120 דקות עבודות פרך
הנבואה של צ'רנוחה, הדיכאון של ר"ג, הדגלים של דורטמונד, ההיפנוט של שטראובר וההנחה של אוהדי בית"ר
זה היה קרוב מילימטרים מלהיות שבוע שחור בתולדות בית"ר. לא היה חסר הרבה שנתניה תצא מהמשחק הזה על הכתפיים ובית"ר דרך שער צדדי, בחסות המשטרה. משחק שווה כוחות לחלוטין עם הברקה אחת של זיו. לא יותר מזה. עוד בדרך היתה לי הרגשה שבית"ר תגמור את המשחק בתשעים דקות, תפוצץ עצבים אחרי הרצליה.
יצאתי מהבית ב-,19.00 אמרתי שאני חוזר תוך שלוש שעות ואם ירצה קאלה, אספיק גם לגיא זהר בערוץ .10 כששכטר החמיץ את הפנדל, הצטערתי שלא לקחתי מזוודה ולא קניתי שום דבר בדיוטי פרי. זה הולך להיות לילה לבן, הכינו את המדורה.
הייתי צריך להקשיב לצ'רנוחה. הרי מר כסאח, בכבודו ובעצמו, אמר בבוקר בגלי צה"ל שכמו שהוא רואה את מצב העניינים, שני המשחקים הולכים להארכה. אבל ב-,8.00 במכונית, עם ערפילים מסביב, זה נשמע הזוי. בערך כמו בית"ר/שמשון.
נתניה של עטר באה מוכנה לגודל המעמד. רגע לפני שהמתולתל מרוקן את הארונית בקופסה, הוא צייד את הקבוצה שלו ליום סגריר. אוטמים היטב מאחור ורצים למתפרצת קטלנית. אמרו שעטר הגנתי, מסתפק ב-0-1 קטן. אתמול הוא העלה את צגאי, טזאמטה, אוקוצ'ה, שכטר ואפילו ימפולסקי, שמסוגלים לייצר יש מכלום.
הדברים מכוונים במיוחד לאדון שכטר, שכבר על ההתחלה הוריד את בן-יוסף לקרקע אבל סיים בחוץ, בפול סטייל. בית"ר נראתה פגיעה. עכשיו לכו תדעו אם אירועי יום ראשון השחור לא הורידו אותה למציאות האפרורית של ביצת הכחול לבן, או שזה איצטדיון ר"ג מדכא האווירה שדאג להשבית את השמחה.
ניפגש בבית הדין
כל פעם שאתה הולך לשם אתה יודע, אבל אתה מקווה שמשהו בכל זאת ישתנה. היציעים היו מפוצצים, אוהדי נתניה קיבצו את ההיפים של שנות השבעים, את נערי הברזלים מהאייטיז. הביאו דגלים נוסח בורוסיה דורטמונד ונתנו פייט רציני למזרחי. בית"ר הביאה את "לה-פמיליה" ותנועות הנוער שלה, שעוד ליקקו פצעים מהירידה ההמונית לדשא. ואכן במשך עשר דקות זה נראה מרשים ומבטיח למשחק חצי גמר לוהט. הכל טוב ויפה עד שאפקט ר"ג החל לפעול במלוא כוחו. כמו מערכת סטריאו רצינית, שפתאום מורידים אצלה את הווליום לרמת אוזניות בלבד.
ככה גם המשחק. התחיל בשיא הכוח ואז במקום להגביר במקומות הנמוכים, הוא דומם מנוע ושייט לו בניוטרל בירידה. אז פעם אחת בא הפנדל המוחמץ של שכטר,
ואחרי זה הפאשלה של בן-שושן. בעצם, יותר נכון, ההצלה הענקית של שטראובר. עשרים דקות מהסיום בן-שושן לבד מול שטראובר. הוא רץ, הוא מול השוער, שחקן נבחרת, כישרון מולד. אבל לירן סגר לו את הפינות, את המרכז. היפנט אותו. הכדור יצא. ואת השוער הזה, להזכירכם, רצו לזרוק עוד לפני רבע הגמר.
הארכה, כמו שצ'רנוחה אמר. יש ילדים בקהל, נקווה שנספיק לסדר פסח, גם יום העצמאות יהיה טוב ואז בא זיו והדליק את האיצטדיון. הפעם לא פרצו לדשא, עשו לנו הנחה לקראת החגים. היום בית"ר חוזרת לר"ג, שעת צהריים חמה, בית-הדין המשמעתי. יש זמן, אף אחד לא ממהר ישמעו את כולם ויקיימו דיון ארוך לפני שיפרסמו את ההחלטה. ארזי בכיף היה סוגר על הארכה ופנדלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
