חשיפה: ערן קוליק הולך נגד הזרם
"בכל דבר אני בטופ, חוץ מבכדורגל, שם אני תקוע," מודה המאמן, שבגיל 62 קרוב לסגור מעגל, לזכות בהכרה ולהגשים חלום לאבו-סובחי. מדריך הטיולים קרוב לקחת את בני לוד לליגת העל
ערן קוליק. צילום: דני מרון
בגיל 62 לקח לזקן המאמנים בשתי ליגות הבכירות לקלוט שסוף-סוף הוא מקבל יותר מכמה שורות בעיתון. "המעגל של מאמני הליגה הבכירה סגור," הוא הסביר כשנפגשנו, את סוד האלמוניות. "אבל אני מאוד עקשן וסבלני. כדורגל זה אצלי בדם, אני כל הזמן רוצה להיות בפנים, אז הייתי מוכן להתפשר, העיקר לעבוד. והנה אני עכשיו בבני לוד. אני ואבו-סובחי זה שני הפכים ועובדה שגם הפכים לפעמים מסתדרים."
קוליק הוא ספר מהלך למאמן המתחיל, מומלץ לקריאה לכל מי שמסיים קורס ומחר רוצה לעבוד בקבוצה בכירה, רצוי צ'לסי. הוא עבר הכל ובסוף את הארץ המובטחת הוא רואה מקסימום מהמרפסת הצנועה של בני לוד. אם יעלה אותה, זה יהיה כנראה שיא השיאים.
קצת היסטוריה. קוליק גדל במכבי הרצליה. מלך שערי הקבוצה בכל הזמנים, עם 95 כיבושים. מכבי ת"א רצתה, אבל המעבר התפקשש, כמו הרבה הדברים במהלך הקריירה. הוא נדד קצת להכח ר"ג, אבל מיהר לחזור. עוד כשחקן, היה ברור לו שהכיוון הוא לאימון.
בשנת 1977 קוליק החליט שהוא הולך בעקבות מורו ורבו, עמנואל שפר, ונרשם למקום בו המאסטר קיבל את היסודות: בית־הספר למאמנים של קלן, המוסד והאגדה.
קוליק למד גרמנית לפני הנסיעה בכדי לא לפגר אחרי היתר. הוא לקח את המשפחה לשנה, מתאר את התקופה כפסגה. פ.צ. קלן, שנתנה חסות לתלמידים, זכתה אז בדאבל. יופ היינקס, הסקורר האגדי של מנשנגלדבאך, היה איתו בכיתה. הוא קיבל תעודה, חזר והיה משוכנע שהדלתות ייפתחו מעצמן.
"לא ידעתי עד כמה זה גרוע בליגות האלה"
ואכן, מכבי חיפה פנתה. היא אמנם שיחקה בליגה השנייה, אבל מאמן רומני שהיה מועמד הבריז ברגע האחרון, והיו"ר יצחק (פיצ'לה) צבי הציע לו את התפקיד. חיפה היתה אז קבוצה שהעבירה אליה את יצחק אנגלנדר ויוחנן וולך מהיריבה העירונית, וטיפחה שחקנים מוכשרים כמו ירון פרסלני ומשה סלקטר. היא היתה מועמדת ודאית לעלייה, אבל נכשלה במשימה.
"כשפיצל'ה הציע, הוא שאל אם אני מוכן לחודש ניסיון. אמרתי שייקח גם שנה, אני לא חושש," קוליק נזכר. "התחלנו את העונה. הבאתי חומר חדש, רצנו מצוין ואז הגיעו הבעיות הכלכליות. היו"ר התפטר, וולך ואנגלנדר התחילו להיות עסקנים. פספסתי את העלייה בקצת, אבל זה כמו שתגיד היום שבית"ר ירושלים לא תיקח אליפות.
וולך אמר 'אני מביא במקומך את מוטל'ה' ואז הוסיף 'טעית איתי. אני הייתי צריך לשחק בלם אחורי ופרסלני בקישור.' אני הרי הפכתי את פרסלני למנהיג, ועד היום אני משוכנע שצדקתי, אבל היה גם משהו בדבריו. לפעמים אתה צריך ללכת בין הטיפות ולא נגד הזרם. כשאתה צעיר, אתה עוד יותר חריף. יש פוליטיקה בכדורגל, ושם, בחיפה, פספסתי אותה. זו היתה מכה בשבילי, כי לא היה פרסום ולא חשיפה,
ולא קיבלתי הצעות."
קוליק החל דרך נדודים ארוכה במיוחד בליגות הנמוכות. חזר למכבי הרצליה, עבר לקרית־גת, קרית אונו, שימש כעוזר של מיכאל גרשוביץ' בבית"ר ת"א. "הייתי אפילו בבית"ר כפ"ס," הוא מספר, "לא ידעתי עד כמה זה גרוע בליגות האלה. אני מסביר להם שמי שלא יגיע בזמן לא יתאמן. אז יש אימון והוותיקים מאחרים. אני שואל אותם 'אתם זוכרים מה אמרתי על מי שמאחר.'? הם עונים: 'כן, הוא לא מתאמן.' אמרתי: 'לא. אתם מתאמנים, אני הולך."'
