ובבוקר השמש זרחה
ב-39 השנים האחרונות זה קרה רק פעם אחת. ב-5 במאי 1993 הפסידה מכבי לגליל עליון וסיימה את העונה ללא אליפות. שיחזור הלילה הבלתי נשכח, קצת לפני שגמר הפיינל פור יוצא הערב (20:50) לדרך
ערב לפני הופענו, אייל לוי ואנוכי, במשרדו של עורך מדור הספורט, יצחק בן-חורין, ודרשנו במפגיע למצוא את עצמנו למחרת בערב בכפר בלום. הסברנו לו שרצוי שנהיה שם. "זה קורה, איציק," לחשנו בקול בס של בכירים בשב"כ.
ציידו אותנו בפלאפונים הפרה היסטוריים, ששקלו יותר ממיקי דורסמן, סידרו לנו צימר ליד הגבול עם ירדן, אבל למי היה אכפת. אם לא היינו יכולים להיות עם ניל ארמסטרונג על הירח, לפחות אסור היה לנו לפספס את הסוף של מכבי. ככה לפחות זה נראה.
במכבי ת"א היו פחות פסימיים. היה להם ברור שהעונה הזו קשה, שהם הפסידו שבעה משחקים בליגה לראשונה מאז ,1969 שהם לא הגיעו לגמר הגביע ושהם הפסידו בחצי גמר הפלייאוף שני משחקים מתוך הארבעה ששיחקו. אבל כמו שאמר מוטי דניאל לא אחת: "אם גליל היו לובשים חולצות צהובות ואנחנו את הלבן-אדום שלהם, זה היה נגמר ב-0:3 חלק, להם. לשם 'מכבי' הייתה משמעות גדולה."
את העונה של מכבי עד לאותו יום אפשר לסכם כ"עונת חלומות." של היריבות. יעקב אדלר קדח, אלי קנטי הגיע לבאר, גיא גודס קרע צולבת, קורן אמישה לא קרע זוג נעליים ושחקן הציר, ווינפרד קינג אחד, קרע את כולם מצחוק. באמצע העונה הוזעק מהפרישה המנהל המיתולוגי שמלוק מחרובסקי. העסק לא התרומם. "מההתחלה די סבלנו," סיפר השבוע מוטי דניאל, "ובכל פעם נשבר עוד שיא ועוד שיא. הגענו לחצי הגמר מאד מותשים, מנטלית ופיזית. מקצועית, הייתה לנו קבוצה חלשה."
למשחק הגיעה מכבי בטיסה. נחתה בשדה התעופה במחניים ועשתה באוטובוס את הדרך לכפר בלום. באימון המסכם ביד אליהו תפס קנטי בירידה לחדר ההלבשה את נער הפוסטר אלון בן זקן ולקח אותו הצדה. "מחר אתה פותח בחמישייה," הנחית עליו משקולת, "לא יודע כמה זמן תשחק, אבל צריך לשמור על דורון שפר."
"לשמור או להציק?", נדרש אתמול בן זקן. "כשאני שומר, אני תמיד מציק."
בן
מכבי הייתה זקוקה ליותר מזה. דניאל: "מלבד רגעים זמניים של ביטחון עצמי מפוקפק לפני המשחק האחרון, באנו לסדרה הזו די גמורים ואנקראם שם את עצמו מחוץ לקבוצה. זה הסוציומט הכי גדול שנתקלתי בו."
דייויד אנקראם היה קולע 30 נקודות במשחק מ-90 ניסיונות קליעה. במכבי היו צריכים כנראה להכניס את בן זקן כדי לשמור עליו. "אנקראם,"? מגרד ג'מצ'י טלפונית בפדחתו, "בטח זוכר. היו לו משקפיים בלי זכוכיות. היית רואה אותו מגרד בעין מקדימה דרך המשקפיים כי לא הייתה זכוכית. תגיד, זה לא המשחק הזה שקינג הוציא כדור מאחורי הסל של גליל אחרי שקלענו סל."?
"הוא אמר שמדינה שלמה עומדת מאחורינו," מדקלם עד היום בן זקן. שחקן אחר נזכר שמיד לאחר נאומו המרגש של מזרחי, ישב אחד משחקני הרכש רגל על רגל והתעניין אם אחיו מחכה לו בחוץ. "יש לי כרטיס בשבילו."
וכך עלה בן זקן, שפר השתחרר וגליל ניצחה (80:88) ועלתה לסדרת הגמר מול הפועל ת"א. ליד חדר ההלבשה של מכבי הייתה אווירה חנוקה. דניאל רעד, שחקנים בכו ואז הגיע המיקרופון של גלי צה"ל וכתב הכנסת, ציון נאנוס, אל מזרחי.
