תום ימי התום
הגולש דור רצבינר, אוהד מכבי חיפה, חווה דעתו על המציאות העגמומית של הכדורגל הישראלי כיום, עם תחילת עידן האוליגרכים, שכמו בעולם, גם כאן משתלטים על מועדונים והופכים אותם מן הקצה אל הקצה
עכשיו, מה הדבר הראשון שעולה בראשכם כשאתם חושבים על בית"ר ירושלים? במקרה הזה כנראה ששוק מחנה יהודה, מפלגת הליכוד, הימין הישראלי ואולי לחלקכם, מנחם בגין המנוח.
אבל,בשנים האחרונות חל שינוי. הימים הם לא אותם ימים,לא של המדינה ולא של הכדורגל הישראלי ועברו הרבה מים בירקון מאז שבית"ר באמת היתה קבוצה בעלת אופי ימני. הנה, אפילו אוהד בית"ר אדוק כמו אולמרט הפך לשמאלן בדעותיו.
השינוי החל כשבעלי ההון נכנסו לכדורגל הישראלי. יותר ויותר אנשים אמידים וקבוצות ניהול החלו לקנות מועדונים בכדורגל הישראלי. בעולם נהוג הדבר להיעשות בעיקר מתקווה לעשיית רווח, אך בכדורגל הישראלי, כידוע, לא ניתן להפיק רווחים גדולים למדי ובסופו של דבר המועדונים נקנו בעיקר בשביל ההנאה האישית.
התהליך תפס מימדים גדולים יותר כשאוליגרכים יהודים, בעיקר מהגוש הסובייטי לשעבר, החלו להתעניין בענף ובקניית קבוצות כדורגל. כמובן שבמקרה הזה
הקבוצה הראשונה בכדורגל הישראלי שנקנתה על ידי אוליגרך היתה בית"ר ירושלים. באוגוסט 2005 הודיע ארקדי גאידמק שירכוש 55 אחוזים ממניות הקבוצה. כידוע, גאידמק הוא אדם עשיר ובעל ממון רב, שהציב סטנדרטים חדשים בכדורגל הישראלי ואף הצליח להדיח את האימפריה הירוקה של יעקב שחר מכס השלטון.
עד פה הכל נשמע טוב ויפה, אבל גם לשליטה אבסולוטית בכדורגל הישראלי, שממילא שרוי במאניה-דיפרסיה משלו, יש תג מחיר.
עם רכישת הקבוצה ע"י גאידמק, נערכו שינויים רבים מכל הבחינות - מהפן המקצועי ועד לפן הניהולי. אנשים במערכת שהיו מאוד מזוהים עם בית"ר ירושלים, כדוגמת אברהם לוי ואלי אוחנה (דאז בתפקיד המאמן), פוטרו מתפקידם.
כמו כן, נעשה שינוי בסמל הקבוצה והופסקה המגמה של התבססות על שחקני בית, לטובת שחקני רכש מבחוץ, בהם סמלים מובהקים של קבוצות יריבות (אריק בנאדו,שמעון גרשון ויש שיגידו גם עידן טל).
אלו, מבלי לפגוע בכבודם הראוי להם, לא מחוברים למועדון ולקהל. דוגמה אחת לכך היא שאותם שחקנים מנהלים את שגרת חייהם דווקא באיזור צפון ת"א, אותו איזור שאוהדי קבוצתם כ"כ אוהבים לשנוא והרחק מקטמון ומהקסטל.
אז יכול להיות שההתעמקות כאן היתה בבית"ר ירושלים, אך אי אפשר להתעלם מהתהליך שכולל כניסת יותר ויותר בעלי ממון לקבוצות הכדורגל, בעיקר בשביל עסקי השעשועים הפרטיים שלהם. בדרך כלל כניסה זו מלווה בשינויים מרחיקי לכת בקבוצות, לפעמים תוך ניפוץ מסורות של שנים. תהליך זה קורה גם בכדורגל העולמי ונראה שאין מנוס וכל מה שנותר לנו זה להביט בעצב ולבכות על תום ימי התום.
מסתפקים בדרבי: ניר ענבר על ניסיון ההתאוששות של בטיס
הקומץ הבית"רי מעורר געגועים לפעם: תומר סבן על בעיית הקהל הירושלמי
טרוריסט שכמוך: אלי בנבנישתי חושב שפאנטני הוא העתיד של מכבי חיפה
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? משהו כואב לכם? אם אתם יודעים איך הקבוצה היתה צריך לשחק ומה היו הטעויות של המאמן, אם אתם סתם רוצים לשבח מישהו שמגיע לו, קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת הספורט של nrgמעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה. בכל פעם יתפרסם כאן באתר הטור הנבחר.
הכתובת למשלוח טורים: peoplevoice@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