הוא כבר הגיע למחלקות הנוער של הפועל ת"א ומכבי הרצליה. אימון בוגרים נראה רחוק ממנו אלפי קילומטרים. "בהרצליה ישבתי במחלקת הנוער ונתנו צ'אנס בבוגרים לדריקס, לכל אחד, אותי לא ספרו. ואז, בדיוק בין חילופי מאמנים, בא משחק נגד בית"ר ירושלים. שנה לפני, הרצליה הובסה על־ידה ולא היה מי שידריך אותה. קראו לי. במהלך המשחק, היו"ר רוני קליימן שמע אותי צועק ושאל למה. עניתי 'אני רוצה לנצח.' אחרי זה אמרתי שלא מקובל עליי שיגיעו עם כפכפים ולא מסודרים. לא ספרו אותי. הביאו את שייע."
אולי אתה אשם. תראה כמה גרנט מתאמץ.
"גרנט גאון. לי יש מגרעות, ואחת מהן שאני לא דוחף. אם מישהו רוצה אותי, שייקח. זה לא נכון, במיוחד לא בענף כזה תחרותי. חשבתי להשתנות, אבל עדיין לא בא לי לעשות דברים שאחרים עושים כדי לקבל קבוצה. אתה יודע למה? אולי בגלל ששמרתי על הג'וב שמגן עליי, הוראה. אני לא אהיה רעב ללחם. מי שרעב, יכול לעשות דברים מעל ומעבר כדי להצליח."
המדריך המלא למילה 'מיושן'
ערן קוליק צילום: אלן שיבר
"בכל דבר שאני עושה אני נמצא בטופ, חוץ מבכדורגל, שם אני תקוע," אומר קוליק ועושה הפסקה קלה בדבריו. "כשסיימתי את קורס המאמנים בקלן, הבטחתי שאחרי עשר שנים אחזור בכדי להתעדכן. באמת חזרתי, אבל אז חשבתי, 'לאן בדיוק זה מקדם אותי."'? קוליק די השלים עם מצבו הסטטי ובחר לקבל ג'וב בהדרכה וחניכה בקורס המאמנים במכון וינגייט. גיא לוזון עבר אצלו, גם פרדי דוד היה שם. הם פרחו כמטאורים והוא המשיך להזדקן, ואצלנו הגיל משחק תפקיד.
'"מיושן' זו מילה שנועדה לפגוע במאמנים מבוגרים," הוא קובע. "לא יכול להיות שאתה מלמד את אותם מאמנים צעירים, מבצע אותם אימונים, כל הקלסרים אצלי בבית ועכשיו בא מישהו ואומר 'מיושן.' איך אתה יודע, הרי לא באת מהענף. אז אם יש לך אנשים שעושים לובי, הם אומרים 'שטויות,' אבל אם אף אחד לא מגן, אז שמו עליך איקס."
אחרי שבני לוד ניצחה את הפועל חיפה, שלומי דורה, המאמן החיפאי זרק תוך כדי עצבים: "לוד הראתה איך שיחקו כדורגל לפני 60 שנה." קוליק ענה: "אז לפחות שיחקו כדורגל." "נדהמתי," הוא חוזר לסוגייה, "אבל זו היתה פליטת פה מעצבים. הקבוצה האפסית הזו מנצחת אותו. אתה כועס, אתה מדבר שטויות לפעמים. מה שהוא רצה להגיד זה שאני זקן, אבל בוא אני אספר לך משהו."
בבקשה.
"כשרוני לוי היה בקדנציה הראשונה בחיפה, בחנו בווינגייט מאמנים בפסח. היו שם חמישה שאימנו בליגות הבכירות. אם אני לא טועה, היו שם אוחנה, רוני לוי, מישל דיין, מלמיליאן. הם עבדו בזמן הקורס בטופ של הכדורגל. תראה לי עוד מקום בעולם שחמישה מאמנים מתחילים מקבלים ישר את העילית, בלי טיפת ניסיון ותוך כדי קורס."
קוליק קם לתחייה בהפועל רעננה, "בית ההבראה של הכדורגל הישראלי," כפי שהוא מכנה. הוא התחיל כמנהל מקצועי במחלקת הנוער, אבל כשהקבוצה נקלעה למאבקי התחתית, הוא הוזעק לעמדת המאמן. עד היום הוא מודה ליו"ר שלמה שטרן, שנתן לו את הצ'אנס הצנוע. "השוער יוסי בצלאל אמר אז שהשחקנים הבינו שאם מביאים את המאמן של הנוער, כנראה הרימו ידיים," קוליק נזכר בחיוך. "היתה לנו קבוצה מדהימה. חיימוביץ' הלך משם להפועל פ"ת, יניב עזרן הפך לכוכב־על והוא הגיע מה זה נפוח. אמרתי לו באיזה שלב שיילך הביתה, אבל הוא לקח את עצמו בידיים וסיים עם 14 שערים. כל הקבוצה זכתה לחשיפה. והם היו כלום, מקום אחרון."