השאלה השלישית שלו הייתה: "עו"ד שמעון מזרחי, מכבי ת"א איבדה היום את האליפות לאחר 23 שנה, האם אתה מתכוון לשים מחר את המפתחות."? מזרחי התבונן בנאנוס וירה מבלי שאף ריס זז ממקומו: "ציון נאנוס, לא קיבלתי ממך את המפתחות ואני לא מתכוון להחזיר לך את המפתחות. תודה."
נאנוס, עמוק בתוך העשור הרביעי לחייו, נדרש לשחזור. "הייתי בן .21 מהיום שנולדתי ועד אותו ערב לא היה מצב שמכבי ת"א לא זכתה באליפות. הוודאות שמכבי תזכה במשחק החמישי הייתה כמו הוודאות שהשמש תזרח מחר. זה נראה כל כך מהפכני שהשתנו סדרי עולם".
"זו הייתה אחת החוויות הגדולות שלי ככתב ספורט, אתה מרגיש שאתה חלק מהיסטוריה. זו הייתה מיתולוגיה. אנחנו, שמיקי ברקוביץ' היה גיבור ילדות שלנו, הרגשנו כאילו אמרו לנו שמדינת ישראל תחדל מלהתקיים. מה שואלים כשקורה הבלתי נתפס? אז התחלתי בשאלות אמפטיות, אבל מזרחי הוא לא אחד שמחצין רגשות. אחרי שתיים-שלוש שאלות, היה ברור לי שכדי להוציא ממנו מה שמתחולל בתוך נפשו, אני צריך לשאול איזו שאלה פרובוקטיבית."
כמו שהשאלה החזירה באבחה אחת את הרעב למזרחי, הגיעה הנחיתה של מכבי חזרה בשדה דב. ג'מצ'י, שלא זוכר כלום מהמשחק, אמר אתמול: "אני זוכר רק את הבלגן בשדה התעופה." אוהדי הפועל ת"א, שעלו לגמר הפלייאוף במשחק מקביל באוסישקין, חצו את דרך רוקח והגיעו לחכות לשחקני מכבי.
דניאל: "שמענו רעש של אוהדים. אמרתי לגודס שהיה לידי: 'שיואו, מחכים לנו אוהדים.'? גודס ענה לי: 'מה פתאום, זה אוהדים של הפועל.' לא עלה לי אפילו לראש".
ג'מצ'י: "הם עמדו בשתי שורות וירקו לנו בפרצוף. היו כאלה שנשארו בשוק והיו כאלה כמו אייל סייר. הוא פירק שני פרצופים ורדף אחרי עוד שניים." דניאל: "ירקו לי בפרצוף, נתנו לי צ'פחה מאחורה."
בן זקן: "צעקו לנו 'נאצים.' בא אחד ונתן לי אגרוף והמשיך לרוץ. עזבתי את התיק, רדפתי אחריו ונתתי לו שתי בומבות." ג'מצ'י: "המכונית של שמעון הייתה חתוכה בצמיגים וצלבי קרס היו חרוטים על הדלתות." עו"ד ארי שמאי נקרא להסבר: "נתן אינגרמן מתקשר אליי בצהריים ושואל אותי: 'אם מכבי מפסידים, איפה חוגגים?' ב-?206'' שאלתי. 'לא,' הוא עונה. 'ביד־אליהו?' 'לא.' 'בבית מכבי ברחוב הירקון?' 'לא, בשדה דב.' אמרתי לו: 'אתה מטורף וגאון."'
"אברום בורג, אוהד הפועל ירושלים, תופס אותי ביציאה מאוסישקין ואומר: 'לא נורא שהפסדנו, העיקר שמכבי הפסידו אליפות.' כשהגעתי לשם, באו אליי שלושת המבצעים הבלתי חוקיים וסיפרו שעשו כך וכך. אמרתי להם: 'אוי ואבוי, זה מעשה חמור של פגיעה והיזק לרכב."'
זה נכון ששרת שם "באב אל וואד, לנצח זכור נא את שמותנו?"
"זה היה הנרי אלקבץ. הוא לקח אותי על הכתפיים."
"זו הייתה חוויה מעצבת יותר מההפסד," סיכם אתמול דניאל, "משם מכבי יצאה יותר נחושה נגד העולם. שם גם נחרץ גורלה של הפועל ת"א."
איך התעוררת בבוקר?
"הכי אני זוכר שלמחרת השמש זרחה למרות שהייתה תחושה שזה לא יקרה. זו לא הייתה כזו קטסטרופה".
נא להמתין לטעינת התגובות
