החגיגה במערומיה
הטרגדיה של סמי אליקים, העצבים של עופר שטרית, הסיגריה של רונן וינשטיין והבושה של הפועל ת"א
כל ר"ג ראה שהבן-אדם הולך תיכף להעיר את החברים שלו מהחלום הארוך שלהם. בדרכו לנקודה הלבנה, התחרט ובא במקומו יניב מזרחי, השוער שעמידתו היתה לא פחות מנס רפואי. מזרחי הישווה ל-,8-8 ואחרי שאניימה הבקיע את התשיעי - נקרא אליקים חזרה אל הגרדום. סמי פסע קדימה וראה רק תוהו ובוהו סביבו. הוא בעט ואניימה עטף את הכדור בידיו. סמי אסף את שולי חולצתו וכיסה בה את ראשו. 15 שניות התהילה שלו בכדורגל מוצו עד תום. כולם עצרו את נשימתם, וכל חבריו רצו אליו מיד כדי להשיב לו את רוחו.
הם שכבו ממוטטים על הדשא, כשסביבם 35 אלף איש, קהל שאותו לא יראו יותר בכל הקריירה שלהם, גם אם יצרפו את כל משחקי הליגה שלהם משבת הבאה ועד הפרישה. אריק בנאדו, שעלה למשחק השני, עבר ביניהם וליטף אותם, מבין את גודלו של המאמץ ואת עומקה של ההחמצה.
הקלישאה הזאת שמדברת על חגיגת חצי-גמר הגביע,
הוכיחה את עצמה שוב, ובגדול, אבל הציגה את כדורגל העל הישראלי במערומיו. זה לא שבית"ר/שמשון התעלתה על עצמה ושיחקה כדורגל של ליגת על, אלא שהפועל ת"א התאימה את עצמה לרמה המשוחקת בליגה הארצית, מקום מגוריהם של השמשונים, וגררה אותנו למרתון של גראונד זירו. עד כדי כך גרוע זה היה, שבערך בדקה ה-,115 כשיניב מזרחי התפתל מכאבים ובקבוצה שלו הבינו שהסיכויים לנצח בפנדלים קלושים, הם התיישבו על השער של אניימה במטרה לגמור את המשחק ב-120 דקות.
בדקה ה-75 הוחלף עופר שטרית, שירד עצבני כפי שהיה עצבני כששפיגל החליף אותו במכבי חיפה. אני מסתכל על הקבוצה הזאת, שמולה משחקת הפועל. תומר עיני, שאבו, שרון מימר, שטרית הזה. לפני 20 שנה הם כבר שיחקו בבוגרים. את הקלטות שמנציחות את נעוריהם משדרים נסים קויתי ויהודה סנפירי.
אלה היו שעתיים של שריפת זמן, כאשר שתי הקבוצות, בלי כמעט הבדלי איכות, הפקירו את גורלן בידי אלילת המזל. מילא בית"ר/שמשון, שאין לבוא אליה בטענות, אבל מה יהיה עם הפועל?
הפועל בגמר גביע שלישי ברציפות. בשנה שעברה היא לקחה גביע אחרי שריפת זמן מול אשקלון, שהסתיימה גם היא בפנדלים. אין פרופורציה בין גודלו של הפרס למעט האיכות שנדרשת כדי להשיג אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