עם רוח גבית של הצלחה, קוליק קיווה שהנה בא קרש הקפיצה. היו"ר שטרן הוא בכיר בהתאחדות, ואז בדיוק התפנה תפקיד מאמן הנבחרת האולימפית. אולי סוף־סוף גם לשועל הוותיק יהיה גב. "אמרתי לשטרן 'אתה כל־כך מעריך אותי, אז תפעל,"' הוא מגלה. "היו"ר היה איצ'ה מנחם, ודיברו איתי שאיכנס. לא הבטיחו, אבל צלצלו ואמרו 'ניפגש איתך בעוד שבוע כדי לדבר על תפקיד.' הטלפון מאז נדם. מה אני צריך להבין? שלא רוצים."
תנדנד.
"עזוב, נגמר. הבנתי שלא אגיע."
בין צ'יזיק לרוני לוי
רק שאז חלון ההזדמנויות נפתח מחדש. קבוצה גדולה עמדה בפתח, מכבי חיפה האימתנית. אמנם לא מאמן ראשי, אבל מנהל מקצועי של מחלקת הנוער, תפקיד מכובד לכל הדעות. אבל עם המזל שלו, הוא נכנס ליריבות המפורסמת בין המנכ"ל איתמר צ'יזיק למאמן הראשי רוני לוי. קוליק נחשב לאיש של המנכ"ל.
ערן קוליק צילום: דייב בוימוביץ'
"הייתי משוכנע שאני בא לשנים," הוא משחזר. "אחרי חודש ידעתי מה לא בסדר ואמרתי בקול רם. אתה עושה תוכניות, משנה דברים ויכול להיות שאנשים הריחו שהדיירות המוגנת שלהם בסכנה. אבל בחיפה לא נוגעים, שומרים על פאסון. ומה יותר קל, שאני אעשה סדר או שיעשו לי? בא שחר ואמר 'בתוכנית החומש שלנו לא בונים עליך.' נפגעתי, כי ביקשתי בפסח שיגידו אם אני ממשיך. כשב-18 ביוני אתה מקבל את ההודעה, אתה תקוע. הקטע הוא שמי ששכנע שאני לא טוב אלה פישרים. מאמנים צעירים, שחלקם כבר לא במועדון. חבל."
ואז, מבית-המרקחת של יעקב שחר, איכשהו קוליק התגלגל והתגלגל לפתחו של אבו-סובחי. אם יש שני הפכים, זה הם. אחד ג'וקר חסר גבולות, השני יקה שמקפיד על קוצו של יוד. זה היה בקדנציה הראשונה שלו שם, אמצע העונה שעברה, כשהקבוצה היתה בסכנת ירידה ממשית. "בפגישה הראשונה שלי עם אבו־סובחי זה היה האשכנזי שבא לשכנע שהוא מאמן טוב. לקח לו חודש אחרי הפגישה ועוד ארבעה הפסדים בכדי למנות אותי. אחרי שחתמנו הוא אמר 'אתה תראה אותי רק בשבתות."'
קוליק השאיר את הקבוצה בליגה, אבל במקום חוזה ארוך-טווח, הוא ראה איך מישל דיין מקבל את התפקיד. רק שכמו ברומן בהמשכים, הקבוצה נקלעה העונה למשבר ארוך, דיין עזב והוא חזר במפתיע. לצופה מהצד לא ברורה הסיבה. קוליק ישתדל להסביר.
"כשעזבתי, האמנתי שנמצא משהו," הוא מספר. "אמרתי לעוזר שלי, ניסן יחזקאל, 'בסוף תהיה הצעה,' אבל אצל כל הקבוצות אותו עיקרון 'מי זה קוליק? זה מקרה שהצליח להשאיר אותם בליגה.' היסטוריה לא מעניינת אף אחד. ניסינו בצפון, בעכו, בנצרת, חזרנו לב"ש, פ"ת, דרך מקורבים, לא עזר. אתה יודע מה מכעיס אותי? שלא ישבו מולי. יש כאלה שלא יודעים איך אני נראה. אז אחרי כל הסבב, או שאתה עובד או שלא. היתה לי שיחת הבהרה עם אבו־סובחי, פתרנו את הבעיה וחזרנו. ידעתי שיש שם חומר טוב, ועל המשחק הראשון פשוט הלכתי עם מי שהיה איתי לפני שעזבתי. אני נהנה בלוד. כמו שרעננה ושטרן עשו בשבילי צעד ראשון בכדורגל תחרותי, בני לוד הביאה אותי לקדמת הבמה."
פריחה מאוחרת.
"תקרא לזה ככה. ראית כמה הספקתי לאורך הקריירה, רק חבל שלא היתה לזה שום השפעה. סיפרתי לאחד בקורס מאמנים: 'השנה עבדתי בקבוצה והשארתי אותה בליגה.' הוא ענה: 'לקחת אליפות.'? זו תפישה גרמנית. כאן, בארץ, מתייחסים לזה בזלזול. הענף הוא כמו גלגל. פעם למטה, פעם למעלה. רק אני נשאר באותו מצב. לפחות עכשיו אני מסופק".
נא להמתין לטעינת התגובות
