הכי מבאס: פרישתה של הנין

למרות העובדה שענף הטניס הוא שוחק ותובעני, ציפי שמילוביץ' הופתעה מפרישתה של הטניסאית הבלגית, שנראתה כאילו אלוהים נגע בה ושום דבר לא ישבור אותה. כנראה שבסופו של דבר כולם בני אדם

ציפי שמילוביץ' | 15/5/2008 9:57

מכל הפרישות של טניסאים בשנים האחרונות, זו של ז'וסטין הנין היא לא רק המפתיעה ביותר, היא גם, איך לומר בעברית צחה, הכי מבאסת.

ז'וסטין הנין הודיעה על פרישה מטניס

טניס הוא ענף שוחק, תובעני, ובאופן כללי הכי קשה שיש, בוודאי לספורטאי אינדיבידואלי. אנשים נופלים כמו זבובים, גם אם הם לא תמיד פורשים, ולפעמים סתם ממשיכים בקריירה אפורה של טיסות, מלונות והפסדים בסיבוב השלישי.

אבל יש כאלה שאתה מסתכל עליהם ובטוח שלהם זה באמת לא יכול לקרות. שאלוהים נגע בהם. ששום דבר לא יכול לשבור אותם. אפילו לא אם אמא שלהם מתה כשהם היו בני ‭,12‬ או שהמשפחה שלהם נקרעה לגמרי, או שהם עברו גירושים מכאיבים בגיל צעיר, וסבלו מחלות ופציעות.

ז'וסטין הנין הייתה כזו. תמיד נראתה כמי שחיה בשביל המשחק. שככל שקשה לה מחוץ למגרש, כך היא יותר טובה עליו. היא אף פעם

לא הייתה מקסימה כמו קים קלייסטרס או זוהרת כמו מריה שראפובה, אבל היא הייתה מוכשרת יותר משתיהן גם יחד, וכשאמרו שהיא לא חזקה מספיק פיזית, היא הלכה והפכה את עצמה לחזקה מספיק.

הנין הייתה אתלטית אדירה, עם שליטה מושלמת בכל החבטות, והבק-הנד הטוב בהיסטוריה. שחקנית אלגנטית וחכמה, שדרכה להפוך לאחת מחמש הטניסאיות הגדולות אי-פעם נראתה סלולה. והיא הייתה קשוחה. יותר קשוחה מכולן. ז'וסטין הנין לא הייתה אמורה להישבר. לא בגיל ‭.25‬

אבל היא כן, והפרישה שלה, מעבר לכך שהיא מכת גרזן לטניס הנשים, היא גם חתיכת זריקת מציאות. בסופו של דבר כולם בני אדם, לא חשוב כמה טוב הבק-הנד שלהם.