ראשי » ספורט » כדורגל עולמי

צרפת: מחפשים יורש

פרויקט נבחרת ביום של nrg מעריב לקראת יורו 2008 נמשך עם הסגל הכי פחות צפוי בטורניר. בין פרישתו של זיזו לאגף הגריאטרי שפתח דומנק, כולם מחכים לקפיצת המדרגה של כרים בנזמה

אחרי שמאמן נבחרת צרפת, ריימונד דומנק, פרסם את רשימת 30 השחקנים שמהם ייבחר הסגל הצרפתי ליורו, היו שהציעו להחליף את קריאת הקרב "קדימה הכחולים" (“allez les bleus”) ב"קדימה הקשישים" (“Allez les Vieux”).

בין המוזמנים לסגל הרחב שהתכנס בקליירפונטיין אפשר היה למצוא את ווילי סניול בן ה-31, פטריק ויירה (31) ותיירי הנרי (30) הוותיקים; האגף הגריאטרי כולל את קלוד מאקללה (35) ליליאן תוראם (36) וגרגורי קופה (35). אבל קשה להאשים את דומנק. בצרפת יש אמנם הרבה צעירים מוכשרים, אבל בפעם האחרונה שהם קיבלו את המושכות, במוקדמות המונדיאל, זה נראה רע מאוד. אלמלא חזרתם של תוראם, מאקללה וזידאן בקיץ 2005, כשהנבחרת דשדשה במקום הרביעי בבית המוקדם, סביר להניח שהמונדיאל בגרמניה היה נראה אחרת לגמרי.

אבל זידאן חזר. כמו דה גול שפרש מפוליטיקה ושב כדי להוציא את צרפת מהמלחמה חסרת הסיכוי באלג'יריה, כמו נפוליאון שחזר מאלבה וסיבך את צרפת בקרב האבוד בווטרלו. הקאמבק הפך את זידאן מהכדורגלן הטוב בדורו לדמות מיתית שספק אם הכדורגל הצרפתי ינפק שוב. בין שלוש הנגיחות שלו, שני השערים בגמר מונדיאל 98 והראסיה בגמר של 2006, הפכה צרפת מנבחרת דרג שני ראויה למעצמת כדורגל שנספרת בנשימה אחת עם ארבע הגדולות של הטורנירים הבינלאומיים – ברזיל, ארגנטינה, איטליה וגרמניה. העובדה שהיריבה השנואה מעבר לתעלה הפכה ממש באותו הזמן לבדיחה היתה רק בונוס קטן.

מהפכה נוספת התרחשה בתוך צרפת עצמה, ובמסגרתה הפך הכדורגל לספורט הלאומי. בתחילת שנות התשעים היה ממוצע הצופים בליגה העליונה בצרפת מהנמוכים באירופה; תוך פחות מעשור הוא הכפיל את עצמו.

נכון, זיזו לא היה הסיבה היחידה לשינוי. הכדורגל הוא משחק המהגרים בערים הגדולות, פלח אוכלוסיה שהפך יותר ויותר דומיננטי בצרפת. אבל בלי קשר לגורמים, השורה התחתונה ברורה: בימים בהם הטור דה פראנס כושל ביחד עם כל ענף האופניים במאבק בסמים והאולימפיאדה הסינית מפיצה ריח פוליטי לא נעים, אין שאלה מה יהיה אירוע הספורט המועדף על הצרפתים בקיץ הקרוב.

כל הפרטים על נבחרת צרפת באתר היורו

צרפת היא אולי הנבחרת הכי פחות צפויה בטורניר הקרוב, והיא מסוגלת לכל הופעה: מהריצה ההירואית והרומנטית לגמר מונדיאל 2006, ועד להתרסקות בקוריאה 2002. ההיעדרות של מספר 10 תפתח מחדש את המירוץ לתואר מנהיג הדור הבא בנבחרת. פרנק ריברי הצהיר לפני כחודש בראיון ל"לה פריזיאן" שהוא היורש של זיזו, אבל לטובת הרפובליקה הצרפתית, נקווה שאף אחד לא לקח אותו יותר מדי ברצינות.

גם ממסדר הוותיקים לא תצמח הישועה: מאקללה סיים את העונה נהדר בצ'לסי, אבל לא ברור כמה כח יישאר לו ליורו; תוראם והנרי, מלך שערי הנבחרת, איבדו את המקום בהרכב (הנרי גם רמז שהטורניר יהיה סוף הדרך שלו במדים הכחולים) ואפילו ויירה וסניול נאבקו לאחרונה בפציעות.

הנסיגה בכושרם של הוותיקים והשפעת חילופי הדורות ניכרו היטב ביכולת הלא יציבה של צרפת בחודשים האחרונים: היא חילצה תיקו 2:2 מול מרוקו במשחק ידידות בסטאד

דה פראנס, נפרדה באותה תוצאה מול אוקראינה, הפסידה לספרד במלאגה, והתנחמה בניצחון ביתי על הבדיחה שמעבר לתעלה, אבל זו באמת חוכמה קטנה מאוד.

כשמוסיפים את זה לבית הקשה שאליו צרפת הוגרלה (רומניה, הולנד ומפגש טעון עם איטליה) ולעובדה שהיא מונהגת על ידי מאמן שנותן הרגשה שכל ההישגים הם למרות נוכחותו, ולא בזכותה – כל אלו עלולים ליצור תחושה פסימית-משהו לקראת היורו.

מצד שני, אם העסק יתחבר, צרפת היא נבחרת מפחידה: כשמביטים לרגע מעבר לרשימת הקשישים, רואים שם את שני הדיאראים, לאסאנה ואלו, במרכז המגרש את ג'רמי טולאלאן הנהדר, ובחוד מקדימה משחק לו עוד צעיר מבטיח ממוצא אלג'יראי. כמו זידאן, גם שורשיו מצויים באזור קביליה, מולדתם של השבטים הברברים, ולמרות שהחוזה שלו בליון הוארך עד 2013, סביר יותר להניח שבקרוב הוא יעבור לריאל מדריד או למנצ'סטר יונייטד.

בקיצור, אפילו אם כרים בנזמה לא יהפוך לזידאן חדש – גם דה גול ונפוליאון היו יחידים במינם – הוא יכול לקחת את צרפת עד לגמר בווינה, ועל הדרך, גם לסגור את החשבון שהשאיר לו זיזו עם האיטלקים.

פולין: קצת נחת להורים
קרואטיה: נגמרו התירוצים
גרמניה: בשם הגאווה

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...