלה לוי אשכול. בריאל שיחקו כוכב נבחרת ספרד אמיליאנו
לעומת זאת, היהודי-אמריקני השני של מכבי, בוב פדהרסט, בחור ממושקף מרובע ברונקס בניו־יורק, הגיע לפה ביום האחרון של "ששת הימים" ונשלח לקטוף תפוחים בקיבוץ יפתח. שטרקמן: "הם היו כמו כוכבי קולנוע, פי מיליון מאשר היום, כי לא היו טלוויזיה ואינטרנט. זה כמו ההבדל בין לעשן בבית ספר אז והיום. אז עישון בבית ספר היה מגיע לנשיא המדינה."
במשחק הראשון בפאביליון החדש במדריד הפסידה מכבי רק בעשר הפרש, לאחר שאפילו הובילה במחצית. המחליף של תנחום כהן־מינץ, הילד יוסי לז'ה, נתן את משחק חייו (שטרקמן: "המשחק היחיד שהוא היה טוב בו.(" אווירת בדלונה שררה באוויר חווסט דפק מחירים: בין 10 ל-20 לירות לכרטיס, 50 לירות לתא כבוד, כולל כריות גומי לישבנים וסדרנים של חברת "מנטש" (האחראית על הסדר בכנסי מפא"י) פיזזו מסביב. ההכנסה ממכירת 5,034 כרטיסים הגיעה ל־62 אלף לירות.
40 שנה עברו מאז וכל השחקנים של מכבי איתם דיברנו זוכרים שני דברים בלבד: כרטיסים ומזג אוויר. כמעט אף מילה על כדורסל.
טל ברודי, מה עשית בבוקר המשחק?
"פתחתי עיתון כדי לראות מה יהיה מזג האוויר."
יד אליהו (או כמו שהספרדים קוראים לו: לה מאנו דה־אליאס) נחנך ב־,1964 אבל פרנסי האיצטדיון התקשו למצוא מימון לקירויו. ביקוש הכרטיסים הכריח את שתי התל־אביביות לשחק במגרש פתוח, לתדהמת הקבוצות האורחות. ההיסטריה התגברה לאחר שהפועל ת"א אירחה כמה שבועות לפני מכבי-ריאל את רויאל 4 הבלגית בעיצומה של סערה.
ישראל פז כתב אז: "בושה! איני זוכר ביזיון כזה. מיליונים ודאי האזינו לשידור הישיר ולא הבינו כיצד מדינה שידעה לנצח אויבים כה רבים אינה יכולה להילחם כהלכה ברוח ובגשם."... הוא סיפר על החלקות של שחקנים "כמו על סקטים" ותיאר איך השדר הבלגי אחז במיקרופון שלא יעוף.
הח"כית שושנה ארבלי־אלמוזלינו הגישה בכנסת שאילתה בנושא, מכבי נכנסה לפאניקה. תני כהן־מינץ: "כל משחק היינו מתפללים מהבוקר. קצת רוח? כן יירד? לא יטפטף? כן תהיה רוח? אם היו משבים, אז לא היינו זורקים מבחוץ, משחקים כמה שאפשר פנימה."
ברודי: "עד היום, כשאני יושב ומעלה זכרונות עם ריק בארי ובילי קנינגהאם, אני מספר להם איך שיחקתי בישראל בגשם וברוחות. בגשם היינו משחקים עד שמתחילים להחליק. ברוחות היינו צריכים לשחק עם חוש. בקיבוצים גם היו סופות חול, אז אי־אפשר היה לראות את הסל. כשהייתי מספר לחברים באמריקה שאולי לא יהיה משחק בגלל גשם, הם היו נדהמים: 'מה? איפה אתה'? התאפקתי, מה לעשות. עשיתי הרבה בתקופה ההיא מתוך דוגמה אישית."
אייקן ירד מהאימון ביד אליהו ואמר בפשטות: "בסוף אקבל פה שחפת." אבל גשם לא היה. מה שכן, היה בלאגן. משטרת ישראל לא הגיעה למשחק, אלא שמרה על הסדר בצמתים מסביב. לאיצטדיון, לא ייאמן, לא היה כלל רשיון חוקי, כיוון שלא הוקצו בו שטחים לחניה. הביקוש הרב לכרטיסים הותיר אלפים בחוץ ללא כרטיס ומי שכן היה לו כרטיס, לא תמיד הצליח להיכנס. אנשי חברת האבטחה של "מנטש" כרעו תחת העומס ובבריכת "גלית" הסמוכה הקרינו את המשחק "במעגל סגור" כמו שנהגו לומר אז בלשון התקופה.
כהן־מינץ: "היתה היסטריה לכרטיסים. לא להזמנות - לכרטיסים! אנשים טיפסו על הגדרות ונכנסו." ברודי: "היו כמה מאות אנשים שזרקו מעל האיצטדיון חבלים של צנחנים." שטרקמן: "מחוץ למגרש היו אלפים. איך אנשים לא נהרגו שם, אני לא יודע. זו היתה אווירה שלא הכירו בארץ."
המשחק עצמו היה מוזר. במחצית הובילה מכבי בשמונה נקודות הפרש. היה לה עומק בספסל, בעוד שריאל שיחקה עם אותה חמישייה עד לדקה ה־,37 כשאייקן יצא בחמש עבירות ולולו סאיינז נכנס במקומו. דיין המיתי ירד לחדר ההלבשה במחצית ואמר למאמן יהושע רוזין: "החתיכת ז'לוב הזה, מספר 12 שלהם (אייקן,( מפחיד אותי, אני מבין שהוא לא יהודי." המנהל, שמלוק מחרובסקי, ענה לו: "אם הוא היה יהודי, הוא היה במכבי." דיין: "אפשר לגייר אותו." מחרובסקי: "זה רעיון."
מכבי עלתה במחצית השנייה ליתרון ,12 אלא שאז הפכה ריאל את הקערה והוליכה בשבע. היה ברור שמכבי לא מוחקת את הפער ואז החל משחק מטורף: מכבי ניסתה להגיע להארכה כדי לקבל עוד חמש דקות מול הספרדים המותשים ולעשות 11 הפרש, והספרדים ניסו להימנע מהארכה ופשוט החטיאו בכוונה שבע זריקות עונשין. במצב של 74-75 למכבי עמד הקפטן סביליאנו על הקו, החטיא בכוונה את הזריקה הראשונה ואז אירעה לו תאונת עבודה. הכדור קיפץ על הטבעת, ידיים התעופפו לעברו, והכדור נכנס. הארכה. ברודי: "הספרדים טענו שכהן־מינץ הכניס בעצמו ושזה סל עצמי." הטענות לא עזרו.
מכבי הצליחה להגיע לשמונה הפרש, אבל לא יותר. למרות ההפסד בסיכום, העיתונות חגגה, כרגיל נגד השופטים שפסקו 48 קליעות עונשין לריאל לעומת 18 בלבד למכבי (מזכיר משהו.(? שטרקמן: "זה היה לנצח שחקנים שכולם גיבורים, כמו לנצח רוסים בווירטון או לקחת גביע אירופה. ברודי היה מעולה, בעצם כל הזמן הוא היה מעולה. היה לנו משחק מהיר, שיחקנו בעיקר עליו." לז'ה: "אפילו להפסיד בעשר הפרש היה הישג." ברודי: "עד היום אין לנו מועדון כדי לשים את הגביעים של מכבי." ויד אליהו? בסוף קירו אותו. שטרקמן: "במשחק הראשון נגד אולימפיאקוס סגרו אותו במהירות, ועוד קצת נזלו מים מהתקרה."
נא להמתין לטעינת התגובות
